"מתוקים ובריאים" – הבריאות שבמתיקות.

המילים "מתוק" ו"בריא" בדרך כלל לא הולכות ביחד. לצערי ולצערם של בערך כל יושבי הגלובוס. אז איך בכל זאת משלבים בין השניים? האם בכלל אפשר?

גלית שלגי , כספורטאית, תמיד דאגה למשקל, מה שאומר תפריטים מדוייקים, כשמתוקים הם בדרך כלל מחוץ לתחום. ומה קורה כשמשהו אסור? נכון, רוצים אותו עוד יותר, ובסוף מתפוצצים ומתפרעים, כי ביננו, אף אחד לא רואה בתפוח – קינוח.

בחג שבועות תעשה לך – עוגת גבינה ניו יורק !!

אחד הסממנים המוכרים ביותר של ניו יורק היא עוגת גבינה ניו יורקית. ביחד עם פסל החירות, גראונד זירו והכדור הנופל בערב השנה החדשה בכיכר טיים, הטעם והמרקם המיוחדים לעוגה הזו, גורמים לך לתשוקה עזה לתפוחים, רצוי גדולים.

אז קיבלתי חבילה הביתה, עם אתגר – "תכיני עוגת גבינה ניו יורקית". עכשיו – קוראי הנאמנים יודעים שאצלי זה עוצר ב"תכיני". אני לא מבינה מילים כאלה, יותר מבינה "תזמיני, תיקני, תאכלי משהו שמישהו אחר הכין", כאלה דברים. "נו, אנחנו יודעים שאת יכולה" , אחחחחחח… מילות דירבון כאלה (והתחייבות של מישהו אחר לשטוף כלים) והופ- כן, הצלחתם להכניס אותי למטבח.

החבילה כללה מגוון גבינות פרימיום  של מחלבות גד – "שמנת ניו יורק", "שמנת ניו יורק בזיליקום" ו"ריקוטה פרסקה" , תבנית אפיה עגולה עבה של "ארקוסטיל" עם ציפוי נון סטיק וידית סיליקון מהסידרה של מיקי שמו, והצעה למתכון. בחנתי את המתכון וראיתי שהוא כולל את הריקוטה. הענין הוא שאני מכורה לריקוטה כמו שהיא וטורפת את זה בכפיות, אז החלטתי לחפש מתכון אחר, גם הוא של עוגת גבינה ניו יורקית, אבל שלא יכלול ריקוטה כדי שהיא תישאר כולה בשבילי.

אז ניגשתי לתנ"ך של המתוקים – ספר הבישול "ששת המתוקים" של האלוהים בכבודה ובעצמה –קרין גורן. מצאתי מתכון, מצאתי הוראות, הבנתי את ההוראות (נראה לי) ויצאתי לדרך.

במארז הגבינות שקיבלתי היו כאמור שתי גבינות בטעם טבעי ואחת ריקוטה (ועוד אחת עם בזיליקום שלא שייכת לעוגה, אני לא אוהבת קינוחים עם בזיליקום למרות שזה מאד טרנדי עכשיו). אז קניתי עוד שתיים (כי למתכון נדרשה כמות כמעט כפולה) על חשבון הריקוטה שחמסתי בדרך.

והנה מה שעשיתי – ההוראות של קרין וההערות שלי –

ציפיתי את התבנית בנייר אפיה שהודבק במעט "מזולה". זו היתה עבודה הנדסית לא קטנה כי התבנית עגולה והניירות מרובעים. אחרי כמה נסיונות הצלחתי למצוא את הגודל הנכון.

במתכון המקורי היה כתוב לקחת 200 גרם עוגיות חמאה ולרסק במעבד מזון. נתקלתי בבעיה כי לא היו לי עוגיות חמאה וגם אין לי מעבד מזון. הפתרון היה חיטוט מהיר במזווה שהוליד חבילת "פתי בר" בטעם שוקולד, ובתור מעבד מזון – הלכתי על השיטה של ילדותי בשנות השבעים, כשהיינו מכינים כדורי שוקולד בעזרת הכנסת הבסקוויטים לשקית כפולה, כיסוי במגבת מטבח ושימוש אגרסיבי למדי בפטיש. אמנם זה לא יוצא ממש מפורר אבל זה יוצא "בייתי".

המסתי במיקרוגל 70גרם חמאה וערבבתי עם הביסקוויטים המרוסקים עד שהם היו דביקים. ריפדתי את התבנית וגם עשיתי בצדדים. שמתי את התבנית במקפיא.

חיממתי תנור ל160 והכנתי תבנית תנור עמוקה. הרתחתי מים בקומקום החשמלי.

ערבבתי 750 גרם גבינת שמנת "ניו יורק 30%" של "גד". זה לקח לי שלוש קופסאות מלאות ועוד שלושת רבעי קופסה נוספת.

(בתמונה למעלה – המצרכים למילוי).

הוספתי 200 גרם סוכר וערבבתי. הרעיון היה שלא יהיו גרגרים.

במתכון המקורי כתוב שצריך תמצית וניל, שכרגיל אין לי אז שמתי במקום זה שקית סוכר וניל שאיכשהו את זה תמיד יש לי בכמויות.

ערבבתי שוב.

הוספתי ארבע ביצים אחת אחרי השניה והבלעתי בתערובת. רגע לפני שהייתי מרוצה מעצמי וחיפשתי את המצלמה בשביל לצלם את המילוי, קלטתי ששכחתי את השמנת החמוצה (200 גרם – גביע אחד). לא קרה כלום, זה עדיין אותו שלב, ולכן עזבתי את המצלמה וערבבתי פנימה גם את השמנת החמוצה.

באתגר המקורי ביקשו ממני לעשות "טוויסט" משלי, אבל גם ככה כשמבקשים ממני לאפות אני כולי "טוויסטים" לא רצוניים, אז מה כבר יכלתי לגוון? (בעיקר כשלקרין גם ככה היתה רשימה ענקית של גיוונים)?. אז בחרתי אחד מהם  – והוספתי גרידה מלימון שלם לניחוח לימוני. התנחמתי בזה שהטוויסט שלי יהיה עם כל האילתורים שעשיתי.

הוצאתי את התבנית עם הבסיס שהכנתי מהמקפיא ושפכתי לתוכה את הבלילה. כאן אני חושבת שיש טעות איפשהו כי במתכון של קרין כתוב שזה מיועד לתבנית בגודל 24. התבנית שאני קיבלתי היתה בגודל 26 כלומר גדולה יותר, ובכל זאת כמות המילוי הציפה את התבנית והיתה על גבול הגלישה, וגם ככה נשארה לי טיפה בלילה בקערה. לא נורא, נאכלה ככה.

כמו שקרין אמרה, ציפיתי את החלק החיצוני של התבנית בנייר כסף למניעת חדירה של מים, למרות שזו לא תבנית מתפרקת והתחתית נראתה לי די עבה גם ככה, אבל שיהיה, לא מזיק.

מיקמתי את התבנית בתוך תבנית אפיה גדולה של התנור והכנסתי לתנור עם דלת פתוחה. שפכתי מסביב מים רותחים עד חצי מהגובה וסגרתי את הדלת.

הלכתי לשחק FARMVILLE.

אחרי שהאכלתי כמה פרות וקטפתי כמה ירקות מצויירים , התנור צילצל שעברה חצי שעה. האמת במתכון כתוב אפייה של שעה אבל אני כבר לא סומכת על כלום, בעיקר כשכל ההוראות של קרין לוו באזהרות נוסח "אם לא נזהרים על הדקה, העוגה מתייבשת!!". לכן אחרי חצי שעה, בדקתי כל עשר דקות.

המצב הרצוי היה צריך להיות שהעוגה יציבה בשוליים ובאמצע יש קוטר רוטט של בערך שמונה סנטימטרים. כדי להגיע לזה לקח לי עשרים דקות נוספות , אולי בגלל שהתבנית היתה מלאה עד למעלה.

בהתאם להוראות של קרין העוגה הוצאה ביחד עם התבנית הגדולה שלה והונחה בחוץ לקירור של שעה בלי תזוזה, עד שהיתה קרה, ואז עברה למנוחה של 24 שעות במקרר.

אם זה היה סרט, זה השלב של הגלים שמטשטשים את התמונה וחוזרים אליה 24 שעות אחר כך…

הכנתי קולי פטל (קצת פירות קפואים מרוסקים, קצת מיץ, הרבה בלנדר), חתכתי בזהירות פרוסה (בעצם שלוש אבל מי סופר) והופ – יש עוגה גבוהה, עשירה , יאמית לגמרי.

If I do say so myself – יאמי יאמי.

אני חייבת לציין שהתוספת של גרידת הלימון היתה מצויינת כי העוגה מאד עשירה ומתוקה, והלימון נותן טעם נוסף וגם ארומה.

בקיצור, לא צריך לחכות לשבועות בשביל עוגת גבינה ניו יורקית, והכי יפה- אם אני יכולה- כל אחד יכול.

אני וקרין – מלכת המתוקים.

נספח –

מדד לכלוך –

2 קערות גדולות (אחת של תערובת הבסקוויטים המרוסקים והשניה של תערובת הגבינה)

1 קערית קטנה (להמסת החמאה במיקרוגל)

2 כפות עץ (אחת לעירוב הבסקוויטים ואחת לעירוב הגבינות)

1 תבנית אפיה (שאמנם צופתה בנייר אפייה אבל הוא הודבק אליה עם "מזולה").

1 כוס לשבירת הביצים ובדיקתן לפני הכנסתן לעיסה

1 כלי מדידה למדידת כמות הסוכר

1 כף מתכת לשליפת הגבינה מהקופסאות (גבינה 30% לא נשפכת לבד). (השתמשתי בה גם בשביל להוציא את השמנת במלואה מהגביע).

2 מגררות – אחת גדולה שנכשלה בגירור הלימון אבל התלכלכה ממנו, ואחת זעירה שעשתה את העבודה מצוין.

 

סה"כ – תכולת מדיח כלים אחת.

אליס איילנד- כי פעם היה הרבה יותר קשה לטעום את ניו יורק….

כל פתית מלמיליאן!

"כשנתנו לי את המשימה על הפתיתים ב"מאסטר שף" לא ידעתי בכלל מה זה" נזכר תום פרנץ, מי שזכה בתחרות "ודווקא בגלל זה, היה לי ראש פתוח להמציא משהו חדש". והוא צדק, וההמצאות שלו זיכו אותו במקום הראשון.

פתיתים, מה שכונה פעם "אורז בן גוריון" כמוצא למחסור שהיה בארץ הטריה, הפך למעדן אהוב על כל הגילאים וכל העדות,בווריאציות שונות.

עכשיו משיקה "סוגת" סדרת פתיתים חדשה עם המון סוגים שונים- בצורת אורז, קוסקוס, כוכבים (הפייבוריט שלי), טבעות, פתיתים מקמח מלא, פתיתים אפויים עם בצל, פתיתים בשלושה צבעים והסידרה המיוחדת לילדים – פתיתים KIDS בצורות שילדים אוהבים – חיות, מספרים, אותיות וצורות.

בהשקה של הפתיתים זכינו לטעום מנות שונות שנעשו באהבה בידיו של תום פרנץ שמתכוניו מופיעים אגב על עטיפות שקיות הפתיתים כך שאפשר להכין בדיוק כמו שלו, והם גם ניתנים להורדה בעזרת בר קוד.

אנחנו הכנו את הפתיתים בשתי צורות –

הפתיתים הקלאסיים –

קולפים שני בצלים , קוצצים ומטגנים עד הזהבה, מוסיפים חצי קילו פתיתים בכל צורה שבוחרים ובוחשים עד שהם מתכסים בשומן שבו טוגן גם הבצל.

מוסיפים 800 מיליליטר מים רותחים או מרק רותח (ניתן להמיס כמה "תיבוליות" במים הרותחים).

מוסיפים מלח ופלפל ומערבבים, מביאים לרתיחה.

מנמיכים את הלהבה ומבשלים שש דקות בדיוק, מכסים את הסיר ומניחים לפתיתים לנוח עוד חמש דקות נוספות ללא אש.

מגישים.

והמתכון שבן הזוג הכין, שמבוסס על המתכון היאמי יאמי של פסקל פרץ רובין מהספר "מטעמים טריפוליטנים" , עם שינויים קלים – במתכון המקורי של פסקל מטגנים בסיר בצל, עגבניה, פלפלים חריפים, ושיני שום, מוסיפים רסק עגבניות, מלח ופלפל שחור, מוסיפים מים ואחרי הרתיחה מוסיפים את הפתיתים ומבשלים כעשר דקות עד שנעשה רך (המתכון לפי הספר קרוי "שורבה"). בן הזוג החליף את הפלפלים החריפים בפפריקה מתוקה וחריפה (מה שמעדן את החריפות), הוסיף שני בצלים במקום אחד והשתמש בחמש כוסות מים. יצא מעדן.

מתוך סדרת הKIDS, הפתיתים שזכו אצלנו לאהדה הכי גדולה היו אלה של האותיות כי זה אתגר להרכיב את השם שלך, במיוחד כשהשם שלך הוא ש-ו-ש-נ-ה-א-ל-י-ש-ב-ע-ח-ז-ן-ג-ר-י-נ-ב-ר-ג.

עוד פעילות נחמדה שראינו בהשקה היתה הכנת תכשיטים מהפתיתים, מה שיכול להעסיק ילדים לא מעט.

הפתיתים של "סוגת" נארזים בצורה מבוקרת כדי לשמור על איכות וטריות ונעשים ללא מגע יד אדם.

כשר בד"צ, להשיג בכל רשתות השיווק.

מה מתבשל בחורף הקרוב?

אנשים רבים אוהבים לבשל. אנשים רבים אחרים אוהבים לאכול אבל להתאמץ כמה שפחות. אני שייכת לקבוצה השניה, זו שמגיעה הביתה מורעבת וחייבת "משהו לאכול כאן ועכשיו" בלי להתחיל לקצוץ, לערבב, להרתיח, להקפיץ וכל זה, וזה עוד במקרה הטוב- שיש את המצרכים בבית.

והיות והסיכוי שמצרכים כמו סוגי תבלינים שונים יהיו אצלי באופן קבוע די קלוש, ומילים כמו "עוף" ו"בקר" מגיעים אצלי לרוב בצורת שניצל מוכן, כל מה שמקצר את הדרך ומייצר אוכל טעים במינימום מאמץ, מבורך.

המוצרים של "קנור" הם וותיקים בשוק, ואני משתמשת בהם לא אחת, כמו למשל לזרוק תיבולית לכוס מים רותחים ולהוסיף למי הבישול של אורז, כך שבשתי פעולות (הוספת האורז והוספת התיבולית) חסכתי זמן מייגע של קיצוצים וקניות ויש לי מנה טעימה.

עכשיו הצטרפו אליהם צירים חדשים. האמת, המילה "ציר" תמיד הפחידה אותי, במיוחד כשנוספה להם אחר כך המילה "עוף" או "בקר" כי זה אומר לבשל עוף מצורתו הגולמית, וזה משהו שאני לא נוהגת לעשות, ועוד להשקיע בזה זמן. לכן נמנעתי ממתכונים המכילים את המילה הזו, או שפשוט השתמשתי במרק או במים.

השפית עינב גפן, השפית הראשית של יוניליוור צפון אמריקה הגיעה במיוחד לארץ כדי להציג את הצירים החדשים של "קנור" שנועדו להוסיף טעם ולחסוך זמן למנות שאנו אוכלים. השפית, בוגרת Institute of Culinary Education והתמחות במסעדות יוקרה במנהטן כולל ביקורות נלהבות במגזין
"טיים אאוט 2001" על עבודתה במסעדת DANAL, מנהלת תוכניות לימודים קולינריות, מופיעה בטלוויזיה האמריקאית וכותבת מאמרים וכתבות בעיתונים כולל הוצאת ספר בישול מצליח, עומדת היום בראש צוות שפים של "יוניליוור" שאחראים על פיתוח וחדשנות של מוצרים בתחום הקולינרי. (וכמובן את המתכונים המופיעים על גב מוצרים שונים). גפן היא גם פרזנטורית של מותג "קנור" בארצות הברית.

לדברי השפית גפן, ציר תמיד יוסיף טעם, ואין סיבה להשתמש במים אם אפשר להשתמש ברובד נוסף של טעם, בקלי קלות.

השפית עינב הדגימה בפנינו הכנה של שלוש מנות חורפיות , מהירות וטעימות, עם הצירים של "קנור" וכמובן עם ה"תיבוליות".

המנות היו-

מרק מרוקאי – שכלל בין השאר ירקות כמו בצל, שמיר, ג'ינג'ר, שום, עגבניות, כוסברה, פטרוזיליה , עדשים וחומוס, ותובל בכורכום, קינמון, זעפרן, סוכר, מלח, פלפל וכמובן גם ציר עוף "קנור" שנתן את הטאץ' האקסטרה יאמי למרק והפך אותו למפנק וחורפי במיוחד. אני לא מצרפת את המתכון המדוייק מכיוון שכל אחד אוהב לתבל ולהעשיר את המרק לפי טעמו, במיוחד כשמדובר במרק שמקבל כל ירק וכל תיבול ויוצא טעים בכל מקרה… בכל מקרה, המרק על מרכיביו בושל בערך כ45 דקות (הזמן שנדרש לריכוך מלא של העדשים ).

מרק טוסקני  – גם מרק זה הכיל מבחר נאה של ירקות – בצל, שבבי פלפל אדום, שום, קילוגרם שלם של עגבניות קצוצות, וגם תיבול ברבע כוס יין לבן (להכין חצי כוס, לשתות חלק ואת השאר לשים במרק, יוצא יופי ומשמח לאללה…), בזיליקום ומלח לפי הטעם. הכל תובל בעזרת ציר עוף של קנור וכן תיבולית בזיליקום קנור (לבדוק טעם לפני שמוסיפים מלח כיוון שהתיבולית כבר מלוחה). האקסטרה של המרק הוא שאחרי בישולו מוסיפים לו לחם חתוך לקוביות וממשיכים לבשל עוד כמה דקות נוספות כדי שהלחם יתפורר. כמובן שלא שוכחים לקשט בעלה בזיליקום ובטפטוף שמן זית והופ- טוסקנה מעולם לא נראתה קרובה יותר (או מחממת לב יותר).

כדורי בשר בשתי צורות- בזכות עצמם ובתוך תמרים, על מצע של קוסקוס. – עינב הכינה כדורי בשר מבשר טלה שאליו הוסיפה שתי תיבוליות בטעם הודי של "קנור",(היא פוררה אותם וערבבה לתוך הבשר). אחר כך היא מילאה תמרים בתערובת הבשר. יש לציין שאפשר להוסיף לבשר גם ביצה או פירורי לחם שיגרמו לכדורים ולמילוי להיות אוורירי וקל יותר. בסיר היא הזהיבה שום ובצל ואחר כך הוסיפה את התמרים וכן כדורים שהכינה מאותו בשר. אחרי שטוגנו קלות היא הוסיפה חומץ בלסמי (רבע כוס), ציר בקר "קנור" (כף שטוחה של ציר שעורבבה בשתי כוסות מים רותחים) ותימין ואז בישלה במשך שעה כשהיא משאירה פתח כדי שהאדים ייצאו. המנה הוגשה על קוסקוס.

תוך כדי הכנה גם קיבלנו טיפ שימושי- כשחותכים בצל, לא לגעת בחלק התחתון שבו כל חלקי הבצל מתחברים, כי שם נמצאים כל החומרים שגורמים לנו לדמוע.

בכלל, המון טיפים שיקלו את החיים במטבח ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של יוניליוור "סודות השפים" בכתובת https://www.youtube.com/watch?v=wuI8WL38Lts&list=PLTbclVNaAmd8sotOKWkdcH2HvawoN65gh

שבו אפשר לגלות למשל איך מקלפים שום בקלות ובלי ריחות, קילוף תפוחי אדמה במהירות שיא, חיתוך עגבניות שרי במכה אחת, ועוד.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

סוגת וקרין גורן – מתוק ללא סוכר.

את קרין גורן אין צורך להציג, הכוהנת של המתוקים בישראל, מלכת השוקולד שדואגת לחדש ולהביא מתכונים רבים שמשמחים את כל מי שמכין אותם (וכמובן את מי שאוכל).

במיזם חדש חברה קרין גורן ל"סוגת" וביחד פיתחו את "סוכרלוז" – תחליף סוכר שמושלם לאפייה, בישול וטיגון.

ישנם בשוק תחליפים רבים לסוכר, אבל היות והסוכר בעוגה למשל הוא לא רק ממתיק אלא יש לו תכונות נוספות (שמירה על טריות, גובה המאפים, עזרה לתפיחה היות והסוכר הוא המזון של השמרים, קרמליזציה וכו'), התחליפים פשוט לא מתאימים לאפייה ויוצרים אכזבה כשמשתמשים בהם.

כאן נכנסה לתמונה קרין גורן ובמשך תקופה ארוכה ניסתה סוגים שונים של תחליפים מהארץ ומחו"ל, שילבה במתכונים שלה, בדקה מה יצא ובסוף נולד המוצר החדש- הסוכרלוז של "סוגת", היחיד שקרין מעידה עליו ש"התחליף המושלם לאפייה, רק עם תחליף סוכרלוז הגעתי לתוצאות מעולות".

ה"סוכרלוז" בעל תו אי"ל (של האגודה הישראלית לסכרת), והוא מיועד כמובן גם למי שמעדיף לצמצם בצריכת הסוכר, שלא לדבר על כך שהמוצר מכיל 30% פחות קלוריות, כך שאפשר לאכול את פרוסת ה עוגה בלי נקיפות מצפון (או כמו שקרין אומרת "לאכול בשקט את הפרוסה השניה").

התכנסנו לבדוק "הכצעקתה" – האמנם אפשר להכין עוגות וקינוחים שיהיו בעלי טעם זהה, למרות שהם מכילים "סוכרלוז" ולא סוכר "אמיתי"?

אז כן, קרין הכינה לנו שתי עוגות זהות (עוגת הסופלה שוקולד המפורסמת שלה, עם חלבה). באחת היה סוכר, בשניה היה סוכרלוז. שתיהן היו טעימות נטו, ואי אפשר היה להבדיל מי זו מי. (כדי שבכל זאת נוכל להבדיל, קרין קישטה אחת מהן בחלבה מפוררת ואחת בשערות חלבה).

גם במטעמים אחרים שקרין הגישה לנו (קרמבו, עוגת רולדה קפה) אי אפשר היה להבחין שמדובר בתחליף סוכר, מה שהיה משמח מאד.

שתי העוגות, אחת עם סוכלוז (משמאל), השניה עם סוכר רגיל (מימין), אין הבדל, לא במראה ולא בטעם.

קרין ביקשה להדגיש שכשבוחרים מתכון כלשהו, ורוצים להמיר את הסוכר ב"סוכרלוז" יש להמיר לפי נפח ולא לפי משקל – כוס אבקת סוכרלוז של סוגת בתפזורת (זו שבצנצנת) שווה במתיקותה לכוס אחת של סוכר רגיל.  כמו כן, הקצפה עם תחליף סוכר היא קצרה יותר (גם עם ביצים וגם עם שמנת מתוקה) וגם זמן האפייה יהיה קצר יותר. בעוגות שמרים יש להגדיל את כמות השמרים במקצת ויש להקפיא לשמירת טריות אם לא אוכלים על המקום. (מה שבדרך כלל קורה..)

קיבלנו הרבה מתכונים למתוקים על בסיס "סוכרלוז" ומתוכם בחרתי להביא עבורכם את "סחלב שוקולד מחמם" שמתאים לי אישית גם בגלל שהוא קלי קלות של הכנה, וגם בגלל שאני מתה על סחלב, מתה על שוקולד, והשילוב של השניים עושה לי את זה בגדול.

אז ככה –

החומרים לארבע מנות:

4 כפות קורנפלור

8 שקיות קטנות של אבקת "סוכרלוז סוגת" (או 12 כפיות מהצנצנת כי שם זה פחות מרוכז).

1 ליטר חלב

8 קוביות שוקולד מריר ללא תוספת סוכר.

אופן ההכנה :

מערבבים בסיר את הקורנפלור והסוכרלוז, מוסיפים רק כוס אחת חלב וטורפים למניעת גושים, מחממים על אש בינונית תוך כדי טריפה עד רתיחה ומוסיפים את שארית החלב.

משגיחים שלא יגלוש ומורידים מהאש.

שמים בכל ספל 2 קוביות שוקולד בתחתית ומוזגים מעליו את הסחלב החם, וכמובן מגישים מיד.

אפשר לקשט בשוקולד מגורר.

ההפתעה היא שמי שמקבל לא יודע שיש קוביות שוקולד בתחתית, וכשהוא מערבב זה עולה ומתערבב ומפתיע במתיקות שוקולדית כייפית (וואי, כשאני כותבת את זה אני כבר משתוקקת שיהיה חורף שמתאים בול למשקה הזה, ואני בכלל בן אדם של קיץ…)

(בתמונות, מתוקים נוספים שקרין הכינה עם "סוכרלוז" )

ה"סוכרלוז" מתאים לכולם, כולל נשים בהריון וילדים.

במסגרת ההשקה קרין גורן גם סיפרה לנו על ספר הבישול החדש דנדש שלה "אם לסבתא היה מיקסר" שבו היא אספה (במשך 3 שנים!!) מתכונים של סבתות, והתאימה אותם לזמנים שלנו, כולל הפיכת כמויות כמו "לפי העין" או "כמה שתופס" לכמויות מדידות, שימוש במכשירי חשמל חדישים יותר (מיקסר, מיקרוגל, מעבד מזון), ושידרוגים לטעמים הקלאסיים עם טוויסט מודרני.

בסידרת ה"סוכרלוז" יש צנצנת של 100 גרם גרגרים,שקית מילוי לצנצנת, קופסה של מאה שקיות אישיות (מצוין לקפה) ומיכל של 100 טבליות, לנוחות המשתמשים.

כצ'ופר יש על האריזות גם בר קוד שמאפשר הורדה של מתכונים של קרין.

בתמונות – שני שפים ובלוגרית – עם קארין גורן ותום פרנץ זוכה "מאסטר שף".

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

לאתר של "סוגת" – www.sugat.com

"לבשל בטעם לאדינו".

כשקמה המדינה עלו אליה יהודים מכל רחבי העולם ובכללם עליה גדולה של יהודים מארצות הבלקן, ששורשיהם מגירוש ספרד. הם הביאו איתם מטעמים, מנהגים ואת השפה המיוחדת – הלאדינו (הספניולית). במשך השנים שמרו העולם על השפה ועל עושר הטעמים והקימו מרכזים קהילתיים ברחבי הארץ.

עמותת ארקאדאש – קהילת יוצאי טורקיה בישראל, קיבלו מבנה ישן ומוזנח ביהוד והפכו אותו למוזיאון ולפנינה טורקית שמשמרת את מורשת הקהילה היהודית הטורקית. במבנה אוספים רבים, שיחזור של בית כנסת, מוצגים ותמונות שמעבירים לדורות הבאים את ניחוחות יהדות טורקיה.

במסגרת הפעילות נוצרה גם סידרת מפגשים שכותרתה "מואבט- רב שיח בלאדינו עם הזמר שדרן קובי זרקו" והשבוע זכיתי להשתתף במפגש אחד טעים במיוחד, בנושא "לבשל בטעם לאדינו" – אירוע שכולל את הצגת ספר הבישול של מתילדה כהן סראנו "לבשל בטעם לאדינו – לקט מתכונים מהקהילות היהודיות הספרדיות" וגם טעימות ממיטב מטעמי המטבח הספרדי שהביאו בני הקהילה.

(בתמונה למעלה- הגן לכבודו של אתטורק – אבי התורכים)

במסגרת המפגש שנוהל רובו בלאדינו, זכו המשתתפים לתחושה של שיבה לעבר, התרפקות על בית אבא ואמא והלשון המיוחדת, וכן כאמור אפשרות לרכוש את הספר (שנמכר גם בחנויות הספרים) שמכיל לא רק מתכונים אלא גם תמונות מרהיבות של חפצים ורגעים מהתרבות הספרדית.

(בתמונות למעלה ולמטה- פינות שונות במרכז שמנציחות את החיים אצל יהודי ספרד)

באירוע נכחה גם הזמרת רחל אלפרשטיין שמעלה בימים אלה מופע בשם "לה קאזה מיה" שבו היא מעבירה לקהל את זכרונות הילדות דרך צלילים מהבית של יהודי ספרד, שירים נוסטלגים ושירים חדשים שנכתבו על ידי רחל בלאדינו. (המופע מתקיים במרכז תרבות אתני רב תחומי ענבל במתחם סוזן דלאל בנווה צדק – המופע הבא בתאריך 12 ליוני בשעה 20:30).

(בתמונה למעלה – קובי זרקו, בתמונה למטה מתילדה כהן סראנו והספר)

בתמונות ניתן לראות פינות של תערוכת החפצים מספרד, את קובי זרקו, את ספר המתכונים והמחברת גב' מתילדה כהן סראנו וכמובן את השולחן הערוך במיטב מטעמי ספרד.

 

 – למטה- העוגיות שהכי אהבתי, תרגום שמן בעברית "השפם" על שם צורתן, עשויות סוגי אגוזים.