ארכיון תגים | חורף

חורף חם בפרתם.

את "מבשלים חוויה" בראשון לציון אני מכירה לא מהיום, וזכיתי להשתתף במגוון סדנאות שם בניצוחו של השף המוכשר יניב פרתם, ואחרים.

החורף המתקרב היה תירוץ מצוין לסדנת מרקים משודרגים באמצעות כל מני תוספות יאמיות. (ושווה לעיין טוב טוב בתיאורי המנות כי בפוסט מסתתרים המון טיפים של השף יניב…)

השדרוג הראשון שראינו היה מוצרים של "מאסטר שף" – שכוללים כל מני תוספות מאד כייפיות למרקים המוכנים- כמו קרוטונים קראנצ'יים בשני טעמים – בתיבול פפריקה עדין, ובתיבול שום, בצל ונגיעות פטרוזיליה. לא להאמין כמה שקרוטונים כאלה מוסיפים טעם למרק, בעיקר בגלל הניגודיות – הקרוטונים ה"נגיסים" לעומת קטיפתיות המרקים (ותיכף נספר לאיזה מרקים הוספנו אותם). מה שנחמד הוא הגודל – גודל מיני , בערך בגודל של שקדי מרק ממוצעים – שבניגוד לקרוטונים גדולים יותר, שהופכים לסלעים בפה ולא נוחים לאכילה, הקרוטונים של "מאסטר שף" הצטרפו בצורה מושלמת למרקים שהכין שף יניב. חלק מהסיבה שהם השתלבו כל כך טוב היתה שהם עוברים תהליך ייחודי של טיגון קצר שסוגר אותם ומטמין בתוכם את כל הטעמים בלי שיהפכו לספוגיים במרק.

ולאיזה מרקים הם הצטרפו?

קודם כל למרק בצל צרפתי כמובן, שאליו הקרוטונים הם "מאסט" – מרק שהכיל כמובן בצלים פרוסים לטבעות שאודו  בחמאה (צרפתי או לא צרפתי?) – אגב, לפי שף פרתם אפשר להחליף כל שומן בכל שומן, רצוי שומן מוקשה בשומן מוקשה אחר, כך שמי שרוצה להשתמש בתחליפי חמאה בגלל כשרות או רגישות כלשהי, זה בהחלט ייתכן. בכל מקרה, אחרי שהבצלים אודו הוא הוסיף יין לבן, תיבול של עלי דפנה וגרגרי פלפל אנגלי (ולמדנו ממנו ששני התבלינים הללו עובדים על הטעם החמישי- האוממי, שמגביר את התחושות בפה לטעמים השונים), מים, מלח וסוכר. במקביל הוא הכין בלילה של קמח ומים כדי לעבות את המרק והגיש עם הקרוטונים וכמובן פרמז'ן מגורר.

המרק הזה היה המקום השני מבחינת הפייבוריטים האישיים שלי.

אגב, ל"מאסטר שף" יש גם קרוטונים לסלט בתיבול בזיליקום ועגבניות, ובגירסה של אקסטרה ארוכים. על המדפים ניתן למצוא עוד המון מוצרים מהסידרה כמו מיקסים שונים לתוספת לסלט, פירורים לחם ועוד – שווה לבדוק על המדף.

עוד מוצר מדליק וחדשני של "מאסטר שף" היה "שבבי בצל מטוגן" שכשמם הם – חוסכים לנו את טיגוני הבצל למינהם וגם הרבה פחות שומניים מבצל שטוגן עצמאית. אנחנו לא חיכינו למרקים, ופשוט נשנשנו כמעט את כל החבילה כחטיף בזמן שהמרקים התבשלו.

השבבים כמובן טובים לכל שימוש של בצל מטוגן – ואני יודעת שאנסה אותם כבר בקרוב בתבשילי אורז וכמובן בחביתות, פיצות וכדומה.

המרק השני שנהנה מהקרוטונים היה מרק קרם אפונה שבו השף פרתם  טחן בסיר ירקות מבושלים – אפונה (קפואה או יבשה), בצלים, סלרי וחצי ראש שום קלוף, ואז עשה את הטריק המיוחד שלו – איך שומרים על הטעם המקסימלי של שום?

בניגוד לדעה הרווחת שבה מטגנים שום בתחילת הבישול ואליו מוסיפים את המצרכים, השף יניב טיגן שום בכמות נדיבה של שמן זית, ואז בסיום בישול המרק, הוא הרים את המחבת ובבת אחת הפיל את השום למרק החם. התוצאה היתה קודם כל ריח נפלא שהתפשט בכל המטבח, ואז תוספת טעם תיבולית-שומית-מגרה במיוחד למרק.

(בתמונה למעלה – הטריק של שף יניב והשום).

"ברילה" הביאה לנו גם היא תוספות שמשדרגות את המרקים – "פסטה מיסטה" שהיא למעשה שלושה סוגי פסטה שונים באריזה אחת, שמתבשלים ביחד. ו"פסטה דיתליני ריגטי" – פסטה שמתאימה גם למרק- והיא מכילה אטריות בגודל פתיתים (שלמעשה שף פרתם בישל כמו פתיתים ויצא יופי).

(בתמונות למעלה ולמטה- הפסטה ואיך היא נראית אחרי בישול).

את ה"מיסטה" אהבתי במיוחד בלי קשר למרקים, כי המרקמים הם מאד שונים ומוסיפים ענין למנה.

בפסטה הזו השתמש השף למרק מינסטרונה עשיר במיוחד, כשהטוויסט שלו היה שימוש בירקות שעברו קליה על אש גלויה וקילוף (כמו שעושים בדרך כלל לחציל). הפעולה הזו הוסיפה טעם קלוי מעושן עדין למרק. השף חתך את הירקות הקלויים לקוביות, אידה אותם, הוסיף רוטב עגבניות ומים, תיבל בטימין ואורגנו לאווירה איטלקית במיוחד ובישל. אחר כך הוסיף את הפסטה ובישל עוד קצת עד שהתרככה. גם המרק הזה הוגש עם פרמז'ן. (והאמת שאפשר להוסיף לו, כמו לכל המרקים, גם את הקרוטונים).

ה"פסטה  דיטליני ריגטי" הצטרפה למרק לימון חורפי מיוחד, שהכיל קוביות תפוחי אדמה, סלרי, בצל ירוק וכמובן שני לימונים סחוטים. גם למרק הזה נוספו שיני השום באותה שיטה של "הרגע האחרון" והמרק הגיע עם הוראות מדוייקות –

לרפד את הקערית בפתיתי ה"פסטה דיתליני ריגטי" המבושלים, להניח עליהם מהמרק ולהנות מכל טיפה. הפסטה העשירה עוד יותר את המרק. (אגב, אחד היתרונות הגדולים של "דיתליני ריגטי" הוא שהפסטה נשארת באותו גודל ולא מתנפחת, כך שהיא מתאימה בדיוק לגודל של כף מרק).

טיפ חשוב של שף יניב– אף פעם לא לשים אטריות במרק אם לא מתכוונים לאכול אותו מיד. אטריות נוטות להתנפח כך שאם נאכסן במקרר למשל מרק עם איטריות, הם יספגו את כל הנוזלים ולמחרת נקבל יציקה של פסטה מנופחת, דלילה וחסרת טעם.

הפסטות כמובן עשויות, כמו כל מוצרי "ברילה" מ100% חיטת דורום. "ברילה" מייצרת פסטה כבר 135 שנים בטכנולוגיות מתקדמות וחומרי גלם משובחים ולכן מוגדרת כ"פסטה פרימיום".

השדרוג האחרון שנוסף למרקים היא ה"שמנת אורז לבישול ואפיה " של אלפרו. אלפרו מוכרת בזכות המשקאות על בסיס צמחי ומוצרי מזון כמו מרגרינה, מעדנים, תחליפי יוגורט ושמנת וכו'). בעזרת שמנת הבישול החדשה מקבלים כמה יתרונות – ראשית, חגיגה לטבעונים ולמי שנמנע ממוצרי חלב מטעמי בריאות או אידאולוגיה. שנית – לשומרי הכשרות מאפשר הגשת מרק בטעם "חלבי" למנה ראשונה בארוחה בשרית למשל, או אם לא עבר די זמן מהארוחה הבשרית לפי ההלכה. מעבר לכך – הוא גם דל שומן וללא כולסטרול.

השף יניב השתמש ב"שמנת האורז" של אלפרו לשני מרקים –

מרק ארטישוק ירושלמי – שהכיל גם כרישה, שום, סלרי ואת שמנת "אלפרו" אורז, ואחרי בישול הירקות ותיבולם הוא טחן את הכל, ואז הכין את ההפתעה (אמרתי לכם שכדאי לקרוא היטב את תיאורי המרקים?) – פסטו של ריחן, רוקט, שום ושקדים קלויים עם המון שמן זית, ששימש להגשה ולתוספת טעם. ההוראות היו – מיזגו לכם מרק, הוסיפו מעל כף נדיבה (לפי הטעם) של פסטו וערבבו. גן עדן.

ואז- אז הגיע המרק שזכה למקום הראשון אצלי ואצל הרבה אחרים – מרק ערמונים. אין כמו ערמונים לתת לנו הרגשה חורפית מענגת, שזורקת אותנו הישר לעולם הקסום של אגדות הילדים, היערות, השלג, והחמימות. המתכון של השף היה פשוט – הוא הניח בסיר ערמונים טריים קלופים (אפשר גם את אלה שבוואקום) ובישל אותם עם קוביות בטטה, סלרי, גזר, בצל, תיבול וכמובן את שמנת האורז של "אלפרו". (הוא אגב סיפר שבניסויים שערך, אנשים לא יכלו להבדיל בין מרק שבושל עם שמנת חלבית, לבין מרק שבושל עם שמנת "אלפרו"). אחרי הבישול הגיעה עוד הפתעה- המרק מומלץ להגשה בספלוני אספרסו או כוסיות "שוט" עם תוספת של אגוז פקן סיני מלמעלה (או במקרה שלי – חופן).

אוי, זה היה עונג….

כתובות חשובות

פרתם – http://www.mevashlim.co.il/

אלפרו  – www.alpro.com

ברילה – http://www.barilla.co.il/  (אתר עם המון טיפים, מתכונים והפתעות).

מודעות פרסומת

שעת התה של "שופרסל".

שעת התה של "שופרסל".

"אליזבט יקירתי" האישה המבוגרת פנתה אל הצעירה יותר, שישבה בסמוך, עטופה בצעיף בדוגמת פייזלי, "האם תרצי לשתות את התה כעת"? . הצעירה יותר הקרויה "אליזבט" נשענה על כיסא הגן הלבן, התבוננה סביב, הריחה את הניחוח שבקע משיח הוורדים הסמוך, והנהנה "בהחלט" אמרה.

המבוגרת הרימה את אצבעותיה וסימנה למשרת שעמד זקוף וחיכה להוראותיה, והוא כבר ידע מה לעשות – חיש מהר על השולחן הוצב מגש בעל כמה קומות, בקומה התחתונה עוגות תבלינים ריחניות, בקומה האמצעית פרוסות לחם לבן וכהה מרוחות בגבינה ומקושטות בחתיכות מלפפונים חיים וכמה גרגרי קימל ופפריקה מתוקה עליהם, ובקומה העליונה לחמניות "סקונס" עם קעריות קטנות של חמאה וריבה.

ליד המגש הונחו קומקומי חרסינה שהלובן שלהם היווה ניגוד לחום שבקע מהפתחים – הפיה העליונה והמכסה הדקורטיבי. בעדינות אין סופית הניח המשרת כוסות חרסינה תואמות עם עיטורים יפיפיים ומזג לתוכן את התה המהביל, משאיר לשתי הנשים להחליט כמה סוכר יבחרו להוסיף.

טוב, אז כל זה קורה באנגליה. לא בפתח תקווה.

(ותראו איזה כוסות מגניבות הבאתי מלונדון..)

אבל גם בפתח תקווה אפשר להנות מתה איכותי בשלל טעמים, שיש לו גם יתרונות בריאותיים.

"שופרסל" צ'יפרו אותי הפעם בארבעה סוגי תה- שניים של תה ירוק- בטעמי יסמין ולימונית ולואיזה, ושניים של חליטות קמומיל ונענע.

החלטתי להביא את האווירה הבריטית והדרך הטובה ביותר היא לפלוש למערכת העדינה והאלגנטית של אמא שלי (כלים בני קרוב לחמישים שנה, שנראים כאילו נוצרו היום…).

בחרתי בטעם האהוב עלי – לימונית ולואיזה כמובן, כמעט ולא הוספתי סוכר (אני מעדיפה את הטעם הטבעי), מה שלא מנע ממני להוסיף את הMUST- עוגיות כמובן .

תוך כדי שנהנתי מהאווירה האריסטוקרטית, ומהטעמים, גם שמחתי לגלות על הקופסה שהתה הירוק של שופרסל מכיל את מרכיב הEGCG שמסייע בתהליך הרזייה ומניעת השמנה (טוב, בטח לא התכוונו שאשתה את התה ביחד עם עוגיות…) וכן נלחם בתאים סרטניים וניווניים שונים.

מה שנחמד בהפסקת התה הזו (שלא נערכה בשעה חמש כמקובל אלא דווקא בשמונה בערב) הוא שמעבר לטעמים וליתרונות הבריאותיים (וגם לאפקט המחמם שיש לתה ביום חורפי למשל כמו אלה שאמורים להגיע אלינו כבר בשבוע הבא) הוא שזה גם פסק זמן מהריצה היומיומית, וגם לא כמו קפה, לא גורם לך לנדודי שינה אלא אפילו להפך – מרגיע.

אז אולי אני לא קרובה של אליזבט השניה (והאמת, הנסיך וויליאם כבר לא כזה חתיך כמו שהיה פעם…) אבל מה רע בלפחות להכנס לאווירה?

שלושה (מרקים) בסירה אחת.

קיבלתי להתנסות שלושה מרקים חדשים של "סנפרוסט" – מרק שעועית עשיר, מרק אפונה עשיר בירקות ומרק ירקות עשיר, ואתגר- מה הדבר הכי טעים שאפשר להפיק מהמרקים הללו.

מבחינת הכנה, גם בלי יצירתיות, הם טעימים ונוחים – פותחים את השקית, מוצאים בפנים שקית נוספת של ציר, מערבבים את שתי השקיות יחד עם ליטר מים, מרתיחים, מבשלים אחרי הרתחה בין 12 ל15 דקות תוך ערבוב מדי פעם והופ – יש משהו כמו ארבע מנות מרק.

וכאן נכנס הדמיון.

או ליתר דיוק, כאן נכנס הספר האהוב עלי ביותר "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום קי ג'רום בתרגום של אהרון בר ששמר על הסגנון הבריטי ולא תרגומים מאוחרים יותר שקצת הורסים את האווירה.

בכל אופן, הקטע שהתרכזתי בו בספר היה קטע שבו מתוארים שלושת החברים ששטים על התמזה (עם הכלב) ומכינים מה שמכונה "קדרה אירית" שמשמעותה – שים בסיר כל מה שיש, בסוף יצא משהו טעים.

הקטע המקורי הולך ככה- "ג'ורג אמר שזה מגוחך לשים רק ארבעה תפוחי אדמה בקדרה אירית, לכן שטפנו חצי תריסר נוספים והכנסנו אותם בלי לקלף. הכנסנו גם כרוב וחצי חבילה של בשר בקר. ג'ורג' ערבב את כל זה ואז הודיע שנותר הרבה מקום. לכן הפכנו את שני הסלים וליקטנו את כל השרידים והשיירים היבשים והוספנו אותם לתבשיל. היו גם חצי פשטידת בשר וקצת בייקון מבושל, והכנסנו גם אותם. בנקודה זו מצא ג'ורג' חצי פחית של סלמון משומר והוא הריק את זה לסיר. הוא אמר שזה היתרון של קדירה אירית – נפטרים מכל כך הרבה דברים . דגתי כמה ביצים שנסדקו ודחפנו אותן פנימה, ג'ורג' אמר שהן יסמיכו את הרוטב". (עמוד 153-154).

בהשראת הקטע הזה הלכתי לעשות סיבוב בבית – במקרר, במזווה ובארונות, וסידרתי כל מה שמצאתי לפי סדר בישול. הכנתי את המרק לפי ההוראות המקוריות אבל התחלתי להוסיף לו דברים נוספים לפי סדר הקשיות שלהם- כי כל אחד דורש זמן בישול אחר. בין השאר הוספתי – קוביות תפוחי אדמה מבושלים, חתיכות עוף שנשארו משבת, קיטניות שונות ששמרנו בפריזר, חתיכות נקניק (ולמי שלא שומר כשרות – גם קוביות גבינה קשה מהסוג שלא נמס בקלות – מומלץ), אורז שנשאר (אני הוספתי בערך כף כי זה מה שהיה), ואפילו אטריות זכוכית קלות של מנה סינית. בסוף כשהורדתי מהאש שברתי על זה ביצה אחת וזרזפתי בעדינות כדי ליצור נטיפים קלים, וקישטתי בעלי חסה (פטנט שלמדתי במסעדות סיניות) בשביל הקראנץ' ועלי כוסברה (כי אני מתה על זה באופן כללי). כמובן שאפשר להוסיף גם שקדי מרק למשל , אם ממש רוצים שחיתות.

בתמונות למעלה – שלב איסוף המצרכים, בתמונה למטה – מה שיצא

מה שנחמד בהכנה כזו- מעבר ליתרון שצוין בספר- שמתפטרים מכל מני שאריות, זה שאף פעם זה לא יוצא אותו דבר כמו הפעם הקודמת, תמיד מרק מפתיע וחדש. (אולי בפעם הבאה אוסיף קניידעלך?)

להגיש עם לחם טרי או טוסטים קטנים.

להשיג בכל רשתות השיווק.

HELP NEEDED- זקוקה לעזרתכם.

hello my friends

i entered a film contest and made a film about "winter" and "coffee".

its only 50 seconds long and i need to reach 2500 views.

ill be gratefull for every view, and if you can share this, ill be sooooo happy.

here is the link –

http://www.youtube.com/watch?v=CGkyw2WjSkw

 

i thanks you from all my heart.

shosh

לחבריי וקוראי היקרים.

בקישור למעלה ניתן לראות סרטון של חמישים שניות שעשיתי עבור תחרות סרטונים בנושא "קפה" ו"חורף" ואני זקוקה להגיע ל2500 צפיות (או יותר, זה יהיה ממש סבבה..). אשמח לכל עזרה, צפיה והפצה.

תודה

שוש

"יה ווארדי, איזו קציצה!" – רג'ינה בתחנה.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

 

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

 

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/

חם ברגע – מבושלת.

עד היום , המילים "מרק טוב" ו"מהר" לא הלכו כל כך טוב ביחד. נכון שיש מרקים באבקה שמספיק להוסיף לכוס ולערבב עם מים רותחים ויש מרק סביר, אבל אם רוצים משהו קצת יותר איכותי, את זה קשה להשיג במהירות.

ומה לעשות שכשאנחנו חוזרים הרוסים מעייפות וקפואים מהדרך, הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לקצוץ ירקות בשביל מרק?

"מבושלת" עושה את העבודה בשבילנו ויצרה סידרה של מרקים מוכנים באיכות וטעם ביתי בשלושה טעמים – מרק ירקות וקטניות, מרק מינסטרונה ומרק שעועית, בכמות אישית של 350 מ"ל.

אופן ההכנה הוא קל – לנער קצת את השקית, לחתוך בפינה, לשים במיקרוגל בעמידה ולחמם שתיים עד שלוש דקות. זהו, מוכן.

אם יש חלה טריה עוד יותר טוב, אבל גם ככה מתקבלת קערת מרק משביעה, עשירה ומתובלת (פעם ראשונה שאני לא צריכה להוסיף מלח למשהו!).

אהבתי לקרוא (אחרי שסיימתי את הקערה כמובן) שהרכיבים הם טבעיים בלבד, לא מכילים מונו סודיום גלוטומן, צבע מאכל או חומרים משמרים וגם הקלוריות דלות למדי (57 למאה גרם).

מה שנחמד הוא שאפשר לקחת לעבודה, במקום אותן אבקות שנמסות בכוס, לשים במקרר (לא לשכוח פתקית עם השם כי נראה לי שכולם ילטשו עיניים), ואז בשעת הרעב פשוט לשים במיקרוגל שנמצא בכל מקום.

המרקים הם כמובן חלק מסידרת התבשילים לחימום ברגע שכוללת 24 תבשילים שהופכים למנה חמה, מזינה , עשירה וטעימה, בדקות ובקלות (כך שגם ילדים יכולים לחמם לעצמם).

???????????????????????????????

את התבשילים והמרקים ניתן להשיג במעל 320 סניפים של רשתות מובילות וכן להזמין בטלפון, כשבחלק מהמקומות יש גם מבצעים ששווה לבדוק.

"מבושלת"  שקיימת משנת 1988 מספקת עשרות אלפי ארוחות מוכנות מדי יום למוסדות ולקוחות פרטיים בארץ ובעולם, על ידי צוות שכולל שף מקצועי, יועץ קולינרי, טכנולוג מזון ותזונאית.

TAPS בטעם חורף.

את השיטה של TAPS הכרתי לראשונה לפני כחצי שנה, בסניף בתל אביב (http://cafe.mouse.co.il/post/2960307/), כשגיליתי איך אפשר לקבל את הגלידה המושלמת, בדיוק לפי ההעדפות האישיות.

מדובר בגלידת יוגורט בריאה במגוון טעמים, חלקם סטנדרטיים וחלקם מיוחדים, מופחת שומן (ויש טעמים נטולי שומן), טעמים ללא סוכר, טעמים ללא חלב וכדומה, והכל נשפך ממיכלים גדולים לפי הטעם והכמות של הלקוח. אחרי שבוחרים את הגלידה, בוחרים את התוספות וכאן יש מבחר ענק – סוגי שוקולדים, סוגי פירות מסוכרים או טריים, רטבים חמים או קרים, ממתקים ותוספות כולל דברים מיוחדים כמו "פירורי עוגת גבינה" ודובוני גומי למשל..

אחרי כל הבחירות (הקשות…) מגיעים לקופה, משלמים לפי המשקל והופ – יש גלידה מושלמת.

לכבוד החורף משיקים TAPS  את מחמם החורף האולטימטיבי  – הקרפ. וגם כאן כמנהגם, קרפ עם המון בחירה, עם אפשרות לבחור איזה תוספות וכמה, איזה רטבים וכמה וכדומה. מה שאהבתי בקרפ שהמתיקות שלו עדינה והבצק שלו לא כבד . בחרתי לעצמי את התוספות והרטבים שאני אוהבת (נוטלה ובננה עם סוכריות קטנות בשביל הקראנץ') ולא התאפקתי, ועל כל העסק הוספתי "שליכטה" של גלידת ריבת חלב מתוקה ומרעננת.

unnamed

אחרי כל השחיתות הזו כמובן שלא שכחתי את הגלידות והרכבתי לעצמי גלידה עם (מה שאני זוכרת ששמתי שם) – גלידת פקן, גלידת פסיפלורה חמצמצה (כדי לאזן את המתיקות), רוטב פררו רושר, רסיסי פירורי עוגת גבינה, קצת קוקוס קלוי וגם פסיפלורה טריה מלמעלה. בתמונה אפשר לראות איך זה יצא.

המלצה אישית שלי – לא לפספס את הגלידה בטעם קוקוס, שהיא ללא שומן אבל טעימה להפליא.

את כל המידע אפשר למצוא באתר :

http://www.tapstaps.com/hebrew/home/a/main/