ארכיון תגים | סלטים

סלטי משני- טעם של בית

לא משנה כמה מנות עיקריות תשימו על השולחן, בסופו של דבר תמיד צריך תוספות, בעיקר מהזן הסלטי- עירוב של טעמים שמתערבב ביד אוהבת, והופך ליצירת "פיוז'ן" שמכילה הרבה יותר מסכום חלקיה.

להמשיך לקרוא

עצמאות 2016- מזל טוב ישראל!

68 שנים למדינה, קצת שרוטה, קצת חבולה, אבל עדיין צעירה ותוססת, ובעיקר- רעבה. יום העצמאות הוא יום הבשרים (למרות מחאות פה ושם של צמחונים חסרי הערכה קולינרית…) וביום העצמאות יוצאים תושבי ישראל לקיים את מצוות החג  בדקדקנות ולהעלות על הגריל, הברביקיו, המנגל או איך שתקראו לזה, את מיטב הבשרים, שכמובן אמורים להיות מלווים בתוספות מחמיאות.

להמשיך לקרוא

206 – כי אנחנו על המפה.

שנות השמונים – ימי חמישי בערב. ברחובות עוצר מוחלט, כולם מרוכזים בערוץ הראשון, שם משודרים משחקי הכדורסל של מכבי תל אביב- ארואסטי, ברודי, סילבר, אולסי, כולם שם עם מאה אחוזי רייטינג, בחלק מהטלוויזיות עדיין בשחור לבן- ועדיין הצבע הוא צהוב.

2016- מסעדת "206 גריל בר" בפתח תקווה. כן, פתח תקווה שהפכה למעצמה קולינרית עם מגוון רחב של מותגי מזון ורשתות, בצד מסעדות מתמחות, במתחם בילויים באזור "יכין סנטר" , אחות ל"206" המיתולוגית של צהלה, שמשלבת מנות עכשיוויות לצד מנות קלאסיות ואהובות.

להמשיך לקרוא

לה ביסטרו בר חולון- חגיגת חנוכה (וכל השנה).

במתחם עזריאלי, בין בנייני הייטק גבוהים , נמצאת "לה ביסטרו בר"– מסעדה מגוונת שמציעה הפתעות רבות.

לצד התפריט הרגיל (שגם הוא מכיל אפשרויות רבות, בשריות, צמחוניות וגם טבעוניות), ומבחר אלכוהול משובח, ישנם תמיד תפריטים מיוחדים בהתאם לזמן ולאירועים.

להמשיך לקרוא

ברשת של בני.

איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

שופרסל אוקטובר 2014- מסלסלים סלט.

מי אמר שאין קרמה?

יום אחרי שהוזמנתי לאירוע שבו קיבלתי המון לחם, הגיע השובר של "שופרסל" עם המון סלטים.

מושלם.

אז הלכתי לסופר ולקחתי –

חומוס אסלי 400 גרם, סלט טחינה 400 גרם , חציל בטחינה 400 גרם ,חציל על האש 400 גרם

וסלט רצועות סלק 400 גרם .

מה שמצחיק הוא שאחרי שהעברתי את הדברים בקופה, הקופאית אמרה לי ש"את זכאית לחומוס מתנה" וקיבלתי בקופה הראשית עוד קופסת דוגמא של החומוס של "שופרסל" במשקל 150 גרם…

מבחינה ויזואלית – יש לי הערה אחת – הערכים התזונתיים וכל המידע נמצאים בתחתית האריזה, כך שצריך להפוך אותה כדי לראות מה כתוב. כשזה סגור מההתחלה אין בעיה (למרות שזה קצת מערבב את הסלט ומצמיד אותו לאריזה העליונה, מה שיתמרח כשנפתח אותה אחר כך) אבל כשזה פתוח ואנו רוצים להזכר כמה קלוריות למשל, זה יכול לגרום לתאונות לא נחמדות על הנעליים…

האריזה עצמה נוחה לפתיחה ולא צריך להאבק, אם כי החלק הצבעוני שמתחת למכסה הפלסטיק, לא תמיד נפתח בשלמות (בעיקר הניילון בקופסת הדוגמא) וצריך לדחוף את הכפית מתחת כדי להוציא מה שבחלק המכוסה.

עכשיו לטעימה-

סלט החומוס – קלאסי. בהחלט יכול לעמוד בכבוד מול המתחרות. לא ראיתי שיש טעמים עם תוספות, אז הוספנו לבד שמן זית וקצת פפריקה.

חציל על האש- טעם "חצילי" מוכר, ההערה היחידה שלי היא שהייתי מפחיתה קצת בכמות המלח. מעדיפה את הטעם המעושן דומיננטי.

חציל בטחינה- זכה למחיאות כפיים סוערות מכל בני הבית. למעשה בתמונה אפשר לראות מה עלה בגורלו יום אחד אחרי שהגיע הביתה , לבן אדם אחד.. (ותודה באמת שהשארת לי משהו לטעום…).

טחינה אמיתית – אני בדרך כלל מכינה טחינה לבד מטחינה גולמית משומשום מלא (אגב, בדרך כלל של GREEN של שופרסל), לימון, קצת עלי טעם , תבלינים כמו פפריקות שונות ומים. אף פעם לא טעמתי משהו כזה קנוי, (ואגב, גם לא בהרבה חומוסיות מפורסמות יותר או פחות). סלט טחינה קנוי אף פעם לא יהיה אותו טעם אבל יחסית לקנויים, הסלט עשוי היטב, אין טעם לוואי ובסך הכל כשאין זמן להכין (או חומרי גלם בבית), זה מהווה פתרון לא רע.

רצועות סלק – טוב, כאן כבר שיניתי את הקונספט ובמקום להתייחס לזה כאל  "סלט" התייחסתי לזה כאל  "תוספת ירק" לארוחת הערב שלי. הנחתי לקט סלט ליד האורז והפסטיה ממולאת הבשר, וחיממתי הכל ביחד. (כן, במיקרוגל – דיל וויט איט!!). זה היה רעיון טוב כי הטעם היה כעין ירקות מבושלים או מאודים, וזה סיפק לי את מנת הירק שאני צריכה בכל ארוחה (אני מאד משתדלת שעל הצלחת שלי לפחות שליש מהמנה יהיו ירקות, שליש חלבונים ושליש פחמימות).

אני חיממתי אבל כמובן שאפשר לאכול גם קר כסלט. לא ניסיתי על לחם, נראה לי שיפול כי זה לא ממרח, עדיף על צלחת עם מזלג. הטעם עצמו מתקתק והצבע יפיפה.

בסך הכל, המבחר גדול מאד, הטעמים מוכרים ואהובים לישראלים, האיכות טובה, כך שאפשר לארח או להכין שולחן נשנושים וכיבודים בכיף, בלי לטרוח יותר מדי.

 

 

 

 

 

השניצליה- שניצל אחד, מליון טעמים

שניצל הוא מנת הבשר שכל ילד מכיר. מילדות זו המנה האהובה שנשארת איתנו גם כשאנו מתבגרים. השניצל המקורי הוא בסיסי מאד- בשר מושטח, ציפוי , טיגון. כמה כבר אפשר לגוון?

אז מסתבר שהרבה. רשת "השניצליה" שמונה עשרות סניפים בכל רחבי הארץ, לקחה את השניצל הקלאסי ותירגמה אותו להמון גירסאות בטעמים שונים שיענו על כל דרישה וכל טעם, כך שאפשר לאכול שניצל כל יום ועדיין לא להשתעמם.

הוזמנתי לטעום את סניף הוד השרון, בתוך קניון "שרונים" , סניף שקיים כבר שבעה חודשים ומציע מבחר גדול של שניצלים, תוספות וגם אקסטרות מיוחדות. למרות שמדובר ברשת, לכל זכיין יש את האופציה להוסיף ייחוד משלו, ובסניף הוד השרון, ערן הזכיין הוסיף את הייחוד שלו – שוורמה פרגית טריה ועסיסית.

כשהגעתי לטעום, ערן הוציא לי פחות או יותר את כל התפריט להתנסות מירבית – שניצלים בטעם ספרדי – עם רוטב חרפרף של צ'ילי קצוץ, בטעם איטלקי עם תערובת עשבי תיבול, צרפתי בתוספת חרדל דיז'ון, סיני עם שומשום, ויווני עם שום כתוש (כל מנה בבגט עולה 32שקלים ובצלחת 38 שקלים). חשוב לציין – השניצלים שאני קיבלתי היו בגודל מוקטן רק לצורך טעימה, בפועל מנות הן נדיבות מאד וכוללות בסביבות ה220-240 גרם בשר).

השניצלים כולם היו עסיסיים מאד וטריים מאד, וההתלבטות היתה בעיקר בין הטעמים השונים. בסוף קבעתי את הדירוג שלי – במקום הראשון השניצל האיטלקי עם עשבי התיבול, במקום השני הצרפתי (שהוא הכי פופולארי במקום) ובמקום השלישי הסיני. כמובן שזה אינדיווידואלי מאד.

עוד קיבלתי לטעימה- פרוסות חזה עוף על הגריל (אותו מחיר, מתאים במיוחד לשומרי הגיזרה), וכמובן את השוורמה המיוחדת החדשה. אני בדרך כלל לא טיפוס של שווארמה בגלל תיבול עז ושומניות יתרה, שני דברים שלשמחתי לא הופיעו במנת השוורמה פרגית של "השניצליה" , כך שנשנשתי מהם בכיף (ואני חושבת שלהוסיף את חתיכות השוורמה לסלט יהיה שיחוק).

קיבלתי גם צלחת עם מגוון תוספות (30 שקלים) עם אוסף של ספגטי, אורז, ירקות מבושלים, מג'דרה, והפייבוריט שלי – קוסקוס עם ירקות במרק מרוקאי (לשמחתי לא חריף). כמובן שבצד היו סלטים שאפשר להכניס למנה- ירקות, טחינה וחומוס, חמוצים ועוד.

הכל לווה בבגאטים אקסטרה טרייים שנאפים במקום.

כמובן שיש מנות נוספות כמו קבב, מנה צמחונית וגם קינוחים (פרווה בגלל כשרות המקום).

עוד מידע על סניפי "השניצליה" ניתן למצוא ב – http://www.mishloha.co.il/page.asp?topic_id=382