ארכיון תגים | ספורט

Lifefix – להיות יפים בלי תירוצים.

למזל כהן היתה עקמת שגרמה לה סבל וכאב במשך עשרים שנה. במסגרת החיפושים אחרי טיפול או לפחות הקלה בכאב, היא ניסתה שיטות שונות עד שמצאה שדרך תרגול הגוף בשיטות כמו פילאטיס ואימון גופני , הכאב חלף ואיננו.

מזל המשיכה והתמחתה בתחום הכושר, ובין השאר פיתחה את שיטת "כושר בקלות" שהשפיעה על אלפי אנשים להפוך את דרך חייהם לבריאה ואיכותית יותר, אימנה אנשים פרטיים וחברות, מבוגרים וגם ילדים שאימצו בחום את שיטת "FIT DANCE" שגרמה להם לעזוב את מסכי המחשב והטלפונים לטובת תנועה בריאה.

להמשיך לקרוא

מי עדן – אחד עד אחת!

ישראל מדינה חמה. גם בחורף לא מי יודע מה קר פה, ובקיץ זה בדרך כלל כמו לשבת בתוך תנור. אז המלטות למזגן זה נחמד ונעים, אבל מה עם הגוף? לא רק "הכנרת מתייבשת" כמו שאומרת הפרסומת, גם הגוף שלנו  – כי אנחנו פשוט לא שותים מספיק.

להמשיך לקרוא

206 – כי אנחנו על המפה.

שנות השמונים – ימי חמישי בערב. ברחובות עוצר מוחלט, כולם מרוכזים בערוץ הראשון, שם משודרים משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב- ארואסטי, ברודי, סילבר, אולסי, כולם שם עם מאה אחוזי רייטינג, בחלק מהטלוויזיות עדיין בשחור לבן- ועדיין הצבע הוא צהוב.

2016- מסעדת "206 גריל בר" בפתח תקווה. כן, פתח תקווה שהפכה למעצמה קולינרית עם מגוון רחב של מותגי מזון ורשתות, בצד מסעדות מתמחות, במתחם בילויים באזור "יכין סנטר" , אחות ל"206" המיתולוגית של צהלה, שמשלבת מנות עכשיוויות לצד מנות קלאסיות ואהובות.

להמשיך לקרוא

דנונה PRO – להמון חלבון.

כולנו יודעים שפעילות גופנית חשובה מאד לבריאות. היא לא רק מחטבת וגורמת לנו להראות טוב יותר, היא חשובה מאד כדי להשאר בריאים, וככל שאנו מתבגרים, כך הפעילות הגופנית חשובה יותר. ישראלים רבים עוסקים בכל סוגי הפעילות הגופנית- מהליכה שהיא הקלה ביותר לביצוע- וחינמית, ועד לספורט אקסטרים לסוגיו.

להמשיך לקרוא

מה חוטפים היום?

המון אריזות קטנות נחתו אצלי השבוע, אז לקחתי לי יומיומיים לנסות את הכל וחזרתי עם מסקנות.

הראשונים המלוחים  –

"חטיפי העמק" פותרים את בעיית ה"אוכלים עד שנגמרת השקית בלי לשים לב" בעזרת אריזות קטנות שמגיעות בתוך מארזים גדולים (וחסכוניים). במה בדיוק מדובר?

להמשיך לקרוא

קיץ בסימן בריאות – בשופרסל.

טוב, להגיד "בלוגרית" ו"אכילה בריאה" זה קצת לא הולך ביחד. כבלוגרית אני אוכלת הרבה, כולל המון דברים משמינים ולא הכי בריאים , וגם אלכוהול יש הרבה בעסק, שיהיה שמח (כי מה לעשות שאני מעדיפה כוס וודקה מאשר כוס מיץ נבט חיטה…).

אז בימים שאין מסעדות, וגם בשעות היום בעבודה, אני משתדלת לפחות לתקן קצת את הנזקים. אז כן, אני לא מושלמת, יש המון דברים בריאים שאני לא עושה, אבל הנה הטיפים שלי  –

1. בכל ארוחת צהרים בעבודה (יש לנו מבחר מסעדות ) אני תמיד אקפיד שחצי מהצלחת תהיה ירקות. אם זה טריים או מבושלים, אבל הם חייבים להיות שם. ולא, צ'יפס זה לא ירק.

2. משתדלת מאד להגיע לחדר הכושר שלוש פעמים בשבוע, או לפחות פעמיים לאימון שכולל גם עבודת משקולות רבה (החלק הכייפי) וגם אירובי על הליכון או "אליפסה" (משעמם , בעיקר מאז שהולמס פלייס עברו ל"הוט" ואשכרה אין מה לראות, אבל מתעקשת לסיים את כל הקילומטרים או הזמן שהקצבתי.

3. להתרחק משמש ככל האפשר – שמשיות, קרם הגנה גבוה ובשכבות, כובע. מה שטוב לשלגיה טוב גם לי.

4. כמובן בלי עישון ובלי לאפשר לאנשים אחרים לעשן לידי.

5. מגיל ארבעים אני עושה בדיקות שנתיות וכל ממצא חריג נבדק על ידי רופאים מומחים.

6 למזלי שונאת משקאות תוססים ולכן לא מתקרבת לקולה או דומיה, שהם בעיקר צבע מאכל עם כימיקלים. שותה מים, משתדלת הרבה.

7 מעבר לספורט, יש גם פעילות גופנית נוספת פעם או פעמיים בשבוע – הסלסה. גם הנאה לנפש, גם כושר (וגם פיתוח הזוגיות וחיי החברה!).

8 והמון המון עלים בכל מנה- כוסברה, נענע, פטרוזיליה, שמיר, גם טעים, גם בריא!

בתמונה בחרתי לשים כמה אלמנטים מכל זה- המוצרים שקיבלתי משופרסל – חטיפי דגנים שמצויינים כשבא משהו מתוק, או לחילופין כשהשעה במשרד היא עשר ויש רק עוגיות, (גם לשעה ארבע זה עוזר), ודגני בוקר ללא סוכר ועם אגוזים, שטובים גם לארוחת בוקר קלילה ומהירה , וגם לנשנוש כשבא איזה משהו קטן ולא יודעים מה, ככה מספקים את התנועה הזו של להכניס יד לאריזה, לקחת משהו קטן ולהכניס לפה.

בתמונה יש גם פירות – בריאות בצבעים, גם כרטיס המנוי לחדר הכושר (אני פלטינום!!! מתמידה!!) , משקולות, סרט לזיעה, ובעיקר את המגבת שלי, שהיא גם שימושית וגם אקטואלית.

אז זה לא שצריך לקום ולהגיד "מהיום רק עדשים ופישתן אחרי ריצת בוקר של עשרה קילומטרים", אלא להשתדל לעשות את הדברים הקטנים, כי כל דבר קטן, מוסיף לנו עוד חודש בחיים! (וכשזה טעים זה בכלל סבבה).

 

לבריאות!!

פיצחנו את המונדיאל!!

חגיגת הכדורגל הגדולה בעולם החלה, וגם מי שלא חובב כדורגל ביומיום, נתקף ב"קדחת" ועוקב יותר או פחות, אחרי הקבוצות האהובות עליו (ונדמה לי שאם תבדקו היטב את הפוסט הזה תוכלו לגלות מי הקבוצה החביבה עלי…).

ואין צפיה בלי נשנוש, ומה נאכל? – קינואה? פירות חתוכים? הצחקתם אותי – בזמן כדורגל רוצים פיצוחים! (ליד הבירה כמובן). וכמה כבר אפשר גרעינים שחורים/לבנים/בוטנים?

בדיוק לכאן כיוונה חברת "מיסטר קורן" כשהביאה לנו את "מיקס מנאצ'יס" בשלושה טעמים שונים –

Mister Corn New York Mix – מאנצ'יז ברביקיו עם בוטנים, Mister Corn Orient Mix – מאנצ'יס הודי עם שקדים (שאגב נהנתי מאד גם לפזר מעל סלט ירוק עם רוטב וינגרט!) , ו  – Mister Corn latin mix – מאנצ'יס חמוץ פיקנטי עם בוטנים (שמי שמכין גם אגרולס וויטנמי עם דפי אורז, נשבע שזו תוספת מעולה לתערובת המילוי).

בתערובת המאנצ'יס יש תירס קלוי, חטיפים אפויים, שקדים ובוטנים מצופים ועוד.

המאנצ'יס מגיעים בשני גדלים – כדי שנוכל לשלוט על הכמות (ותלוי גם כמה אנשים צופים ביחד במשחק..) – באריזות גדולות וקטנות.

המוצרים כשרים חלביים לאוכלי חלב נוכרי ואפשר להשיגם ברשתות השיווק וחנויות ברחבי הארץ (וכמובן גם אחרי המונדיאל!).

ו…. למטה אפשר לראות את התלבושת שלי לתקופת המונדיאל – מישהו מזהה מי צריך לנצח?

הדרך לכושר.

בילדותי, כמו הרבה ילדים אחרים, שנאתי את שיעורי ההתעמלות. במקרה הטוב – המורה נתן כדורסל ואמר "לכו לשחק", במקרה הנפוץ יותר הוא הכריח אותנו לרוץ סביב בנין בית הספר או לעשות כל מני פעולות מסובכות כמו "עמידת ראש" (שעד היום אני לא מסוגלת לעשות ולא רוצה בכלל). אחרי השיעור היה "תענוג" במיוחד בקיץ, כשבכיתות כמובן לא היה מזגן, מקסימום מאווררים חורקים שכולם הזיזו לכל הכיוונים, כך שה"ניחוחות" ליוו אותנו כל היום וגם התחושה לא היתה נחמדה בכלל. אני במיוחד חושבת היום על אותם ילדים נניח בעלי עודף משקל או סתם "לא ספורטיביים" שנאלצו להתחרות מול כל הכיתה בכל מני תרגילי ספורט, שגרמו בעיקר לבנות המין הנשי לנסות לשכנע את המורה שיש להן את ה"אורח החודשי" כמעט בכל שבוע ולכן הן נאלצות להחמיץ את השיעור.

מאז גדלנו, המודעות לספורט לצורך בריאות ושיפור המראה גדלה, וברגע שזה כבר לא היה חובה, פתאום מצאנו לעצמנו כל אחד את הנישה הספורטיבית המועדפת עליו, שאותה יעשה ברצון ולא בכפייה.

יש כאלה שאוהבים ספורט בחוץ כמו ריצה או משחקי קבוצה, יש כאלה שאוהבים ספורט אם זה עם מזגן צמוד, כמוני, ומתמקמים בחדר הכושר , שם יש מראות, יש מזגן, יש טלוויזיה, יש מוסיקה ,ובעיקר יש אנשים אחרים שנותנים לך אנרגיות להתאמן בעצמך.

ניסיתי כל מני סוגי ספורט – מקיקבוקס שנגמר בפציעה שאילצה אותי לעזוב , דרך ספינינג ששיעמם אותי למוות , ועד שיעורי אירובי שהיו נחמדים אבל לא הסתדרו לי בלוחות הזמנים.

(קרדיט לתמונות בקישור זה )

 

בסוף הגעתי למה שמתאים לי הכי הרבה- חדר הכושר. התוכנית שלי, שמתחלפת בעזרת מדריך פעם בשלושה חודשים עד חצי שנה, מתחילה בתרגילי משקולות חופשיים (אני מעדיפה אותם מכיוון שאני מגיעה בשעות הערב העמוסות, בגלל שאני עובדת, ואז זה סיפור להצליח להשיג מכשירים), עובדת על שרירי זרועות, גב, עוברת לחזה ומשם למשקולות רגליים, לא מזניחה את ה"פאואר פלייט" בשביל ההתנגדות הנוספת, תרגילי בטן, תרגילי מתיחות ובסוף הבונוס- להרכיב אוזניות, להתחבר לאיזה סרט או קומדיה, וללכת כמעט שעה, בלי לשים לב.

כמובן שזה מחייב גם ציוד ספורט מתאים, כי ציוד לא מתאים יכול לגרום לאי נוחות במקרה הטוב, ולפציעות ופגיעות במקרה הפחות טוב. הדבר שהיה לי הכי חשוב היו נעלי הספורט, ולמרות שהפעילות שלי היא בתוך חדר הכושר, אני מרגישה הכי בנוח בנעלי ריצה לנשים, שהופכות כל צעד לריחוף על ענן. כשקניתי את הנעליים בדקתי היטב שהן יושבות בנוחות, ששום דבר לא לוחץ או משפשף ושהן איכותיות. שווה להשקיע בזוג טוב, אחרת זה עולה ביוקר. אחרי הנעליים בא חלק שמאד חשוב לנשים – הטופ- החלק העליון. זו יכולה להיות גופיה או גוזיה, העיקר שתחזיק טוב, כי אין סיוט גדול יותר לאישה בעלת חזה במידה בינונית ומעלה, מאשר לרוץ קדימה כשכל שאר החלקים שלך רצים אחורה ו"מתנפנפים". זה כואב, זה לא נוח ומאד לא בריא. אני מעדיפה "טופים" שהם סוג של חזיות גדולות שמחזיקות היטב, ומי שיראה אותי בזמן רכישה של טופ כזה, יראה אותי קופצת ומנפנפת ידיים, מתכופפת וזזה, כדי לוודא שהכל ארוז ונשאר במקום (ובעיקר גם לא לוחץ מתחת לבית השחי – עדיף לקנות מידה טיפה יותר גדולה בהקף מאשר שיווצרו כל מני "נקניקיות" מעל ומתחת לפריט).

בתור חלק תחתון- יש כאלה שבוחרים מכנסיים קצרים, אני מעדיפה ארוך כדי לגעת פחות במכשירים (למרות שאני מניחה מגבת) ומשתמשת במכנסי קפואירה שקניתי בטיולים בברזיל. יש להם גומי ויש להם שרוך ואני יכולה להתאים את המכנסיים כפי מידתי.

עוד בציוד שלי – מגבת איכותית וסופגת (שאני מכבסת אחרי כל שני אימונים), כפפות ששומרות על הידיים שלי בזמן אחיזת משקולות או מכשירים, תיק ספורט מאוורר עם מספיק כיסים בשביל כל מה שצריך, אזניות טובות למוסיקה והעברת הזמן, גרביים סופגות, גומיות טובות לאיסוף השיער ומנעול קומבינציה ללוקר.

כמובן שאלה הצרכים שלי, ומי שיוצא לרוץ למשל, צריך ציוד אחר לגמרי, וכך גם מי שעוסק בתורות לחימה (ואיזה כפפות מגניבות היו לי כשהייתי בקיקבוקס….).

מעבר לזה, אנשים שמתאמנים הם אנשים שאוהבים להראות טוב, והיום כבר לא מוצאים בחדר הכושר את חולצת הטריקו של "טירונות 2003". היום המתאמנים לבושים בגדים מנדפי זיעה, שמחטבים, מחזיקים הכל, נוחים מאד (בלי תפרים ותוויות!) וגם יושבים טוב על הגוף ומעודדים מוטיבציה להמשיך להתאמן ולהמשיך להרגיש טוב עם הגוף. ישנן אופנות שונות שמישרות קו עם כוכבים פופולאריים בתחום הספורט או בתחום המוסיקה (בערוצי הMTV אפשר לראות הרבה אופנת ספורט, בעיקר לנשים).

למי שבאמת חשוב האימון המקיף, שווה גם שעון דופק שמדווח על התוצאות (ויש המון פטנטים) וכמובן גם תוספי תזונה למיניהם, לפי התוצאה הנדרשת, שכן יש הבדל בין גבר שרוצה שרירים לבין אישה שרוצה גוף חטוב.

זו גם ההזדמנות לשבור מיתוס- נשים לא צריכות לחשוש לעשות עבודת כוח (משקולות) כי הן לעולם לא ייראו כמו גבר שעושה משקולות, בגלל מבנה הגוף הנשי. עבודת כוח מעלה את המטבוליזם ומועילה מאד לחיטוב (וגם לבריאות!).

כמובן שישנם גילאים שהספורט חשוב לא רק למראה החיצוני אלא הכרחי לבריאות טובה ולאריכות ימים.

 

 

רוח כדים

שרית עמיבר גדלה בטבע – מול חוף ים, במדבר, על חלוקי נחל חמימים מהשמש. לפני חמש עשרה שנה היא החלה לעסוק ברפואה משלימה- וחיפשה דרך לשלב את הטבע בטיפולים. מכאן נולדה "אדמה". אדמה היא שיטת טיפול ייחודית שפותחה על ידי שרית, והיא כוללת עבודה עם כדים מיוחדים שהיא עיצבה, שיש להם צורות שונות ותחתיות שונות, לתפקידים שונים.

ישנם ארבעה סוגי כדים  שבאים בזוגות – גלים צורה ספירלית שמאפשרת הנעה עמוקה מאד של מסת שריר ועבודה עדינה על המערכת הלימפטית, אשד- בצורת משולש, מאפשר תנועה ממוקדת יותר לתוך שרירים ופינות בגוף, ויעיל מאד באזורים תפוסים במיוחד, חול ים – פילינג עדין לריכוך, וחלוק נחל חלק שמרגיע את הגוף.

כל הכדים מונחים בתוך מים חמים בקערה בשם "כינרת"  שמכילה מים שנשמרים חמים בעזרת נרות חימום. עוד בקערה- כד מעיין – שכולל מיכל שבו שמים שמנים שונים (בקליניקה שלה שרית מייצרת את השמן בעצמה, ומדובר בשמן נספג כך שאין צורך במקלחת לאחר העיסוי) וכד מחורר שסופג את השמן כלפי מעלה, ואפשר בעזרתו לטפטף שמן על הגוף בשליטה על הכמויות.

ישנה גם אפשרות לעיסויים קרים, כשאת המים החמים מחליפות קוביות קרח, ויש לזה שימושים מיוחדים כמו אנשים שלא סובלים חום למשל, או אחרי טיפולים רפואיים שונים.

הגעתי לטיפול אצל שרית אחרי בערך ארבע שעות שינה ושבוע מטורף של התרוצצויות. שרית הסבירה לי על סוגי הכדים ותפקידיהם ואז הגיע החלק הכי כייפי  – ההתנסות.

נשכבתי על מיטת הטיפולים והתמסרתי לתחושות. שרית טפטפה שמן על גופי בעזרת ה"מעיין" ואחר כך החלה לעבור על גופי תוך שהיא מחליפה את סוגי הכדים לפי הצורך, וגם את מידת הלחץ והתנועה. ישנן עשר תנועות שונות שמתאימות למה שרוצים לעשות – מעברים ארוכים, לחיצות בדרגות שונות, סיבובים וכך הלאה. שרית הצליחה למצוא אצלי את הנקודות התפוסות (בעיקר בצוואר למשל) בלי שאמרתי לה, והכדים מסוג "אשד" שהם המתאימים ביותר, פשוט פילסו את דרכם על העור שלי עד לשיחרור. (וניסיתי אחר כך לעשות "קנאקים" בצוואר, מה שאני תמיד עושה בגלל ה"תפיסות" – לא היה שום צורך, הכל היה רך ומשוחרר).

(צילומים- ניר אנקורי)

תשומת לב מיוחדת נתנה שרית לטיפול פנים (הזכיר קצת אירוודה בגלל טפטוף השמן) וסוג של רפלקסולוגיה בכדים – פינוק מיוחד לכף הרגל, כולל הקשת שסובלת מנעילת נעלי עקב, והאצבעות שזוכות ליחס אישי. במהלך הטיפול שרית נתנה לי להחזיק כדים חמים בכפות הידיים, מה שריכך את המגע שבדרך כלל רגיל לאחוז למשל בעכבר מחשב או הגה של מכונית בתנועה קפוצה.

בגלל שהכדים מתאימים לכל סוגי העיסוי – משיאצו, טווינה, אירוודה, עיסוי לנשים בהריון ואחרי לידה, פילינג גוף, עיסוי ספורטאים (עונג אמיתי לשרירים תפוסים), עיסוי בשמנים, עיסוי מעל הבגדים (יבש), בכל טמפרטורה, בקיצור, לכל אחד יכול להתאים טיפול בכדים.

יתרון נוסף של הכדים הוא שיש אנשים שנרתעים ממגע יד של מטפל, אולי חוששים מהעדר סטריליות או מאי סבילות לידיים זרות, ובכדים אין כלל מגע בין המטפל והמטופל, כך שהמטופל יכול להיות רגוע ולהתמסר למרקמים, לטמפרטורות, לתנועות ולמידות הלחץ.

מעבר לערך הטיפולי רפואי, עיסוי כדים הוא גם מתנה נפלאה שאפשר להעניק למי שאוהבים – זמן של פינוק, של ריכוך, של רגיעה (ואם אנחנו עכשיו בתקופה של פסח – מה יותר טוב מזה להעניק למארחים למשל שעמלו על הכנת אירוח, בישולים ונקיונות, שובר לעיסוי מרגיע בכדים במקום עוד איזה קערת הגשה שאין להם מה לעשות איתה…).

עשרות מטפלים כבר למדו אצל שרית את השיטה, ומיישמים אותה הן כמטפלים פרטיים והן כמטפלים בבתי מלון ומקומות ספא כמו חמי געש, מלון ממילא בירושלים או דן פנורמה בתל אביב ועוד.

באתר של "אדמה" ניתן למצוא המון מידע- איפה לקבל את הטיפול, סוגי טיפולים, סרטוני הדגמה של הטיפולים, וגם מידע למטפלים שרוצים להתמחות בשיטה.

http://www.adamma.info/

 

הדג שנולד עם גזר ביד – פסטיבל הקרפיון ב"פארק הדייג"

מי שגדל בשנות השבעים, זוכר את הסידרה "נייבורס" – שכנים ,עם ירמי קפלן בתפקיד "בני" , הירקן ששר שיר אהבה ל"מלון אחד" ועובדי הדואר שמתמוגגים כי "יש להם חבילות". באחת מהסצינות המפורסמות של הסידרה, יושבים שניים לאכול ארוחת צהרים ומתווכחים מה להזמין, כי הוא לא אוהב מרק והיא לא אוהבת בשר, ולבסוף מגיעה הגאולה כשהם מחליטים ש"FISH IS MY FAVORITE DISH" והכל בא על מקומו בשלום.

והם צודקים, דגים נחשבים לבריאים במיוחד, טעימים ודלי שומן, וגם קלים להכנה , וזה בלי להזכיר את המנות המסורתיות של דגים שיש לכל עדה, מגפילטע פיש ועד חריימה. ועכשיו, פסטיבל הקרפיון שמתקיים בפארק הדיג של מעיין צבי, מלמד אותנו בכל החושים, מהו קרפיון (ואיך הוא חי עם הגזר הזה שתקוע לו על הראש…).

לפני כן, כמה הסברים על המקום. בריכות הדיג של "מעיין צבי" שוכנות דקה מזכרון יעקב, מטרים ספורים מחוף ים מקסים. בפארק הדיג יש  קודם כל – דיג.  ניתן לבוא עם חכות מהבית או לשכור את הציוד, להטיל חכה למים ולחכות, והיות ואוכלוסיית הדגים גדולה פי כמה אלפים ממה שיש בים, אז סיכוי סביר שתוך זמן קצר כבר יהיה שלל בקצה החכה. לקחנו על עצמנו את האתגר, קיבלנו הסבר מעופר- בעל המקום, על מה צריך לעשות, כרכנו את הפתיונות סביב הקרס וזרקנו את החכה למים. בתוך שעה כבר עלו בחכתנו שלושה קרפיונים שמנים (שהושלכו מיידית בחזרה למים ללא פגע). מי שרוצה לקחת את הדגים שהוא דג, יכול לרכוש אותם לפי משקלם במחיר מוזל ממחירם בשוק, והאמת, נראה לי שדג שדגת בעצמך, הרבה יותר טעים מאשר משהו שסתם קונים.

(הדג הוחזר למים מיד לאחר הצילום).

בכל אופן, אם מגיעים כמשפחה, והילדים קצת חסרי סבלנות, הם לא צריכים לעמוד ולחכות שיגיע דג (למרות שבזמן שהייתי שם, היו בהחלט ילדים שדגו בבריכות הגדולות ביחד עם ההורים) – יש מליון ואחד פעילויות לילדים בכל הגילאים – נתחיל באומגה בגודל המתאים לילדים קטנים, רכיבה על חמורים, בריכת שכשוך עם מגלשה שההורים יכולים להיות בטוחים שהילדים לא מסתכנים , משחקי מים בעונה- עם תותחים והתזות כמו שילדים אוהבים, מתקנים מתנפחים, שיט בסירות, מתקני שעשועים, ומה ששמתי לב שריתק במיוחד את הילדים הקטנים – בריכות של דגיגונים שהילדים יכולים לתפוס ברשתות קטנות. הם עמדו שם שעות. עוד משהו לגילאים טיפה יותר גדולים הם בריכות של דגים קטנים שהילדים יכולים לדוג בעצמם ולזרוק חזרה למים.

מה שנחמד הוא הגישה הידידותית של צוות הפארק. מכירים את המקומות האלה שלא מרשים לך להכניס אוכל מהבית כי רוצים למכור לך במחיר מופקע במקום? ב"פארק הדיג" לא רק שאין מחירים מופקעים, למעשה אפשר להביא אוכל מהבית, מנגל, מה שרוצים, ועוד להעזר במקררים של המקום למשל כדי לשמור דברים מהבית, יש פינת קפה חופשית, בקיצור, תרגישו הכי בנוח בעולם.

יש גם אזור קמפינג שבו אפשר לחנות עם אוהלים (מהבית או מהמקום – בתשלום נוסף, ואז אלה אוהלי VIP עם המון פינוקים כמו מאווררים ומחצלות) ולבלות יממה במקום.

וזה עוד לא הכל- יש גם ספא דגים מדגדג במיוחד, ואפשרות לשכור אופניים או לצאת לטיול סוסים על החוף הרומנטי.

אנחנו ישבנו לאכול דגים על האש ודג מעושן שנעשה במיוחד במקום, בעישון עדין ששומר על העסיסיות.

ב28 למארס מתחילה העונה וכאמור בחופשת הפסח – בין התאריכים 15 ל21 באפריל, יתקיים פסטיבל הקרפיון שיכלול הפעלות לכל המשפחה גם הדגמה על "איך הופך קרפיון לגפילטע פיש" מההתחלה – משלב השחייה בבריכה, ועד הצלחת. במזנון יוגשו מנות על טהרת הדגים כמו מרק דגים, קרפיון מעושן, וכמובן הגפילטע.

עוד פרטים ב- http://fishing-park.co.il/wp/