ארכיון תגים | מלוח

אסם- ניחוחות השמרים של פסח.

אחד הדברים הכי מגרים בעולם הוא ריח של מאפה שמרים. אחד הדברים הכי מתסכלים בחג הפסח הוא שבגלל שאין קמח, מוגבלים באפייה, בעיקר במוצרי שמרים שקשה לשחזר עם קמח תפוחי אדמה או דברים דומים לזה.

מגיעים אסם ועושים מהפכה- מעכשיו אפשר לאפות עם שמרים, ועוד בקלות.

איך עובד הפטנט?

"תערובת להכנת מאפי שמרים לפסח" – שקית קטנה שטומנת בחובה את כל הסוד- מוצר שהוא כמו קמח לכל דבר, שמכיל כבר שמרים  ומאפשר להכין כל מאפה שעולה על הדעת- לחמניות, פיצה, עוגות שמרים שוקולד, הכל כבר שם. (להעתיק מתכון על האריזה). הסוד הוא קמח אורז שבצירוף שמרים וחלבון אפונה, עם בונוס של סיבים תזונתיים- והכל ביחד יוצר את המרקם המבוקש.

ובונוס נוסף- התערובת להכנת מאפי שמרים לפסח הינה ללא גלוטן ככה שגם מי שרגיש לגלוטן יכול להנות ממאפים ריחניים וטריים כיד הדמיון.

התערובת כשרה לפסח לאוכלי קטניות.

הבעיה מתחילה כשאומרים לי שאפשר לעשות המון דברים, ואז אני מתחילה להסחף- מלוח? מתוק? מאפה שמוגש חם או קר? מה אני יכולה לגוון ולחדש?  בסוף הלכתי על ההמלצה שעל האריזה, בעיקר כדי להתיידד עם החומר ולהבין איך הוא פועל, ואז בפעם הבאה אוכל להיות חופשיה יותר. כמובן שלא יכלתי ממש לעשות אחד על אחד, אז בחרתי לשפר ובמקום ליצור "לחמניות" כמו שמופיע במתכון המומלץ, הלכתי על "לחמניות ממולאות מתוקות".

וזה מה שעשיתי:

ההוראה הראשונה שעל השקית אמרה "לחמם תנור ל180". אני דילגתי על השלב הזה כי אחרי זה עוד צריכות להיות שתי התפחות ועוד לישה באמצע, כך שאין טעם שהתנור יעבוד סתם במשך קרוב לשעתיים. העברתי את הסעיף הזה קצת לפני סוף המתכון.

להמשיך לקרוא

מה הביא איתו האביב?

אחד המצבים הלא נעימים בחיים- נוסעים בדרך ארוכה, כשמרגישים שה"טבע קורא". אם אתה גבר, אין לך בעיה, מוצאים פינה וזהו, מסתדרים. אבל כבחורה המוצא הנפוץ ביותר הוא תחנות דלק. אז עוצרים בתחנת דלק, מזנקים מהמכונית, רצים אל הדלת בתקווה שהיא פתוחה ו… עפים אחורנית. למה? כי בדרך כלל זה לא מריח שושנים שם. נכון, יש תחנות מטופחות, אבל יש גם מספיק כאלה שצריך להיות נואשת מאד כדי להכנס.

מצב אחר- נכנסים למכונית, ואז מגלים באיחור שמישהו עישן שם, והריח נדבק ומחניק, ולא נעלם גם כשפותחים חלון ומאפשרים לרוח מקפיאה להכנס.  גם אם יש ילדים ברכב ואחד מהם לא הרגיש טוב בנסיעה, חייבים לטהר את הריח.

ואיך אפשר בלי ה"עונג האולטימטיבי" של להכנס לחדרו של מתבגר ולפגוש שם את נעלי הכדורסל שלו, יחד עם בגדים שאיכשהו לא הגיעו לסל הכביסה?

להמשיך לקרוא

ביסלי במבה MIX- כי למה להתלבט?

לפעמים פשוט לא צריך לבחור, כי למה בעצם?

להמשיך לקרוא

במבה במביני – גדולים בקטן.

"במבה" הוא אחת המילים הראשונות שאומרים ילדים ישראלים, וכולנו מכירים את הטעם , המרקם והפריכות האופייניים לחטיף האהוב של "אסם".

אז מה כבר אפשר לחדש?

אז אחרי במבה ענקית בשם "בומבה" הגיעה הוורסיה המנוגדת- במבה קטנה, בערך שליש גודל, שמחדשת לנו את צורת האכילה של החטיף.

להמשיך לקרוא

מה חוטפים היום?

המון אריזות קטנות נחתו אצלי השבוע, אז לקחתי לי יומיומיים לנסות את הכל וחזרתי עם מסקנות.

הראשונים המלוחים  –

"חטיפי העמק" פותרים את בעיית ה"אוכלים עד שנגמרת השקית בלי לשים לב" בעזרת אריזות קטנות שמגיעות בתוך מארזים גדולים (וחסכוניים). במה בדיוק מדובר?

להמשיך לקרוא

עוגיה- חלום מתוק ביבנה

היא קטנה, היא מתוקה (או מלוחה), היא נבלעת בביס אחד של כיף מרוכז והיא "מזון הניחומים" האולטימטיבי – העוגיה.

הדבר הראשון שילדים לומדים להכין במטבח, הדבר הכייפי הזה שלא צריך סיבה בשבילו מלבד כוס קפה וגם זה לא חובה, והדבר האהוב ביותר על "עוגי מפלצת העוגיות" – העוגיה.

להמשיך לקרוא

שופרסל – הגירסה המלוחה.

הסלסילה של "שופרסל" לסוף חודש ינואר כללה קרקרים מלוחים – בטעמי מלח, זיתים, סובין חיטה מלאה ורוזמרין. לקחתי בחשבון כשטעמתי שמדובר ב"קרקרים" ולא ב"חטיפים" כי בקרקרים יש תמיד פחות מליחות ופחות שומניות מאשר בחטיפים.

המסקנות שלי מטעימת השקיות הן כאלה- אני בן אדם שאוהב טעם מלוח, היתה חסה לי מליחות, בכולם. עם זאת, כשפתחתי את הרוזמרין, שהוא הפייבוריט שלי, הדבר הראשון שעלה מן השקית זה הניחוח הממכר של רוזמרין, שהוא טעם שאני מאד אוהבת. כשחיטטתי בשקית והוצאתי כמה מהחטיפים, בחלק מהם היה יותר רוזמרין, בחלק פחות, גם מידת האפייה היתה שונה, היו שם שחומים יותר ופחות (אני מעדיפה פחות).

אז מה ההתנסות שלי?

הקרקרים יותר מתאימים עם משהו ולא בפני עצמם, ניסיתי אותם עם גבינה ויצא נחמד מאד, סוג של פינגר פוד. הלכתי על עוד אפשרות ואת אלה עם הרוזמרין פוררתי ופיזרתי על סלט כמו סוג של שבבים או קרוטונים. החתיכות נשארו קרנצ'יות די זמן כדי לא לספוג את הרוטב יותר מדי ובכך לתרום זווית נוספת לסלט.

חשבתי שגם אפשר לעשות אותו דבר עם מרק, להגיש כוס מרק ובתוכה נעוץ קרקר אחד, במיוחד הארוכים שמתאימים לכך בצורה, או לחתוך אותם בסכין לצורה של שקדי מרק, או פשוט לשבור חתיכות לסוג של קרוטונים.

אפשר כמובן להשתמש בהם לפונדו, במקום לחם, עם המון גבינה מותכת למעלה, ואפשר גם להתפרע ולהשתמש באלה עם המלח -לפונדו שוקולד, כמו שעושים עם ביגלה. עוד רעיון – לטחון אותם ולהשתמש בהם כפירורים לשניצל בטעמים שונים, יכול להיות מענין.

בניגוד לחטיפים שמנוניים, הקרקרים אינם משאירים אצבעות שומניות ולכן אפשר להחזיק כמה מהם לשעת חירום של רעב, הם סותמים רעב מצוין (אבל רצוי שיהיה בקבוק מים ליד, כי הם די יבשים מעצם היותם קרקרים).

חשוב רק למי שמקפיד – כמות של כארבע מאות קלוריות למאה גרם היא לא כל כך דיאטטית, גם כשמדובר בקרקר עם הסובין והחיטה המלאה. הגודל מתאים לכף היד של ילדים, שזה נחמד.