טסה- כי חלומות (מתוקים) מתגשמים

עמי ותמי הולכים להם ביער, וכשהם מגיעים לבית שעשוי כולו מממתקים- הקירות עוגה, הגג וופלים, החלונות סוכריות והארובה שוקולד, הם שוכחים לגמרי שבעצם הם חיפשו את הדרך הביתה. ומה הפלא? כולנו אוהבים מתוק, חלק יותר, חלק ממש יותר, ויש אנשים כמוני- שבלי קינוח זו ממש לא ארוחה, גם אם גורדון רמזי בישל אותה בעצמו. זכורה לי ארוחה עם חברים במסעדה, כשהגיע שלב הקינוח, והשף הוציא מיני קינוחים צרפתיים מסובכים עם כל מני קרמים וקרמל ופירות וריבות. אכלנו אבל… זה לא היה זה… ואז, כשכבר התייאשנו, הוא הוציא את הקינוח הפשוט ביותר- פונדו שוקולד עם שיפודי ממתקים. זהו, לא היה צריך יותר. גם אלה מהחבורה שיצאו לעשן בחוץ חזרו בריצה, וכולנו הפכנו לילדים מלוכלכי פנים ומאושרים מאד.

את קסם הממתקים מביאים לנו ב"טסה" בסניף החדש שהושק אמש בכפר סבא, אח לשאר הסניפים בחולון, אשדוד (שני סניפים) ורעננה.  ומה יש לנו שם? למעשה סופרמרקט שלם שעוסק בממתקים. התחושה הראשונה כשנכנסים למקום (ויש שפע של חנייה בסביבה) היא רווחה. אין צפיפות- המעברים הם רחבים כך שגם כמה אנשים שמגיעים אחד מול השני, מצויידים בעגלות רכישה , יכולים לעבור בקלות אחד את השני.

א-פילו פילו יש ב"מעדנות"!

חברת מעדנות שקיימת כבר מ1981, מביאה לנו מאז שפע של מוצרי מאפה קפואים – פיצות במגוון צורות (משפחתיות, אישיות או בחטיפים), בורקס ובורקס פילו (במילויים חלביים ובשריים),  מאפה פילו משפחתי במילוי תפוחי אדמה או בשר, מאפים תימניים כמו מלווח וג'חנון, ובצקים- בצק עלים, פילאס, בצקים פריכים למאפים מתוקים או מלוחים, בצק שמרים עלים למילויים מתוקים, ואפילו עלי בלינצס.

למשפחת הבצקים נוספו עכשיו שני אחים חדשים ומיוחדים- בצק פילו, ובצק פילו על בסיס קמח מלא.

פינוקים מתוקים

לפני כחודש הייתי בביקור במפעל "מן" וראיתי את פסי הייצור של הוופלים והעוגיות. כמובן שגם טעמתי מהכל (בלוגרית מקריבה את גופה למען הקוראים…). אבל מסתבר שתמיד אפשר לחדש, והפעם "מיני ופלים מצופים בטעם שוקולד". אותם וופלים אהובים ופופולאריים, בגודל קוביה, להלן "מינימן"- מצופה בטעם שוקולד. ההמלצה שקיבלתי היתה לאכול אותם לצד קפה, אבל אני מצאתי וורסיה טעימה יותר – זוכרים את השיטה שבה הסבים שלנו היו שותים תה עם קוביות סוכר? היו מניחים קוביה בפה ולוגמים מהתה והמשקה היה עובר דרך הקוביה? אז אותו הפרינציפ- אני בעד לשים קוביה אחת בפה (ולהתאפק לא לאכול אותה ככה), ולשתות קפה דרכה. חוויה מעולם אחר.

פורים בפתח – החגיגות מתחילות.

רוחות פורים כבר מנשבות כשבכל חנות כבר יש תחפושות, אריזות, ממתקים והמון צלופן. ואיך אפשר בלי אזני המן ומיני מאפים? נכון, אפשר לקנות, אבל ברגע שמתחילים לאפות, כבר אי אפשר לחזור אפילו לטובה שבמעדניות.

שופרסל- הפריכות שבפריכית.

נתחיל מהתחלה- כשהפריכיות הומצאו והגיעו לשוק הישראלי, טעמתי, עיקמתי את הפרצוף ומאז לא נגעתי בהן. הפריכיות שטעמתי היו בטעם של פופקורן ישן ועם ריח של אבק. תוסיפו לזה את הדימוי של "אוכל של שמנות" והסבירו לי איך זה אמור להחליף חלה מתוקה וטריה? לחם חם מהתנור? פוקצ'ה? לא בבית ספרי.

במשך השנים התמדתי בתפיסה הזו, וחייתי בשלום לצד הפריכיות, ביחסי "שלום שלום" בלי יותר מדי קירבה.

עד שהשבוע הגיע הקופון של שופרסל וגרם לי לנסות שנית, בשם הבלוג כמובן.

מן- המתיקות שנשארת (ונשארת, ונשארת..)

לפני שישים שנה מנחם רוקח הקים מפעל לוופלים ועוגיות, שעבר ב1990 למשכן חדש ומודרני ברמלה. לכבוד יום המשפחה הוזמנתי להתרשם בעצמי ממאחורי הקלעים של ייצור המתוקים הכייפיים האלה, של מפעל "מן", ולטעום ישירות מפס הייצור. ומה הקשר ליום המשפחה? המפעל מנוהל על ידי שלושה דורות של המשפחה  המייסדת, ולמעשה, גם צוות העובדים כבר הפך בעצמו למשפחה, כשכל אחד רושם לפחות עשרים שנות עבודה והיד עוד נטויה.

כשבריאות ומתיקות משתלבים

אחד הדברים שאני אוהבת באוכל מלבד הטעם והריח , הוא המרקם. משעמם לי לאכול אוכל שכולל רק מרקם אחד (ולכן אפילו פירה אני מעדיפה עם גושים ולא חלק לגמרי).

מנות כמו שניצל או שייק פירות, יכולות להכיל מרקמים שונים- הן בציפוי (של השניצל) והן בתוכן עצמו (כמו בשייק).

מאז שקנינו בלנדר חדש, אנחנו מרבים להכין שייק פירות, בעיקר נניח בננות, עם חלב, סילאן, וקינמון, וכדי שזה יצא משביע ובריא במיוחד (כי לעיתים השייק הזה מהווה ארוחה בפני עצמו) אנחנו אוהבים להוסיף דגנים, שמוסיפים גם בריאות, גם נוכחות וגם מרקם.

לעזרתנו הגיעה חברת רפאל'ס- מומחית בייצור גרנולה וחטיפי דגנים והביאה לנו סידרה חדשה של פתיתי דגנים – שבעה מוצרי דגנים ללחמים, עוגות, עוגיות, שייקים, פשטידות וכו'. במילים אחרות- בכל מקום שיש קמח, ניתן להחליף בדגנים. בסידרה יש פתיתי כוסמין מלאים, חיטה מלאה, שעורה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל מלאה דקה, שיבולת שועל מלאה עבה ומיקס פתיתי דגנים.

הדגנים בשני המקרים הם רכים מספיק כדי לאכול ועדיין שומרים על צורתם ה"נגיסית" בשביל מרקם. בטיגון אגב, כמו בשניצל, הם שומרים על האחידות ולא מתפזרים, כך שהציפוי אחיד לכל אורך ורוחב המנה.

הקומה ה11- גבוה מעל כולם

היות ומדובר במסעדת "הקומה ה11" במגדל המרובע של עזריאלי, בתוך מלון "קראון פלזה סיטי סנטר " בתל אביב, אז גם משפט הפתיחה שלי יכלול אחת עשרה מילים והן "מקום שבו יוקרה, טעם טוב, איכות, מקוריות, שירות ואלכוהול משובח נפגשים". (כן, אני יודעת שספרתם!).

ציון 100 ל- "88".

בהתחלה זה היה קצת מבלבל – "את מוזמנת ל"בורורכוב 88" שנמצא ב"אחוזה 88" רעננה." אחר כך זה התבהר- הסניף המקורי ב"בורוכוב 88" שקיבל את שמו כמובן מהכתובת, הביא לסניף נוסף, באותה עיר, בכתובת החמודה "אחוזה 88"- ועכשיו יש שני סניפים של חוויה חלבית כשרה. אבל מה?

אחרי שנתיים, הסניף ב"אחוזה" מתחדש בתפריט חדש ושונה לחלוטין מהסניף ב"בורוכוב" וזו בהחלט סיבה מצויינת לביקור במקום.

כמה מילות רקע- "בורוכוב 88" בשני הסניפים הם קפה מסעדה חלבי כשר ( רעננה מאופיינת בהרבה חובשי כיפות סרוגות, ואכן הם היו הרוב בסניף ב"אחוזה" שבו ביקרתי, אם כי גם חילונים לא היו חסרים שם).

שחר של שוקולד ותפוז

הדבר הכי טעים בעולם זה שוקולד. ויש מעט דברים שאפשר לעשות כדי לעשות אותו יותר טעים. אחד מהם זה שילוב הדרים, בעיקר תפוזים. משהו בשידוך הזה של ההדר והקקאו פשוט משדרג את התוצאה ומוכיח שאחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים.

"השחר העולה" החליטו לשדרג את ממרח השוקולד בשפופרת, שזכה להצלחה רבה בגלל הנוחות שלו, שהופכת את הממרח האהוב לנוח לציפוי מתוקים למשל, לצד כמובן מריחה על פרוסה או בגירסה האהובה עלי- ישירות אל תוך הפה בלי ללכלך סכינים או אצבעות, והביאו מהדורת חורף מיוחדת – "השחר העולה " בטעם תפוז בשפופרת לחיצה.