LAGO- האגם המוזהב

חתונה היא רומנטיקה, היא שני אנשים שרוצים שכל העולם ידע שהם הכי מאוהבים בעולם. ואיך משיגים רומנטיקה? טבע, מים, שלווה ויופי – או במילה אחת – LAGO. "לאגו"- "אגם" בשפות רומנטיות רבות כמו ספרדית ואיטלקית , ממוקם על שפת האגם של ראשון לציון, בצמוד ליס פלאנט, בין דיונות ומרחבים.

אצל הלגה- בחצי הדרך.

 

בפוסט הראשון שלי סיפרתי על ההכרות עם מכון היופי של הלגה רקנטי , בו נערכים טיפולים רבים ושונים, כדי להפוך אותנו לאנשים היפים שכלואים בתוכנו ושואפים לצאת לעולם.

אילן'ס – גם בפסח.

חופשת פסח, כולם מסתובבים, כולם יוצאים ומתישהו צריך גם לאכול.

הבעיה- למצוא מקום שמגיש אוכל כשר לפסח, כדי שגם מי ששומר על כשרות (ובישראל ישנם גם הרבה חילונים שלא אוכלים חמץ בפסח).

הפתרון – אילן'ס שמביא לנו בחג הזה תפריט כשר לפסח כשכל מוצרי הלחם עשויים מקמח תפוחי אדמה, מה שנותן להם מרקם כמעט זהה ללחם, ומלא בועיות אוויר שמשאירות אותו רך וסופג את הטעמים.

לה בלה איטליה די ג'אקומו.

יעקב פיאלקוב, הוא ג'אקומו ויולה, מוכר יותר כ"ג'אקומו – מעצמת ידע קולינרי על איטליה". מי שרוצה לדעת משהו על הקולינריה באיטליה לא צריך שום דבר מלבד לפנות לג'אקומו – הכל כבר שם.

וכדי שהידע הזה יעבור הלאה, ג'אקומו מוביל זה שנים רבות סדנאות אוכל איטלקי על כל גווניו, לקבוצות, זוגות, בביתו – במטבח מאובזר, או בבתים אחרים , ותוך כדי הלימוד והעשייה, גם לומדים טיפים על בישול בכלל, ועל החיים.

ג'אקומו שרכש את הידע שלו בהשתלמויות בישול איטלקי ברומא ופירנצה, וגם מ"מאמות" איטלקיות אמיתיות בכל רחבי ארץ המגף, עבד במסעדה ברומא והיה הבעלים של מסעדה שהיתה גם מעדניה ומפעל פסטה בישראל בשם "ג'אקומו". במקביל גם כתב שלושה ספרי בישול (איטלקי כמובן) וספר הדרכה על הכנת גבינות.

הסדנאות והקורסים כוללים גם קורס מקיף להכנת גבינות ביתיות, ועל כך בהמשך.

מעבר לקורסים ג'אקומו עורך סעודות לקבוצות עד 40 איש בביתם או בלוקיישן שיבחרו, ומספק גם שירותי קייטרינג עד 100 איש.

עד כאן המידע, עכשיו – איפה האוכל?

אז הנה הוא –

התכנסנו בביתו לסדנה שנשאה את הכותרת "המיטב של  איטליה".

קיבלנו דפי מתכונים, והסירים החלו לשקשק.

היינו שש בלוגריות מורעבות, שכוסות היין שנמזגו לנו רק פתחו לנו את התאבון, ולכן ג'אקומו פתח מיד במתכון הראשון, שהוא מהיר וירגיע לנו את הרעב  – ברוסקטה עם עגבניות, שום ושמן זית. כאן גם קיבלנו הסבר על משמעות השם "ברוסקטה" – "לחם חרוך"  ושאם מניחים על הברוסקטה כל דבר אחר מלבד עגבניות, שום ושמן זית, זה הופך כבר להיות "קרוסטיני".

ג'אקומו חילק משימות – אחת לשה את הבצק, אחת חתכה ירקות והשלישית (נחשו מי) צילמה את כל העסק.. סדנה פעילה שבה גם עובדים, לא רק צופים.

(בתמונות למעלה ולמטה- ההכנות).

מנות ירקות הוכנו במקביל, חלק נאפים, חלק נצלים, חלק בשלבי חיתוך וכך הלאה כך שעד מהירה הונחו צלחות על השולחן –

גזר בדבש ושום שקיבל מחיאות כפיים סוערות והיה הכי פשוט שיכול להיות – ג'אקומו טיגן שום, הוסיף לו רצועות גזר, וטיגן עד שהתרכך, הוסיף סוכר, דבש, מלח, צ'ילי ואורגנו, בחש עוד קצת והופ – יש מנה כייפית. (מתכונים מדוייקים ניתן למצוא באתר של ג'אקומו – http://www.giacommo.net/index.htm.)

(בתמונה למעלה – ג'אקומו בעבודה).

מנת הירק הבאה היתה "שומר בשמן זית ולימון" – כשהלימון מנטרל את הטעם ה"אניסי" ומשאיר ירק רך במיוחד.

בנתיים בשביל שיהיה מה לאכול עם הירקות, הוכנסה לתנור פוקצ'ה שקיבלה זרזיפי שמן זית ועלי רוזמרין.

פרוסות חצילים קלויות הפכו להיות "חציל במילוי גבינת מוצרלה ופרמזן" (שאגב, הגבינות מעשה ידי ג'אקומו להתפאר) ונכנסו לשיזוף בתנור, מנת פתיחה לא רק טעימה אלא גם יפיפיה.

(בתמונות למעלה ולמטה – המנות המוכנות)

אישית, המנה הפיבוריטית שלי היתה "כרובית מטוגנת ברוטב שמנת וחרדל" שג'אקומו הרשה לי לפנק את קוראי במתכון המדויק- מכינים בלילה מכוס אחת קמח לבן, חצי שקית אבקת אפייה, קצת מים (תלוי לפי מידת הסמיכות של הבלילה, שלא תהיה נוזלית). טובלים בה פרחי כרובית מפורקת (כרובית בינונית), ממש כמו סוג של ירק בטמפורה. מטגנים בשמן עמוק עד שהציפוי משחים ומניחים על נייר סופג . במקביל מרתיחים מיכל אחד של שמנת מתוקה, וכשהיא רותחת מוסיפים כף חרדל ומערבבים. מסדרים את הכרובית על צלחת הגשה, שופכים למעלה את הרוטב ו.. בתאבון!

הפוקצ'ה יצאה בנתיים מהתנור, שזופה ומריחה מרוזמרין, והצטרפה לעוד מנות שהונחו על השולחן כמו – "קפונטה חצילים" – מנה חורפית עשירה של חצילים מטוגנים ואחר כך מבושלים עם בצלים, שום, עגבניות, זיתים , סלרי ובתוספת צלפים וצנוברים, ותיבול שכולל גם סוכר חום, ויש מנה צמחונית (למעשה אפילו טבעונית) שמחממת וממלאת יופי בליל חורף גשום, ולא רק.

(בתמונה למעלה – הפסטות היפיפיות תוצרת בית של ג'אקומו)

הגיע שלב הפסטה. ג'אקומו שלף מכונת פסטה והדגים איך עושים בצק פסטה, ואיך מפעילים את המכונה ומוציאים ממנה את כל האוצרות – ספגטי, רביולי, אטריות "פפיון" ועוד. מה שאהבתי במיוחד זה את השילוב שג'אקומו עשה כשהוא הניח על הבצק עלי בזיליקום ואז העביר יחד במכונה, ויצר ספגטי בזיליקום מאוחד.

במקביל הוכן גם בצק ללזניה והפסטות יצאו לדרך.

שתי מנות הפסטה שהוכנו היו –

"פטוצ'יני ברוטב פלפלים ושמנת" – עם פסטות משני צבעים – כמובן תוצרת בית טריה, פלפלים צבעוניים קלויים וברור שתהיה שם גם שמנת, נכון?

הלזניה היתה "סיציליאנית" וכללה שכבות של פסטה, רוטב עגבניות, בזיליקום, מוצרלה והמון פרמז'ן, מהסוג שנמתח ונמתח ….  בגלל שהפסטה היתה טריה ולא יבשה (ובלזניה משתמשים הרבה פעמים בדפי לזניה מוכנים שלא צריך לאפות והם תמיד יוצאים יותר קשים), הלזניה היתה יותר נימוחה ורכה.

(בתמונה למעלה- גבינות שג'אקומו מייצר ומשלב במנות הסדנה, וגם מלמד להכין לבד).

הקינוח הנבחר (ג'אקומו שאל מה בא לנו – קנלוני או פנקוטה) היה פנקוטה שנבחרה רוב קולות. מנה שמזכירה קצת "פלאן" במראה, אבל לא דומה בטעם (בפלאן יש המון ביצים, כאן אין בכלל). כל הסיפור היה קרם קרמל שג'אקומו מכין לבד (באתר אפשר למצוא את המתכון), שנמזג בתחתיות של קעריות, שמנת שהורתחה ביחד עם ג'לטין וסוכר ווניל ונמזגה בעדינות על הקרמל, וקירור. כשהקעריות נהפכו על הצלחות, הן גלשו ומעליהן גלש הקרמל שכיסה אותן והמתיק אותן בעדינות סוכרית. גם כל מי שטענה שהיא מפוצצת מכל הפסטות והירקות והפוקצ'ה, איכשהו מצאה מקום גם למנה הזו.

הסדנאות מתקיימות כבר כ14 שנים, כשג'אקומו מקפיד כל שנה לנסוע לפחות פעמיים לאיטליה כדי להתעדכן בחידושים הקולינריים האחרונים והן מיועדות לא רק למבינים בבישול אלא גם לכאלה שביצה קשה היא אתגר עבורם.

כמו שהזכרתי בהתחלה, סדנאות הגבינות הן שוס אמיתי, וצוברות פופולאריות במהירות רבה – גם לומדים, גם טועמים וגם יכולים לעשות בבית.

מי שממש לא רוצה להתאמץ, ג'אקומו גם מספק אוכל מוכן, אירועים פרטיים, ארוחות רומנטיות (כי ביננו, האוכל האיטלקי הוא הכי רומנטי), מסיבות יום הולדת, מסיבות רווקות ועוד.

הפרטים על סדנאות הגבינה , וכל מה שצריך כדי להכין גבינות בבית – כאן – http://www.gvina-cheese.com/index.htm

 

ווקי טוקי – האסיאתית המפתיעה

כשאנחנו שומעים "מסעדה אסיאתית" אנחנו פחות או יותר יודעים איזה טעמים אנחנו הולכים לפגוש שם – למון גראס, ג'ינג'ר, סושי, נודלס, סויה. מה כבר אפשר לחדש?

אז "ווקי טוקי" הזמינו אותי לבדוק בדיוק מה אפשר לחדש ולהפתיע באוכל שעל פניו כולנו מכירים. המקום היה מלא כשהגעתי, מה שאומר שסועדים רבים כבר גילו את ההפתעות שמחכות להם במסעדה.

אקדים ואומר שההפתעה הראשונה היא שהמסעדה מתאימה להמון, אבל המון , פלחי אוכלוסיה, בגלל הרבגוניות של התפריט. ראשית – למי ששומר על הפרדה בין בשר לחלב – אין מנות שמערבות את שני הדברים יחד. מצד שני, למי שלא יכול בלי קינוח חלבי גם אחרי ארוחה בשרית – גם זה יש, לצד קינוחים שאינם כוללים חלב, גלוטן או אפילו טבעוניים לחלוטין (ועל כך בהמשך). לצמחונים יש המון פתרונות – כולל מנות שבמקור מכילות חלבון מן החי אבל ניתנות להמרה לטופו למשל, ארוחות עסקיות למי שבא עם תקציב מסוים והמון המון דמיון מפתיע כך שגם מי שכל יום סועד במקום אסיאתי, עדיין ימצא חידושים.

במקום מבחר אלכוהולי רב, אבל היי- באסיה התנהג כאסייאתי, ולכן פתחתי את הארוחה שלי בסאקה (נשאלתי אם ארצה קר או חם, המלצת המקום היא קר וכך טעמתי). מרענן, פירותי, לא אלכוהולי מדי כך שאפשר לשתות בכיף. יופי של סיפתח. (26-42 שקלים בתפריט, תלוי בסוג).

אחר כך, ובהתאם למזג האוויר החורפי, קיבלנו את "מרק היום" (19 שקלים לקערה גדולה) שבמקרה שלנו היה מרק אפונה עם קרם קוקוס, ג'ינג'ר, שום ובצל ירוק. שמחתי לגלות שבניגוד לדימוי, מרק אפונה לא חייב להיות במרקם "גרברי". הוא היה צלול בלי להיות דליל, והעוקץ של הג'ינגר  (ונדמה לי שגם זיהיתי שם למון גראס) חימם את האווירה.

אחרי המרק הגיעו ארבע מנות מתפריט הראשונות –

חמוצים יפנים – כרוב, מלפפון וגזר בחומץ וסוכר דקלים בעיטור שומשום שחור ולבן (16 שקלים). המנה הספיקה כנשנוש לשניים. מנה מתובלת בעדינות, שילוב של מתיקות וחמצמצות לא שתלטנית.

אגרול ויטנאמי – עוף, אטריות שעועית דייקון, כרוב לבן, עשבי תיבול ורוטב צ'ילי מתוק. הערה- בגלל השותף לשולחן הצמחוני, המנה שלנו הגיעה ללא העוף. (כמו שכתבתי למעלה- התחשבות רבה וגמישות במנות כך שגם מי שנמנע מבשר יכול לקבל מנה עשירה וטעימה.). האגרול עצמו פריך בלי להיות יבשושי, ומומלץ מאד לטבול אותו ברוטב הצ'ילי המתוק. פתיחה מרעננת וקלילה. (29 שקלים).

כרובית מטוגנת – בטמפורה ופאנקו, עם רוטב צ'ילי מתוק ואפשרות לצ'ילי חריף (אני מראש ציינתי שחריף זה לא בשבילי, אז וויתרו על זה והסתפקו בתיבול קצת פיקנטי).. (28 שקלים). המנה שפחות התחברתי אליה מהראשונות כי הייתי מעדיפה אותה עם קצת פחות מלח, אולי מתיבול בסויה?

סלט שורשים – נבטים סינים, נבטי חמניה, גזר, צנון, קולורבי, בוטנים ושומשום עם רוטב איולי צ'ילי, שומשום וכוסברה טחונה (25 שקלים). הפייבוריט שלי מבין הראשונות. סלט מרענן מאד, יכלתי לאכול קערה כארוחה בפני עצמה. (טוב, כמובן עם קינוח בסוף…).

הגיע הזמן לעיקריות וקיבלנו שתיים.

אחת שעברה אדפטציה צמחונית – "המנה המתוקה". – אטריות ביצים, עוף (שאפשר להמיר לבקר או במקרה שלנו הומר לטופו), בצל, שלושה סוגי פטריות – שיטאקי, שמפיניון ופורטובלו, בצל ירוק ושומשום, והכל ברוטב של טריאקי, צ'ילי ומעט שמן צ'ילי. (45 שקלים לקערה). כשטעמנו גילינו מה מקור השם – איכשהו יש ניחוח מתיקות בתיבול, המנה לא מתוקה ממש אבל טיפה קרמלית. ניצלתי את העובדה שבן הזוג כבר שבע, ודגתי לו את האטריות והפטריות מהצלחת. הוא טען שהטופו היה מוצלח. אני כלא צמחונית בכל מקרה הייתי מעדיפה בגירסת העוף או מקסימום בלי חלבון בכלל. (אני וטופו לא ממש חברים טובים).

והבשרית – "פאד קפאו" –בשר אנגוס דל שומן, בצל, שום, ג'ינג'ר, צ'ילי, בצל ירוק ובזיליקום, ומעל ביצת עין  , ברוטב צ'אן פאו – סויה, ג'ינג'ר, שום, שמן שומשום וציר עוף (49 שקלים למנה שכוללת גם הר של אורז לבן ליד).

המנה היתה עשירה מאד, ומצאתי שהשילוב הכי טוב הוא לקחת קצת מכל דבר על המזלג – הבשר על טעמיו ועסיסיותו, והאורז הניטרלי שאיזן את הטעמים. הביצה כאמור הכילה חלמון נוזלי, שמי שכבר מכיר אותי יודע שזו האהבה הגדולה שלי כשזה מגיע לבשר- הנחשול הזהוב הזה מהביצה המבוקעת. גם סקסי וגם מעשיר מאד את המנה. (מחיר אטרקטיבי מאד של 49 שקלים למנה גדולה).

(אתם חייבים לראות את החלמון הנוזל הזה…)

כדי להתכונן לקינוח ,לגמנו תה במגוון טעמים (במקרה שלנו נבחרה הלואיזה), אפילו וויתרנו על הוספת סוכר.

(כן, מאחור מציץ הקינוח, שתיכף יקבל התייחסות בפני עצמו!!)

ואז הגיעה הפתעה נוספת – בדמות תפריט קינוחים חדש, כל כך חדש שהוא אפילו מגיע על דף נפרד כי עוד לא הספיקו להדפיס תפריט מעודכן. (מחירי קינוחים 36 שקלים).

ומה היה שם? מה לא. כמו שהזכרתי בהתחלה- לכל אחד היה משהו.

לחובבי השוקולד המכורים היה סופלה שוקולד– פונדנט שוקולד חם עם טראפל שוקולד לבן בתוכו ושוקולד חלב מעל, או "אצבע לוטוס" עם שוקולד קריספי ,וקרם שוקולד בלגי עם ציפוי לוטוס, לנמנעים מגלוטן היתה "שוויצריה הקטנה" – אותה מנה יפיפיה עם תחתית עוגיות מרנג שוקולד, קרם מסקרפונה, שיכבת שוקולד קריספי, ונטיפי שוקולד לבן, למי שרוצה לגוון משוקולד- קסטה עם שכבות מרנג וגנאש, וקרם ברולה עם בננות. אבל –אנחנו קיבלנו את המלצת המקום, מנה שבחיים לא הייתי חושבת להזמין בקריאת תפריט – "פרפה חלבה " – על מצע שוקולד קריספי בשילוב נוגט, בציפוי עדין של שומשום שחור ולבן – מנה נטולת גלוטן וטבעונית. במילה אחת "שוס". קינוח עדין, בלי טעמי לוואי של "פרווה" , שילוב של מתיקות החלבה והשוקולד עם תחושה אגוזית מהנוגט, נקודות אקזוטיות של השומשום בשחור לבן, ופירות יער שהוגשו ליד המנה ואיזנו את המתיקות בחמצמצות עדינה. המסקנה שלי – שווה לצאת מהקופסה ולנסות דברים בהמלצת המקום.

ל"ווקי טוקי" גם תפריט סושי גדול, עם פרזנטציות יפיפיות כפי שראינו במגשים שנזללו בשולחנות לידנו.

מה שנחמד בארוחה הזו, היא שמעבר למגוון הגדול של טעמים ומרקמים, דרגות טמפרטורה ועוצמות תיבול שונות, כולל אפשרויות הבחירה ליצירת המנה המושלמת עבור הסועד ,היא שהיא לא מכבידה. אנחנו הלכנו לרקוד לאחר הארוחה ולא הרגשנו כבדות.

באתר ניתן לראות את התפריטים, עסקיות, מגשי סושי לאירועים וכמובן משלוחים (ולפי כמות האנשים שהיתה כשאנחנו ישבנו שם, בהחלט מומלץ להזמין מקום מראש).

כתובת האתר- http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

ווקי טוקי- רחוב לינקולן 11, תל אביב.

 

השחיתות שבגראז'

כשאומרים את השמות "באגסי סיגל", "אל קפונה", "פאבלו אסקובר" – נזכרים בתקופת הזוהר של המאפיה, כששחיתות היתה אבן הדרך . עכשיו השמות האלה מייצגים תאווה קצת אחרת… תאוות בשרים. ליתר דיוק, הבשרים של "הגראז' ".

ומה עושים שם עם הבשרים? אחד הבעלים – יוסי גז יצא למסע בכל רחבי הארץ ובדק על גופו את כל ההמבורגרים האפשריים, בחן, בדק, התנסה, ולבסוף הגיע למסקנות שיצרו את ההמבורגרים המיוחדים של "הגראז'". הוא הוסיף להמבורגרים מבחר מנות נוסף, שיהיה לכל דרישה ולקוח, עיצב את המסעדה כדיינר אמריקאי של שנות החמישים, (כולל הפתגם האלמותי "חוקי הבית – 1. אמא תמיד צודקת, 2. ראה סעיף ראשון") וכך נולדה "הגראז'" בצומת ראשונים, (הרצל 151 ראשון לציון, בצמוד לתחנת הדלק).

המקום משרת קהלים רבים עד שתים וחצי בבוקר בימי השבוע, ועד שלוש וחצי מטבח שפועל בימים חמישי עד שבת, כך שבמשך היום אפשר לבוא עם הילדים (וכשהגעתי, בשבת בצהרים, אכן היו שם משפחות בהרכבים של כל הגילאים) ובערב לבוא בחבורה , עם בני זוג או מכרים, לשתות מהמגוון האלכוהולי הגדול (והמקום מתגאה במחירי בירות נמוכים ואטרקטיביים) ומשהו טעים.

כאמור, הגענו בשבת בצהרים, וטעמנו ממבחר מטעמי המקום.

התחלנו במנות הפתיחה שרשומות כמו שאר התפריט, על הפלייסמט הענק שמונח על השולחן, ומכיל גם את תולדות חיי המאפיונרים שנתנו את שמם למנות השונות.

במנות הפתיחה, המכונות "קטנות"- קיבלנו:

"עגבניות שוק" – עגבניות שרי בצבעים שונים, גבינת פטה, עשבי תיבול טריים, עלי מיקרו, שמן זית וקרוסטיני שום (28 שקלים לצלחת גדולה).  אמנם בדרך כלל לא באים להמבורגריה בשביל סלט, אבל קודם כל הוא נחמד מאד לנשנוש פתיחה, בעיקר כי שמחתי לגלות שלחם השום הנלווה הוא רך ולא שובר שיניים כמקובל בהרבה מקומות אחרים, וגם כי תמיד כשבאים בחבורה, יש מי שלא ממש רעב או מעוניין במשהו דיאטטי יותר ובכל זאת להשתתף בשמחה עם כולם. מרענן מאד.

"mac & cheese" – מנת הדגל של המקום והאמת, גם הבחירה שלי מבין הראשונות שדגמנו. מדובר בכדורי גבינה ומקרוני בפאנקו, מטוגנים שהוגשו עם שלושה סוגי איולי (28 שקלים). אני כבר יכולה לדמיין אותי עם קערה גדולה מהכדורים האלה, לצד בירה קרה או איזה אלכוהול כייפי באווירה של חברים. כדורים לוהטים, עסיסיים, קרנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, וכל רוטב נותן להם טעם אחר.

"תפוחי אדמה ל"ג בעומר" – תפוח אדמה בסגנון מדורה, עם הרבה חמאה, שמנת של פעם ואופציה לחריף בצד (28 שקלים) – מנה מאד נוסטלגית. כאמור אני ציינתי כבר מההתחלה שאני לא אוכלת חריף כך שהביאו לי את החריף בצד, רק למקרה שמישהו ירצה. אני הסתפקתי במה שאני אוהבת – גרגרי מלח גס.

"כרובית מטוגנת" – פרחי כרובית מצופים פנקו עם רטבי צ'ילי מתוק ואיולי שום (32 שקלים). רעיון דומה לזה של כדורי הגבינה, רק שהפעם התוך הוא הכרובית נטו, נימוחה ועטופה בשכבה פריכה. מבין שתי המנות הללו, כמו שאפשר להבין, העדפתי את כדורי הגבינה בגלל עסיסיותם הרבה.

הגיע הזמן לעיקריות ממחלקת ההמבורגרים. (כאמור בתפריט יש גם כריכים, סלטים, ועוד).

אנחנו בחרנו בשני מאפיונרים מומלצים – "אסקובר" שהקציצה שלו מכילה פלפלים מקסיקניים חריפים, ו"אל קאפונה" שהקציצה שלו מכילה גבינה איטלקית ועשבי תיבול. מעבר למה שיש בקציצות, כמובן שאפשר להוסיף מה שאוהבים ממבחר גדול של גבינות, פטריות, בצל, ביצים, רטבים וכדומה. ל"אסקובר" ביקשנו להוסיף בצל מטוגן, ול"אל קאפונה" הוספנו ביצת עין לא הפוכה.

אחרי שנשאלנו על מידת העשיה האהובה עלינו (מדיום וול), הוצעו לנו התוספות ובחרנו בצ'יפס, הום פרייז (קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי מתוק חרפרף) וסלט ירקות.

ההמבורגרים הגיעו בגודל 230 גרם, והכילו מלבד הקציצה והתוספות שביקשנו, גם עגבניה, בצל, חסה ומלפפון חמוץ.

ה"אסקובר" היה אכן חריף, ומי שלא מסתדר עם חריף, עדיף שיבחר את השני שלקחנו, ה"אל קפונה" . שתי הקציצות היו טובות מאד, והי, אין כמו צהוב של ביצה שמתערבב עם הקציצה הלוהטת, הצרובה מבחוץ ועסיסית מבפנים.

השולחן נוקה, מגבונים לחים הוגשו כדי שנתנקה מכל הטעמים הללו, והגיע החלק של המתוק. סוגי קפה שונים (נבחר הפוך) וקינוח. היינו מפוצצים, ובחרנו בקינוח אחד, שגם ככה היה גדול מספיק לשניים. בתפריט יש מנות כמו "מילקשייק של פעם" באווירת הדיינרים, וגם מנה מומלצת של "מגדל בגארז'" שכולל המון קרנצ'ים מתוקים וחלבה , ואנחנו הלכנו על מנה שנקראת "סיגרים" שכוללת שני גלילי קרפ שוקולד חלב ושוקולד לבן ממולאים בשקדים ואגוזים, והכל מטוגן ומוגש עם גלידת וניל ורוטב שוקולד. (36 שקלים למנה גדולה וזוגית). כשנגסתי בסיגר האסוציאציה הראשונה שלי היתה "שוקו פאי" משודרג מאד. אהבתי שהתוך של הסיגר היה דומיננטי באגוזים ופחות מתוק יחסית לגלידה ולרוטב השוקולד מסביב. היה גם משחק מעניין של מרקמים – קרנץ' של הטיגון, פציחיות של האגוזים, רכות הגלידה והרוטב, סיגרים חמים עם תוך לוהט מול הקור של הגלידה והסירופיות של הרוטב. אכן, שחיתות שמסיימת ארוחה שחיתותית לא פחות. (יש אגב גם אפשרות לקינוח פרווה).

וכשמגיעים לגראז', על מה כדאי להסתכל בתפריט? ראשית, יש דיל משתלם מאד של המבורגר 230 גרם עם תוספת (צ'יפס/ הום פרייז / סלט ירוק) ועוד שתיה – שליש גולדסטאר או כוס יין או שתיה קלה, והכל ב60 שקלים, מחיר שאין כמוהו בסביבה ומוצע כל שעות הפתיחה של המסעדה. מעבר לזה גם מחירי אלכוהול טובים (צייסרים מ10 שקלים כשהיקרים ביותר הם 18 שקלים בלבד וכוללים למשל גריי גוס או וואן גוך), ויש גם תפריט שתיה "לנהג התורן" כדי לא להזניחו…

עוד פרטים אפשר למצוא באתר – http://www.garageburger.co.il/he/home

וגם בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%96-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/1410615085843303?fref=ts

החנייה חופשית, נוחה ובשפע.

מאמה מיה- פסטוריה!!

אחת הסיבות שאני אוהבת להיות בלוגרית היא ההזדמנות לטעום ולהתנסות בכל מני דברים חדשים. הארוחה האידאלית מבחינתי היא לכן ארוחת טעימות או "טאפאס" שבה גודל המנות מאפשר התנסות בהמון מהן.

תפריט כזה הושק לאחרונה במסעדת "פסטוריה" – מסעדה חלבית איטלקית כשרה בלב הרצליה פיתוח, לכבוד שנתיים להיווסדה של המסעדה.

כל מה שצריך הוא להגיע לרחוב המשכית 27 הרצליה (שימו לב, המסעדה ממוקמת בצד הבנין, לא בחזית) ולבקש את תפריט הטאפאס, ומכאן החוויה מתחילה.

העיצוב הוא אלגנטי רומנטי – מפות לבנות, נרות מהבהבים על השולחן, כוסות מבריקות, על רקע מוסיקה איטלקית קלילה (כולל נניח את הגירסה של סאן רמו ל"אנג'י" של הרולינג סטונס). בגלל הכשרות (המסעדה היא האיטלקית היחידה באזור הכשרה) גם הקהל שומר המצוות יכול להנות, ובגלל שמדובר במסעדה חלבית ממילא, קינוחים לא נפגעים מכשרות כמו שקורה לעיתים במסעדות בשריות כשרות, כך שכולם יוצאים מרוצים.

אז הגענו לשם, בלוגרים רעבים וסקרנים ובחנו את התפריט המיוחד. מדובר בארוחת מנות מוקטנות – כשצריך לבחור 3 מנות פתיחה (שמגיעות יחד עם פוקצ'ה ומטבלים), חמש (!) מנות עיקריות ושלושה קינוחים (עם הפתעה – ועל כך בסוף), ודבר כזה, כולל גם שתי כוסות יין או שתיה קלה, יעלה לזוג 189 שקלים, מה שהגענו למסקנה בסוף, כששיחררנו עוד כפתור במכנסיים, הוא דיל משתלם ביותר.

אז מה טעמנו שם?

מהראשונות הגיעו לשולחן –

"מיני פוקצ'ה" עם מטבלים. כמו שתראו בתמונה, זה לא "מיני" וזה בהחלט הספיק למנה זוגית נחמדה, בעיקר בגלל המטבלים – אני לא יודעת בדיוק איזה אבל היתה שם חמאה מתובלת, שמן זית עם שום מתקתק, סוג של טחינה, טפנד זיתים , גבינה, והפיבוריט שלי – מטבל בצבע כתום, מתקתק, ההימור שלי הוא על סוג של בטטה. מחצית הפוקצ'ה הספיקה בדיוק כדי לתת את הטעם מצד אחד, ולא לסתום אותי לקראת שלל הפחמימות והחלבונים שיגיעו בהמשך מצד שני. יש לציין שהפוקצ'ה כמו כל הבצקים האחרים – הפסטות והמאפים – הכל נעשה מההתחלה במקום.

"סופלה אל טלפונו" – כדורי ריזוטו במילוי מוצרלה ברוטב רוזה, (אין לי מושג מה הקשר לטלפון אבל הם היו באמת כייפיים. בגודל של כדור פלאפל בערך, עם רוטב גבינתי – איזה כיף למצוא מקומות שלא מתקמצנים על הגבינה והיא מקיפה את התוכן בעדינות חוטית כזו..), "סיגר סלמון" – במילוי סלמון וגבינות לצד רוטב שזיפים – חמוד, פיצוחי כזה, קצת היה קשה לחוש באמת את הסלמון בגלל המבנה הצר של הסיגר, טעמנו את הדג גם בהמשך בהרכב אחר ועם אותו רוטב שזיפים, על זה יבוא איזכור נוסף. "אינבולטיני" – חציל, קישוא ופלפל במילוי גבינות על מצע מטבלים שונים. האמת, המנה הזו הפתיעה אותי. צוות המקום המליץ עליה בחום והאמת נטיתי לחשוב שזה בסך הכל ירקות ממולאים, אבל איכשהו הקומבינציה של הגבינות שנבחרו למלא את הירקות, הפכו אותן לממתק אמיתי. מבין הראשונות זו בהחלט היתה הפיבוריטית שלי. הירקות הוגשו לצד סלטון עלי בייבי שעזר לנקות את החייך בין ירק לירק ובכל להגביר את הטעמים.

בעיקריות כאמור מקבלים חמש בארוחת הטאפאס וכך גם אנו –

"קונקיליה קרם בטטה"  – קונכיות ברוטב שמנת וקרם בטטה (מנה שבתפריט הרגיל מגיעה עם פסטה טריאטלי  – רצועות עבות, ובתפריט הטאפאס בצורת קונכיות). לטעמי זו היתה המנה המצטיינת, בעיקר כי אני מתה על קרם בטטה. שילוב של מתקתקות הבטטה, הרוטב החלבי וכמובן הפסטה האיכותית, בשבילי מנה מנצחת.

אגב, הפסטות מוגשות בקעריות שיכולות להוות בפני עצמן מנה של בן אדם אחד, כך שביחד עם כל הראשונות, העיקריות האחרות וכמובן הקינוחים, השובע מובטח גם לאדם הרעב ביותר.

"סלמון רוסטיק" – פילה סלמון אפוי בתנור מלווה ברוטב שזיפים. בתפריט הרגיל המנה מגיעה עם מחית שורשים , שאנו קיבלנו לטעימה. למחית פחות התחברתי אולי בגלל שהיתה שם נדיבות מסויימת עם המלח. העדפתי את הדג בפני עצמו (בהתחלה חשבתי שאולי צריך לימון אבל אז חשתי את טעמי הדג והבנתי שלא צריך לימון או תוספות אחרות, הדג היה מצוין בפני עצמו).

"פיצה סיציליאנית"  – מנת ספיישל שכוללת רוטב עגבניות, מוצרלה ,פלפלים, פטריות ופרמז'ן. המנה תיכנס בעתיד גם לתפריט הרגיל. פיצה כמו שפיצה צריכה להיות .בצק דק ופריך, תוספות כייפיות, מנה שגם ילדים יתחברו אליה (ועל הדרך יקבלו גם תוספת ירקות בריאה…). אם לא היה את הקונקיליה עם בטטה,  הפיצה היתה זוכה במקום הראשון ברוב הקולות של השולחן.

"ריגטוני רוזה" – ריגטוני ברוטב נפוליטנה עם נגיעת שמנת (מה זה "נגיעה" – אני רוצה המון שמנת!!! J …). מנה נחמדה אבל לא יכולה להתחרות בזו עם קרם הבטטה.

"לזניית תרד וגבינות" – לזניית תרד וגבינות מוקרמת ברוטב עגבניות – מנה עשירה מאד, פרוסה גדולה וגבוהה, חם כמו שצריך (אם צריך סדר לאכילת המנות, אז קודם כל כמובן הפיצה, אחר כך הלזניה- כדי לשמור על הטמפרטורות של המנות). אני אוהבת לזניות.

ובקינוחים – כמו שהזכרתי – הפתעה.

בעקרון אמורים לבחור שלושה קינוחים מתוך הרשימה של תפריט הטאפאס. בפועל – מקבלים את שלושת הקינוחים – בכמות כפולה, כלומר בניגוד למנות האחרות, זו לא מנה לחלוקה בין שני בני הזוג אלא כל אחד מקבל צלוחית עם שלושת הקינוחים (אותם קינוחים לשני בני הזוג). יוצא שכמות הקינוחים פשוט גדולה, בעיקר לאחר ארוחה לא קטנה בעצמה. נדרש הרבה כוח רצון כדי להתגבר עליהן… (עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה…)

אנחנו קיבלנו לטעימה חמישה מהקינוחים – שוב, כמנה אישית לכל אחד, כנראה בסוג של אתגר ב"בואו נראה כמה בלוגרית מסוגלת לאכול". (איזה מזל שיש לנו קיבה נפרדת לקינוחים…).

בכל מקרה- מה שטעמנו היה –

"פאדג' שוקולד" שבתפריט רשום כמוגש עם גלידת וניל וגנאש שוקולד. במנת הטעימות שלנו היתה פשוט פרוסת עוגת שוקולד חמה , יחסית המנה הפחות מוצלחת מבין הקינוחים .

"קסטה ש.ו.ש" – פרפה ווניל צרפתי כרוך בעוגיות שוקולד עשירות. על הצלחת הגיעו שתי פרוסות נדיבות (וזיכרו, זו מנה אישית של קינוחים, כל אחד מבני הזוג מקבל כזה..). מעבר לסימפטיה שיש לי לשם המנה (לא קרויה על שמי? הייתי בטוחה שכן עד שהבנתי שזה ראשי תיבות של שוקולד-וניל-שוקולד כנראה), העושר של העוגיות, העדינות של הווניל, והגודל הנדיב של הפרוסות – יכלנו להסתפק בקינוח הזה בלבד מבחינת הצורך במתוק.

"טירמיסו" – שכבות של קרם מסקרפונה ובשקוטים, טבולים באספרסו ואמרטו – מנה קלאסית, הייתי מעדיפה טיפה יותר דומיננטיות של טעמי הקפה.

"עוגת גבינה" – שבבי קרמבל עם גבינה מתוקה, וקונפיטורת פירות יער – הגשה יפיפיה בצנצנת, שגם היא היתה מספיקה מבחינת הכמות בפני עצמה.

ואת השוס השארתי לסוף – המנצח המפתיע שלי – "כדורוני פרפה" – חצי חלבה חצי פיסטוק בגנאש נוגט. זה בדיוק מה שזה נשמע, זה מגיע קפוא (אז עדיף להשאיר את זה לסוף כדי שיפשיר קצת) וזה היה לי פשוט טעים. מתוק במידה, "פיסטוקי" במידה, מנה שלא הייתי מזמינה ברגיל (כי הייתי הולכת על שוקולד כמו תמיד) ואני שמחה שהגיעה לצלחת שלי. כאמור, אם הייתי צריכה לבחור אחד מהקינוחים הייתי הולכת על הכדורונים האלה ומוותרת על השאר (אגב, באמת אני צריכה לשאול אם אפשר לקבל שני דברים אותו דבר במקום לבחור שלושה דברים שונים… נראה לי שכן..).

בתפריט הרגיל ישנו עוד קינוח אחד מיוחד שכולל שקדים עטויים בגלידת תאנים ופירות העונה, שאני בטוח אנסה בפעם הבאה שאני מגיעה ל"פסטוריה".

על כל האוכל אמון השף יוחאי קוסביצקי ("בנדיקט", "פרי מרקט" ובאמצע גם קפיצה לפריס) שירש את התפריט מהשף המייסד אורן אלקובי, ועכשיו עובד על רעיונות לתפריט החורף שיגיע, עם המון מנות עשירות שיחממו לנו את הלב והבטן.

למי שבוחר לצרף לארוחה יין, מקבל את יין הבית של יקב "טפנברג" – לבחירה אדום או לבן, ומעבר לכך ישנו מבחר גדול של יינות מהארץ ומחו"ל בטווח מחירים רחב. במקום יש גם מעדניה שאפשר לרכוש בה אוכל כדי להמשיך את החגיגה האיטלקית בבית.

המסעדה כאמור כשרה ולכן סגורה בשישי בערב ובשבת.

עוד פרטים אפשר למצוא ב – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=13135

ובדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pastoriaplace

 

פורטו – רומנטיקה בשעת שקיעה.

נמל תל אביב תמיד היה מקום שוקק חיים, ותמיד ניתן למצוא בו משהו טעים לאכול. אבל כשמחפשים את השילוב המושלם – אווירה, אוכל טוב, אלכוהול ושירות – אפשר פשוט להגיע ישירות להאנגר 21, ל"פורטו" – מסעדה איטלקית אותנטית. המקום שנפתח ממש לא מזמן, חרט על דגלו (ועל תפריטו) ראשית כל את המילה "רומנטיקה".

לא חייבים לבוא בזוג כדי להנות מהרומנטיקה האיטלקית של המקום (ומי יותר מהאיטלקים יודע להיות רומנטי?), אפשר גם בחבורה, עם משפחה, או בכל הרכב. התפאורה נשארת אותה אחת – המקום מעוצב בצורת ספינה, ואפשר לבחור אם לשבת בפנים במזגן, או בחוץ, על הדק המקורה, שמומלץ במיוחד בשעות השקיעה.

לא סתם אמר כבר הנסיך הקטן ""אני מאד אוהב שקיעות. בוא, נלך עכשיו להתבונן בשקיעה."

"אבל עלינו להמתין…", אמרתי.

"להמתין למה?"

"להמתין עד למועד השקיעה."

תחילה נראיתָ מופתע, ואז צחקת על טעוּתך, ואמרת לי:

"תמיד נדמה לי שאני בבית!"  (אנטואן דה סנט אקזיפרי).

הוזמנתי והגעתי בדיוק לשעה המתאימה- שעת השקיעה, יחד עם חבריי הבלוגרים, לטעום מה בעצם יש למקום להציע.

קודם כל בכותרת – הכל, אבל הכל תוצרת המקום – הבצק של הפיצות, הפסטה הטריה שהופכת לרביולי, ניוקי, פטוצ'יני ושאר מטעמים, הסלטים כמובן וגם הקינוחים המיוחדים. על המטבח אחראי השף אילן חפץ (           "UNO" ). בשעות הלילה יש תפריט לילה מיוחד עם דילים שווים.

אחרי כל ההקדמה הזו – אז מה היה לנו שם?

ראשית, כמו בכל מקום שמכבד את עצמו – לחם הבית – במקרה הזה פוקצ'ה עם רוזמרין שמגיעה עם סלסת עגבניות ושמן זית ובלסמי (19 שקלים בתפריט). לחם טרי, עם שן שום פה ושם, יש לי חולשה לפחמימות האלה.  (מספיק בהחלט לשני מנשנשים שעוד רוצים לשמור איכשהו מקום בבטן לשאר המנות).

"קפרזה" – מוצרלה, מיקס עגבניות , זיתים, פלפל קלוי, ושמן זית בלסמי (36 שקלים). מנה מרעננת מאד, אחת הפיבורטיות שלי (אני מתה על מוצרלה!).

"רביוליני פורצ'יני"  – מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן (42 שקלים) – נשנוש חביב שמערב הרבה טעמים אהובים ובלי שתלטנות של שמן הכמהין, אלא מגע עדין בלבד.

"טורטליני קרם דלעת" – מנה מהמיוחדים (שווה לשאול) – לא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר, גם כן נשנוש חמוד, דלעת היא עוד דבר שמשתלב מצוין עם פסטה וגבינות.

מתוך תפריט הפיצה קיבלנו להתנסות שלושה סוגים –

"פיצה פונגי לבנה" – עם רוטב פורצ'יני, פטריות שמפיניון, פורטבלו, גבינת בושרון ורוקט (59 שקלים למנה שמספיקה לשניים), "פיצה מארינרה" – רוטב עגבניות, שום, מוצרלה, אנשובי, עגבניות טריות, זיתים ופטרוזיליה (54 שקלים ) ו"פיצה פפרוני" – עם רוטב עגבניות, מוצרלה ופפרוני (59 שקלים). מבין השלוש הכי אהבתי את הפונגי כי אני מתה על השילוב של פטריות ופיצה. לגבי המארינרה – המילה "אנשובי" עלולה להרתיע אנשים שחוששים מהדומיננטיות של הדג הזה אבל גם כשאני טעמתי וגם חברי לשולחן – לא הרגשנו את האנשובי, אני מניחה שהוא תורם לטעמים הכלליים. הפפרוני היה לאוהבי הז'אנר, אני פחות אוהבת שילוב של בשר וגבינה כי שני הטעמים הם חזקים ואני מעדיפה אותם בנפרד.

הגענו לעיקריות ובחרנו שתיים –

"ריזוטו פונגי" – מבחר פטריות כמו פורציני, פורטבלו ושמפניון עם יין לבן, פרמז'ן ועלי תרד  (62 שקלים בתפריט), מתוך תפריט הפסטות הגדול, שגם מחולק בנוחות לפסטות עם עגבניות, פסטות על בסיס שמנת, פסטות על בסיס שמן זית ופסטות מיוחדות.

"פילה סלמון" – שמלבד הסלמון הכיל שום, ניוקי, שמן זית, יין לבן, עגבניות, זוקיני, זיתים, לימון ושמנת (94 שקלים).

קשה לי להחליט בין שתי המנות מה ההעדפה שלי כי הן שונות לגמרי. מנת הריזוטו היתה עשירה ומשביעה מאד, היין הלבן היה מורגש ושוב, פטריות וריזוטו הולכים מצוין.

הפילה היה עשוי בעדינות, מצד אחד רך אבל מצד שני לא מתפרק , הקראסט שלו היה מתובל.

כמובן שטעמתי גם מהצלחות של חבריי – מנה נחמדה מאד של פסטה עם פירות ים , לחובבים, ומנה מהספיישלים שכללה קרעי פסטה עם בקר ביין אדום – מנה מאד חורפית וכבדה, למי שממש מגיע מורעב (או לזוג שעושה "שרינג").

תפריט הקינוחים הציע מגוון של טעמים – ממתוקים "כבדים" ועד קינוחים על בסיס פירות למי שלא רוצה יותר מדי מתיקות (שזה ממש לא אנחנו).

צוות המקום בחר עבורינו שלושה סוגים –

"טירמיסו" – קרם מסקרפונה, בסקוויטים , אספרסו, ליקר אמרטו וקקאו (36 שקלים), "מרקיז שוקולד" – סוג של מוס שוקולד בצורת עוגה של פעם, לצד בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת קרמל (42 שקלים) ו"מקפא ברולה קפה" – פרפה שוקולד לבן, קראנץ נוגט וקרמה שוקולד (42 שקלים). הטירמיסו היה קלאסי, לפי הספר. אני מתלבטת בין השניים האחרים לתואר "מה הכי אהבתי" כי מצד אחד מרקיז השוקולד היה כל מה שאני דורשת מקינוח שוקולדי – מרקם רך אבל לא נוזלי, דרגת שוקולדיות גבוהה ותוספת בננה. (הייתי מוותרת על השטרוייזל). מצד שני, מקפא הברולה היה מאד מיוחד – מתחת לכל המבנה היתה שיכבה זכוכיתית המוכרת לנו מקרם ברולה קלאסית, ומצד שני היה לה טעם קפה עז. פרפה השוקולד הלבן הוסיף מתיקות. היו חילוקי דעות בין חובבי הברולה כמו שהוא בצורתו הקלאסית, לביני כי אהבתי את החידוש (וכאמור אני מתה על המרקם של הזכוכית).  כל הקינוחים מספיקים לשניים שרוצים נגיעה מתוקה בסוף.

אם היינו באים עם ילדים, יש מנת ילדים שכוללת שניצלים ולשם שינוי לא הצ'יפס הנדוש והמסורתי אלא פסטה איכותית של המקום, כי גם לקטנים מגיעה איכות….

ישנו גם מבחר גדול של קוקטיילים המיוחדים למקום שאני מקווה לדגום בפעם הבאה שאגיע….

עוד פרטים על המסעדה ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16612

 

טעמים ומתוקים בירושלים.

אין טיול בלי לאכול משהו, נכון?

אז אחרי בוקר שמשי וטיול מקיף בירושלים, הגיע הזמן לאכול משהו ולשם כך הגענו ל"דוניא" אליה הוזמנו לרגל פתיחתה ממש לא מזמן. "דוניאה" (בערבית : העולם) הגיעה למתחם שלומציון המלכה, והביאה איתה קונספט מיוחד שכולל את שעות היום בהן ניתן לאכול  מנות מיוחדות, כולן חלביות וכשרות, של השף תומר אבלס (בוגר מסעדות ירושלמיות כמו "אוליב" ו "רסטובר" ) והשוס- ארוחות בוקר מיוחדות כמו "בוקר בואניסימו" שכולל פריטטת תפוחי אדמה עם פטריות ותבלינים, ביחד עם סלט עגבניות, "דיל ליוון" שכולל מאפה "ספנקופיטה" במילוי תרד, גבינה מלוחה, לצד ביצה קשה וסלט יווני ושקשוקות תורכיות או מקסיקניות, זאת לצד ארוחות בוקר סטנדרטיות יותר.

אנחנו קיבלנו את הארוחה הזוגית שכללה הגשה יפיפיה של מגש על קומות, שבכל קומה מעדן אחר – בקומה התחתונה שני סלטים עשירים ומתובלים בעדינות, זיתים שחורים, פסטו עגבניות מיובשות, פסטו ירוק, חמאה, טחינה מתובלת וטונה, ובקומה העליונה שלושה סוגי גבינה לבנה – גבינת שמנת רגילה, גבינה עם ירקות וגבינה עם זיתים, ושתי כוסיות של מוזלי מתוק , ככה בשביל הסיומת והבריאות. בצלחת קיבלנו ביצים לפי בחירה (מי שבוחר את החביתה מקבל אותה בהכנה מיוחדת עם תחתית של בצק סיגר דקיק שמוסיף שכבת טעם נוספת) וכמובן גם לחם הבית (ואם הוא נגמר, אפשר לקבל עוד ללא תוספת תשלום). הכל כמובן עם שתיה חמה וקרה לפי בחירה (המיץ בארוחת הבוקר איננו נסחט במקום).

כאמור, אם היינו מגיעים בלילה היינו מגלים שהמקום הוא בר תוסס עם מוסיקה עדכנית  במערכות שמע משוכללות, ובכלל – בכל שעות היום אפשר גם לטעון את הסלולרי בעמדות מיוחדות, כדי לא להתקע עם סוללה מרוקנת. ולמה זה חשוב? כי העיצוב של המקום מזמין המון צילומים – כולל אפילו חדר השירותים שהדלת שלו מעוצבת כמו תא טלפון אנגלי, ויש גם אוסף בובות מרהיב על הקיר במפלס העליון, ואפילו פינה שמאפשרת לבדוק אם אתם מספיק פיכחים כדי לנהוג או שעדיף שהנהג התורן יקח את המפתחות, בדרך משעשעת במיוחד.

המיקום – באמצע אזור תוסס במיוחד בכל שעות היום והלילה.

עוד פרטים על "דוניא" – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=15651

ארוחות הבוקר מוגשות כל היום ויש המון דילים ועסקיות.

__________________________________

ואחרי האוכל צריך קינוח, ומלך הקינוחים הוא כמובן השוקולד.

אז נסענו לצובה, לתוך ה"קיפצובה" (מרחק 25 דקות מירושלים, שילוט מצוין) והגענו ל"חוות השוקולד של גליתא". החווה שהיא אחת מתוך שני סניפים של גליתא, מציעה מלבד מגוון ענק של שוקולד, גם סדנאות כייפיות לכל הגילאים.

אנחנו הגענו שני מבוגרים וזכינו להדרכה המקסימה של טללית, שהסבירה לנו על המקום ואחר כך נתנה לנו משימות. צוות המטבח כבר  הכין את הפרודוקטים, ואחרי ששטפנו ידיים ולבשנו סינרים, קיבלנו "ערכת סדנא" שכוללת את כלי העבודה שנצטרך לצורך השוקולדים שנכין. מה שנחמד, יש ערכות לפי גיל ולפי דרישה, כך שמשפחה שלמה יכולה לשבת ליד השולחן וכל אחד יקבל ערכה המתאימה לו וליכולותיו.

הסדנא שלנו היתה "ממולאים" ואנחנו קיבלנו תבניות פלסטיק שקופות, והוראה של "שיפכו את השוקולד בעזרת אחת משתי הכפיות שקיבלתם אל התבנית, דאגו שהכל מכוסה ושיפכו החוצה את השאריות". למה שתי כפיות? אחת למזיגה ואחת לליקוקים.

אחר כך התבניות שלנו נשלחו לקירור ובנתים קיבלנו מנג'טים ובהם שוקולד מוצק בצורת כוסית, כדי למלא. קיבלנו חומרי טעם כמו קינמון, קפה, צ'ילי ומלח גס, וגם תוספות שונות כמו אבקת אוריאו, אגוזים שונים, שוקולדים שונים ועוד, ומילאנו את השוקולדים בהפתעות שונות לפי טעמנו. בתוך השוקולדים הכנסו גם גנאש שוקולד (עם המון ליקר יאמי) וכיסינו לפי בחירה בשוקולד לבן או חלב. כשאלה הלכו לקירור, חזרו אלינו התבניות המקוריות שעשינו, ומילאנו אותם בסוגי שוקולד שונים ,הפתעות וציפויים, ובסוף גם בציפוי ציורי חמאה אכילים.

הכל חזר שוב למקרר, ובנתיים צפינו בסרט קצר שבו גליתא המקורית מספרת לנו את תולדות השוקולד בכלל, ואת תולדות "גליתא" בפרט. (אגב, את כל קעריות השוקולד שלא נוצלו עבור התבניות , אפשר ורצוי ללקק!).

כשהסרט תם, גם השוקולדים היו מוכנים וקיבלנו אותם ארוזים עם שמותינו כדי שנדע בדיוק איפה פירות עמלנו.

במקום גם בר שוקולד שתאורי המנות שלו גובלות ב"פוד פורן" מרוב שהן מגרות, וכמובן גם גלידות תוצרת בית.

אחרי הסדנה שלנו היתה אמורה להתחיל סדנת יום הולדת, ואני מקנאה לאללה בילד/ה שככה חוגגים לו/ה.

לכל הסדנאות צריך להרשם מראש, (אפשר להגיע ואז להרשם לשעה הפנויה האפשרית, כשלא בטוח שזה יהיה באותו יום, לכן רצוי מאד להרשם ולהתעדכן).

עוד פרטים ב – http://www.galita.co.il/index.php

עולם של טעמים בבירת ישראל.

 

בסלון של מוזס.

כולם יודעים שהכי כיף זה לשבת בחבורה, לאכול טוב, לשתות טוב, ולעשות מה שבראש. כולם יודעים שהכי כיף לעשות מה שבראש כשאנשים שאתה לא מכיר לא מסתכלים עליך בדיוק כשאתה עושה משהו כמו לשיר קריוקי בקול ששם בכיס הקטן את הנשר האמריקאי למשל…

אז – ברוכים הבאים לסלון של מוזס, הכי מקום להרגיש בבית. (במיוחד כשההורים לא נמצאים).

הוזמנתי לנסות את הסלון הייחודי הראשון בסניף מוזס רוטשילד תל אביב. נכון, יש חדרים פרטיים בסניפים אחרים, אבל זהו הסלון היחיד שנמצא בקומה נפרדת (עם מעלית זכוכית מגניבה), מלצר פרטי, אקוסטי לחלוטין כך ששירת הקריוקי לא תישמע בחוץ (ותאמינו לי, ניסינו, ואנו מבקשים את סליחתם של שלמה ארצי ופיל קולינס על מה שעשינו לשירים שלהם), מסך פלזמה שמתאים במיוחד לכל שידור ספורט אפשרי בעולם (אנחנו בתקופת המונדיאל כרגע כך שזה מושלם, אבל גם בלי כדורגל, יש המון אירועי ספורט ששווים צפיה קבוצתית מפנקת – מישהו יודע אם מי שנותר מהאחים וואן אריק עוד פעילים?), ריהוט מעוצב, אה, ויש גם אחלה נוף לשדרות הכי מגניבות בתל אביב – רוטשילד!.

בכל אופן, הגענו, ודבר ראשון תדלקנו בקוקטיילים מגניבים שנראים תמימים אבל מרימים את מצב הרוח לגבהים חדשים  (38 שקלים לכוס) – "מוזס מוחיטו" – בגרסת מגנום עם דובדבנים, נענע קצוצה וליים, "אורכיד קולינס" – פסיפלורה מנוערת עם ג'ין, תותים ולימון על תוספת סודה תוססת, והפיבוריט שלי "מרטיני פסיפלורה" – ככה פשוט, בלי קישוטים, אבל עם פסיפלורה מנוערת עם ג'ינגר, לימון וברנדי משמשים – אולי זה מה שגרם לי להתעלל אחר כך בשלמה ארצי? טוב סליחה שלמה, אבל זה היה ממש משקה טעים.

הנשנושים הגיעו –

"נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם פיקנטים" – (39 שקלים) – אני לא יודעת מה זה "קרמל תפוזי דם" אבל העוף היה עסיסי ומתקתק, כיסחנו שני מגשים . (אגב, המנות הראשונות שמופיעות בתמונות הוגשו במתכונת קבוצתית וזה הגודל שהוגש לנו, היינו כ12 איש).

"לחם וחמאה" – (17 שקלים בתפריט) – מנה שתמיד מפילה אותי, כי לחם אפוי במקום, חמאה רכה – השלמות שבפשטות.

"קלמרי פריך עם איולי שום ולימונים" – (45 שקלים) – גיוון מעניין לנשנוש שהולך מצוין עם אלכוהול, לא הייתי יודעת שזה קלמרי אם לא היו אומרים לי.

שני סלטים הגיעו לשולחן – היות ומדובר במקום של בשרים, סלטים תמיד ייתפסו בעיני פשוט כתוספת מרעננת בין ביס בשרי אחד למשנהו –

"סלט בריאות" – כרוב אדום, נבטי חמניה, מלפפונים, קולורבי , ג'ינג'ר ואגוזים  בווינגרט עגבניות (42 שקלים) ו – "סלט ירקות" – עגבניות שרי, צנוניות, פלפלים, מלפפונים, בצל סגול, עשבי תיבול וקרוטונים מתובלים בויניגרט לימונים כבושים (44 שקלים).

אגב הערה – יש מנות רבות שהן נטולות גלוטן והדבר מצוין בבירור בתפריט.

כאן התבקשנו לבחור מה המנה העיקרית החביבה עלינו. יש תפריט המבורגרים רגיל ויש תפריט מתחלף של "מנות מהעולם" שמתוכן כל שבוע יש שני סוגים. אני בחרתי את גירסת ה"מיני מי" שכוללת שלושה המבורגרים קטנים עם בשר במשקל 100 גרם, כך שאפשר להתנסות בכמה סוגים. נשאלתי לגבי תוספות (בחרתי גבינה על המבורגר הבקר), נשאלתי לגבי מידת העשיה, והמנות החלו להגיע, בלווית תוספות כמו טוגני מוזס, שבבי בצל מטוגן, סלט ירוק, פירה חלבי (!), ווג'יז (פלחי תפוחי אדמה מתובלים). (התוספות ב15 שקלים). היתה גם מנת אורז מתובל שלא מופיעה בתפריט אז אין לי מחיר.

קיבלתי את השלישיה שלי – מיני ארט בורגר (שהיה גם האהוב עלי), מיני בקר קלאסי ומיני חובק עולם שבמקרה של השבוע שהגענו היה "סמוקי אלבמה" – בקר ברוטב ברביקיו, עם סלט קולסלואו אמריקאי ומיונז. במקור אמור להיות מיונז חריף אבל ביקשתי ללא חריפות.

עוד מנה מעניינת שראיתי אצל חבריי אבל לא טעמתי היה "פילי צ'יז סטייק " שכלל פרוסות אנטריקוט על הפלאנצ'ה, פלפל ירוק, בצל חרוך, גבינה אמריקאית, פיקל חלפיניו ומיונז פילדלפיה ובהחלט מעניין אותי לנסות אותו בפעם הבאה שאזדמן למקום כי הוא נראה מזמין ביותר.

כאן הגיעה שעת החלק האומנותי, בחרנו שירים מתפריט השירים, הדלקנו את המקרופונים, וצרחנו את הנשמה במיטב השירים העבריים והלועזיים. (קריוקי בתוספת של 30 שקלים לאדם).

שקענו בשירה אדירה שהופסקה רק כשמצעד של אשכרה כל מנות הקינוחים הקיימות זרמו לנו לשולחן –

"טראפלס קייק" – עוגת שוקולד טהור עם גלידת ווניל (מקום שני במועדפים שלי) – לשוקוהוליקים כבדים. (32 שקלים).

"ניו יורק צ'יז קייק" – קלאסיקה אמריקאית עם רוטב תותים ודובדבנים (33 שקלים).

"קרם ברולה של מוזס" – סמי פרדו עם סלסת אננס (35 שקלים – המנה המנצחת שלי, שילוב טעמים מעניין, מתקתק, קרנצ'י, חמצמץ למעלה).

"גביע טרייפל" – (34 שקלים) – מנה יפיפיה, רומנטית במיוחד, עם קרם פטיסיאר, שברי מרנג, סורבה ועל הכל ערימת קצפת עם רוטב פרי למעלה בשביל הצבע והאיזון.

"סורבה"  –  כדורי פירות מרעננים למי שלא רוצה לאכול חלבי (למרות שהמקום עצמו אינו כשר ) – 28 שקלים.

"סנדוויץ בראוניז חם" – 36 שקלים למנה בהחלט קבוצתית שחיתותית של שכבות בראוניז עבות עם בננות, רוטב טופי, גלידת ווניל, שברי אגוזים מסוכרים והמון קצפת.

מבחינת המחירים, ציינתי ליד כל מנה מחיר, אבל בחדר ה"מוזס סלון" יש חבילות קבועות של מחירים "פיקס" עם תפריטים שונים לפי רצון הקבוצה המתארחת (עד 14 איש, מינימום 8). תפריט לדוגמא- ב150 שקלים לאדם למשל מקבלים מנות אפשרויות של מנות ראשונות כמו סלט בריאות, סלט מוזס קלאסי, קלמרי פריך, נאגטס עוף ולחם וחמאה, בעיקריות אפשר לבחור בין מיסו סלמון, מינימי (3 ההמבורגרים הקטנים), צ'יקן פאיטס, סלט קיסר, או שיפודי פרגית (ויש גם אפשרות למנות צמחוניות או טבעוניות), תוספות של צ'יפס, אורז, פירה, וודג'יז וסלט ירוק ולקינוח עוגה שלמה לבחירה.(וכן שתיה קלה לכל סועד). כמובן שיש גם מנות שמיוחדות לסלון .

בזמן המונדיאל יש גם מנות מיוחדות ותפריטים מיוחדים. (ושימו לב לדילים על האלכוהול!).

יצאנו שבעים (וצרודים).

עוד מידע על הסלון של מוזס, התפריטים, המבצעים והמנות המיוחדות ב- https://app.mosesrest.co.il/