ארכיון תגים | תנובה

תנובה לשבועות- כל טוב תנובת הארץ.

סלסילה מפנקת במיוחד הגיעה מ"תנובה" לקראת חג השבועות- קרם פרש 30% שומן של "השף הלבן"  שמתאים בעצם לכל דבר- מתוק או מלוח, ומעלה אותו בדרגה, פתיתי מוצרלה מסדרת "השף הלבן" לכל דבר שדורש גבינה שנמסה ונמתחת ומשאירה מאחוריה שובל של טעמים כייפיים- בעיקר בפיצות ומאפים, גבינת קרם שמנת בניחוח טוסקנה 5% אחוז שומן (בטעם פלפלים) ובמרקם שקשה להאמין שיש לו כל כך קצת אחוזי שומן, כי הוא נמרח ונימוח, ו"פיראוס" בפרוסות – גבינה בולגרית שמתאימה במיוחד כבת זוג לפירות הקיץ ביחד עם כוס יין לבן צונן.

בסידרה היתה גם גבינת "נפוליאון חלפיניו"- גבינת שמנת 24% שומן שמתאימה מאד לכריכים , אפייה ובישול אבל מכיוון שבחבילה שלי התבלבלו ושכחו אותה (אבל היי, קיבלתי כמות כפולה של קרם פרש!!) .

ומה הכנתי מכל הטוב הזה?

להמשיך לקרוא

יאללה יולו, עולים שכבה!

קופסאות רבות של יולו כבר הספיקו לבקר במקרר שלנו, במגוון טעמים, כשהאהוב עלי ביותר הוא זה בטעם שוקולד תפוז (לא שהייתי מתנגדת לכל אחד מהאחרים שוב ושוב ושוב…).

לכן שמחתי לקבל את הצידנית ובתוכה ההגדרה It's  a double sin – אם כבר לחטוא אז בגדול (למרות שאני לא רואה באכילת משהו טעים- חטא. מבחינתי זו מצווה לכל דבר, כמאמר הרבי הגדול ב. מקפרין "dont worry be happy".)

להמשיך לקרוא

פיראוס- לקיץ טעים (ונוח) יותר.

שילוב של חג שבועות ושל חום הקיץ שנחת עלינו (האמת באיחור, נמאס לי מהחורף הזה כבר!) ולאף אחד אין כוח לאכול (ולהכין) משהו כבד… כולם רוצים משהו קליל, משהו כיפי, ושיהיה טעים ונוח כמובן.

להמשיך לקרוא

עוגת גבינה לשבועות של תנובה- למה לעבוד קשה?

התסריט תמיד אותו דבר- פתאום יש לי קרייבינג למשהו שאין בבית. בדרך כלל זה גם משהו שאי אפשר להזמין טלפונית. אז אני מגיעה למסקנה שאם אין אני לי – מי לי, וצריך להכין לבד.

הבעיה היא שתמיד, לא משנה אם זה מתכון של עשרים מרכיבים או שלושה, תמיד חסר משהו, ואז כל התוכניות הולכות…

להמשיך לקרוא

מוצר השנה- חוגגים עשור של הצלחה.

"מוצר השנה" ביסס בעשר שנותיו בארץ את מעמדו כתו שמבטיח לצרכנים את המוצרים החדשניים והמשתלמים ביותר בקטגוריות רבות ושונות. כשצרכן מוסיף לעגלת הקניות שלו מוצר המסומן בתווית "מוצר השנה" הוא יודע שמאחורי הבחירה ישנו גוף מבוסס, שעובד על פרמטרים רבים בעזרת אנשי מקצוע ומחקר רבים, וסקרי דעת קהל שלבסוף מאפשרים לנו לדעת מה המוצרים ששווה לבחור על המדפים.

מוצרים רבים זכו בתווית הנחשקת, וכמובן שאני לא יכולה לסקר ולספר על כולם, ולכן בחרתי את הנבחרים שלי מתוך כל הזוכים, את חלקם סיקרתי עוד קודם לכן (וקישורים יגיעו בהמשך), לחלקם התוודעתי רק עכשיו, ואלה הן הבחירות שלי:

הערה חשובה לפני שמתחילים – שמחתי לגלות שהרבה מהחידושים הם גרסאות בריאות יותר למוצרים אהובים, ולכן גם בבחירות שלי ישנם הרבה מוצרים באוריינטציה של בריאות.

להמשיך לקרוא

נפוליאון – איש קטן, טעם גדול.

גבינת שמנת זה דבר טעים. אחד הדברים הטעימים שבו הוא המרקם השומני, מה שקצת הופך לבעייתי כשמנסים לא לעלות במשקל. ככה זה , דברים טעימים הם משמינים. אז זהו – שעכשיו יש פתרונות שעוזרים לנו בענין הזה.

והפתרון של "תנובה" הוא לגבינה האהובה "נפוליאון" – בהפחתה של אחוזי שומן, עם גבינה חדשה עם פלפלים ופפריקה, שמכילה רק 16%  שומן, ועדיין יש לה את המרקם הכייפי הזה, גם על הכפית (כשזה נשאר עומד ומצויין לקישוטים למשל על קרקרים וכיבוד למסיבות) ומצד שני גם בפה, הנמס נמס לאט לאט הזה, שעוטף את הלשון בטעמים רעננים.

קיבלתי להתנסות את שני הסוגים – הראשון עם פלפלים ופפריקה, והשני בטעם טבעי, שניהם כאמור ב16 אחוזי שומן בלבד.

להמשיך לקרוא

תנובה- בטאץ' אישי במיוחד.

"נשנוש". מילה שטומנת בחובה משהו קטן, טעים, שמשביע אותנו כשאנחנו לא ממש רעבים אבל גם חייבים משהו – או ההפך, כשאנו מאד רעבים אבל עוד יש זמן עד האוכל ובנתיים צריך להכניס משהו לפה.

אחד הנשנושים הבריאים והטעימים הוא מוצרי חלב – גבינה או קוטג' שכיף לאכול ישר מהקופסה (בלי לחם – לחסוך פחמימות). מנה קרירה, משביעה, ללא טעמים דומיננטיים במיוחד ככה שלא נשאר טעם בפה מלבד רעננות חלבית. (125 גרם לגביע).

הבעיה- קודם כל מבחינת ההגיינה- אם פתחנו קופסה בגודל מלא, צריך להעביר לכלי אחר כי אחרת עושים "דאבל דיפ" עם הכפית (או בעצם טריליון "דיפ") וזה לא תמיד נעים לזה שמגיע אחרינו ורוצה לאכול גם הוא מהמוצר. (אגב, אם מארחים נניח לארוחת בוקר או בראנץ', הרבה יותר נחמד לשים אריזות אישיות לכל אחד, במקום להתחיל לשפוך לקערות..).

שנית, כשהמוצר פתוח כי נשנשו רק קצת, הוא מתקלקל מהר יותר, או מקבל ריחות של מאכלים אחרים לידו, ובאופן כללי נשמר פחות.

שלישית- כשאנו רוצים לקחת נשנוש החוצה- לגינה עם הילדים או לאכול בעבודה, לא נוח לקחת אריזה גדולה , גם מבחינת מקום וגם מבחינת איכסון – אם זה לגינה- צריך להחזיר את זה הביתה בלי שייזל ובלי שיעמוד יותר מדי זמן בחוץ, ואם זה במשרד שבו יש מקרר, צריך לזכור להדביק פתקים של "שייך לשוש, מי שיגע יחושמל!!!" וכאלה, והרבה פעמים פשוט שוכחים את זה במקרר כי זה נדחק איפשהו אחורה עם דברים שאנשים אחרים שמו.

רביעית – האנשים הנמוכים בבית – הילדים, גם בשבילם עדיף אריזה קטנה, שהכמות מספיקה להם בדיוק, וגם נוח לגדולים יותר מבינהם, לאחוז אריזה קטנה ולאכול ממנה.

חמישית – אריזה קטנה מאפשרת שליטה על הכמויות ואי היסחפות לחיסול קופסאות ענק (שזה מצב שבהחלט יכול לקרות..).

בקיצור, לאריזות קטנות יש המון יתרונות.

כשקיבלתי להתנסות אריזות קטנות של הגבינה הלבנה של "תנובה" ואת הקוטג' של "תנובה"  ניסיתי במגוון דרכים. ליתר דיוק, בן הזוג ישר אימץ לעצמו קוטג' אחד, ואני הלכתי על שני שימושים שונים לגבינה. קופסה אחת הספיקה בדיוק לשני כריכים (עם חסה ומלפפון חמוץ) (מה שגם טוב כי כשמורחים מקופסה גדולה, תמיד נכנסים לה כל מני פירורים מהלחם, וכאן הכמות נגמרה בדיוק). את השני הפכתי לקינוח פשוט, כשהוספתי שקית סוכר ווניל לגבינה וערבבתי. יצא מעדן (הסוכר לא בדיוק נמס לגמרי, והוסיף לי קרנצ'יות. אני חושבת לאלתר בפעם הבאה עם ריבה, פשוט כפית ככה למעלה, כמו שיש במעדני היוגורט, ולראות מה יוצא).

אז מי אמר שדברים טובים לא באים באריזות קטנות?

השף הלבן – מעדני גבינות מיוחדות לכבוד שבועות.

"השף הלבן" הכריז על תחרות – מתכון ייחודי עם הגבינות המיוחדות – פרמז'ן, רוקפור, קשקבל, קממבר ועוד.

קיבלתי חבילה של גבינות והוראות של "תמציאי משהו". האמת שמבחינתי פשוט להוסיף קצת פירות יבשים , כוס יין לבן וסכין גבינות איכותית, ולא צריך יותר מזה, אבל בשביל תחרות זה לא מספיק כנראה..

אז האסוציאציה הראשונה שלי מהמילה "גבינות" היא "מקרוני אנד צ'יז" שזה דבר שטרפנו בביקורנו האחרון באמריקה, והתעצלנו להכין בבית מאז. גם עכשיו ההוראות למנה נראו לי מסובכות, מה גם שאין מקום ליצירתיות ולייחוד כמו שדורשת תחרות המתכונים.

אז הלכתי על הגירסה הכי נוחה- פשטידה. היתרון של פשטידה- כל דבר יכול להכנס בפנים ולצאת טעים, בכל כמות, בכל יחס, בכל סוג. (כלומר, לא, אל תנסו להכניס ריבת חלב ומלפפון חמוץ ביחד אבל הרבה שילובים אחרים כן הולכים).

אז זה מה שעשיתי –


(בתמונה למעלה- המצרכים)

קודם כל הבסיס שמתכתב עם ה"מקרוני אנד צ'יז" – הפסטה. בישלתי בערך חצי קופסת פסטה (משהו כמו 250 גרם). האמת שהייתי מעדיפה בשביל האותנטיות שזו תהיה פסטה בצורת צינורות אבל היו לי רק פפיונים. בשם חופש היצירה, הם נבחרו.

בזמן שהם התבשלו, הכנתי תערובת של בערך 400 גרם גבינות מגורדות מכל סוגי המיוחדות – רוקפור, קשקשבל, קממבר ועוד, וגם גביע אחד של "נפוליאון" בטעם שום, כי שוב, זה מה שהיה לי בבית.  לשם גיבוש הוספתי שלוש ביצים וערבבתי, ועוד הוספתי שני בצלים גדולים שחתכנו לקוביות וטיגנו (אפשר גם בלי טיגון, לתוספת חרפרפות), פלפל אנגלי ואגוז מוסקט, שניהם בכמות של "כמה שמתחשק".

(בתמונה למעלה- חתיכות הגבינה ואגוז מוסקט. בתמונה למטה- התערובת).

בזמן שגירדתי את הגבינות וערבבתי, התנור התחמם לו לאיטו לחום של 200 מעלות.

ציפיתי תבנית בנייר אפיה ושפכתי את התערובת. מעל פיזרתי פרמז'ן, גם הוא מסידרת "הגבינות המיוחדות" וגם קצת חתיכות חמאה, ככה על הדרך.

בדקתי לאחר עשרים דקות, הפשטידה היתה עדיין חיוורת. אחרי כרבע שעה היא כבר קיבלה צבע מקסים.

(בתמונה למעלה – לפני האפייה, בתמונה למטה – אחרי האפייה).

השארתי אותה להתקרר קצת וכשהיא היתה פושרת היא נזללה ישירות מהתבנית. בעקרון אמורים להגיש אותה עם סלט ירוק, כאמור היא לא זכתה להגיע להיות ליד חסה, מה שמהווה ביקורת חיובית מאד לטבחים (אני ובן הזוג) אם נוותר לרגע על הצניעות…

את המתכון הזה העלאתי לתחרות "השף הלבן" – הנה הקישור (לייקים יתקבלו בברכה!!) – http://bra.sc/uhr ומי שרוצה להשתתף (למרות שאין לו סיכוי נגד הפשטידה המהממת שלי – https://www.facebook.com/chef.lavan/app_174986209367960

הערה- הפשטידה היא חלק מארוחה שלמה שהרכבתי ממוצרי "תנובה" – וותיקים וחדשים, ופוסט מלא עם כל המתכונים והתמונות יועלה בקרוב.

המצפן התזונתי – למען כולנו.

3687360_2242

השף חיים כהן אמר פעם שכולם מתגעגעים לאוכל של אמא, ושוכחים כמה אבקת מרק היתה שם…

אוכל שגדלנו עליו היה מלא בסוכר, מלח, שומן, צבעי מאכל ואבקות מלאכותיות ועתירות חומרים שהם לא בדיוק שיא הבריאות. וכשמתרגלים לכך, קשה להתנקות ולעבור לאכילה בריאה.

לכן התגייסה חברת "תנובה" – בתור חברת המזון הגדולה ביותר, להילחם בצריכה העודפת של מלח וסוכר בחברה הישראלית. למה דווקא מלח וסוכר? לפי מחקרים התגלה שישראלים צורכים כמויות אדירות של סוכר ומלח (לא תמיד באשמתם, לעיתים זה חבוי במזון עצמו) והדבר גורם לסוכרת, עששת, מחלות לב וסרטן (כשמדובר בסוכר) ומחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות כליה (כשמדובר במלח). זאת כמובן מעבר להשמנה (מחצית מהבוגרים ושליש מהילדים סובלים כבר עכשיו מעודף משקל).

את הנתונים הללו קיבלתי בערב מיוחד שערכו ב"תנובה" לרגל שנה לפרוייקט "המצפן התזונתי" שמחוייב לתזונה בריאה יותר ומופחתת מלח וסוכר.

הדיאטנית טליה לביא המחישה לנו כיצד מצד אחד כולנו נירתע משתיית כוס תה שמכילה חמש כפיות סוכר, שהיא המקבילה לכוס שתיה קלה למשל שנלגמת בלי לשים לב בכלל. למעשה, הרבה מהסוכר והמלח מסתתרים בתוך מוצרים ואנו בכלל לא שמים לב אליהם. כך למשל בכף אחת של קטשופ מסתתרת כפית שלמה של סוכר, ובהתחשב בכמויות הקטשופ שהילדים שלנו שופכים על האוכל שלהם, ניתן לנסות לחשב כמה סוכר יש שם. גם בדגני בוקר תמימים (מהסוג הפשוט ,ללא תוספות וציפויים ) יש שש כפיות סוכר במאה גרם (ואף אחד לא ממש אוכל את הכמות הכתובה על הקופסה – 30 גרם בלבד) ולא רק זה, יש גם "על הדרך" 500 מיליגרם נתרן שהוא רבע מהכמות המותרת לאדם ליום. גביע קוטג', שהרבה פעמים מסמל תזונה בריאה ,מכיל כמעט מחצית מכמות הנתרן היומית. (לא כולל הקרקר או הפריכית שבאים ביחד עם זה…).

בתמונה למעלה – הדיאטנית טליה לביא.

למעשה, רק 15% מהנתרן שנכנס לגופינו, נכנס כשאנו משקשקים במלחיה, הרוב הגדול הוא מהמזון המעובד.

אז מה אפשר לעשות? הרבה.

קודם כל, ובעיקר, לקרוא את התוויות. על כל מוצר יש טבלה שמציינת מה המוצר מכיל, וכן רשימה של פרודוקטים. הרשימה מורכבת ממה שיש הכי הרבה להכי פחות. לכן כשקוראים על עטיפת דגני בוקר שהם מכילים "תירס, סוכר ועוד משהו", והסוכר הוא במקום השני ברשימה, עדיף לוותר. חשוב לשים לב שסוכר זה לא רק   "סוכר" אלא גם "גלוקוז" וכל שאר המילים המפוצצות שנגמרות ב"וז" ובעודף משקל וחוסר בריאות עבורינו הצרכנים. אותו דבר גם בנתרן (שהוא המלח). (ולחובבי האוכל האסיאתי, הידעתם שבכפית אחת של סויה, זו שמלווה כל כך טוב כל מנה מוקפצת וכל סושי – יש שליש מכמות הנתרן היומית?).

דבר שני – לדעת מה הכמות המקסימלית הרצויה (ובמקרה של סוכר- כמה שפחות) ולא לעבור ממנה (ובמלח מדובר בעד כפית אחת ביום).

דבר שלישי – להשתמש בתחליפים שהם גם טעימים יותר- להמתיק בעזרת ווניל או קינמון, להמליח בעזרת עשבי תיבול שיש להם מגוון אדיר של טעמים והם גם בריאים יותר, וכן לימון למשל.

ב"תנובה" – במסגרת "המצפן התזונתי" מפחיתים בהדרגה את כמויות הסוכר והמלח במוצריהם , בעיקר במוצרים לילדים, כדי להרגיל את הצרכנים לטעם ולהוכיח שהמוצר יכול להיות טעים לא פחות "למרות" שהוא בריא יותר. כמובן שההתמקדות היא במוצרים לילדים כדי שיתרגלו מההתחלה למוצרים בריאים יותר.

כבר בשנה שבה פועל "המצפן" נחסכו מהציבור 240 טון סוכר (!!!) ו7 טון נתרן (!!!!). החיסכון הזה הוא גם חיסכון במחלות ובהשמנה.

הדיאטנית הקלינית רותי אבירי הסבירה על שיטה לשליטה באכילה, ללא "דיאטה". העניין הוא שמעל 95% מהדיאטות נכשלות, בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, כי אי אפשר להמנע לאורך זמן מדברים שאנו חושקים בהם, זוהי לא שיטת אכילה "נורמלית". ושנית, כי לכל גוף יש מבנה משלו, אליו הוא שואף להגיע, ובדיוק כמו שיש אנשים גבוהים ורזים , בהירים וכהים, יש גם אנשים בעלי מבני גוף שונה אחד מהשני, ואי אפשר שכל בני האדם ייראו כמו דוגמנית אנורקסית בת שש עשרה.

לדברי רותי אבירי, כדי שאדם יוכל לשמור על גופו ובריאותו כפי שהם אמורים להיות, עליו קודם כל להפסיק להפוך את האוכל למרכז החיים. כשאדם קם בבוקר וכבר חושב על מה מותר לו ומה אסור לו ומה יאכל היום, זה משתלט לו על החיים ומונע תזונה "נורמלית". הרעיון הוא שלעיתים אדם יכול "לחטוא" בלי ייסורי מצפון, כי אם הוא אוכל נכון, הגוף יתקן את הטעויות ויתאזן.

כיצד עושים זאת בפועל? על ידי מתן כל תשומת הלב והכבוד לאוכל. כלומר – לא לאכול תוך כדי טלוויזיה/עיתון/ מחשב/ עבודה וכו', אלא על ידי תשומת לב אמיתית – למרקם של האוכל, לתיבול, לתחושות שמתעוררות בנו בעקבות האכילה, לרמת השובע. כך גם נהנים מהאוכל (ומהחברה) וגם מודעים יותר למה אוכלים. החשיבות היא על ה"איך " ולא על ה"מה".

בתמונה למעלה- הדיאטנית רותי אבירי.

השיטה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בילדים, כי מה שמתבסס בילדות ממשיך לגיל בוגר, ולכן במיוחד עם ילדים, צריך להאכיל תוך תשומת לב לאוכל עצמו, להעדפות של הילד, למידת השובע שלו (בניגוד לאמהות שלנו שהכריחו "לגמור את הצלחת" ובכך הרסו להרבה אנשים את אינסטינקט השובע), צריך לאכול ביחד איתם ולהוות דוגמא חיובית, לשתף אותם בהכנת האוכל כי אז המוטיבציה שלהם לאכול תגדל, וכמובן להתאים את הגודל של המנות לגילם. כמובן שחשוב שהאוכל יהיה טעים ואסטטי, ניתן ללוות את המנה בהסברים על יתרונותיה ("הסידן שבמנה יחזק לך את העצמות ויהיו לך שיניים בריאות ויפות") , ובעיקר לסמוך על הילד – גם אם הוא מתעקש במשך חודשים לאכול רק את אותה מנה ("פסטה בלי כלום" למשל). במבט על, התזונה תהיה מאוזנת.

(והערה שלי – לכל ההורים שמשלים את עצמם שאם בבית שלהם יש רק שוקולד חרובים וגרנולה, שהילד לא יאכל בחוץ את מה שאסור, תתעוררו!).

בסוף הערב נערכה הדגמה מיוחדת של קלרית בן ארי מTNS – כיצד משפיעים סוכרים על התפיסה שלנו, ומה באמת נותן לנו את הטעם. נקודת המוצא היא שבלשון יש מעט טעמים – רק מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואוממי. כל שאר התחושות שיש לנו, שאנו מכנים "טעם" הם למעשה ארומות. בלשון אי אפשר להבחין ב"טעם של תות" – התחושה שלנו של "תות" היא בגלל הארומות שמציפות לנו את הפה והאף ויוצרות את האיפיון של "תות". זו הסיבה שאדם מצונן יתקשה להגיד מה הוא אוכל מלבד "מתוק" או "מלוח" ולא יבדיל נניח בין טעמי ממתקים שונים גם אם אחד בטעם שוקולד ואחד בטעם תפוח. כדי להדגים את הענין הזה חילקה לנו קלרית סוכריות וביקשה שנטעם אותן תוך שאנו סוגרים את האף. כולנו חשנו טעם מתוק אך התקשינו לדעת מה זה בדיוק. רק כששיחררנו את האף חשנו בטעם התות המוכר.

בתמונה למעלה – קלרית בן ארי, בתמונה למטה- אחד הנסיונות שביצענו.

הניסוי השני שערכנו היה טעימות מכוסיות קטנות שבחלקן היו מים פשוטים ובחלקן סוכר בריכוזים שונים, וגילינו כמה מעט סוכר צריך בשביל שנחוש בו.

החלק השלישי של ההדגמה היה המרתק מכולם – ליקקנו לימון וטעמנו את החמיצות שלו. אחר כך מצצנו סוכריה בשם "מיריקל פרוטיז" שמכילה חלבון שמנטרל חלק מהטעמים בפה. ואז ניסינו שוב את הלימון. הפעם הלימון הרגיש לנו מתוק מאד. למעשה, עגבניה שטעמתי אחר כך היתה בלתי נסבלת מרוב מתיקות, כאילו ששתיתי תה עם עשרים כפיות סוכר בערך.

המסקנה היתה שניתן להשפיע על טעמים ועל התחושות גם בלי להכניס למוצר כמויות של סוכר ושל מלח.

בשנת 2014, השנה השניה מתוך החמש המתוכננות ל"מצפן התזונתי" מתוכננים צרכני "תנובה" להפחית מהצריכה השנתית שלהם עוד 125 טון סוכר נוספים. מלח? הצפי הוא להפחית אצל הצרכנים 11 טון מלח נוספים.

על המדפים יש כעת מבחר גדול של מוצרים מופחתי סוכר ומלח בצורה שלא משפיעה בהרבה על הטעם, וכל צרכן יכול לטעום ולבדוק .

בסוף הערב התבקשנו לחשוב על החלטה עבור עצמנו. אישית אני לא שותה שתיה חמה כלל, כך שאין לי מה להפחית מהקפה או התה, אבל אני מגיעה בראש פתוח למוצרים שאני רגילה שמכילים סוכר ומלח, ומוכנה להתנסות בהם בלב שלם ולתת להם צ'אנס שיתרום גם לבריאותי. (וכמובן, להשתדל להמנע מהנטיה להמליח אוכל לפני שטעמתי…). אה כן, ועשבי תיבול זה טעים!!!

בתמונות למעלה ולמטה- מוצרי "תנובה" רגילים לצד מוצרים מופחתים ובריאותיים יותר, כל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.

באתר "יאמיז" שעובד בשיתוף עם הלהיט הטלוויזיוני "משחקי השף"- ישנו טור של בלוגרית מוכשרת בטירוף בשם אורלי כהן, שממירה את המתכונים שרואים בתוכנית, במתכונים בריאים לאותן מנות, שווה להכנס!

הקישור – http://yummies.reshet.tv/my-recipes/?n=2917

 

 

יאסו פיראוס!!

"פיראוס" היא שם וותיק ואהוב, לגבינה בולגרית שמגיעה בדרך כלל בקוביות ומוגשת כמו שהיא או בסלט. עכשיו יש חידוש, בעצם שניים – קודם כל הצורה – הגבינה מגיעה רכה ונמרחת, כך שאפשר לעשות כריך באותם טעמים אהובים- בולגרית למריחה בטעם טבעי ובולגרית עם פלפל קלוי ושום. דבר שני וחשוב לא פחות – הגבינה היא בחמישה אחוזי שומן אבל נמרחת ומרגישה כמו הרבה יותר (וזה אומר שזה גם טעים!!).

הגעתי הביתה, ראיתי את המקרר, לקחתי לי פרוסה של לחם קל ומרחתי עליה בנדיבות את הבולגרית עם הפלפל והשום (שני טעמים שאני מאד אוהבת ושמעשירים לי כל כריך), פיזרתי ירקות לטעמי (חסה, צנונית וכמובן כוסברה, אני מכורה רצינית), בצד מלפפון חמוץ ויש נשנוש. (השתדלתי לשים את הירקות בקטן כדי שאפשר יהיה לראות את הגבינה בתמונה, אחרת אני דוחפת עוד המון ירקות…).

היום בערב אני כבר יודעת שארוחת הערב שלי תכלול גם טוסט שמורכב מפרוסות מרוחות בגבינת ה"פיראוס" למריחה, (אם בני הבית לא יגמרו לי אותה לפני שאגיע… צריך להזהיר אותם…).

כשר, חלבי, להשיג בכל רשתות השיווק.