ארכיון תגים | סדנאות

שנה טובה ב"מרתף של רוזנר".

בפאתי כפר סבא, ניצב "המרתף של רוזנר" – חנות היין (וכל שאר הדברים הטובים) של משפחת רוזנר מזה שלושה דורות.

הגעתי ל"מרתף" כדי לבדוק מה התחדש לקראת השנה החדשה ובכלל. במקום יש כמות שלא תאמן של אלכוהול- מעל אלף סוגי כהלים שונים, ומעל שמונת אלפים (!) סוגי יין, ביחד עם כ400 סוגי בירה. בקיצור, איך מוגדר המקום – "יינות ומשקאות לאנשים חריפים"- כי חובבי היין והחיים הטובים ימצאו שם גן עדן. ואם אתם תוהים איך להתמצא? יניב רוזנר, הדור השלישי, ביחד עם רעייתו ענבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות כדי למקד את הקונה במה שבדיוק מתאים לו מכל הבחינות- טעם, מחיר, העדפות ועוד.

להמשיך לקרוא

שמח ללכת ב"דרך היין".

"יין לא שותים בגלל ה"עפיצות", יין שותים בגלל שזה טעים". דומה שמשפט המפתח הזה, שהגיע מפיו של קובי שקד, הבעלים של רשת "דרך היין" על 11 סניפיה, וגם של יקבים שונים בארץ, למעשה ממצה את כל העניין – יין איננו ל"מבינים" בלבד, יין הוא , כמו בפרסומת, מוצר צריכה בסיסי שאמור ללוות את החיים הקולינריים של כולנו, בארוחות רגילות או באירועים, עם המשפחה או עם חברים.

הבעיה היא שאנשים נכנסים לחנות יין ונבהלים מהעושר, ומכך שאולי אין להם ידע רב ביינות, ואיך יבחרו את היין שמתאים להם? לשם כך צריך צוות שמבין מצד אחד, וסבלני מצד שני, ואת שני הדברים האלה ויותר, יש ברשת "דרך היין" הוותיקה שחגגה לא מזמן 23 שנות קיום .

להמשיך לקרוא

במטבח הבריא (והטעים) של פיליס.

אין מי שלא מכיר את פיליס גלזר– מלכת התזונה הבריאה. אחרי הרבה תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול,  טורים ומדורים בעיתונים ומגזינים, סדנאות והדרכות, הרצאות וכל מה שאפשר- היא הביאה את בשורת הבישול הבריא לכולנו (ועל הדרך גם המון התחשבות בסביבה).

ואחת מהדרכים הכייפיות להפיץ את עקרונות הבישול הבריא, היא בסדנאות שפיליס מעבירה בביתה בתל אביב, לקבוצות קטנות, בהגשה אישית, טעימה ונינוחה.

הוזמנתי להתנסות בסדנא בשם "סדנה ללא גלוטן- מזרח ומערב". כבר בפתיחה הפתיעה פיליס ואמרה "אני לא טבעונית, אני גם לא צמחונית, אבל גיליתי שהטבעונות עושה טוב לגוף שלי ולי". ולמה "מזרח ומערב"? כי למה לא לקחת את הטוב שבשני העולמות ולשלב כדי ליצור מטבח גם טעים, גם בריא וגם קל להכנה?

הבית של פיליס מזמין ומחמם לב, והמטבח עושה חשק לבשל, עם אוסף ענק של כלי בישול, מוצרים ותבלינים , רק לשלוח יד ולטעום, להריח ולנסות. אבל לפני הבית יש את הגינה, באמצע העיר, בלב תל אביב הסואנת יש לפיליס פינת טבע מקסימה עם צמחי תבלין שנקטפים הישר אל המטבח, ועצי פרי מניבים.

להמשיך לקרוא

נצרת של פאתינה.

בשנת 1888 נקנה "בית סיף" בנצרת , על שלל התקרות הגבוהות, המרחבים, והמרפסת הצופה אל הנוף המרהיב, וזה גם הבית שעשרות שנים אחר כך, אביה של פאתינה זועבי , ראש עיריית נצרת, היה מארח את התושבים. לפני שנים הציעה חברת "עמידר" לתושבים לרכוש בתים, ופאתינה ראתה בכך אות לשנות את עיסוקה כמורה, ולאחר שרכשה את הבית בעצמה, הפכה אותו למקום להגשמת חלום – אירוח בסגנון ערבי.

להמשיך לקרוא

פסטיבל "אוצרות הגליל" – הגליל המערבי- פסח תשע"ו

אביב הגיע, פסח בא, השמש הזורחת ביחד עם חופשת בית הספר, מוציאים אותנו החוצה אל הטבע- לטייל, לנשום, לראות את הארץ ולאהוב אותה ברגליים ובנשמה.

אחד האזורים המקסימים ביותר בארץ הוא אזור הגליל המערבי, מרחק נסיעה קצר מהמרכז, ואנחנו בלב הפורח והירוק, עם המון פעילויות לכל הגילאים , רק לבחור.

איפה להתחיל? הדרך הנוחה ביותר להתחיל היא באתר של "אוצרות הגליל".

להמשיך לקרוא

YES עם מי לגדול.

הילדות הטלווזיונית שלי היתה עם "טלפלא" בשחור לבן, אי שם בשנות השבעים. (ואל תשאלו איך הופתעתי כשגיליתי שקשקשתא הוא לא באמת אפור אלא אשכרה ירוק…).הילדות של הבן שלי עברה עליו עם תחילת שידורי "ערוץ הילדים" עם עודד מנשה ומיכל ינאי. לדור הילדים של היום יש הרבה יותר אופציות.

הפרוייקט החדש של YES  הוא "  YES   עם מי לגדול" שיוצר מעטפת סביב התכנים שילדים לומדים בגן.

להמשיך לקרוא

לחיי TERRAVINO!!

זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?

חיים גן מ"איש הענבים"  אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?

ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.

הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.

ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").

(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).

יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.

כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.

חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.

הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.

טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.

הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.

(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).

ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".

וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.

השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק  (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).

אחר כך התחילו הטעימות.  חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.

ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….

(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")

הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.

השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.

עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.

יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.

חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").

הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).

(למעלה- להריח, למטה- לטעום)

"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO  – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים,  קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.

התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.

זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.

לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.

השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.

עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino

 

 

נפלאות ה"ברא".

הרבה לפני הרפואה המודרנית, היתה רפואת הצמחים. המרפאים השבטיים ידעו בדיוק איזה צמחים לרקוח כדי לרפא מחלות ובעיות. אחר כך הגיעו התרופות התעשייתיות ואז בעצם עלתה המחשבה "למה לא לשלב?" למה לא להשתמש גם בידע הקדום של הצמחים כתוספת וכמניעה של מחלות כדי שלא נזדקק בכלל לתרופות?

הוזמנו לבקר במרכז "ברא" ביוקנעם, שמוביל את רפואת הצמחים בארץ, בעזרת מעבדה שמעבדת למעלה מ700 צמחים איכותיים – שמגיעים טריים או יבשים , מאסיה ומהמערב, והופכים למיצויים ולתרכובות שמוציאות את המקסימום מהצמח, עבורנו.

המיצויים הם תהליכים מדוייקים ומבוקרים שפותחו אחרי מחקר רב, והמפעל הוא מודרני , נמצא בפיקוח משרד הבריאות ועומד בכל התקנים המחמירים ביותר.

במקום מספר פונקציות. קודם כל יש את הגן שמקיף את המקום ובו גדלים כמאה צמחי מרפא, ואפשר לטעום, להריח ולקבל הסברים. אנחנו הגענו לשם עם נורית הנטורפיסטית  שעזרה לנו לחקור צמחים ולהחליט לאיזה שימושים ניתן להעזר בהם .

(בתמונה למעלה- נורית והגן)

הפונקציה השניה של המקום היא מרכז טיפולי קליני שבו מערך טיפולי רחב שמותאם לכל אדם לפי צרכיו ודרישותיו, וכולל אבחון מקיף, התאמת פורמולה, טיפול אירוודה שכולל מלבד נסך שמן גם עיסויים, סאונות, תהליכי ניקוי, תרגילי נשימה והדרכה תזונתית מפורטת, הידרוקולוניק- ניקוי הגוף והמעי הגס מרעלים, נטורופתיה, פסיכותרפיה שעובדת על הקשר בין גוף ונפש, ורפואה סינית מסורתית. במקום גם מתקיימות סדנאות ניקוי רעלים והתחדשות בהדרכת הרבליסטים ,מטפלים איורוודים ומרצים בכירים מ"רידמן" בסדרת מפגשים והרצאות.

הפונקציה השלישית היא סדנאות שונות שמתקיימות במקום כמו שימוש בצמחי מרפא ביומיום, סדנאות בישול בריא ואפילו קונצרט קערות טיבטיות לשלווה פנימית.

אחר כך שמענו  הסברים על המוצרים ודרכי העיבוד שלהם ב"ברא" – כולל הסבר על הפטנט המיוחד של המקום – ה"כורכומין אפקט" שיעילותו הוכחה בעשרות מחקרים שונים כמגביר את פעולת הספיגה בגוף ומשפיע לחיוב על מנגנונים ביולוגים בגוף האדם, יעיל גם במניעת מחלות וגם בטיפול בהן. הבעיה היתה עד עכשיו שבצריכת כורכומין, שהוא החומר הפעיל שבכורכום, הספיגה היתה נמוכה יחסית וכך אי אפשר היה להשיג את התועלת המירבית מהצמח. הפטנט של "ברא"  גורם לכך שהספיגה של הכורכומין בגוף, על כל התועלת שלו, היא עד פי 30 בהשוואה לכורכומין נקי. הטבליות של "כורכומין אפקט" הן קטנות ונוחות לבליעה פעם ביום .

(בתמונה למעלה – הסברים על הפורמולות ודרכי העיבוד השונות)

ראינו את התהליכים במפעל עצמו, כולל בישול בטכנולוגיות סטטיות דינמיות, כמו שיטה מהפכנית של "ברא" שהופכת את הצנצנות ונוזלי המיצוי שלהן כל כמה דקות וכן תהליכים שבונים לחץ שבאמצעותו מחדירים את נוזל המיצוי אל החלק המולקולרי של הצמח כדי להפיק ממנו כמה שיותר, ואז פורקים את הלחץ במהירות כדי ל"חלוב" את הרכיבים הטובים של הצמח.

השלב הבא של ביקורנו היה סדנת אוכל בריא (ואפילו טבעוני) בהדרכתו של יגאל קוטין, שבעזרת ירקות שקטף בגינה שלו, ומוצרים אורגנים טבעיים ובריאים, יצר לנו ארוחה שכללה ממרחים, מנה עיקרית פחמימתית ואפילו קינוח מתוק ושוקולדי.

המנה שנחטפה ראשונה ואזלה תוך דקות על ידי המבקרים היתה "גבינת אגוזי קשיו"  שבסך הכל הכילה אחד וחצי כוסות קשיו שהושרו למשך לילה, כף אחת או שתיים של שמרי בירה (או כף מיסו לבן), קורט מלח, כף אחת שמן קוקוס ושלושת רבעי כוס מים. כל הכבודה הזו הונחה בתוך מערבל ונטחנה, ואז כמו גבינה חלבית – הכל הועבר לשק גבינה ונתלה במקום מוצל לבין 12-24 שעות, עד התנקזות כל המים, ואז הועבר לכלי זכוכית לשמירה בקירור. כמובן שאפשר להוסיף דברים שאוהבים כמו שום, מיץ לימון, עגבניות מיובשות, בזיליקום או כל תיבול אחר שאוהבים.

(בתמונה למעלה – יגאל בעבודה)

עוד מנות כייפיות שיגאל הכין היו ממרח שעועית לימה (המכונה גם "בובס") שהאמת שאנחנו אכלנו אותה עוד לפני שלב הטחינה, ישר מהסיר החם, כרוב כבוש ביתי שיגאל הכין (והוא ממליץ רק על מלח אטלנטי או מלח הרים וורוד, שהם אלה שלא עברו עיבוד), שקדים מיובשים ברוטב טריאקי (שהיו די מתקתקים ויכולים להיות יופי של כיבוד לאירועים), איטריות סובה עם אצות ונבטים, סלט ירוק עם תיבול של עוד ירקות טחונים כמו עגבניה, מלפפון, זיתים ועלי תבלין, וקינוח קקאו שהכיל מלבד הקקאו גם פירות כמו תאנים או תמרים, צימוקים, ג'וגי בריס (הלהיט החדש, דומה קצת לחמוציות), אבקת קקאו איכותית, ווניל, וגם קצת תיבול של מלח וצ'ילי חריף, והכל הוכנס לבלנדר ביחד עם חלב שקדים שיגאל הכין על המקום תוך דקות (במקום לקנות מוכן), עוד קצת תיבול של אגבה או מייפל אמיתי, ואחרי הטחינה לקירור, רצוי בפריזר בשביל המהירות. התוצאה היתה מוס שוקולדי מאד, מתוק מאד, ומתאים גם לטבעונים וכמובן לשומרי כשרות שרוצים קינוח אחרי ארוחה בשרית.

(בתמונות למטה ולמעלה  – חלק מהמנות שיגאל הכין)

בסוף ישנה גם חנות עם כל מוצרי "ברא"  כמו למשל –JADE SCREEN שעוזר בהגנה על הגוף מפני מחלות החורף, GAN NAO LING- פורמולה של רפואה סינית שמסייעת לטיפול בתסמיני שפעת שונים, ISATIS – שעוזר בבעיות בגרון כמו נפיחות, כאב וקושי בבליעה, KANG NING WAN שמועיל במקרי וירוס בטן וקלקול קיבה עם הקאות או שלשולים, ועוד מיצויים ופורמולות רבות לפי הצורך.

כל מוצרי "ברא" כשרים בד"צ וניתנים להשגה מלבד בחנות המפעל ביוקנעם, גם ברשתות טבע רבות בכל הארץ.

www.bara.co.il

לה בלה איטליה די ג'אקומו.

יעקב פיאלקוב, הוא ג'אקומו ויולה, מוכר יותר כ"ג'אקומו – מעצמת ידע קולינרי על איטליה". מי שרוצה לדעת משהו על הקולינריה באיטליה לא צריך שום דבר מלבד לפנות לג'אקומו – הכל כבר שם.

וכדי שהידע הזה יעבור הלאה, ג'אקומו מוביל זה שנים רבות סדנאות אוכל איטלקי על כל גווניו, לקבוצות, זוגות, בביתו – במטבח מאובזר, או בבתים אחרים , ותוך כדי הלימוד והעשייה, גם לומדים טיפים על בישול בכלל, ועל החיים.

ג'אקומו שרכש את הידע שלו בהשתלמויות בישול איטלקי ברומא ופירנצה, וגם מ"מאמות" איטלקיות אמיתיות בכל רחבי ארץ המגף, עבד במסעדה ברומא והיה הבעלים של מסעדה שהיתה גם מעדניה ומפעל פסטה בישראל בשם "ג'אקומו". במקביל גם כתב שלושה ספרי בישול (איטלקי כמובן) וספר הדרכה על הכנת גבינות.

הסדנאות והקורסים כוללים גם קורס מקיף להכנת גבינות ביתיות, ועל כך בהמשך.

מעבר לקורסים ג'אקומו עורך סעודות לקבוצות עד 40 איש בביתם או בלוקיישן שיבחרו, ומספק גם שירותי קייטרינג עד 100 איש.

עד כאן המידע, עכשיו – איפה האוכל?

אז הנה הוא –

התכנסנו בביתו לסדנה שנשאה את הכותרת "המיטב של  איטליה".

קיבלנו דפי מתכונים, והסירים החלו לשקשק.

היינו שש בלוגריות מורעבות, שכוסות היין שנמזגו לנו רק פתחו לנו את התאבון, ולכן ג'אקומו פתח מיד במתכון הראשון, שהוא מהיר וירגיע לנו את הרעב  – ברוסקטה עם עגבניות, שום ושמן זית. כאן גם קיבלנו הסבר על משמעות השם "ברוסקטה" – "לחם חרוך"  ושאם מניחים על הברוסקטה כל דבר אחר מלבד עגבניות, שום ושמן זית, זה הופך כבר להיות "קרוסטיני".

ג'אקומו חילק משימות – אחת לשה את הבצק, אחת חתכה ירקות והשלישית (נחשו מי) צילמה את כל העסק.. סדנה פעילה שבה גם עובדים, לא רק צופים.

(בתמונות למעלה ולמטה- ההכנות).

מנות ירקות הוכנו במקביל, חלק נאפים, חלק נצלים, חלק בשלבי חיתוך וכך הלאה כך שעד מהירה הונחו צלחות על השולחן –

גזר בדבש ושום שקיבל מחיאות כפיים סוערות והיה הכי פשוט שיכול להיות – ג'אקומו טיגן שום, הוסיף לו רצועות גזר, וטיגן עד שהתרכך, הוסיף סוכר, דבש, מלח, צ'ילי ואורגנו, בחש עוד קצת והופ – יש מנה כייפית. (מתכונים מדוייקים ניתן למצוא באתר של ג'אקומו – http://www.giacommo.net/index.htm.)

(בתמונה למעלה – ג'אקומו בעבודה).

מנת הירק הבאה היתה "שומר בשמן זית ולימון" – כשהלימון מנטרל את הטעם ה"אניסי" ומשאיר ירק רך במיוחד.

בנתיים בשביל שיהיה מה לאכול עם הירקות, הוכנסה לתנור פוקצ'ה שקיבלה זרזיפי שמן זית ועלי רוזמרין.

פרוסות חצילים קלויות הפכו להיות "חציל במילוי גבינת מוצרלה ופרמזן" (שאגב, הגבינות מעשה ידי ג'אקומו להתפאר) ונכנסו לשיזוף בתנור, מנת פתיחה לא רק טעימה אלא גם יפיפיה.

(בתמונות למעלה ולמטה – המנות המוכנות)

אישית, המנה הפיבוריטית שלי היתה "כרובית מטוגנת ברוטב שמנת וחרדל" שג'אקומו הרשה לי לפנק את קוראי במתכון המדויק- מכינים בלילה מכוס אחת קמח לבן, חצי שקית אבקת אפייה, קצת מים (תלוי לפי מידת הסמיכות של הבלילה, שלא תהיה נוזלית). טובלים בה פרחי כרובית מפורקת (כרובית בינונית), ממש כמו סוג של ירק בטמפורה. מטגנים בשמן עמוק עד שהציפוי משחים ומניחים על נייר סופג . במקביל מרתיחים מיכל אחד של שמנת מתוקה, וכשהיא רותחת מוסיפים כף חרדל ומערבבים. מסדרים את הכרובית על צלחת הגשה, שופכים למעלה את הרוטב ו.. בתאבון!

הפוקצ'ה יצאה בנתיים מהתנור, שזופה ומריחה מרוזמרין, והצטרפה לעוד מנות שהונחו על השולחן כמו – "קפונטה חצילים" – מנה חורפית עשירה של חצילים מטוגנים ואחר כך מבושלים עם בצלים, שום, עגבניות, זיתים , סלרי ובתוספת צלפים וצנוברים, ותיבול שכולל גם סוכר חום, ויש מנה צמחונית (למעשה אפילו טבעונית) שמחממת וממלאת יופי בליל חורף גשום, ולא רק.

(בתמונה למעלה – הפסטות היפיפיות תוצרת בית של ג'אקומו)

הגיע שלב הפסטה. ג'אקומו שלף מכונת פסטה והדגים איך עושים בצק פסטה, ואיך מפעילים את המכונה ומוציאים ממנה את כל האוצרות – ספגטי, רביולי, אטריות "פפיון" ועוד. מה שאהבתי במיוחד זה את השילוב שג'אקומו עשה כשהוא הניח על הבצק עלי בזיליקום ואז העביר יחד במכונה, ויצר ספגטי בזיליקום מאוחד.

במקביל הוכן גם בצק ללזניה והפסטות יצאו לדרך.

שתי מנות הפסטה שהוכנו היו –

"פטוצ'יני ברוטב פלפלים ושמנת" – עם פסטות משני צבעים – כמובן תוצרת בית טריה, פלפלים צבעוניים קלויים וברור שתהיה שם גם שמנת, נכון?

הלזניה היתה "סיציליאנית" וכללה שכבות של פסטה, רוטב עגבניות, בזיליקום, מוצרלה והמון פרמז'ן, מהסוג שנמתח ונמתח ….  בגלל שהפסטה היתה טריה ולא יבשה (ובלזניה משתמשים הרבה פעמים בדפי לזניה מוכנים שלא צריך לאפות והם תמיד יוצאים יותר קשים), הלזניה היתה יותר נימוחה ורכה.

(בתמונה למעלה- גבינות שג'אקומו מייצר ומשלב במנות הסדנה, וגם מלמד להכין לבד).

הקינוח הנבחר (ג'אקומו שאל מה בא לנו – קנלוני או פנקוטה) היה פנקוטה שנבחרה רוב קולות. מנה שמזכירה קצת "פלאן" במראה, אבל לא דומה בטעם (בפלאן יש המון ביצים, כאן אין בכלל). כל הסיפור היה קרם קרמל שג'אקומו מכין לבד (באתר אפשר למצוא את המתכון), שנמזג בתחתיות של קעריות, שמנת שהורתחה ביחד עם ג'לטין וסוכר ווניל ונמזגה בעדינות על הקרמל, וקירור. כשהקעריות נהפכו על הצלחות, הן גלשו ומעליהן גלש הקרמל שכיסה אותן והמתיק אותן בעדינות סוכרית. גם כל מי שטענה שהיא מפוצצת מכל הפסטות והירקות והפוקצ'ה, איכשהו מצאה מקום גם למנה הזו.

הסדנאות מתקיימות כבר כ14 שנים, כשג'אקומו מקפיד כל שנה לנסוע לפחות פעמיים לאיטליה כדי להתעדכן בחידושים הקולינריים האחרונים והן מיועדות לא רק למבינים בבישול אלא גם לכאלה שביצה קשה היא אתגר עבורם.

כמו שהזכרתי בהתחלה, סדנאות הגבינות הן שוס אמיתי, וצוברות פופולאריות במהירות רבה – גם לומדים, גם טועמים וגם יכולים לעשות בבית.

מי שממש לא רוצה להתאמץ, ג'אקומו גם מספק אוכל מוכן, אירועים פרטיים, ארוחות רומנטיות (כי ביננו, האוכל האיטלקי הוא הכי רומנטי), מסיבות יום הולדת, מסיבות רווקות ועוד.

הפרטים על סדנאות הגבינה , וכל מה שצריך כדי להכין גבינות בבית – כאן – http://www.gvina-cheese.com/index.htm

 

דורית חליפה- מתיקות "מעל למצופה".

לפני כשנה השתתפתי בסדנת אפיה של דורית חליפה במושב "קדימה". הסדנה עסקה במאפים מלוחים וקישים, וכתבתי עליה את חוויותי בפוסט – http://cafe.mouse.co.il/post/3010664/ .

שנה אחרי, ושוב הצטרפתי לסדנה של דורית, הפעם בגוון מתוק- "מרתון עוגיות". ואכן, בשלוש שעות חברי הסדנה ואני (שימו לב, גם אני הכנתי במו ידי!!) הוצאנו כמויות ענק של עוגיות מהתנור (ישר לפה, ואחר כך גם לקופסאות לקחת הביתה).

התכנסנו במטבח וקיבלנו דפי מתכונים. היו שם מדלנים, עוגיות אמרטי, עוגיות סבלה (חול), אזניות, אלפחורס, עוגיות פרח ריבה ומעמול, ועוגיות שושנים. למה נבחרו דווקא אלה? קודם כל, כי יש בהן טכניקות הכנה שונות – אם זה זילוף, אם זה חיתוך, אם זה מילוי. שנית, כי הן קלות וניתן לשחזר בקלות בבית ועוד לעשות להן ווריאציות, ושלישית, כי המצרכים נמצאים בדרך כלל בכל בית, כך שאם באים אורחים, אפשר להכין בצ'יק צ'ק משהו טעים לכיבוד. (או כשמתחשק משהו מתוק).

נחלקנו לקבוצות וכל קבוצה התחילה לעבוד על בצק אחר, כדי שיספיקו להתקרר. הקבוצה שלי עסקה בבצק שנועד לעוגיות המעמול ולעוגיות הריבה. ההכנה דרשה לשים את כל המצרכים במערבל (טיפ – לשים קודם תמיד את החמאה ולפרק אותה קצת ורק אחר כך את שאר המצרכים). אגב, המתכונים של דורית הם חלביים כי מה לעשות – חמאה תמיד יותר טעים. אפשר כמובן להמיר במחמאה או מרגרינה לשימוש פרווה. חלק מהמתכונים שדורית מלמדת בסדנאות הן גם נטולות ביצים כך למשל עוגיות הריבה והמעמול, כך שגם טבעונים יכולים לארגן לעצמם את העוגיות לפי דרישותיהם.

אחרי שהבצק שלנו (וגם הבצקים של המשתתפים האחרים) היו במקרר למנוחה, התחלנו לדבר על המילוי. כמובן שיש מילוי קלאסי של ריבה או תמרים. חלק מהמשתתפות העדיפו את ממרח "השחר" האהוב. בכלל, בקבוצה נכחו גם ילדות בנות 12, חלק עם אמא, שנהנו לעבוד ביחד על עוגיות וליצור תוצרים טעימים.

את עוגיות המעמול עיצבנו בשלל צורות, ואת עוגיות הפרח עשינו בצורה הקלאסית – קרצנו פרחים עם או בלי חור באמצע, ואפינו. אחרי האפיה מרחנו את המילוי המבוקש, ויש עוגיה.

עוגיות ה"אוזניות" הן העוגיות הכי מהירות בעולם, בעיקר שמחזיקים במקרר "בצק עלים" או "בצק עלים שמרים". מה ההבדל? אם משתמשים באחרון- העוגיות יותר רכות. אני תמיד הכנתי עוגיות כאלה רק עם בצק עלים רגיל , בהחלט מתכוונת להחליף ל"בצק עלים שמרים" . הבצק רודד, נמרח בביצה טרופה ומילוי טעים של סוכר מעורב בקינמון (המלצה- סוכר חום יותר טעים), גולגל משני הצדדים עד שנוצרו שני גלילים צמודים, נחתך לפרוסות והן הונחו על התבנית לאפיה.

עוגיות השושנים עבדו על פרינציפ דומה, אלא שכאן הבצק היה אחר ועשינו אותו מההתחלה לפי המתכון, והמילוי היה קצף חלבונים שהועשר באבקת פודינג וסוכר, ואחר כך נמרח על הבצק, גולגל וגם הוא הפך לעיגולים אפויים, כשהקצף יוצא מלמעלה ומעטר בשכבה רכה את המאפה.

עוד שתי עוגיות שמתאימות לקפה, היו עוגיות הסבלה במרקם החולי המתקתק, ועוגיות האמרטי בניחוח שקדים.

בקטגורית ה"אקסטרה מיוחדות" בעיני היו האלפחורס- שנראות מפחידות אבל בעצם קלות להכנה, כשבסך הכל מכינים את הבצק, קורצים לעיגולים, אופים אותם, ממלאים בריבת חלב ויוצרים כריכים שאותם מגלגלים בקוקוס. יצירה מתוקה, יפיפיה ומרשימה.

ללא ספק, העוגיות שהכי אהבתי היו ה"מדלנים" , לא רק בגלל הצורה המקסימה שלהם אלא גם בגלל המירקם ה"מאפיני". אנחנו אכלנו אותם "נאטורל" אבל כאמור אפשר לטבול אותם למשל בשוקולד מומס עד חציים.

אחרי שלוש שעות של עבודה ולימוד, השולחן התמלא במגשים עמוסי עוגיות מכל הסוגים. חיכינו עשרים שניות בערך עד שכולם צילמו, ואז העוגיות נחטפו ואינן.

כאמור באתר של דורית חליפה ניתן לראות את רשימת הסדנאות, ויש מגוון ענק כמו למשל שמרים, עוגות בחושות, פסטות, חגים, מטבחי עולם ועוד, ומעבר לזה יש את הקייטרינג של דורית שמוכר את יצירותיו בקונדיטוריה ב"קדימה" ובקניון "דרורים" בימי שישי, ואפשרות גם לסדנאות גיבוש, ימי כיף, ימי הולדת ועוד.

האתר של דורית – http://www.maafim.co.il/

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92-%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%99/220486674628051