ארכיון תגים | פתח תקווה

בבאר של סבא- ארץ טרופית יפה.

חמישים אלף זוגות נישאים בישראל מדי שנה. חמישים אלף זוגות שרוצים שהחתונה שלהם תהיה המרשימה ביותר, הבלתי נשכחת ביותר ובעיקר המהנה ביותר למשפחה ולאורחים. כיצד עושים את זה?

ב"באר של סבא" מציעים פתרון מצוין- כיצד לדאוג שהפקת החתונה על שלל הפרטים שבה, תהיה המושלמת ביותר. גן אירועים שנבנה לפני 19 שנים על ידי שלום ושלומית קאופמן, נועד לשמר את רוח החלוציות ואהבת הארץ על ידי הפיכת הפרדסים של סבא יעקב, והבאר שהשקתה אותם, למקום של יופי ורוחניות, מקום שמאחד זוגות אוהבים למשפחה. במשך הזמן המקום הפך לא רק לאולם אירועים אלא גם לגוף שמאחד מותגים של אנשי מקצוע שונים ומיוחדים, שנותנים שירות לא רק במקום עצמו אלא לכל זוג בכל רחבי הארץ.

להמשיך לקרוא

טוצ'קה- ממלכה פתח תקוואית משובחת.

בנובמבר האחרון, התחילו ריחות מגרים במיוחד לעלות מאזור פתח תקווה, בעיקר מרחוב דרך רבין 6 (מתחם תחנת הדלק פז- מול יכין סנטר), כש"טוצ'קה" נפתחה. מהי טוצ'קה? מדובר בקונדיטוריית בוטיק, מאפיה ובית קפה, שמתמחה בלחמי מחמצת (מתוכם עשרה קבועים ואחד משתנה), לחמים בתוספות שונות, קמח מלא או רגיל, הכל בניצוחו של האופה המומחה ברי יוגב. ללחמים מצטרפים גם קינוחים ומאפים מתוקים כמו עוגות, טארטים ,ועוגות בחושות (כולל ללא סוכר) , וישנו גם בית הקפה שמנצל את התוצרים המשובחים של המקום, כדי להרכיב תפריט של ארוחות בוקר, כריכים, סלטים , פסטות, קיש ועוד, כך שאפשר גם לבוא לאכול וגם לקחת הביתה.

להמשיך לקרוא

206 – כי אנחנו על המפה.

שנות השמונים – ימי חמישי בערב. ברחובות עוצר מוחלט, כולם מרוכזים בערוץ הראשון, שם משודרים משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב- ארואסטי, ברודי, סילבר, אולסי, כולם שם עם מאה אחוזי רייטינג, בחלק מהטלוויזיות עדיין בשחור לבן- ועדיין הצבע הוא צהוב.

2016- מסעדת "206 גריל בר" בפתח תקווה. כן, פתח תקווה שהפכה למעצמה קולינרית עם מגוון רחב של מותגי מזון ורשתות, בצד מסעדות מתמחות, במתחם בילויים באזור "יכין סנטר" , אחות ל"206" המיתולוגית של צהלה, שמשלבת מנות עכשיוויות לצד מנות קלאסיות ואהובות.

להמשיך לקרוא

האופה מבגדד- לחיים מתוקים.

ימי החנוכה הם עיתוי מעולה ללכת לטעום את אחת החנויות של "האופה מבגדד"– רשת בת שבעה סניפים  בכל רחבי הארץ, שמייצרת מעל 300 סוגי מאפה.

להמשיך לקרוא

חנה שהינו – לנשים יפות ומאושרות יותר.

לפעמים כל מה שצריך כדי שנרגיש טוב, הוא טאץ' קטן במראה, אותו תיקון של משהו שמעצבן אותנו ומקלקל לנו את הלוק, ואת מצב הרוח. אז לא תמיד צריך ללכת לכיוון הדרסטי – של תעשיית הפלסטיקה, על שלל סיכוניה ומחיריה, לעיתים עדיף טיפול פשוט יותר שמביא לתוצאות מרשימות, ומרחיק אותנו מסכיני מנתחים למיניהם.

זה לא סוד שאיפור יכול לעשות קסמים – להעלים בעיות, להדגיש קוים יפים ובאופן כללי לעשות שינוי גדול בכמה צבעים ויד מיומנת. אבל מה? איפור, גם העמיד ביותר, בסוף יורד, ואחרי שאנחנו יוצאת לבילוי ובטוחות שאנחנו נראות מליון דולר, אנחנו עוברות ליד מראה מיקרית ורואים שהמסקרה נזלה, והשפתון נעלם עם כוסית השתיה השניה, וחבל.

להמשיך לקרוא

פיצה דון פרדו – ממסך הקולנוע לשכונה שלכם!

השנה – 1998. המיקום – פתח תקווה. השם – דון פרדו.

מיהו "דון פרדו"? במקור – מאפיונר מסרט איטלקי שראה ניר גלאם לפני שנים. אחר כך – פיצה פופולארית שמבוססת על הידע שרכש ניר ברומא, כשנסע במיוחד ללמוד מהמקום הכי אלוף בפיצה- איטליה כמובן. כשחזר לארץ זה כבר היה עם חזון – להקים פיצריה שבה הכל נעשה לעיני הסועדים, כולל תעופת הפיצות באוויר.

להמשיך לקרוא

Go go Goomba! חגיגה איטלקית.

להמשיך לקרוא

BLEND- המיקס האוליטמטיבי.

בנעוריי, כשהיינו הולכים לפאב או לבר, הבחירה היתה די קטנה- או בירות, או קוקטיילים שחזרו על עצמם בכל מקום – מוודקה עם מיץ כלשהו (העדיפות שלי- אשכוליות אדומות) ועד קוקטיילים עם שמות ביזריים שנשמעו פורנוגרפיים למדי וכללו כל מני דברים שעושים "על הקיר".

בBLEND החליטו שלא עוד, ופתחו לפני כמה חודשים , בקריית הקודש פתח תקווה, שהופכת במהירות למעצמה קולינרית ולמרכז בילויים שנותן פייט אפילו לתל אביב, והעלו את הרף קילומטרים למעלה, עם קוקטיילים לא רק בשילובים מיוחדים אלא בעיצובים שלא נראו בשום מקום אחר, ובעיקר עם הפתעות. המון הפתעות.

לצד הקוקטיילים יש כמובן גם מה לנשנש – התפריט כשר בשרי.

הוזמנתי ביחד עם עוד כמה בלוגרים, ובעיקר בלוגריות שנראות עדינות אבל יכולות להתמודד עם כמות לא מעטה של אלכוהול , כדי לנסות את תפריט החורף שנמצא כרגע בהרצה בBLEND.

על הבר ממונה המקסולוג  חגי אברמוביץ שבחש בקדירה, הוסיף כל מני אלמנטים שבדרך כלל מוצאים במעבדות מחקר במקרה הטוב, או במערה של מכשפה במקרה המעניין יותר, וביחד רקח תפריט אלכוהולי טעים ולא פחות חשוב מזה- גם יפה לעין.

לא יכלתי לטעום את כל הקוקטיילים (למרות שבהחלט ניסיתי) אבל ממה שטעמתי- זו ההתרשמות שלי.

"מוחיטו סיגליות-" ת'רי אוליבס פירות יער, רום, תמצית סיגליות, לימון ונענע – (51 שקלים)- אם אני אתחיל להגיד "פרזנטציה יפיפיה"  המושג הזה יחזור בכל הקוקטיילים. במקרה הזה דובר על קוקטייל קליל, פירותי מאד.

"ויסקי בהפרעה" – ג'יימסון, סאוור, תפוחים ותמצית דובדבן (39 שקלים) והגימיק הכי כייפי במשקה- סוכריות קופצות שמונחות על הקרח ובכל שלוק עושות חגיגה בפה. דרגת חוזק קצת יותר חזקה (בכל זאת זה וויסקי). הקישוט היה סלסילת קרח שעירסלה דובדבנים.

"עשן באפלה" – פור רוזס ,אמרטו וביטר (47 שקלים). משקה חזק וגברי יותר, עטוף בשכבת עשן שמשתחרר בהגשה.

"טרופיקל היי" – ויברובה אקסקוויזית מושרית בקוקוס, רום מושרה באננס, חלב קוקוס ואננס – (43 שקלים) – המשקה שהזמנתי ראשון כי המוצא הברזילאי שלי מיד צעק "בטידה דה קוקו"- וצדקתי – המשקה הכי טעים לי מכל המשקאות שם – בעיקר כי הוא היה יותר "ברד" במרקמו, קוקוסי כמו שרק בקלאב מד יודעים להכין, ריחני כמו חופשה בקריביים ובגלל שהאלכוהול לא היה ממש מורגש, נלגם כמו מילקשייק.

"קוסמו ביט" – וויברובה אקסקוויזיט, טריפל סק, מיץ סלק תפוח (49 שקלים) והשוס  – הכוס מעוטרת ב"שערות סבתא" עם הוראות לערבוב כך שהשערות נמסות לתוך המשקה.

(בתמונה למטה- הקוסמו ביט בשני השלבים שלו)

המשקאות הבאים היו משקאות "חברתיים"  – מגיעים בכלי משותף ממנו מוזגים לכוסיות אישיות, או שוטים עם המון קשים מכוס ענקית.

"סנגריה חמה" – יין אדום, פירות של חורף, וניל ותבלינים חמים (כלי משותף ב119 שקלים). אני קיבלתי עם תפוחים וקינמון מה שיצר לי סוג של שטרודל חמים , נעים, רך ומשמח לבב אנוש.

"מרגריטה קרמל" היתה משקה משותף נוסף – שכלל קוארבו סילבר, טריפל סק, סאוור וקרמל (109 שקלים למיכל שמספיק לאיזה עשרים "שוטים" או יותר, לא הצלחנו לסיים. משקה חמוד, קליל לפתיחה.

והשוס הגדול של המשקאות המשותפים – "ספייסי אמזונס" שהוכן בסוג של קדירת מכשפה, עם המון קרח יבש שעשה עשן ואווירה קסומה, וכלל אבסולוט וניל, סילאן, לימון, צ'ילי, תמצית אלדרפלאוור והפתעת סוכריות גומי ופלפל שלם מלמעלה, יחד עם פלחי תפוזים (129 שקלים לכוס ענק בגודל של אקווריום ). אחרי שסיימנו להצטלם עם הכוס היפיפיה (והעלאנו לפייסבוק עם הכיתוב "אבל אדוני השוטר, שתיתי רק כוס אחת!!") תקענו כולנו את הקשים ואת הראשים ושתינו. מה שאהבתי במיוחד במשקה הוא השילוב של מתיקות ועוקצניות (וכמובן שכולנו דגנו את סוכריות הגומי ספוגות המשקה ).

(הערה – לשולחן הוגשו גם שני משקאות בטעמי אניס, שאני לא מסוגלת לסבול, ולכן לא נגעתי בהם, אבל הפרזנטציה כמו כל השאר היתה יפיפיה. אחד המשקאות היה בעצם סורבה אלכוהולי, של אשכוליות אניס שהוקפאו בעזרת חנקן נוזלי, עוד טקס מקסים של חגי אברמוביץ).

הערה חשובה- יש גם קוקטייל נטול אלכוהול בשביל הנהג התורן, או בשביל מי שלא רוצה לשתות אלכוהול ועדיין רוצה להנות עם החברים.

ועם כל האלכוהול הזה צריך גם לאכול משהו, והמנות הן בשיטת הSHERING .

מה שטעמנו היה –

"נאצוס" – כירסום קטן (אין מחיר בתפריט) שהגיע עם שני רטבים קלילים – אחד יותר חריף, השני פחות, ככה לפתוח את התאבון ולהתחיל לאזן את האלכוהול.

"קרפצ'יו קרם חצילים" (47 שקלים) – פילה בקר  נא, קרם חצילים מעושן וקונפי שום, שהגיע עם טוסטונים. מנה חמודה, קצת מלכלכת את הידיים (ולכן הגיעו מיד גם מגבונים – תשומת לב מצויינת של הצוות).

"פאני פורי" – הבחירה שלי מבין כל המנות – כיסוני בצק פריך ותבשיל חם של עדשים (28 שקלים). מרקם כייפי, טעמים הודיים טובים, עזבו אתכם מSHERING- הייתי מאמצת את כל הקערה לעצמי לבד. המנה באה עם הסבר מדויק של איך להחזיק את הכיסונים ואיך לאכול.

"סלט שורשים" – בצל בטמפורה, שורשים, איטריות סובה, נבטים וג'ינג'ר כבוש (33 שקלים למנה גדולה שמספיקה גם לשלושה). סלט עשיר מאד, טעמי מזרח מדוייקים בלי להיות מוגזמים. הגיע למקום השני אצלי.

"קארי אדום"  – פילה בקר וחצילים מאודים עם סטיקי רייס (48 שקלים) – מנה נחמדה, אסיאתית, אבל בהשוואה לאחרות שאהבתי, זו התחברתי אליה פחות.

"יקיטורי סלמון" – בקרמל הדרים (44 שקלים) שיפודונים חמודים, הולכים טוב עם האלכוהול. באו עם סלט שורשים קטן אבל עם רוטב שונה מזה שבסלט הגדול  – יותר מתקתק.

"פרנה קורדביף"- 2 לחמניות פרנה עם קורנדביף , כרוב כבוש, איולי חרדל ועגבניה (45 שקלים). מנה חושנית מאד, גם בטעמים וגם באכילה (כי אי אפשר לאכול את זה בצורה מנומסת וחייבים בידיים ). הבשר היה טרי מאד, החרדל לא השתלט, למי שלא מפחדת להרוס את הליפסטיק.

"תפוחי אדמה עם שום וגרידת לימון " (מחיר לא כתוב בתפריט). עוד משהו שהולך טוב עם האלכוהול. מה שאהבתי הוא החידוש- כי בדרך כלל התיבול של תפוחי אדמה כאלה הוא צ'ילי מסוגים שונים או רוטב שמנת. אף פעם לא חשבתי על אופציה של לימון.

שני סוגי פוקצ'ות הגיעו לסיום הפרק של האוכל (והחזרה לאלכוהול)  – לחמאג'ון  – פוקצ'ה עם תבשיל בשר טחון, קצת טחינה והרבה ירוקים  ופוקצ'ה "ירוקה" עם פטריולת, פסטו עשבים וביצה עלומה (שתיהן ב41 שקלים). ההעדפה שלי הלכה לכיוון הירוקה, קודם כי אני מתה על ביצה עלומה, ושנית כי הבשר היה לי קצת כבד, בעיקר אחרי כל המנות שכבר אכלנו.

כרגע בתפריט החורף אין קינוחים אבל מי שמשתוקק למתוק יכול לבוא על סיפוקו בסורבה אלכוהולי שנרקח במקום, או בליקר מתקתק.

BLEND- כשר בשרי, רחוב הסיבים 47 פתח תקווה. חנייה בשפע בסביבה.

לאתר הבית – לפרטים והזמנות – http://blend.rest.co.il/

 

ו"מוזס" הכה על סלע…

ובניגוד לפסוק המקורי, במקרה של רשת "מוזס" – מהסלע לא יצאו מים, אבל מהגריל יצאו המבורגרים ובשרים משובחים.

אבל מההתחלה-

רשת "מוזס" חוגגת עשר שנים ומשיקה את הסניף ה11 שלה, באם המושבות פתח תקווה, ולא סתם סניף – סניף כשר, השני הכשר שמצטרף לסניף כשר נוסף בירושלים. (וחפשו את האף הכחול של החתול של "מוזס" – הוא הסימן של הסניפים הכשרים).

להמבורגרים של "מוזס" ובראשם ה"ארטבורגר" שהוא שילוב של המבורגר ויצירת אומנות, יש קהל מעריצים גדול, ועכשיו גם שומרי הכשרות יכולים להנות ממנו וממנות אחרות שבסניף. למעשה, 95% מהמנות הן זהות, וההבדלים הם רק בהוצאת הבייקון והגבינה מתפריט המסעדות הכשרות, וכמובן הקינוחים שאינם חלביים (ועל כך בהמשך).

כשהזכרתי את הסניף לבן שלי, הוא מיד אמר "הסניף שבו יש תור ארוך מאד". ואם תוך ארבעת השבועות שהסניף בפתח תקווה פתוח, כבר נוצר תור כזה, אין מצב שאני לא מגיעה לבדוק.

הוזמנו לנסות את הסניף החדש, הגענו בערב יום ראשון, הסניף המה אנשים, ופתחנו את הערב, בהמשך לרוח התנכ"ית שמובילה את הפוסט הזה – באלכוהול, שלא רק שמשמח לבב אנוש, גם פותח יופי את התאבון לבשרים.

ל"מוזס" תפריט אלכוהולי רחב, כולל הקוקטיילים, שטעמנו מהם כמה וכמה. מחירי הקוקטלים הם 40 שקלים, והמבחר כולל "מוזס מוחיטו" שמכיל דובדבנים, נענע קצוצה וליים (קוקטייל עדין יחסית עם טעם נענע מודגש ודובדבנים שכיף לדוג ולגלגל על הלשון כששותים את המשקה), "קייפיריניה הדרים" על בסיס קשאסה ברזילאית " (מידת חוזק די חזקה מבחינת אלכוהול), "ערק סמאש" בניחוח מנטה ויסמין – עליו ויתרתי כי אני לא מסוגלת לשאת טעם של אניס, אבל אחרים בשולחן בעלי טעם שונה ,דווקא אהבו. (משקה קצת יותר "גברי" אם אפשר להגדיר את זה ככה). "אורכיד קולינס" – פסיפלורה עם ג'ין, תותים ולימון עם סיומת תוססת – משקה חמוד, מתאים לשני המינים מבחינת החוזק, והבחירה שלי – "מרטיני פסיפלורה" עם ג'ינג'ר, לימון וברנדי משמשים. זו היתה הבחירה שלי מבין המשקאות, למרות שהוא כביכול פחות מקושט מהאחרים, ונראה תמים, רק אחרי ששותים אותו, בעיקר אם זה לפני האוכל, מרגישים את אפקט הראש הקליל.

ממנות הפתיחה הגיעו אל שולחננו –

"שיפודי פילה בקר" – במרינדה של פלפל שחור וצ'ילי מתקתק (46 שקלים). פחדתי שיהיה חריף (בשבילי גם מלח זה הרבה פעמים חריף….) אבל זה לא היה. נראה לי שהבשר פשוט ניטרל את החריפות העדינה והשאיר תוצאה של טעם ועסיסיות. נשנוש חמוד מאד, בעיקר עם הקוקטיילים.

"נאגטס עוף בקרמל תפוזי דם פיקנטי" – (41 שקלים) – אני מאד אוהבת שילוב של בשר ומתיקות פירותית. עוף עסיסי, מנה מתקתקה – הימור שלי – ילדים ימותו על זה.

"סלט צ'יקן סנטה פה" – לבבות חסה רומית, עגבניות שרי, בצל סגול, צנוניות וקרוטוני שום מתובלים בוינגרט ליים מקסיקני (48 שקלים). קערה גדולה מלאה בריאות למי שרוצה משהו קליל יותר. אישית, כשאני באה למקום של המבורגרים, אני תמיד מעדיפה את הבשר היותר "כבד", אבל טוב שיש פתרון גם למי שרוצה רק משהו קליל ולשבת עם החברים.

"עוף במולה"   – הגיעו שתי טורטיות מקמח תירס, עם חסה, בצל, כוסברה ומה שהוגדר כ"סלסה וורדה פיקנטית". (41 שקלים). ההוראות הן לקפל את הטורטיות ולאכול כמו לאפה זעירה. אישית, כמו שציינתי, חריף זה לא בשבילי, ואחרי נגיסה אחת כבר לא יכלתי להמשיך מפאת החריפות, למרות שאחרים בשולחן ציינו "זה בכלל לא חריף". כנראה שהכל יחסי.

עד כאן היו מנות ראשונות, מכאן התחלנו עם החלק המרכזי – הבשרים.

בייגל בורגר – 100% בשר בקר המוגש בלחמניית שמרים בייגלית, עם חביתה, חסה, עגבנייה, בצל סגול ורוטב צ'ילי צהוב (63 שקלים ) – מנה ענקית, אין סיכוי להחזיק ביד כמו המבורגר, צריך לחתוך עם הסכין ולאכול בשלבים. לי היה מוזר בהתחלה הענין של החביתה, היות ומבחינתי ביצים עם בשר הן תמיד ביצי עין. ב"מוזס" מגישים אותן במבחר גרסאות, כולל ביצה קשה. שווה להזמין בזוג.

הבא בתור היה אחד הפייבוריטים שלי – "פילי ביף סטייק"- (69 שקלים) – פרוסות אנטריקוט שניצלו על הפלנצ'ה, ביחד עם פלפל ירוק, בצל חרוך, ביצת עין ומיונז פילדלפיה. בתפריט כתוב גם "פיקל חלפיניו" אבל אני לא הבחנתי בכך, ושוב, עם המרחק שאני תופסת מחריף, הייתי שמה לב. אני אוהבת את המנה כי הבשר הוא בפני עצמו, כל הטעמים והעסיס, בלי כיסויים נוספים, וביצת עין היא תמיד הפרטנר האולטימטיבי.

מנת הבית וגאוות המקום הם ההמבורגרים כמובן, ואנו קיבלנו את מנת ה"מיני מי" כדי שנוכל לטעום כמה שיותר. מדובר בשלישיית המבורגרים של מאה גרם, שכוללים מיני ארטבורגר (מה שאני ישר ניכסתי לעצמי), מיני בקר קלאסי, ומיני חובק עולם מתחלף. (67 שקלים לשלישיה). הארטבורגר שלי כלל בקר, עגל וכבש בקיצוץ גס עם קטשופ פלפלים בייתי וכמובן שאפשר לבקש כל מידת עשייה חביבה. לי הוגש המדיום, שזו הדרגה המומלצת וגם הבחירה שלי.

מתוך תפריט הבריאות קיבלנו את "מיסו סלמון" (92 שקלים) – פילה סלמון ברוטב מיסו צרוב בתנור. במקור זה אמור להיות מוגש על מצע ירקות אבל אנחנו קיבלנו אותו על אורז בריאות, שהוא מנה נוספת מהתפריט – ומכיל כמה סוגי אורז עם  עדשים ועוד המון הפתעות בריאות ונחמדות.

בכלל, בתפריט הבריאות יש גם טופו וגם פירוט על כל מנה משם – ערכיה התזונתיים, נוכחות או העדר גלוטן וכדומה, כך שלמי שמקפיד, יש את כל האינפורמציה. הדג עצמו היה עשוי טוב, שמר על המיצים שלו, לא איבד את טעמו בגלל הצפת רוטב, והשתלב יפה עם האורז.

לצד המנות קיבלנו נשנושים של פירה, צ'יפס וטבעות בצל. הדירוג שלי בענין הוא מקום ראשון טבעות הבצל הכייפיות ואחריהם כל השאר. בגלל שהסניף הוא כשר בשרי, גם הפירה הוא פרווה.

שלב הקינוחים הוא שלב מאד חשוב ולא משנה כמה אכלנו קודם, יש תמיד מקום למתוקים.

קיבלנו שלושה – שוב, מותאמים למטבח כשר, כלומר לא מכילים חלב.

הראשון היה בעקבות החנוכה- "טריו דונאטס" חמימים עם רוטב שוקולד, כדורי גלידה ואגוזים למעלה. אני פחות התחברתי בעיקר בגלל שהגלידה היא פרווה – והיא נמסה על הדונאטס החמים. הייתי מעדיפה את הדונאטס בלי הגלידה, או בצד. (38 שקלים).

השני היה מנה עשירה ושוקולדית –  "טראפלס קייק"  – נטולת גלוטן ועל טהרת השוקולד והקקאו, שהוגשה עם כדור גלידת וניל – פרווה. (34 שקלים למנה שמשביעה את הצורך במתיקות של שני אנשים). כאן הגלידה הוגשה בצד ויכלתי להתעלם ממנה ולהתמקד בשוקולד, שוקולד ועוד שוקולד הכיפייים של העוגה.

הקינוח השלישי היה BY FAR הפייבוריט שלי – למרות שגם הוא , כמו חבריו, היה פרווה. "קרם ברולה " (36 שקלים, ללא גלוטן) עם סלסת אננס, שהוכן עם חלב קוקוס. אי אפשר היה להרגיש שמדובר בפרווה, הציפוי הקרמלי זכוכיתי היה מושלם, האננס היה ניגוד חמצמץ, אם לבחור קינוח אחד, אז זה זה .

בתפריט יש כאמור מענה לכל אחד- מנות צמחוניות, מנות בשריות, מנות עם המון ירקות, מנות בריאות, מנות ילדים, מתוק, מלוח, חריף, אלכוהולי, הכל יש, וגם המון עסקיות שהופכות את כל העסק למשתלם (וכמובן שיש גם משלוחים).

לצעירים ולצעירים ברוחם – "לייט נייט"  – תפריט מיוחד כולל תקליטנים של "החתול והכלב" עד השעות הקטנות של הלילה .

 

סניף פתח תקווה הכשר- רחוב שחם 22 פתח תקווה (בשעות הערב החנייה בכחול לבן חינמית ובשפע).

עוד פרטים ב-

https://www.mosesrest.co.il/

השלישיה בת שלוש.

כש"טריולה" הפתח תקוואית חגגה שנתיים, הלכתי לבדוק מה הולך שם, ואלה היו הרשמים שלי אז – http://cafe.mouse.co.il/post/2949559/

עברה שנה וחזרתי לבדוק כמאמר השיר "מה השתנה". האמת, יש דברים שלא רציתי שישתנו, ושמחתי לגלות שכך היה.

אבל בואו להתחלה-

"טריולה" היא שילוב של בר מסעדה, תלוי בשעה של היום. ככל שהערב מעמיק, כך חלקו של הבר גדל. אנחנו אמנם הגענו בשעה קצת מאוחרת אבל תמיד יש מקום לארוחת ערב טובה.

"טריולה" על שם שלושת השותפים, מוכרת בזכות הפסטה הביתית שלה, שמוכנה טריה טריה כל יום, ואכן המנות שהזמנו הוכיחו זאת.

אבל פתחנו במה שאני תמיד חייבת – "פוקצ'ת הבית " עם שמן זית, שום, רוזמרין ומלח גס, מוגשת עם חמאת עגבניות מיובשות (14 שקלים בתפריט). המבחן הראשון שלי לכל מקום הוא לחם הבית שלו. במקרה הנוכחי – פוקצ'ה. החמאה מעדן, הלחם טרי (שווה להזמינו בהמשך גם בשביל שיהיה עם מה לנגב את הרוטב של המנות הבאות).

כמו שכתבתי בהתחלה, קיוויתי שמנות לא השתנו, במיוחד לגבי ה"כרובית טרטופו" שכבר אז נחשבה למנת הדגל של המסעדה, וכך נשארה עד היום, והיא כוללת פרחי כרובית במחבת לוהטת מהטאבון ברוטב איולי כמהין ופרמז'ן עם שבבי עירית (38 שקלים). מעדן עד היום.

בעיקריות בחרנו בשלושה סוגי פסטה שונים, כל אחד בהתאם להעדפותיו –

"בולונז" – רוטב עגבניות, בשר בקר טחון, ירקות שורש, שמן זית, פטרוזיליה ויין אדום בבישול ארוך (51 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב שיש אופציה לבחור עם או בלי חמאה, לא נשאלנו אז אני לא יודעת אם יש חמאה או לא. (אנחנו מעדיפים שיש).

"רדיאטורי פונגי" – פורטובלו, שמפיניון וכמהין בשמנת, פרמז'ן, סנט מור, אורגנו, יין לבן ושבבי עירית (56 שקלים בתפריט, ואם רוצים בתוספת של אווז אז המחיר הוא 68 שקלים)

"רגטוני בטטה" – קוביות בטטה אפויות בטאבון ברוטב שמנת, פרמז'ן, גאודה, טימין ואגוז מוסקט (54 שקלים בתפריט).

כולנו טעמנו מהכל, והדעות נחלקו בדיוק לשלושה, כשכל אחד התעקש שהמנה שהוא בחר היתה הטעימה מבין כולם . אני בחרתי את הבטטה ולדעתי היא היתה הבחירה הטובה עבורי כי הבולונז היה לי קצת כבד (יותר מנה חורפית). הפטריות באמת נתנו פייט. בסך הכל, כשיש פסטה איכותית ביתית וטריה, מרכיבים כמו פטריות או בטטה, ורטבים מבוססי שמנת ותיבול של אגוז מוסקט וגבינות, וכל זה בעזרת יד אוהבת שיודעת מה היא עושה, זה תמיד מתכון מנצח.

עם הפסטות הבנים לגמו בירות שעלו משהו כמו 32-33 שקלים לכ0.4 ליטר.

לפני הקינוח קיבלנו צ'ייסרים של למונצ'לו של המקום, על חשבון הבית, ככה להתרענן.

השולחן נוגב , הכפיות הונחו ושמענו מהמלצרית את תפריט הקינוחים, שחלקו קבוע וחלקו מנות מתחלפות. בגלל שהיינו מפוצצים מהפסטות והרטבים, בחרנו בקינוח אחד, עדין יותר- קרמבל תפוחים עם כדור גלידת ווניל (38 שקלים). המתיקות העדינה והקרירות עזרו לנו להצליח לקום מהכיסא. (היו עוד שני קינוחים שהתיאור שלהם גרם לי להזיל ריר אבל כבר באמת שלא הייתי מסוגלת יותר- קינוח ריבת חלב, וקינוח שוקולדי במיוחד, ואותם אצטרך להשאיר לפעם הבאה…)

כאמור בשעות הערב המוסיקה מתגברת, הקצב עולה, והכיף רק גדל.

עוד פרטים ב- http://www.rol.co.il/sites/triola/