סלטי משני- טעם של בית

לא משנה כמה מנות עיקריות תשימו על השולחן, בסופו של דבר תמיד צריך תוספות, בעיקר מהזן הסלטי- עירוב של טעמים שמתערבב ביד אוהבת, והופך ליצירת "פיוז'ן" שמכילה הרבה יותר מסכום חלקיה.

לילות קיץ קסומים- ב"אמריקן קולוני".

טעמים רבים כבר טעמתי ב"אמריקן קולוני " ירושלים בעבר והוזמנתי לבקר שוב ולשמוע (וגם לטעום) מה חדש במלון ובמטבחיו, ויצאתי עם המון חדשות.

הקסם של לואיז – "קפה לואיז" – טבעון.

עמק יזרעאל, שמש קיצית נעימה, חורשה של עצים עבותים ודשא ביניהם, הכל מזמין והכל מתרכז למילה אחת – פיקניק. כל כך מתאים פיקניק!. ואיך אפשר פיקניק בלי סלסילת קש ומחצלות?

"קפה לואיז" מציג- ערכת פיקניק מוכנה או בהרכבה עצמית. איך זה עובד? אז קודם כל הקדמה.

רג'ינה- לילות קיץ ודגים.

מוצאי שבת, כולם נינוחים אחרי יום חופש, לילה קיצי חמים, מתחם התחנה- מתחם תוסס וצבעוני- מלא מוסיקה ואורות. ורג'ינה. רג'ינה היא מוסד וותיק במתחם התחנה, במבנה בן המאה ה19 שנשמר באהבה. כמעט אפשר לשמוע את ההסטוריה של העוברים בתחנה – מכל בירות האזור והעולם, נוסעים וחוזרים ,מעמיסים סחורות ופורקים, ועוצרים לרגע או ליותר.

זו היתה ההשראה של רג'ינה, בה ביקרתי כבר בעבר, שמירה על המסורת (ולכן המסעדה גם בשרית כשרה) במקביל להתחדשות תמידית.

הלגה רקנטי – יופי מבפנים החוצה.

השנים עוברות, וכמה שנישאר צעירים בנפש, הגוף לפעמים לא משתף פעולה כל כך, וכוח המשיכה מתחיל לפעול. גם החריקות מתחילות פה ושם, ואם פעם בגיל עשרים אכלנו הכל והעור היה מתוח ויפה והגוף רזה ושרירי, ברבות השנים, גם אם מקפידים על תזונה וספורט (וזה די קשה עם אורח חיים של עבודה ומשפחה וריצות להמון כיוונים ביחד), עדיין לפעמים צריך לעזור לטבע ולעשות משהו כדי לחזור לגוף שהנפש שלנו מתאימה לו.
הלגה רקנטי התחילה כקוסמטיקאית לפני 25 שנים, ואז הבינה, אחרי טיפול במאות לקוחות, שצריך להרחיב את הראייה, ואת הידע. הרבה שנות לימוד אחר כך – שבהם התמחתה בבעיות עור במסגרת קורסים לכימיה ורפואה קוסמטית, לימודי רפואה משלימה בשיאצו ורפואה סינית, התמחות בקוסמטיקה פרא-רפואית היא מצאה את הדרך לשלב את כל הגורמים הנדרשים לטיפוח מושלם לאורך השנים- שינוי באורח החיים שמתמקד הן בפנים – תזונה נכונה, תוספי מזון, ופעילות גופנית, והן בחוץ – תכשירים וסרומים יעודיים ומכשור מתקדם. השילוב בין השניים הוא שמסייע לשמור על הגוף ולשפרו לשביעות רצוננו.

Fish Market by Meatos" " – החוויה היוונית שלי

"מיתוס גריל בר" הוא מוסד קולינרי ידוע ומוכר בתל אביב מזה 13 שנים. אחרי פתיחת סניף בניו יורק, הגיע הזמן להציע לקהל הישראלי משהו נוסף – שיהיה בדיוק ההפך – חלבי.

והיות והמלך הבלתי מעורער של המטבח החלבי הוא עולם הדגים, בתפריט של Fish Market by Meatos" " הדגים מככבים והם טריים ובשיא האיכות, כדי למצות מהם את מיטב הטעם.

השף קובי עבד, שאחראי על המטעמים ב"מיתוס" מוכיח שגם בתחום החלבי יש לו הרבה מה לומר וליצור, והוא הפך את "פיש מרקט" לפנינה יוונית באמצע תל אביב.

ברשת של בני.

איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

ללין – ניחוח של שנה חדשה.

זוכרים את השיר שמדבר על "ברמת גן יש רחוב אחד שעוברים בו ומריחים שוקולד"? אז אני מקבלת את אותן תחושות כשאני עוברת ליד חנויות של "ללין". הריח מושך פנימה, לעולם של רכות, פינוק, נקיון, חגיגיות ובעיקר כייף. ריח טוב גורם לנו למצב רוח טוב, זו עובדה, ואם יש משהו אחד שיותר כייפי מלקנות לעצמך תחושות טובות, זה לקבל אותן במתנה.

בחנויות "ללין" מבחר רב של מוצרים לרחצה ולגוף, כך שכל אחד יכול להרכיב לעצמו, או למישהו שהוא אוהב (ויש גם מוצרים לגברים!) חבילה מפנקת. ישנן גם ערכות מוכנות שמקלות עלינו את הבחירה, כמו ערכות לנסיעה, ערכות לתינוק, מוצרים לנערות, ערכות לטיפוח הגוף והפנים ועוד.

והכי כיף – הכל נארז באריזות נייר משי וסרטי סאטן, לתחושה מלכותית במיוחד.

קיבלתי שובר של שישים שקלים לקנות לעצמי מתנה לחג לפי טעמי. כשנכנסתי לחנות כמעט התבלבלתי מהריח הממכר והמוכרת הנחמדה הגיעה כדי לעזור, לשאול מה אני בעצם רוצה וצריכה . האמת, הקריטריון לבחירת מתנה לאחרים הוא מה הייתי רוצה לקבל בעצמי, והתשובה תהיה כנראה "כל החנות". אז שטפתי ידיים בבאר שבאמצע החנות, באמצעות הפילינגים הריחניים שיש שם, שגם עזרו לי להחליט איזה ריח אני הכי אוהבת (ווניל פצ'ולי) והתחלנו.

בעבר רכשתי לי מוצרים של "ללין" – חלקם נמצאים עדיין בשימוש שוטף  – כמו הפילינגים המיוחדים, וערכת רחצה מיוחדת שכוללת ספוגים ומברשות והופכת את חדר האמבטיה שלי לספא מזמין.

הפעם השלמתי את האוסף עם פילינג גוף כמובן בריח הווניל פצ'ולי, וככה על הדרך גם את אותו הריח בריחן לאוטו.

כדאי לבדוק בדרך גם את מוצרי ה"TO GO" שנמצאים ליד הקופה והם במבצעים מיוחדים. (ויש גם את מועדון ההטבות של dream card שגם הוא מתנה יפה, שווה לשאול.

לאתר "ללין ישראל" – http://www.laline.co.il/

משפחת הקפה של MAE.

הוא מר, הוא מתוק, הוא חם, הוא קר, הוא ריחני, הוא מעודן, והוא סמל תרבותי לכל כך הרבה דברים ,מ"תקפצו אלינו לקפה" ועד "רוצה לעלות לקפה"?.

בעבר התרגלנו לשני סוגי קפה עיקריים – זה שהתבשל בפינג'אן מפויח מעל מדורה קטנה, רצוי על ידי מילואימניקים, וזה שהיה עשוי אבקה והגיע בקופסאות פח אדומות. מאז הטעם שלנו השתפר וכולנו רוצים את הקפה שלנו כמה שיותר איכותי.

קפה איכותי הוא קודם כל קפה טחון כמה שיותר טרי, כי מרגע הטחינה הקפה מתחיל לאבד את התכונות הטובות שלו. חוץ מהטריות מה שחשוב הוא גם מקור הגרגרים, תנאי הגידול ואיך מטפלים בו עד שהוא מגיע לספל המהביל שלנו.

אחד מהמקומות שמייצרים את הקפה האיכותי בעולם הוא קוסטה ריקה. לא סתם המדינה קרויה על שם "חוף עשיר" מכיוון שהיא עשירה בכל התכונות שעושות קפה טוב-

< תנאי גידול – אדמה פורייה במיוחד בשל השפעות וולקניות

< כמות ואיכות המשקעים – כולל הפרדה ברורה בין עונה גשומה ועונה יבשה באזורי הקפה הנבחרים

< אזורי גידול קפה בגבהים של עד 1900 מטר !

< %100 ערביקה – במדינה קיים חוק המחייב גידול זן ערביקה בלבד.

< אזורי קפה ייחודיים – במדינה כ-7 אזורי גידול שונים, בעלי תכונות שונות לגמרי,

רובם באיכות הגבוהה ביותר שניתן למצוא.

< מסורת וטכנולוגיה – שילוב ייחודי בין הישן לחדש, שבמרכזו עומד האפיון המרכזי של המדינה:

שמירה על הטבע ועל אוצרותיו.

היזם יהונתן שרף וזוגתו התגוררו שנים רבות בקוסטריקה והכירו את עולם הקפה העשיר. אחרי שהקימו את האספרסו בר הראשון בקוסטה ריקה הם הביאו את הבשורה לארץ.

לפוטנציאל הקפה המשובח הם הוסיפו הקפדה של ביקור שנתי בחוות קפה ובתי עיבוד כדי לבחור את הפולים הטובים ביותר, הבאתם לארץ בעזרת בקרת אקלים  ששומרת על חומרי הגלם בצורה האופטימלית במחסן, ולבסוף הבאת כמויות קטנות כל יום לבית הקלייה בשוק הכרמל וקלייה של כמויות קטנות מאד (ולכן סוג קפה יש מטחנה משלו!) ואז אפשר להתענג על כוס איכותית במקום, או לקחת הביתה ארוז בשקיות (שמומלץ לשמור בכלי עם וואקום).

הקפה שMAE CAFE  רוכשים בקוסטה ריקה הוא של משפחת ברנס, שבית הקלייה שלהם קיים מ1941, והם מהווים את נושאי הדגל מבחינת קפה, ועכשיו MAE CAFE הם הראשונים בעולם שהשיגו הסכם בלעדיות. התוצאה היא ש"MAE CAFE" הם היחידים בארץ שעונים על הקריטריונים לקפה גורמה- פולי קפה ללא פגמים, שנקנים בקניה ישירה מאזורי קפה מוגדרים , נקלים בבתי קליה קטנים (בעדיפות לקליה בהירה שמרחיבה את מגוון הטעמים) ונמכרים לפי אזורים ולא רק בתערובת. זני הקפה הנמכרים בסניפים בשוק הכרמל (רחוב שפ"ר 2) ובאבן גבירול 98 בתל אביב, הם POAS, NARANJO, TARRAZU. TRES RIOS  ו – OROSI , שלכל אחד תכונות משלו מבחינת ארומה, חומציות, גוף ורמיזות של שוקולד, פירות ודבש, וכמובן כולם 100% ערביקה.

בתערובות ניתן למצוא פנינים כמו "CARACOLITO- השבלול"  – שהוא פולים נדירים בצורה עגלגלה  מאזורים נדירים ומשובחים שיוצרים תערובת קסומה, או תערובות ייחודיות לאספרסו, לקפוצ'ינו (מפולים שמגיעים מגבהים בלתי יאמנו של 1900 מטר) ומצויינים עם חלב, קפה הבוץ זוכה לתערובת בשם NEGRO – שמתאימה לכל סוגי ההכנה, כולל בישול כמקובל במחוזותינו ותערובות מיוחדות לפילטר.

למעשה שם המקום – "MAE" הוא המקבילה ל"אחי" הישראלי, והוא הכינוי שהדביקו אנשי משפחת ברנס ליהונתן שרף.

רוב החברים שהיו איתי בהשקת אתר האינטרנט והחנות המקוונת בסניף בשוק הכרמל בחרו באספרסו ובקפה חם, אני הלכתי על הקפה הקר (עם קוביות קרח וסירופ סוכר), ואני מאד מאד מאד בררנית בקפה, וכאן חצי כוס נבלעה בדקות, והשאירה לי שובל של טעם כייפי בפה.

באתר של MAE CAFE ניתן למצוא איזה קפה מתאים לאיזה מכונה (מכונת קפה, מקינטה, בוץ וכו') ולהזמין גם און ליין במשלוח. יותר מכך, באתר ממליצים להגביל את כמות הקניה כי בזמן שקפה בפולים נשמר חודשים, קפה טחון נשמר רק כמה שבועות אפילו אם זה בתנאים אופטימליים ולכן לא מומלץ לרכוש יותר מכמות מסוימת לצריכה בתקופה זו בלבד.

יהונתן גם תורם שלל טיפים, כמו למשל –  בניגוד למה שמקובל לחשוב- לא להעיז לשים קפה טחון במקרר או בפריזר, זה רק פוגע בקפה. הכי טוב- מטחנה בבית, לטחון בדיוק את הכמות שצריכים ולהנות. (טיפים נוספים ודרכי הכנה לקפה משובח אפשר למצוא באתר).

לצד הקפה טעמנו את הפרלינים של איקה- שוקולטיירית בינלאומית , ששימשה בעבר שוקולטיירית אצל " רביבה וסיליה" במשך שש שנים, אחרי התמחויות בבירות השוקולד בצרפת ובלגיה, וגם קפיצה למרכז אמריקה כדי להכיר את פולי הקקאו מקרוב. (והמלצה שלי – לא לפספס את פרלין השוקולד במילוי לימון ושומשום! חוויה מקורית ומיוחדת).

(במקום ניתן לקבל ייעוץ על בחירת תערובות וכן להנות מכריכים ומאפים טריים).

עוד מידע ב-

דף הבית של "MAE CAFE"   – www.maecafe.com

ועל איקה והשוקולדים – http://www.ikachocolate.com/he/

(למעלה- משפחת הקפה של MAE, מ1941).

 

 

 

פורטו – רומנטיקה בשעת שקיעה.

נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".

לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.

לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."

"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.

"להמתין למה?"

"להמתין עד למועד השקיעה."

תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:

"תמיד נדמה לי שאני בבית!"  (אנטואן דה סנט אקזיפרי).

הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.

קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ (           "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.

אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?

ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה.  (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).

"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).

"רביוליני פורצ'יני"  – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.

"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.

מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –

"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.

הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –

"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד  (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.

"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).

קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.

הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.

כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").

תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).

צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –

"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית).  כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.

אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….

ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….

עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612