הכוכבים נוצצים ב"שבעת הכוכבים רשל"צ"

בדירות הסבתא שלנו היו סוג של חצי חדר המכונה "הול", שהוביל לסלון עם ספת 1+2+3, שולחן קפה וכמובן מפית רקומה על הטלוויזיה. לעיתים הספות עצמן היו מכוסות בניילונים שהיו מוסרים רק כשבאים אורחים, וכמובן שהכניסה לילדים היתה אסורה.

בדור שאחריו היו יותר רהיטי עץ, על התקרה היה "שפריץ" – אותם קוצים לא ברורים, ועל הקירות היו "טאפטים" פרחוניים בטורים ארוכים.

צעירי אותו הדור , ובעיקר הזוגות הצעירים שבדרך כלל לא שפעו כסף, הלכו על חברות שוודיות מוזלות להרכבה עצמית.

(בתמונה- מר עופר נמרודי חותך את הסרט ל"שבעת הכוכבים ראשון לציון")

קירוסקאי-פלבם- ציוד טוב=אוכל טוב.

כולנו אוהבים לצאת לאכול, ומצפים לאוכל טוב. וכל בעל עסק קולינרי יודע שבישול טוב מתחיל בציוד טוב.

ב"קירוסקאי –פלבם "  מגשמים את חלומו הרטוב של הבשלן המוסדי (ויש כאלה גם ביתיים) עם כל מה שצריך וכל מה שחלמתם שצריך במטבח שמאכיל ומפנק הרבה אנשים.

חוץ מפינת הOUTLTET  שצצה לה ומציעה מוצרים מחודשים במחירים מפתים ובאחריות מלאה ומוארכת, יש גם את האוסף האדיר של מוצרי מטבח.

ישראפוד- שבוע תעשיות המזון והאירוח ה32.

אחת לשנה נערכת תערוכת "ישראפוד" שמהווה כנס עצום של השוק המקצועי הקולינרי, ומקשרת בין יצרנים, יבואנים, וכל העוסקים בשוק המזון והמשקה בישראל, הן בשוק המוסדי והן בשוק הפרטי.

אלפי מבקרים הציפו גם השנה את שלושת הביתנים רחבי הידיים בגני התערוכה וזכו לבקר בארבע תערוכות: – ישראפוד – התערוכה הבינלאומית למזון ומשקה, הוטקס – התערוכה הבינלאומית לציוד, שירותים וטכנולוגיות לתעשיית האירוח, ענף הקמעונאות והשוק המוסדי, קיטקס – התערוכה הבינלאומית ה-20 לטכנולוגיות, ציוד ושירותים למטבח המקצועי ו- Bake & Cake – התערוכה המקצועית לענף הקונדיטוריה ובתי המאפה.

מזל טוב אתם הורים!

אנשים אף פעם לא באמת מוכנים לביקור הראשון של החסידה. לא מדובר במקרה של חוסר אינפורמציה, ההפך, יש עודף. וכשמוצפים מכל כיוון, קשה לבחור מה באמת נחוץ לנו ומה מיותר.

כשהבן שלי נולד, לפני 23 שנים , המודעות היתה קטנה יותר והאילתור גדול יותר (ומזל שלפחות המציאו את החיתולים החד פעמיים כבר אז, כי בילדותי כל חבלי הכביסה בשכונה היו מלאים בחיתולים מכובסים…).

אז את הבן שלי רחצנו בתוך גיגית פלסטיק שהנחנו על המיטה, שם גם חיתלנו אותו (על המיטה, לא בתוך הגיגית!), בגדים הושאלו מילדיהם של בני משפחה אחרים שגדלו (וגם עברו הלאה אחר כך), גם הצעצועים באו "בירושה" מכל מני ילדים אחרים, וחיתולים היו רק מדגם אחד.

היום כל ילד שנולד (וכל ילדה כמובן) הם הנסיכים של אבא ואמא ומגיע להם הטוב ביותר, והדאגה הראשונה היא לבטיחות – שכל מה שבסביבת הילד יהיה בטוח וימנע תאונות, יהיה מאושר מבחינת התקנים , לא רעיל ולא מסוכן.

(בתמונה למעלה- לא תאמינו אבל בגד ששימש אותי כתינוקת, נשמר ושימש את הבן שלי 22 שנים אחר כך…)

וזה מתחיל מהסלקל איתו אנו מוציאים את התינוק מבית החולים, שמשמש בדרך כלל גם כמושב הבטיחות למכונית, אחר כך המיטה והלול, השידה והעגלה, הביגוד, וכל מה שצריך עבור הטיפול היומיומי מבחינת אוכל, חיתולים וטיפול בגוף הקטן והשברירי הזה שאנחנו אחראים עליו מעכשיו ועד עולם.

לפעמים להורים טריים אין מושג כמה פרטים קטנים קשורים למשל במושג "לצאת לטייל עם התינוק בחוץ" – כי זה לא רק לשים אותו בעגלה וגמרנו, צריך לקחת עבורו עוד חפצים רבים כמו בקבוקים (במידה ולא יכולים או רוצים להניק), שמיכה, מגבונים, מוצץ, ועוד וכל זה גם צריך להגיע בתיק נוח שניתן לתלות על העגלה ולשלוף ממנו את כל מה שצריך בדיוק בשיא הלחץ.

גם המילה "אמבטיה" מורכבת מהמון פרטים כמו טמפרטורת המים, סבון שלא גורם לגירוי , מגבות שנוחות לתינוק, טמפרטורה מתאימה של החדר , קרמים שונים שמקלים על תופעות כמו צריבת חיתולים, מספריים עדינים לציפורני התינוק, מברשת שיער עדינה ועוד.

מעבר לכל הMUST , יש גם דברים שנועדו ללב, לנשמה, להרגשת ההורות שלנו, וליצירת אווירה נעימה לנו ולתינוק- כל מה שקשור לעיצוב וקישוט חדר התינוקות , צעצועים, צבעים, ועוד כי בחדר הזה לא רק שהתינוק יבלה זמן רב, גם אנו ההורים מבלים שם בהאכלה ובטיפול.

כמובן שלא רק ההורים הטריים (והסבים הטריים והנרגשים לא פחות) קונים דברים לתינוק, יש גם מתנות שהתינוק והוריו מקבלים לכבוד הלידה, ברית/ה, וטקסים נוספים כמו פדיון הבן ו"שלום זכר" שמקובלים בעדות שונות, וביחד מרכיבים את הפסיפס של מה שמקיף את התינוק והוריו בשלב החדש הזה בחייהם.

גם למי שאינו הורה טרי, שכבר יש לו ילדים וכבר התנסה בטיפול בהם ובגידולם, תמיד יש חידושים שהוא לא הכיר, דברים שיכולים להיות שימושיים יותר  עכשיו ולא היו בזמן גידול הילד הקודם, וכמובן חפצים ומתנות חדשים במקום כאלה שהתבלו או נגמרו.

הטיפ שלי – מכל הספרים והעיתונים והיועצים, הכי טוב, אבל ממש הכי טוב- ללכת להפגש עם חברים שיש להם ילדים קטנים, ולראות מה בדיוק כרוך בטיפול בתינוקות ופעוטות, מה צריך, מה מיותר, ומה לא צריך אבל כייפי ורוצים בכל מקרה, כי זה לא רק לגוף, זה גם לנשמה.

 

הדרך לכושר.

בילדותי, כמו הרבה ילדים אחרים, שנאתי את שיעורי ההתעמלות. במקרה הטוב – המורה נתן כדורסל ואמר "לכו לשחק", במקרה הנפוץ יותר הוא הכריח אותנו לרוץ סביב בנין בית הספר או לעשות כל מני פעולות מסובכות כמו "עמידת ראש" (שעד היום אני לא מסוגלת לעשות ולא רוצה בכלל). אחרי השיעור היה "תענוג" במיוחד בקיץ, כשבכיתות כמובן לא היה מזגן, מקסימום מאווררים חורקים שכולם הזיזו לכל הכיוונים, כך שה"ניחוחות" ליוו אותנו כל היום וגם התחושה לא היתה נחמדה בכלל. אני במיוחד חושבת היום על אותם ילדים נניח בעלי עודף משקל או סתם "לא ספורטיביים" שנאלצו להתחרות מול כל הכיתה בכל מני תרגילי ספורט, שגרמו בעיקר לבנות המין הנשי לנסות לשכנע את המורה שיש להן את ה"אורח החודשי" כמעט בכל שבוע ולכן הן נאלצות להחמיץ את השיעור.

מאז גדלנו, המודעות לספורט לצורך בריאות ושיפור המראה גדלה, וברגע שזה כבר לא היה חובה, פתאום מצאנו לעצמנו כל אחד את הנישה הספורטיבית המועדפת עליו, שאותה יעשה ברצון ולא בכפייה.

יש כאלה שאוהבים ספורט בחוץ כמו ריצה או משחקי קבוצה, יש כאלה שאוהבים ספורט אם זה עם מזגן צמוד, כמוני, ומתמקמים בחדר הכושר , שם יש מראות, יש מזגן, יש טלוויזיה, יש מוסיקה ,ובעיקר יש אנשים אחרים שנותנים לך אנרגיות להתאמן בעצמך.

ניסיתי כל מני סוגי ספורט – מקיקבוקס שנגמר בפציעה שאילצה אותי לעזוב , דרך ספינינג ששיעמם אותי למוות , ועד שיעורי אירובי שהיו נחמדים אבל לא הסתדרו לי בלוחות הזמנים.

(קרדיט לתמונות בקישור זה )

 

בסוף הגעתי למה שמתאים לי הכי הרבה- חדר הכושר. התוכנית שלי, שמתחלפת בעזרת מדריך פעם בשלושה חודשים עד חצי שנה, מתחילה בתרגילי משקולות חופשיים (אני מעדיפה אותם מכיוון שאני מגיעה בשעות הערב העמוסות, בגלל שאני עובדת, ואז זה סיפור להצליח להשיג מכשירים), עובדת על שרירי זרועות, גב, עוברת לחזה ומשם למשקולות רגליים, לא מזניחה את ה"פאואר פלייט" בשביל ההתנגדות הנוספת, תרגילי בטן, תרגילי מתיחות ובסוף הבונוס- להרכיב אוזניות, להתחבר לאיזה סרט או קומדיה, וללכת כמעט שעה, בלי לשים לב.

כמובן שזה מחייב גם ציוד ספורט מתאים, כי ציוד לא מתאים יכול לגרום לאי נוחות במקרה הטוב, ולפציעות ופגיעות במקרה הפחות טוב. הדבר שהיה לי הכי חשוב היו נעלי הספורט, ולמרות שהפעילות שלי היא בתוך חדר הכושר, אני מרגישה הכי בנוח בנעלי ריצה לנשים, שהופכות כל צעד לריחוף על ענן. כשקניתי את הנעליים בדקתי היטב שהן יושבות בנוחות, ששום דבר לא לוחץ או משפשף ושהן איכותיות. שווה להשקיע בזוג טוב, אחרת זה עולה ביוקר. אחרי הנעליים בא חלק שמאד חשוב לנשים – הטופ- החלק העליון. זו יכולה להיות גופיה או גוזיה, העיקר שתחזיק טוב, כי אין סיוט גדול יותר לאישה בעלת חזה במידה בינונית ומעלה, מאשר לרוץ קדימה כשכל שאר החלקים שלך רצים אחורה ו"מתנפנפים". זה כואב, זה לא נוח ומאד לא בריא. אני מעדיפה "טופים" שהם סוג של חזיות גדולות שמחזיקות היטב, ומי שיראה אותי בזמן רכישה של טופ כזה, יראה אותי קופצת ומנפנפת ידיים, מתכופפת וזזה, כדי לוודא שהכל ארוז ונשאר במקום (ובעיקר גם לא לוחץ מתחת לבית השחי – עדיף לקנות מידה טיפה יותר גדולה בהקף מאשר שיווצרו כל מני "נקניקיות" מעל ומתחת לפריט).

בתור חלק תחתון- יש כאלה שבוחרים מכנסיים קצרים, אני מעדיפה ארוך כדי לגעת פחות במכשירים (למרות שאני מניחה מגבת) ומשתמשת במכנסי קפואירה שקניתי בטיולים בברזיל. יש להם גומי ויש להם שרוך ואני יכולה להתאים את המכנסיים כפי מידתי.

עוד בציוד שלי – מגבת איכותית וסופגת (שאני מכבסת אחרי כל שני אימונים), כפפות ששומרות על הידיים שלי בזמן אחיזת משקולות או מכשירים, תיק ספורט מאוורר עם מספיק כיסים בשביל כל מה שצריך, אזניות טובות למוסיקה והעברת הזמן, גרביים סופגות, גומיות טובות לאיסוף השיער ומנעול קומבינציה ללוקר.

כמובן שאלה הצרכים שלי, ומי שיוצא לרוץ למשל, צריך ציוד אחר לגמרי, וכך גם מי שעוסק בתורות לחימה (ואיזה כפפות מגניבות היו לי כשהייתי בקיקבוקס….).

מעבר לזה, אנשים שמתאמנים הם אנשים שאוהבים להראות טוב, והיום כבר לא מוצאים בחדר הכושר את חולצת הטריקו של "טירונות 2003". היום המתאמנים לבושים בגדים מנדפי זיעה, שמחטבים, מחזיקים הכל, נוחים מאד (בלי תפרים ותוויות!) וגם יושבים טוב על הגוף ומעודדים מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהמשיך להרגיש טוב עם הגוף. ישנן אופנות שונות שמישרות קו עם כוכבים פופולאריים בתחום הספורט או בתחום המוסיקה (בערוצי הMTV אפשר לראות הרבה אופנת ספורט, בעיקר לנשים).

למי שבאמת חשוב האימון המקיף, שווה גם שעון דופק שמדווח על התוצאות (ויש המון פטנטים) וכמובן גם תוספי תזונה למיניהם, לפי התוצאה הנדרשת, שכן יש הבדל בין גבר שרוצה שרירים לבין אישה שרוצה גוף חטוב.

זו גם ההזדמנות לשבור מיתוס- נשים לא צריכות לחשוש לעשות עבודת כוח (משקולות) כי הן לעולם לא ייראו כמו גבר שעושה משקולות, בגלל מבנה הגוף הנשי. עבודת כוח מעלה את המטבוליזם ומועילה מאד לחיטוב (וגם לבריאות!).

כמובן שישנם גילאים שהספורט חשוב לא רק למראה החיצוני אלא הכרחי לבריאות טובה ולאריכות ימים.