ארכיון תגים | סדנאות

שנה טובה ב"מרתף של רוזנר".

בפאתי כפר סבא, ניצב "המרתף של רוזנר" – חנות היין (וכל שאר הדברים הטובים) של משפחת רוזנר מזה שלושה דורות.

הגעתי ל"מרתף" כדי לבדוק מה התחדש לקראת השנה החדשה ובכלל. במקום יש כמות שלא תאמן של אלכוהול- מעל אלף סוגי כהלים שונים, ומעל שמונת אלפים (!) סוגי יין, ביחד עם כ400 סוגי בירה. בקיצור, איך מוגדר המקום – "יינות ומשקאות לאנשים חריפים"- כי חובבי היין והחיים הטובים ימצאו שם גן עדן. ואם אתם תוהים איך להתמצא? יניב רוזנר, הדור השלישי, ביחד עם רעייתו ענבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות כדי למקד את הקונה במה שבדיוק מתאים לו מכל הבחינות- טעם, מחיר, העדפות ועוד.

להמשיך לקרוא

שמח ללכת ב"דרך היין".

"יין לא שותים בגלל ה"עפיצות", יין שותים בגלל שזה טעים". דומה שמשפט המפתח הזה, שהגיע מפיו של קובי שקד, הבעלים של רשת "דרך היין" על 11 סניפיה, וגם של יקבים שונים בארץ, למעשה ממצה את כל העניין – יין איננו ל"מבינים" בלבד, יין הוא , כמו בפרסומת, מוצר צריכה בסיסי שאמור ללוות את החיים הקולינריים של כולנו, בארוחות רגילות או באירועים, עם המשפחה או עם חברים.

הבעיה היא שאנשים נכנסים לחנות יין ונבהלים מהעושר, ומכך שאולי אין להם ידע רב ביינות, ואיך יבחרו את היין שמתאים להם? לשם כך צריך צוות שמבין מצד אחד, וסבלני מצד שני, ואת שני הדברים האלה ויותר, יש ברשת "דרך היין" הוותיקה שחגגה לא מזמן 23 שנות קיום .

להמשיך לקרוא

במטבח הבריא (והטעים) של פיליס.

אין מי שלא מכיר את פיליס גלזר– מלכת התזונה הבריאה. אחרי הרבה תוכניות טלוויזיה, ספרי בישול,  טורים ומדורים בעיתונים ומגזינים, סדנאות והדרכות, הרצאות וכל מה שאפשר- היא הביאה את בשורת הבישול הבריא לכולנו (ועל הדרך גם המון התחשבות בסביבה).

ואחת מהדרכים הכייפיות להפיץ את עקרונות הבישול הבריא, היא בסדנאות שפיליס מעבירה בביתה בתל אביב, לקבוצות קטנות, בהגשה אישית, טעימה ונינוחה.

הוזמנתי להתנסות בסדנא בשם "סדנה ללא גלוטן- מזרח ומערב". כבר בפתיחה הפתיעה פיליס ואמרה "אני לא טבעונית, אני גם לא צמחונית, אבל גיליתי שהטבעונות עושה טוב לגוף שלי ולי". ולמה "מזרח ומערב"? כי למה לא לקחת את הטוב שבשני העולמות ולשלב כדי ליצור מטבח גם טעים, גם בריא וגם קל להכנה?

הבית של פיליס מזמין ומחמם לב, והמטבח עושה חשק לבשל, עם אוסף ענק של כלי בישול, מוצרים ותבלינים , רק לשלוח יד ולטעום, להריח ולנסות. אבל לפני הבית יש את הגינה, באמצע העיר, בלב תל אביב הסואנת יש לפיליס פינת טבע מקסימה עם צמחי תבלין שנקטפים הישר אל המטבח, ועצי פרי מניבים.

להמשיך לקרוא

נצרת של פאתינה.

בשנת 1888 נקנה "בית סיף" בנצרת , על שלל התקרות הגבוהות, המרחבים, והמרפסת הצופה אל הנוף המרהיב, וזה גם הבית שעשרות שנים אחר כך, אביה של פאתינה זועבי , ראש עיריית נצרת, היה מארח את התושבים. לפני שנים הציעה חברת "עמידר" לתושבים לרכוש בתים, ופאתינה ראתה בכך אות לשנות את עיסוקה כמורה, ולאחר שרכשה את הבית בעצמה, הפכה אותו למקום להגשמת חלום – אירוח בסגנון ערבי.

להמשיך לקרוא

פסטיבל "אוצרות הגליל" – הגליל המערבי- פסח תשע"ו

אביב הגיע, פסח בא, השמש הזורחת ביחד עם חופשת בית הספר, מוציאים אותנו החוצה אל הטבע- לטייל, לנשום, לראות את הארץ ולאהוב אותה ברגליים ובנשמה.

אחד האזורים המקסימים ביותר בארץ הוא אזור הגליל המערבי, מרחק נסיעה קצר מהמרכז, ואנחנו בלב הפורח והירוק, עם המון פעילויות לכל הגילאים , רק לבחור.

איפה להתחיל? הדרך הנוחה ביותר להתחיל היא באתר של "אוצרות הגליל".

להמשיך לקרוא

YES עם מי לגדול.

הילדות הטלווזיונית שלי היתה עם "טלפלא" בשחור לבן, אי שם בשנות השבעים. (ואל תשאלו איך הופתעתי כשגיליתי שקשקשתא הוא לא באמת אפור אלא אשכרה ירוק…).הילדות של הבן שלי עברה עליו עם תחילת שידורי "ערוץ הילדים" עם עודד מנשה ומיכל ינאי. לדור הילדים של היום יש הרבה יותר אופציות.

הפרוייקט החדש של YES  הוא "  YES   עם מי לגדול" שיוצר מעטפת סביב התכנים שילדים לומדים בגן.

להמשיך לקרוא

לחיי TERRAVINO!!

זוכרים את הבדיחה על הקמצן, לא חשוב מאיזה עדה, שאמר לאשתו שאין טעם שתאכל את הבוטן השני כי יש לו טעם בדיוק כמו הראשון?

חיים גן מ"איש הענבים"  אומר שבהחלט יש בזה משהו. לא משנה מה נאכל, טעים ויקר ככל שיהיה, בביס הראשון נתענג על הטעמים, בביס השני הם כבר ייחלשו, ובשלישי כבר נתרגל ונאכל כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. לא חבל?

ואיך הופכים כל ביס לחוויה ראשונית? משתמשים במה שאבות אבותינו עוד בתקופת התנ"ך הכירו ואהבו – היין. היין לא רק משמח לבב אנוש, הוא גם מנקה את החייך לקראת הנגיסה הבאה, ככה שאם מתאימים את היין לאוכל, מקבלים חוויה חדשה בכל נגיסה, ועולם חדש של טעמים.

הוזמנו ל"איש הענבים" ביפו לסדנת יין לכאלה שהתאור שלהם של יין מתמצא ב"טעים" או "לא טעים" ובמשך השעות הבאות למדנו המון דברים שהיו לנו חדשים לגמרי, או דברים שלא חשבנו עליהם בכלל.

ההפתעה הראשונה שלנו היתה כשחיים ציין ש"95% מהיינות אמורים לשתות בשנה הראשונה שלהם כי אחר כך האיכות רק יורדת". אנחנו , שגדלנו על מיתוסים של מקררי יין ומרתפי יין עמוסים ומסתוריים, הופתענו. כדי לדעת באמת איזה יין יכול להישמר ולהתיישן ואיזה לא, צריך לבדוק אותו ספציפית (אפשר לגגל "חלון השתיה של היין").

(בתמונות למעלה- חיים גן מסביר על אופן הטיפול הנכון ביין).

יין הוא דבר חי, לכן צריך לתת לו "לנשום" בניגוד לכל משקה אחר, וכמובן שבמינון הנכון יין גם בריא מאד, וגם מעודד את מיצי העיכול ומסייע לחילוף חומרים.

כאמור ההתאמה של היין לאוכל מאד חשובה, גם מבחינת אחוזי האלכוהול, כדי שתכונותיו יעצימו את חווית האוכל ולא יפגעו בה. זו הסיבה שיינות שבאים לפני הארוחה – האפרטיף- יכללו לכל היותר 17% אלכוהול, כדי לא להרדים את קולטני הטעם שבלשון. לעומת זאת היין שבסוף – הדזרטיף, מכיל יותר אחוזי אלכוהול שנועדו לנקות את הגרון ממשקעי שומן שנשארו מהארוחה.

חיים הדגים לנו איך טעמים משתנים באותו המוצר- כך אם לוקחים קמפרי , שהוא מר, ומוסיפים לו מלח, מקבלים טעמים מתוקים. זו הסיבה שלמשל למתכונים מתוקים רבים למשל, מוסיפים מעט מלח, ליצירת חווית טעם שלמה.

הדבר החשוב ביותר ביין הוא קודם כל חומרי הגלם – הענבים. בישראל יש כרמים רבים וסוגים שונים של ענבים, שהייננים יכולים להפיק מהם בלנדים שונים ויינות שונים לגמרי אחד מהשני.

טעם היין גם תלוי באיזה שלב בוצרים – ככל שהשלב מאוחר יותר והענבים בשלים יותר, הם יכילו יותר סוכר וגם יותר אלכוהול והיין יהיה שמן יותר ומתקתק.

הופתענו לשמוע מחיים שייצור של יין לבן קשה בהרבה מייצור של יין אדום מכיוון שהלבן דורש דיוק מירבי ולא סובל אף פגם, בניגוד לאדום שיש לו המון מרכיבים ואפשרויות שונות.

(בתמונה למעלה- שלב הטעימות העוורות).

ובפינת "הידעת" שבאמת לא ידענו – "הידעתם ששרדונה הוא לא יין לבן? יש לו רק צבע לבן אבל הוא עובר אותו תהליך של יין אדום".

וכאן נשאלת השאלה – אם יין לבן דורש יותר עבודה, איך זה שמחירו לא הרבה יותר גבוה מיין אדום? והתשובה- יין לבן לא שומרים אלא מוכרים מיידית וצורכים מיידית, ולכן מחירו לא גבוה.

השלב הראשון בטעימה היה הטריוויאלי – פתיחת הבקבוק. לא להאמין כמה טעויות עושים אנשים, החל מחיתוך הציפוי מהאמצע במקום מבועת האוויר המיועדת לכך, מה שגורם לכך שחלקים מהציפוי נכנסים לתוך היין, ולא ממש מומלץ ללעוס מתכת או חומרי ציפוי שונים, ועד דחיפת הספירלה של הפותחן מלמעלה , תוך שבירת שכבות השעם כך שבמקרה הטוב מסתובבים על ריק ובמקרה הרע שוברים את השעם וחלק ממנו נשאר תקוע בבקבוק  (ולא, אסור לדחוף את זה לתוך היין כי אז שותים בעזרת מסננת). הטיפ של חיים – לנעוץ את הקצה של הסליל מהצד (כלומר באותו המקום במרכז הפקק אבל שהידית תהיה הצידה ולא ישר למעלה, וכך מחוררים נכון ושולפים בקלות את הפקק).

אחר כך התחילו הטעימות.  חיים מזג לנו שלושה יינות, שניים ישראלים ואחד צרפתי, שונים לחלוטין. המבחן הראשון היה מבחן ההטיה- יצירת הילה של היין. עושים זאת באמצעות הטייה זהירה של הכוס קדימה (תוך אחיזה בתחתית שלה) כמובן בלי לשפוך, ואז החזרה. הסימן שנוצר על הדופן מעיד על הרבה דברים – צלילות היין, הצמיגות שלו, אם היין יהיה בעל "גוף" כבד או קל וכך הלאה.

ככל שהיין סמיך יותר, יש בו יותר סוכר, מה שמעיד שהענבים שהו במקום חם ונוצרו במדינה חמה. כך באמצעות מבט בלבד על ההילה, כבר ניתן לדעת באיזה מדינה יוצר היין….

(בתמונה למעלה – מטים את הכוס בזהירות ליצירת "הילה")

הצבע הוא האינדיקטור הבא- ומעיד על גיל היין.

השלב הבא היה עירסול הכוס, כלומר סיבובה ויצירת מערבולת קטנה בתוכה, ואז הרחה. גם כאן, ככל שמריחים יותר אלכוהול (והוא מתחזק עם העירבול) כך הוא מעיד על מדינה חמה.

עכשיו הגענו לשלב הלגימה- טעמנו יין, אחרי שהתרשמנו מהריח שלו (וככל שהיין מורכב יותר, כך אין שום קשר בין הריח והטעם). אחר כך נגסנו בחתיכת גבינה עזת טעם ואז חזרנו וטעמנו. גילינו שני דברים – קודם כל שהטעמים התחזקו (של שני הדברים – של היין ושל הגבינה) ולא התרגלנו אליהם אלא היו חוויה חדשה, ושנית – שהטעם של היין גם השתנה מכיוון שאכילת הגבינה השפיעה על בלוטות הטעם.

יין נוסף שהרחנו לא עשה רושם כל כך טוב מבחינת הריח בהתחלה (זה נע בין "טחב" לבין "מרתף עבש" ו"גרביים") אבל בהיותו יין מורכב, גם הוא לא העיד על הטעם, שהיה קל וענוג.

חיים גרם לנו לחשוב שלמעשה אין מילים לתיאור ריח – כל תיאור של ריח לקוח או מחוש הטעם (כגון "ריח מתוק" או "חמצמץ" ) או מדימויים כמו "ריח לימוני" "ריח אקליפטוס" וכדומה. כדי לתאר ריחות במדויק, ישנו גלגל ריחות ובו הגדרות כמו "צמחי", "מקורמל" , "עצי" ועוד, שגם להם תת קטגוריות כמו "שרפי " או "פנולי" (תחת "עצי"), או "טרי" "משומר מבושל" או "מיובש" (תחת "צמחי").

הטיפ האחרון הוא שלי- והוא מאד חשוב- ישראל מדינה חמה, אין כמו יין לבן וקליל, אם זה ללוות ארוחה קלה (או כבדה, אני אוהבת יין לבן בכל ארוחה וגם בפני עצמו) ואם זה כמרענן קיצי כייפי, עם אבטיח, עם שמש וחוף ים, עם מרפסת ובריזה, היין הלבן הוא קל, הוא במגוון רחב – מחצי יבש ומתקתק ועד יבש וחמצמץ יותר, יש כל כך הרבה שכל אחד יכול למצוא את מה שהוא אוהב, והעיקר- בטווח מחירים שכל אחד יכול להרשות לעצמו למצוא את היין האהוב שלו (או לנסות כל מני ולטעום סוגים שונים ויקבים שונים).

(למעלה- להריח, למטה- לטעום)

"בית הענבים" הוא מרכז ללימוד יין ייחודי, שבו אין זיקה דווקא ליקב אחד או ליין אחד, אלא משמש כמרכז הדרכה כללי, כולל סדנאות, הדגמות, טעימות, ערבי חברה ואירועים, כשגולת הכותרת היא TERRAVINO  – תחרות יין, בין עשר התחרויות החשובות בעולם , שהחלה בשנת 2006, ובה נשפטים מאות יינות מישראל והעולם על ידי שופטי יין בכירים מהארץ ומחו"ל שכוללים כתבי יין, סומליירים,  קניינים, ייננים מובילים ומובילי דעת קהל בעולם. האירוע הפך לחלון הראווה של ישראל, כשהיינות הזוכים מתהדרים במדבקות מיוחדות שנושאות את השם "ישראל" בגאווה גדולה.

התחרות מושכת אליה גם תיירות יין גדולה, ותיירות בכלל של מבקרים שמגיעים לטעום את סוגי היקבים והיינות המופקים בישראל, ועל הדרך גם נפתחים למדינה ולנופיה בזוויות שבדרך כלל לא מודגשות במהדורות החדשות.

זו גם ההזדמנות לטעום יינות מיוחדים שזוכים בפרסים.

לתחרות יש חשיפה תקשורתית גדולה בכל רחבי העולם.

השנה נערכת התחרות במלון רמדה בנתניה, בין התאריכים ה9 עד ה12 לפברואר, והיא בחסות מלאה של ארגון היין המוביל בעולם הOIV.

עוד פרטים על התחרות – http://www.grape-man.com/Terravino