שנה טובה ב"מרתף של רוזנר".

בפאתי כפר סבא, ניצב "המרתף של רוזנר" – חנות היין (וכל שאר הדברים הטובים) של משפחת רוזנר מזה שלושה דורות.

הגעתי ל"מרתף" כדי לבדוק מה התחדש לקראת השנה החדשה ובכלל. במקום יש כמות שלא תאמן של אלכוהול- מעל אלף סוגי כהלים שונים, ומעל שמונת אלפים (!) סוגי יין, ביחד עם כ400 סוגי בירה. בקיצור, איך מוגדר המקום – "יינות ומשקאות לאנשים חריפים"- כי חובבי היין והחיים הטובים ימצאו שם גן עדן. ואם אתם תוהים איך להתמצא? יניב רוזנר, הדור השלישי, ביחד עם רעייתו ענבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות כדי למקד את הקונה במה שבדיוק מתאים לו מכל הבחינות- טעם, מחיר, העדפות ועוד.

אנד ג'וי – אהבה פי שלושה.

לפני כשנה כתבתי על סטודיו "אנד ג'וי" בראש העין, שמעסיק אנשים בעלי מוגבלויות כעובדים מן השורה ובתנאים כמו כל עובד אחר. זה מה שכתבתי אז.

שמח ללכת ב"דרך היין".

"יין לא שותים בגלל ה"עפיצות", יין שותים בגלל שזה טעים". דומה שמשפט המפתח הזה, שהגיע מפיו של קובי שקד, הבעלים של רשת "דרך היין" על 11 סניפיה, וגם של יקבים שונים בארץ, למעשה ממצה את כל העניין – יין איננו ל"מבינים" בלבד, יין הוא , כמו בפרסומת, מוצר צריכה בסיסי שאמור ללוות את החיים הקולינריים של כולנו, בארוחות רגילות או באירועים, עם המשפחה או עם חברים.

הבעיה היא שאנשים נכנסים לחנות יין ונבהלים מהעושר, ומכך שאולי אין להם ידע רב ביינות, ואיך יבחרו את היין שמתאים להם? לשם כך צריך צוות שמבין מצד אחד, וסבלני מצד שני, ואת שני הדברים האלה ויותר, יש ברשת "דרך היין" הוותיקה שחגגה לא מזמן 23 שנות קיום .

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק א- הבוטיקים.

הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.

החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.

זית רענן

כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.

עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?

נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?

טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.

"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.

על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.

פרוייקט פסח הגדול – משקאות משיח.

בעבר כבר ביקרתי וסיקרתי את "משקאות משיח" בראשון לציון, ולקראת הפסח המתקרב (בצעדי ענק!!) החלטתי לשוב ולבקר ולראות מה התחדש לקראת החג. (את הסיקור הראשון אפשר לקרוא בקישור).

 

בחנות נערכה טעימה של יינות וקוניאק שמוצגים לראשונה בחנות – ואלה המסקנות שלי.

היקב הראשון שהוצג היה "יקב בן חיים"

ממנו טעמנו את השיראז טרדישן 2008. מדובר ביין אדום יבש, כשהבלנד הוא ברובו שיראז (82% ) וכולל גם פטיט סירה ומעט קברנה פרנק. הוא עבר יישון 14 חושים בחביות עץ אלון מובחרות , והתוצאה היא יין בניחוח פירות עדין עם אפטרטייסט יחסית ארוך. היין מומלץ לשתיה ביחד עם מנות כבדות יחסית כמו בשרים בסגנון אנטריקוט.

לחיי TERRAVINO!!

זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?

חיים גן מ"איש הענבים"  אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?

ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.

הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.

ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").

(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).

יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.

כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.

חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.

הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.

טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.

הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.

(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).

ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".

וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.

השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק  (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).

אחר כך התחילו הטעימות.  חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.

ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….

(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")

הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.

השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.

עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.

יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.

חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").

הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).

(למעלה- להריח, למטה- לטעום)

"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO  – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים,  קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.

התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.

זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.

לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.

השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.

עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino

 

 

עושים חג עם צ'ילאג.

את אורנה מיקב צ'ילאג הכרתי לפני כמה שנים, כשהגענו לסקר את היקב המיוחד של אישה מיוחדת שמככבת בעולם בעל דימוי גברי – הייננות . את הסקירה הקודמת ניתן לקרוא כאן – http://cafe.mouse.co.il/post/2251400/

מאז עברו שנים, והיקב עולה ומשגשג. עשרים אלף בקבוקים בשנה, כל אחד נעשה בהקפדה ובאהבה, על ידי אורנה, שלמדה באיטליה , מייצרת את היין בציוד החדיש ביותר, ומיישנת אותו בחביות עץ אלון צרפתיות. כמו שסיפרתי בעבר אורנה צ'ילאג זכתה בתואר האבירות האיטלקי CASTELLANA   שניתן למספר נשים מצומצם ברחבי העולם על תרומתן לענף היין וקידום האנושות, וכן חברה בארגון LE DONNE DEL VINO המקדם נשים מתחום היין.

עכשיו הגעתי לטעום מה התחדש לכבוד השנה שבאה עלינו לטובה. אז ככה – הכוכבים של החגים הנוכחיים הם היינות הלבנים, משתי סיבות עיקריות – קודם כל כי הם הולכים מצוין עם כל סוגי האוכל המוגש בחגים – מדגים ועד בשרים. שנית, כי מזג האוויר עדיין חם מאד, והעדיפות היא ליין לבן שהוא קליל יותר.

הסדרות של היקב הן PRIMO   – סדרת הדגל המשובחת של היקב, שמופקת רק בשנים שבהם יש איכות ענבים שתיתן את היין המשובח ביותר, סידרת SOLO שמתאימים כמתנה שאנו נותנים והיינו מאד נהנים לקבל אותו לעצמנו, וסידרת VIVO שמשלימה כל ארוחה, מתאימה למאכלי בשר או חלב, דגים ומאכלי עוף.

המומלצים לסוף הקיץ ולחגים עכשיו הם המוסקט 2013– שהוא בעל מתיקות עדינה, וכמעט אזל לגמרי מהמלאי (75 שקלים לבקבוק בהזמנת שישיה), השנין בלאן 2013-  שהוא יין לבן, מדברי ואותנטי עם טעמי אשכולית אדומה, לימון ליים, תפוחים ירוקים ואגסים, מה שאומר מצוין עם אוכל כבד יותר וחגיגי (60 שקלים לבקבוק ברכישת שישיה), ויניה 2013 – יין מאוזן עם מתיקות מתובלת וסיומת ארוכה, ומזכיר גם דבש (גם הוא ב60 שקלים ברכישת שישיה) והגוורצטרמינר 2013 – יין מתובלן בטעמים של פירות טרופיים, משאיר תחושה כמו של חמאה על הלשון (וגם הוא בשישים שקלים ברכישת שישיה – כמו שאפשר לראות – מחירים מאד סבירים ונוחים ליינות משובחים).

בביקורי ראיתי גם איך אורנה עושה שלבים שונים בייצור היין, בעבודת יד אוהבת, ולא חוששת לעלות על סולמות גבוהים, ולעשות עבודה פיזית קשה, עד ליצירת היין המושלם.

(בתמונה למטה- אורנה בעבודה).

ומה שהכי נחמד- כבר לא צריך לנסוע לקצות הארץ כדי לטעום ולקנות יין איכותי (ואורנה גם נותנת המון טיפים ועזרה בבחירת היין המושלם לכל אחד) – היקב נמצא במרכז, באזור נוח לחנייה ביהוד, כך שאפשר להגיע, לחנות בנוחות, לטעום ולקחת הביתה המון יין שיעשה שמח בחגים.

(בתמונה למעלה- חלק מהיינות המומלצים במיוחד לחג!)

עוד פרטים על היקב, היין, תיאום ביקור וכו' ב- http://www.chillagwinery.com/

לחיי המשיח!

ברחוב ברשבסקי 7 בראשון לציון, במרכז חנויות תוסס, עומדת החנות "משקאות משיח". החנות מכילה רק משקאות כשרים, כך שאולי שמפניה צרפתית אין שם, אבל יש מבחר ענק של אוצרות אלכוהוליים.

החנות, החוגגת עכשיו חמש שנים, עורכת המון פסטיבלים ואירועים (ומתחילה במסורת של פסטיבלים פעמיים בשנה- לפני חגי תשרי ולפני פסח), מעבר למכירות הרגילות. כך התקיימה סדנת אלכוהול לנשים, סדנת וויסקי, פסטיבל יין עם המון טעימות של יקבים בנוסף לגבינות, ממרחים ואביזרים לצלילי מוסיקה, פסטיבל בירה, ערבי טעימות של יצרנים שונים ועוד.

בחנות ניתן גם להשיג שוקולדים איכותיים, בירות (כולל המון בירות בוטיק ישראליות שזכו בלא מעט פרסים), כלים ועוד וכמובן מארזים לאירועים מיוחדים – מטו" באב (ערכות שכוללות משקאות מבעבעים, שמפניירה ושוקולדים מפנקים) ועד כמובן ראש השנה הבא עלינו לטובה, כי אין כמו מארז של יין משובח ומשהו מתוק ליד, בשביל החגיגיות.

הנה דוגמאות לכמה מארזים שכיף לתת וכיף לקבל –

יין איטלקי  Muscato Fiori – 3 בקבוקים ב 100 שקלים

יין לבן מיקב DEGLI AZZONI, איטליה  Maceratino– 2 בקבוקים ב 90 שקלים (המחיר לבקבוק 55 שקלים)

יין אדום, יקב DEGLI AZZONI, איטליה Sangiovese – 2 בקבוקים ב- 100 שקלים (המחיר לבקבוק 59 שקלים)

(קרדיט צילומי סלי שי – רועי שר).

כמו, כמידי שנה, חנות 'משקאות משיח', מציעה מארזי חג אטרקטיביים במיוחד. המארזים מכילים  יינות יוקרתיים מיקבים מקומיים וכשרים, שוקולדים ייחודים, מוצרי מעדניה יוקרתיים ועוד – את  המארזים מכינים במקום, לעיני הלקוח. ניתן להכין או להזמין מארזים בהרכב אישית.

מחירי המארזים:  החל מ 59 שקלים

בין המארזים:

מארז 120 הכולל: יין קברנה סובניון, 2 מארזי שוקולד יוקרתיים ופקק ואקום  – 120 שקלים

מארז 299הכולל: סינגל מאלט איכותי, 4 כוסות קריסטל, 2 מארזי שוקולד יוקרתיים ואיכותיים – 299 שקלים

 

דף הפיסבוק – https://www.facebook.com/mashiahmashkaot/timeline

לחיי השנה החדשה!!

מאמה מיה- פסטוריה!!

אחת הסיבות שאני אוהבת להיות בלוגרית היא ההזדמנות לטעום ולהתנסות בכל מני דברים חדשים. הארוחה האידאלית מבחינתי היא לכן ארוחת טעימות או "טאפאס" שבה גודל המנות מאפשר התנסות בהמון מהן.

תפריט כזה הושק לאחרונה במסעדת "פסטוריה" – מסעדה חלבית איטלקית כשרה בלב הרצליה פיתוח, לכבוד שנתיים להיווסדה של המסעדה.

כל מה שצריך הוא להגיע לרחוב המשכית 27 הרצליה (שימו לב, המסעדה ממוקמת בצד הבנין, לא בחזית) ולבקש את תפריט הטאפאס, ומכאן החוויה מתחילה.

העיצוב הוא אלגנטי רומנטי – מפות לבנות, נרות מהבהבים על השולחן, כוסות מבריקות, על רקע מוסיקה איטלקית קלילה (כולל נניח את הגירסה של סאן רמו ל"אנג'י" של הרולינג סטונס). בגלל הכשרות (המסעדה היא האיטלקית היחידה באזור הכשרה) גם הקהל שומר המצוות יכול להנות, ובגלל שמדובר במסעדה חלבית ממילא, קינוחים לא נפגעים מכשרות כמו שקורה לעיתים במסעדות בשריות כשרות, כך שכולם יוצאים מרוצים.

אז הגענו לשם, בלוגרים רעבים וסקרנים ובחנו את התפריט המיוחד. מדובר בארוחת מנות מוקטנות – כשצריך לבחור 3 מנות פתיחה (שמגיעות יחד עם פוקצ'ה ומטבלים), חמש (!) מנות עיקריות ושלושה קינוחים (עם הפתעה – ועל כך בסוף), ודבר כזה, כולל גם שתי כוסות יין או שתיה קלה, יעלה לזוג 189 שקלים, מה שהגענו למסקנה בסוף, כששיחררנו עוד כפתור במכנסיים, הוא דיל משתלם ביותר.

אז מה טעמנו שם?

מהראשונות הגיעו לשולחן –

"מיני פוקצ'ה" עם מטבלים. כמו שתראו בתמונה, זה לא "מיני" וזה בהחלט הספיק למנה זוגית נחמדה, בעיקר בגלל המטבלים – אני לא יודעת בדיוק איזה אבל היתה שם חמאה מתובלת, שמן זית עם שום מתקתק, סוג של טחינה, טפנד זיתים , גבינה, והפיבוריט שלי – מטבל בצבע כתום, מתקתק, ההימור שלי הוא על סוג של בטטה. מחצית הפוקצ'ה הספיקה בדיוק כדי לתת את הטעם מצד אחד, ולא לסתום אותי לקראת שלל הפחמימות והחלבונים שיגיעו בהמשך מצד שני. יש לציין שהפוקצ'ה כמו כל הבצקים האחרים – הפסטות והמאפים – הכל נעשה מההתחלה במקום.

"סופלה אל טלפונו" – כדורי ריזוטו במילוי מוצרלה ברוטב רוזה, (אין לי מושג מה הקשר לטלפון אבל הם היו באמת כייפיים. בגודל של כדור פלאפל בערך, עם רוטב גבינתי – איזה כיף למצוא מקומות שלא מתקמצנים על הגבינה והיא מקיפה את התוכן בעדינות חוטית כזו..), "סיגר סלמון" – במילוי סלמון וגבינות לצד רוטב שזיפים – חמוד, פיצוחי כזה, קצת היה קשה לחוש באמת את הסלמון בגלל המבנה הצר של הסיגר, טעמנו את הדג גם בהמשך בהרכב אחר ועם אותו רוטב שזיפים, על זה יבוא איזכור נוסף. "אינבולטיני" – חציל, קישוא ופלפל במילוי גבינות על מצע מטבלים שונים. האמת, המנה הזו הפתיעה אותי. צוות המקום המליץ עליה בחום והאמת נטיתי לחשוב שזה בסך הכל ירקות ממולאים, אבל איכשהו הקומבינציה של הגבינות שנבחרו למלא את הירקות, הפכו אותן לממתק אמיתי. מבין הראשונות זו בהחלט היתה הפיבוריטית שלי. הירקות הוגשו לצד סלטון עלי בייבי שעזר לנקות את החייך בין ירק לירק ובכל להגביר את הטעמים.

בעיקריות כאמור מקבלים חמש בארוחת הטאפאס וכך גם אנו –

"קונקיליה קרם בטטה"  – קונכיות ברוטב שמנת וקרם בטטה (מנה שבתפריט הרגיל מגיעה עם פסטה טריאטלי  – רצועות עבות, ובתפריט הטאפאס בצורת קונכיות). לטעמי זו היתה המנה המצטיינת, בעיקר כי אני מתה על קרם בטטה. שילוב של מתקתקות הבטטה, הרוטב החלבי וכמובן הפסטה האיכותית, בשבילי מנה מנצחת.

אגב, הפסטות מוגשות בקעריות שיכולות להוות בפני עצמן מנה של בן אדם אחד, כך שביחד עם כל הראשונות, העיקריות האחרות וכמובן הקינוחים, השובע מובטח גם לאדם הרעב ביותר.

"סלמון רוסטיק" – פילה סלמון אפוי בתנור מלווה ברוטב שזיפים. בתפריט הרגיל המנה מגיעה עם מחית שורשים , שאנו קיבלנו לטעימה. למחית פחות התחברתי אולי בגלל שהיתה שם נדיבות מסויימת עם המלח. העדפתי את הדג בפני עצמו (בהתחלה חשבתי שאולי צריך לימון אבל אז חשתי את טעמי הדג והבנתי שלא צריך לימון או תוספות אחרות, הדג היה מצוין בפני עצמו).

"פיצה סיציליאנית"  – מנת ספיישל שכוללת רוטב עגבניות, מוצרלה ,פלפלים, פטריות ופרמז'ן. המנה תיכנס בעתיד גם לתפריט הרגיל. פיצה כמו שפיצה צריכה להיות .בצק דק ופריך, תוספות כייפיות, מנה שגם ילדים יתחברו אליה (ועל הדרך יקבלו גם תוספת ירקות בריאה…). אם לא היה את הקונקיליה עם בטטה,  הפיצה היתה זוכה במקום הראשון ברוב הקולות של השולחן.

"ריגטוני רוזה" – ריגטוני ברוטב נפוליטנה עם נגיעת שמנת (מה זה "נגיעה" – אני רוצה המון שמנת!!! J …). מנה נחמדה אבל לא יכולה להתחרות בזו עם קרם הבטטה.

"לזניית תרד וגבינות" – לזניית תרד וגבינות מוקרמת ברוטב עגבניות – מנה עשירה מאד, פרוסה גדולה וגבוהה, חם כמו שצריך (אם צריך סדר לאכילת המנות, אז קודם כל כמובן הפיצה, אחר כך הלזניה- כדי לשמור על הטמפרטורות של המנות). אני אוהבת לזניות.

ובקינוחים – כמו שהזכרתי – הפתעה.

בעקרון אמורים לבחור שלושה קינוחים מתוך הרשימה של תפריט הטאפאס. בפועל – מקבלים את שלושת הקינוחים – בכמות כפולה, כלומר בניגוד למנות האחרות, זו לא מנה לחלוקה בין שני בני הזוג אלא כל אחד מקבל צלוחית עם שלושת הקינוחים (אותם קינוחים לשני בני הזוג). יוצא שכמות הקינוחים פשוט גדולה, בעיקר לאחר ארוחה לא קטנה בעצמה. נדרש הרבה כוח רצון כדי להתגבר עליהן… (עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה…)

אנחנו קיבלנו לטעימה חמישה מהקינוחים – שוב, כמנה אישית לכל אחד, כנראה בסוג של אתגר ב"בואו נראה כמה בלוגרית מסוגלת לאכול". (איזה מזל שיש לנו קיבה נפרדת לקינוחים…).

בכל מקרה- מה שטעמנו היה –

"פאדג' שוקולד" שבתפריט רשום כמוגש עם גלידת וניל וגנאש שוקולד. במנת הטעימות שלנו היתה פשוט פרוסת עוגת שוקולד חמה , יחסית המנה הפחות מוצלחת מבין הקינוחים .

"קסטה ש.ו.ש" – פרפה ווניל צרפתי כרוך בעוגיות שוקולד עשירות. על הצלחת הגיעו שתי פרוסות נדיבות (וזיכרו, זו מנה אישית של קינוחים, כל אחד מבני הזוג מקבל כזה..). מעבר לסימפטיה שיש לי לשם המנה (לא קרויה על שמי? הייתי בטוחה שכן עד שהבנתי שזה ראשי תיבות של שוקולד-וניל-שוקולד כנראה), העושר של העוגיות, העדינות של הווניל, והגודל הנדיב של הפרוסות – יכלנו להסתפק בקינוח הזה בלבד מבחינת הצורך במתוק.

"טירמיסו" – שכבות של קרם מסקרפונה ובשקוטים, טבולים באספרסו ואמרטו – מנה קלאסית, הייתי מעדיפה טיפה יותר דומיננטיות של טעמי הקפה.

"עוגת גבינה" – שבבי קרמבל עם גבינה מתוקה, וקונפיטורת פירות יער – הגשה יפיפיה בצנצנת, שגם היא היתה מספיקה מבחינת הכמות בפני עצמה.

ואת השוס השארתי לסוף – המנצח המפתיע שלי – "כדורוני פרפה" – חצי חלבה חצי פיסטוק בגנאש נוגט. זה בדיוק מה שזה נשמע, זה מגיע קפוא (אז עדיף להשאיר את זה לסוף כדי שיפשיר קצת) וזה היה לי פשוט טעים. מתוק במידה, "פיסטוקי" במידה, מנה שלא הייתי מזמינה ברגיל (כי הייתי הולכת על שוקולד כמו תמיד) ואני שמחה שהגיעה לצלחת שלי. כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מהקינוחים הייתי הולכת על הכדורונים האלה ומוותרת על השאר (אגב, באמת אני צריכה לשאול אם אפשר לקבל שני דברים אותו דבר במקום לבחור שלושה דברים שונים… נראה לי שכן..).

בתפריט הרגיל ישנו עוד קינוח אחד מיוחד שכולל שקדים עטויים בגלידת תאנים ופירות העונה, שאני בטוח אנסה בפעם הבאה שאני מגיעה ל"פסטוריה".

על כל האוכל אמון השף יוחאי קוסביצקי ("בנדיקט", "פרי מרקט" ובאמצע גם קפיצה לפריס) שירש את התפריט מהשף המייסד אורן אלקובי, ועכשיו עובד על רעיונות לתפריט החורף שיגיע, עם המון מנות עשירות שיחממו לנו את הלב והבטן.

למי שבוחר לצרף לארוחה יין, מקבל את יין הבית של יקב "טפנברג" – לבחירה אדום או לבן, ומעבר לכך ישנו מבחר גדול של יינות מהארץ ומחו"ל בטווח מחירים רחב. במקום יש גם מעדניה שאפשר לרכוש בה אוכל כדי להמשיך את החגיגה האיטלקית בבית.

המסעדה כאמור כשרה ולכן סגורה בשישי בערב ובשבת.

עוד פרטים אפשר למצוא ב – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=13135

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pastoriaplace