ארכיון תגים | חורף

דומינו'ס – כי בחורף צריך חיזוקים…

חורף, לי לפחות דורש הצטיידות לא פשוטה, כי קר לי ולא נוח לי וחשוך לי (כן, פולניה שלא אוהבת לשבת בחושך…). לכן כל חיזוק הוא מבורך, ואם זה חיזוק טעים, על אחת כמה וכמה.

אז הגיעו "דומינו'ס" עם הפתרון הזה-

פיצה חדשה שעשויה מבצק מתובל עם עגבניות מיובשות בעבודת יד, תוספת לבחירה ואקסטרה גבינה 100% מוצרלה עד הקצה.

להמשיך לקרוא

החורף החם שלי עם "סוגת".

ימי הקור האחרונים הבהירו שהחורף הגיע במלוא הכוח (למרות שהחזאי בטלוויזיה עדיין טוען שזה "סתיו"). אני לא בן אדם של קור, אני בן אדם שצמוד למזגן מרגע שהטמפרטורה יורדת מתחת ל25 מעלות. ואחת הדרכים הכי טובות מבחינתי להתחמם בכלל, היא אוכל ביתי חם, משביע, מנחם ואם אפשר גם קל להכנה.

קיבלתי מ"סוגת" את "ערכת החורף האולטימטיבית" – מגוון מהקטניות והדגנים שמאפשרים הכנת הרבה מנות מהסוג הזה- תבשילים, מרקים וקדרות.

וזה מה שהיה שם:

בהתחלה חיפשתי מתכונים ברשת, אבל אחר כך למדתי את הפטנט והבנתי שבעצם אני יכולה לאלתר מה שבא לי, עם מה שיש בבית, או לשלב כל מני מתכונים ביחד, כדי ליצור את התבשיל, או במקרה שלי – המרק, שהכי מתאים לי גם מבחינת מה שיש, וגם מבחינת הטעמים.

להמשיך לקרוא

מתכון לחורף חם ובריא.

את הפוסט הזה אני כותבת אחרי חיסול לפחות שני גלילי נייר טואלט, וקולות שיעול ועיטוש שבוודאי עצבנו את השכנים ברדיוס של שני בניינים לפחות. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי בדיוק אתמול קיבלתי להתנסות שני מוצרים שהולכים להבריא אותי במהירות, ועל הדרך גם להיות טעימים.

במה מדובר?

אז ארוחת הערב שלי היום תהיה חבילת "מג'דרה קינואה אורגנית" של "תבואות" שכוללת שקית מלאה בקינואה לבנה, עדשים אדומות ובורגול. במקור אמורים להכין מזה תבשיל, אבל אני כשראיתי את האוסף הזה החלטתי ללכת על הכיוון האהוב עלי- גירסה של סלט טבולה. אני אבשל את התערובת, אוסיף המון המון המון עלים (כוסברה, נענע ופטרוזיליה חתוכים דק), טיפה פילה של לימונים , גם בחתיכות ממש דקות, כמעט "בקבוק בקבוק", קצת גרגירי רימון (אפשר גם חמוציות, אני חולה על רימונים), וחופן קטן של קוביות גבינה צפתית. על הכל מתז של שמן זית איכותי, ומיץ לימון היישר מהלימון, קצת מלח ופלפל שחור, ויש לי ארוחה משביעה, בריאה ,לא מכבידה ובעיקר כייפית. (אגב, זה הולך מצוין גם כתוספת לחביתה למשל). את תערובת הקינואה אני מוסיפה חמה הישר מהבישול כך שכל המנה חמה, אבל אפשר בהחלט להכין מראש את הדגנים המבושלים, ולעשות סלט קר.

להמשיך לקרוא

אוסם – לחורף חם ב69 קלוריות בלבד.

כששואלים מישהו מה האסוציאציות הקולינריות שלו מהמילה "חורף", אחד הדברים הראשונים שהוא יגיד, אולי חוץ מ"חמין", זה "מרק". כי מרק מתפשט לנו מהפה לתוך הגוף ומעביר גל של חום וביתיות. הבעיה שמרקים צריך גם לבשל, וכשחוזרים רטובים כמו חתול רחוב ועצבניים כמוהו, להתחיל לקלוף ירקות ולבשל ציר זה ממש לא לענין.

מצד שני, מרקים "אינסטנט" בדרך כלל נושאים טעמי לוואי לא הכי נחמדים.

להמשיך לקרוא

חמים וטעים עם נביעות.

האמת, הפעם אני מרגישה שהקדמתי את זמני. קיבלתי להתנסות מים בטעמים של נביעות, והפעם בטעם שקד דובדבן, והחידוש היה שזוהי מהדורת חורף שניתן לחמם ולשתות חם.

להמשיך לקרוא

מומלצי חודש ינואר- מתוק, בריא ומשתלם.

חודש ינואר הביא איתו המון מוצרים כיפיים ואיכותײם למדפים, והבחירה היתה קשה. הקרבתי את גופי ואת גזרתי (האלוהית) וניסיתי , והנה המסקנות שלי למומלצי חודש ינואר.

ראשית כל- איך אפשר בלי משהו מתוק? ליתר דיוק – משהו קטן, מתוק, מהיר, וכייפי, ואם אפשר תוצרת בית, זה הכי טוב, או במילה אחת  – "עוגיה". במקרה שלנו במשמעות כפולה.

מה הכוונה? מעבר ל"עוגיה" במשמעות הדבר הכייפי והטעים הזה, "עוגיה" הוא גם קונדיטורית בוטיק משפחתית ביבנה, שבה תומר וענת שמיר מגשימים את חלומה של ענת עוד מבית הוריה- הכנת עוגיות איכותיות במיוחד ובעיקר משדרות את החום הביתי בצד המקצועיות . התוצאה- מגוון עוגיות רחב כמו  – "עוגיות קרנצ'יות" – שמבוססות על המון דברים בריאים וטובים כמו שקדים, גרעיני חמניה, שומשום, חמוציות, גרעיני דלעת ועוד כל טוב, ללא תוספת קמח. אין לי מושג איך ענת הצליחה לגבש את הבריאות הזו לכדי עוגיה, אבל זה עובד, והתוצאה מצד אחד לא קשה ולא שוברת שיניים כמו שאנו מכירים ב"שומשומיות" למיניהן, ומצד שני מספיק חזקה כדי לא להתפורר.

האמת שקיבלתי את הקופסה הזו בערב, הספקתי לצלם והשארתי על השולחן בסלון. יצאתי לטיול של כמה שעות . כשחזרתי מצאתי רק פירורים. בני הבית הואילו בטובם להשאיר לי עוגיה אחת שלמה לטעימה. (אז העצה של – קנו שתיים והחביאו אחת לעצמכם).

עוד עוגיות בסידרה הן למשל "עוגיות סבא שוקולד" שמכילות המון שוקולד מריר ולבן (ענת משתמשת בשוקולד בלגי איכותי), ויהיו מצויינות למשל במשלוחי המנות של פורים שתיכף מגיע (רמז רמז למי ששולח לי…) ועוגיות מלוחות משומשום עם המון גבינות כמו פרמז'ן, קשקבל וצ'דר שמקבלים חיזוק של גרעיני חמניה, דלעת, שומשום ועוד, ונותנים לנו גם קצת להרגע מהמתוקים.

כל העוגיות הן על בסיס חמאה (ולא סתם המטבח הצרפתי למשל כל כך משוגע על חמאה, כי כל דבר על בסיס חמאה תמיד משתבח בכמה דרגות נוספות) , לא מכילות חומרים משמרים, וכמובן הכל עבודת יד.

העוגיות נמכרות במעדניות , קונדיטוריות ומאפיות ברחבי הארץ כמו ספייס, לגעת באוכל, יוז'י, גולדשטיין ועוד, וגם בחנות המפעל ביבנה (רחוב הירמוך 1, טלפון 052-2579383) והן כשרות חלביות בהשגחת הרבנות של יבנה.

עוד מידע בדף הפייסבוק של "עוגיה" http://on.fb.me/1Eg65eB

ומה יותר טוב עם עוגיות מאשר תה, רצוי תה מחליטות צמחים בריאות?

והחידוש- חברת "סרמוני" שמייצרת תה פרימיום בישראל, מביאה לנו לכבוד חג הטבע האולטימטיבי- הוא ט"ו בשבט, שתי חליטות מיוחדות – חליטת פירות יער, וחליטת לימונית ולואיזה.  

החליטות, שעשויות מעלים שלמים וחלקים גדולים של הצמחים, נמצאות בתוך שקיקים דמויי פירמידה כך שאפשר למצות עד תום את כל הטוב שבהן. ומה הטוב? או – יש הרבה, תתכוננו לרשימה מלאה בריאות –

צמח ההיביסקוס, ביחד עם פרי סמבוק שחור ותמצית פירות יער, מרכיבים את חליטת "פירות יער" וביחד עובדים על מגוון בעיות בריאותיות – חיזוק מערכת החיסון (שזה טוב בעצם לכל אחד, לווא דווקא למי שחולה או שיש לו בעיה), הורדת חום, טיפול בבעיות במערכת העיכול, מניעת זיהומים וברוח התקופה גם מלחמה בשפעת ותופעותיה. (ושמענו לאחרונה שהחיסונים לא ממש עוזרים, אז הרפואה הטבעית והעממית עושה את זה במקומם).

צמחי הלימונית והלואיזה מרכיבים את החליטה בשם זה, וגם הם מונעים בעיות במערכת העיכול, משככים כאבים, מטפלים בנדודי שינה, מקלים על דלקות גרון ושיעול ומכילים גם חומרים שנלחמים בתאים סרטניים.

החלטתי לשלב את שני הדברים, שידכתי את הלימונית והלואיזה לעוגיות המתוקות, ואת פירות היער שהם יותר מתוקים, לעוגיות המלוחות . יצאו יופי של נשנושים חמים וכייפיים לחורף ובכלל.

החליטות הן כשרות פרווה, וניתנות להשגה ברשתות כמו טבע עדן מרקט, ניצת הדובדבן, קסטל מרקט ועוד, וגם דרך האתר (ועוד מידע חשוב) –

www.ceremonietea.co.il

ובפינת ה"משתלם במיוחד" – כולנו אוהבים פסטה, כולנו אוהבים איכות, וכולנו אוהבים שלא צריך לשלם יותר מדי עבור פסטה איכותית ועדיין לשמור על הסטנדרט.

הפתרון הוא של "תומר" – יבואני מזון שמביאים לנו עכשיו את "LA PASTA"

מהי "לה פסטה"? פשוט פסטה איכותית, שפותחה בשיתוף עם חברת מזון איטלקית מובילה, ברמת פרימיום, ומה שהכי נחמד? המחיר זול בכ35% ממחירי פסטות מקבילות בשוק.

כרגע אפשר להשיג בארץ ברשתות השיווק השונות שבעה סוגי פסטה של "לה פסטה" – כולל ספגטי, פרפלה, פוזילי, פנה ועוד, הכל ממאה אחוזי חיטת דורום משובחת. בעתיד יצטרפו גם מוצרי פסטה כמו לזניה וקנלוני, רטבים לפסטה, מוצרי עגבניות וניוקי.

עכשיו, בהיותי בשלנית קטנה מאד, ועצלנית די גדולה, פסטה מככבת אצלי כל פעם שרוצים ארוחה מהירה ומשביעה. גם בני המשפחה האחרים הולכים בעקבותי ומתמחים בכל סוגי הפסטה האפשריים. ניסינו את הפסטה בערב שבת, ביחד עם הרוטב הכי פשוט על עגבניות ובזיליקום. הטעם לא רק שהיה טוב, הבישול הניב פסטה בדיוק בדרגה שאנחנו אוהבים, כמו שאנחנו רגילים, אלא שאף אחד לא יכל להבדיל בינה לבין מותג ידוע ויקר הרבה יותר שאנו קונים מדי פעם.

פתרון מצוין של שמירה על איכות מצד אחד ,ועל תקציב מהצד השני.

הפסטות מעוצבות באריזות בולטות וצבעוניות על מדפי רשתות השיווק כך שלא צריך לחפש הרבה.

וכדי שתבינו כמה זה חסכוני – אריזה בת 400 גרם, עולה 3 (!!!!) – כן, שלושה שקלים בלבד לאריזה, וזה לא הכל כי יהיה גם מבצע קבוע של 4 אריזות בעשרה שקלים (!!!!!), כלומר אריזה בשניים וחצי שקלים, כך שאפשר לארגן ארוחות למשפחה לפחות ליומיים שלושה במחיר של פחות ממנת פלאפל אחת !.

הכשרות היא של חתם סופר בבני ברק וכאמור ניתן להשיג את המוצרים ברשתות השיווק.

 

סרירצ'ה- המחמם הרשמי של החורף.

טוב, למי שלא יודע, ואני מתקשה לחשוב על מישהו שלא יודע, יש לי שורשים פולנים. כלומר, מצד אחד טעמי חריף אף פעם לא היו כוס התה שלי. מצד שני, פחות מ25 מעלות צלזיוס ואני  רועדת בתוך שמיכות, כרבוליות ומעילים מהסוג שבצבא כבר נטשו מזמן.

לכן תוכלו להבין את הדילמה שלי – לנסות או לא לנסות את SRIRACHA – הפיצה החדשה של "דומינו'ס" שאמורה לחמם לי את החורף בעזרת רוטב מיוחד בשם "סרירצ'ה" היישר מתאילנד דרך כיבוש כל הלבבות והתיאבון של ארצות הברית.

האמת לא הכרתי את הרוטב. אצלנו בבית שולט בעיקר הצ'ילי המתוק, ובמסעדות לפעמים החלק הגברי של הבית אוהבים להוסיף צ'ילי חריף.

אז לפני שהתנסיתי בפיצה, עשיתי שיעורי בית ובדקתי מה זה בכלל הרוטב הזה. גיליתי שמדובר ברוטב שהומצא בתאילנד בעיר סי-רצ'ה, ומכאן השם, והוא מכונה גם "רוטב התרנגול " למרות שאין לו שום קשר לעוף, והוא מבוסס על פלפלי צ'ילי בדרגות חריפות שונות, שום, סוכר ומלח.

זה נראה קצת מפחיד מבחינת חריפות, אבל אז קראתי כבר שכש"דומינו'ס" אימצו את הרעיון, הם שילבו אותו עם רוטב העגבניות הקלאסי, כך שעכשיו הוא מוגדר רק כ"פיקנטי" והשוס הגדול הוא שכשמשתמשים ברוטב הסרירצ'ה מקבלים אפקט של העצמת הטעמים האחרים ולא רק חריפות, כלומר נהנים יותר מהגבינה והתוספות.

ככל שהרבתי לקרוא, הבנתי איזה להיט גדול זה בארצות הברית, כששם מוסיפים אותו לכל דבר- מפירות ים, דרך פיצות, מאפים ואפילו ממתקי שוקולד.

עכשיו כבר באמת הייתי סקרנית.

נכנסתי לאתר של דומינו'ס (http://www.dominos.co.il/ ) שהוא אתר מאד ידידותי וקל להזמנה דרכו, והפיצה יצאה לדרכה – אלי.

הזמנו את הפיצה עם תוספת חצי חצי של זיתי קלמטה ושל פטריות. על הפיצה היו פסים של הרוטב. אזרתי אומץ (בעיקר כי גם רציתי להצטלם) ונגסתי. הופתעתי – הפיצה בהחלט פיקנטית אבל ממש לא "חריפה אומץ". חיסלתי שתי פרוסות בלי למצמץ (האחרים בבית לקחו לי את השאר…).

ראיתי באתר שאפשר לבקש גם "אקסטרה חריף".

אהבתי שהחריפות לא כיסתה על הטעמים אלא להפך, הדגישה אותם.

פיצת "דומינו'ס סרירצ'ה" היא החידוש של "דומינו'ס" לחורף , כי בכל שנה חייבים לחדש בפיצה מעניינת, מקורית , ובעיקר טעימה, שעברה שלבי פיתוח ארוכים והתאמה לטעם הישראלי (ולכן גם אינה בטעם "חריף מאתגר" אלא פיקנטי ) ושילוב עם רוטב העגבניות המוכר והאהוב של "דומינו'ס" וחומרי הגלם המשובחים.

לרגל ההשקה ניתן לרכוש עד סוף פברואר את סידרת הפיצות החדשה במחיר מבצע של 49.90 ₪ לכל פיצה בקנייה של שתיים. ניתן גם לבקש את הרוטב כתוספת על חטיפי גבינה או כפסים על הפיצה.

ב"דומינו'ס" ניתן להמיר כל פיצה לפיצה ללא ה"קשה" או לבסיס של קמח מלא, או לטבעונית, או כמובן – עם רוטב הסרירצ'ה.

חורף לוהט!!

חורף חם בפרתם.

את "מבשלים חוויה" בראשון לציון אני מכירה לא מהיום, וזכיתי להשתתף במגוון סדנאות שם בניצוחו של השף המוכשר יניב פרתם, ואחרים.

החורף המתקרב היה תירוץ מצוין לסדנת מרקים משודרגים באמצעות כל מני תוספות יאמיות. (ושווה לעיין טוב טוב בתיאורי המנות כי בפוסט מסתתרים המון טיפים של השף יניב…)

השדרוג הראשון שראינו היה מוצרים של "מאסטר שף" – שכוללים כל מני תוספות מאד כייפיות למרקים המוכנים- כמו קרוטונים קראנצ'יים בשני טעמים – בתיבול פפריקה עדין, ובתיבול שום, בצל ונגיעות פטרוזיליה. לא להאמין כמה שקרוטונים כאלה מוסיפים טעם למרק, בעיקר בגלל הניגודיות – הקרוטונים ה"נגיסים" לעומת קטיפתיות המרקים (ותיכף נספר לאיזה מרקים הוספנו אותם). מה שנחמד הוא הגודל – גודל מיני , בערך בגודל של שקדי מרק ממוצעים – שבניגוד לקרוטונים גדולים יותר, שהופכים לסלעים בפה ולא נוחים לאכילה, הקרוטונים של "מאסטר שף" הצטרפו בצורה מושלמת למרקים שהכין שף יניב. חלק מהסיבה שהם השתלבו כל כך טוב היתה שהם עוברים תהליך ייחודי של טיגון קצר שסוגר אותם ומטמין בתוכם את כל הטעמים בלי שיהפכו לספוגיים במרק.

ולאיזה מרקים הם הצטרפו?

קודם כל למרק בצל צרפתי כמובן, שאליו הקרוטונים הם "מאסט" – מרק שהכיל כמובן בצלים פרוסים לטבעות שאודו  בחמאה (צרפתי או לא צרפתי?) – אגב, לפי שף פרתם אפשר להחליף כל שומן בכל שומן, רצוי שומן מוקשה בשומן מוקשה אחר, כך שמי שרוצה להשתמש בתחליפי חמאה בגלל כשרות או רגישות כלשהי, זה בהחלט ייתכן. בכל מקרה, אחרי שהבצלים אודו הוא הוסיף יין לבן, תיבול של עלי דפנה וגרגרי פלפל אנגלי (ולמדנו ממנו ששני התבלינים הללו עובדים על הטעם החמישי- האוממי, שמגביר את התחושות בפה לטעמים השונים), מים, מלח וסוכר. במקביל הוא הכין בלילה של קמח ומים כדי לעבות את המרק והגיש עם הקרוטונים וכמובן פרמז'ן מגורר.

המרק הזה היה המקום השני מבחינת הפייבוריטים האישיים שלי.

אגב, ל"מאסטר שף" יש גם קרוטונים לסלט בתיבול בזיליקום ועגבניות, ובגירסה של אקסטרה ארוכים. על המדפים ניתן למצוא עוד המון מוצרים מהסידרה כמו מיקסים שונים לתוספת לסלט, פירורים לחם ועוד – שווה לבדוק על המדף.

עוד מוצר מדליק וחדשני של "מאסטר שף" היה "שבבי בצל מטוגן" שכשמם הם – חוסכים לנו את טיגוני הבצל למינהם וגם הרבה פחות שומניים מבצל שטוגן עצמאית. אנחנו לא חיכינו למרקים, ופשוט נשנשנו כמעט את כל החבילה כחטיף בזמן שהמרקים התבשלו.

השבבים כמובן טובים לכל שימוש של בצל מטוגן – ואני יודעת שאנסה אותם כבר בקרוב בתבשילי אורז וכמובן בחביתות, פיצות וכדומה.

המרק השני שנהנה מהקרוטונים היה מרק קרם אפונה שבו השף פרתם  טחן בסיר ירקות מבושלים – אפונה (קפואה או יבשה), בצלים, סלרי וחצי ראש שום קלוף, ואז עשה את הטריק המיוחד שלו – איך שומרים על הטעם המקסימלי של שום?

בניגוד לדעה הרווחת שבה מטגנים שום בתחילת הבישול ואליו מוסיפים את המצרכים, השף יניב טיגן שום בכמות נדיבה של שמן זית, ואז בסיום בישול המרק, הוא הרים את המחבת ובבת אחת הפיל את השום למרק החם. התוצאה היתה קודם כל ריח נפלא שהתפשט בכל המטבח, ואז תוספת טעם תיבולית-שומית-מגרה במיוחד למרק.

(בתמונה למעלה – הטריק של שף יניב והשום).

"ברילה" הביאה לנו גם היא תוספות שמשדרגות את המרקים – "פסטה מיסטה" שהיא למעשה שלושה סוגי פסטה שונים באריזה אחת, שמתבשלים ביחד. ו"פסטה דיתליני ריגטי" – פסטה שמתאימה גם למרק- והיא מכילה אטריות בגודל פתיתים (שלמעשה שף פרתם בישל כמו פתיתים ויצא יופי).

(בתמונות למעלה ולמטה- הפסטה ואיך היא נראית אחרי בישול).

את ה"מיסטה" אהבתי במיוחד בלי קשר למרקים, כי המרקמים הם מאד שונים ומוסיפים ענין למנה.

בפסטה הזו השתמש השף למרק מינסטרונה עשיר במיוחד, כשהטוויסט שלו היה שימוש בירקות שעברו קליה על אש גלויה וקילוף (כמו שעושים בדרך כלל לחציל). הפעולה הזו הוסיפה טעם קלוי מעושן עדין למרק. השף חתך את הירקות הקלויים לקוביות, אידה אותם, הוסיף רוטב עגבניות ומים, תיבל בטימין ואורגנו לאווירה איטלקית במיוחד ובישל. אחר כך הוסיף את הפסטה ובישל עוד קצת עד שהתרככה. גם המרק הזה הוגש עם פרמז'ן. (והאמת שאפשר להוסיף לו, כמו לכל המרקים, גם את הקרוטונים).

ה"פסטה  דיטליני ריגטי" הצטרפה למרק לימון חורפי מיוחד, שהכיל קוביות תפוחי אדמה, סלרי, בצל ירוק וכמובן שני לימונים סחוטים. גם למרק הזה נוספו שיני השום באותה שיטה של "הרגע האחרון" והמרק הגיע עם הוראות מדוייקות –

לרפד את הקערית בפתיתי ה"פסטה דיתליני ריגטי" המבושלים, להניח עליהם מהמרק ולהנות מכל טיפה. הפסטה העשירה עוד יותר את המרק. (אגב, אחד היתרונות הגדולים של "דיתליני ריגטי" הוא שהפסטה נשארת באותו גודל ולא מתנפחת, כך שהיא מתאימה בדיוק לגודל של כף מרק).

טיפ חשוב של שף יניב– אף פעם לא לשים אטריות במרק אם לא מתכוונים לאכול אותו מיד. אטריות נוטות להתנפח כך שאם נאכסן במקרר למשל מרק עם איטריות, הם יספגו את כל הנוזלים ולמחרת נקבל יציקה של פסטה מנופחת, דלילה וחסרת טעם.

הפסטות כמובן עשויות, כמו כל מוצרי "ברילה" מ100% חיטת דורום. "ברילה" מייצרת פסטה כבר 135 שנים בטכנולוגיות מתקדמות וחומרי גלם משובחים ולכן מוגדרת כ"פסטה פרימיום".

השדרוג האחרון שנוסף למרקים היא ה"שמנת אורז לבישול ואפיה " של אלפרו. אלפרו מוכרת בזכות המשקאות על בסיס צמחי ומוצרי מזון כמו מרגרינה, מעדנים, תחליפי יוגורט ושמנת וכו'). בעזרת שמנת הבישול החדשה מקבלים כמה יתרונות – ראשית, חגיגה לטבעונים ולמי שנמנע ממוצרי חלב מטעמי בריאות או אידאולוגיה. שנית – לשומרי הכשרות מאפשר הגשת מרק בטעם "חלבי" למנה ראשונה בארוחה בשרית למשל, או אם לא עבר די זמן מהארוחה הבשרית לפי ההלכה. מעבר לכך – הוא גם דל שומן וללא כולסטרול.

השף יניב השתמש ב"שמנת האורז" של אלפרו לשני מרקים –

מרק ארטישוק ירושלמי – שהכיל גם כרישה, שום, סלרי ואת שמנת "אלפרו" אורז, ואחרי בישול הירקות ותיבולם הוא טחן את הכל, ואז הכין את ההפתעה (אמרתי לכם שכדאי לקרוא היטב את תיאורי המרקים?) – פסטו של ריחן, רוקט, שום ושקדים קלויים עם המון שמן זית, ששימש להגשה ולתוספת טעם. ההוראות היו – מיזגו לכם מרק, הוסיפו מעל כף נדיבה (לפי הטעם) של פסטו וערבבו. גן עדן.

ואז- אז הגיע המרק שזכה למקום הראשון אצלי ואצל הרבה אחרים – מרק ערמונים. אין כמו ערמונים לתת לנו הרגשה חורפית מענגת, שזורקת אותנו הישר לעולם הקסום של אגדות הילדים, היערות, השלג, והחמימות. המתכון של השף היה פשוט – הוא הניח בסיר ערמונים טריים קלופים (אפשר גם את אלה שבוואקום) ובישל אותם עם קוביות בטטה, סלרי, גזר, בצל, תיבול וכמובן את שמנת האורז של "אלפרו". (הוא אגב סיפר שבניסויים שערך, אנשים לא יכלו להבדיל בין מרק שבושל עם שמנת חלבית, לבין מרק שבושל עם שמנת "אלפרו"). אחרי הבישול הגיעה עוד הפתעה- המרק מומלץ להגשה בספלוני אספרסו או כוסיות "שוט" עם תוספת של אגוז פקן סיני מלמעלה (או במקרה שלי – חופן).

אוי, זה היה עונג….

כתובות חשובות

פרתם – http://www.mevashlim.co.il/

אלפרו  – www.alpro.com

ברילה – http://www.barilla.co.il/  (אתר עם המון טיפים, מתכונים והפתעות).

שעת התה של "שופרסל".

שעת התה של "שופרסל".

"אליזבט יקירתי" האישה המבוגרת פנתה אל הצעירה יותר, שישבה בסמוך, עטופה בצעיף בדוגמת פייזלי, "האם תרצי לשתות את התה כעת"? . הצעירה יותר הקרויה "אליזבט" נשענה על כיסא הגן הלבן, התבוננה סביב, הריחה את הניחוח שבקע משיח הוורדים הסמוך, והנהנה "בהחלט" אמרה.

המבוגרת הרימה את אצבעותיה וסימנה למשרת שעמד זקוף וחיכה להוראותיה, והוא כבר ידע מה לעשות – חיש מהר על השולחן הוצב מגש בעל כמה קומות, בקומה התחתונה עוגות תבלינים ריחניות, בקומה האמצעית פרוסות לחם לבן וכהה מרוחות בגבינה ומקושטות בחתיכות מלפפונים חיים וכמה גרגרי קימל ופפריקה מתוקה עליהם, ובקומה העליונה לחמניות "סקונס" עם קעריות קטנות של חמאה וריבה.

ליד המגש הונחו קומקומי חרסינה שהלובן שלהם היווה ניגוד לחום שבקע מהפתחים – הפיה העליונה והמכסה הדקורטיבי. בעדינות אין סופית הניח המשרת כוסות חרסינה תואמות עם עיטורים יפיפיים ומזג לתוכן את התה המהביל, משאיר לשתי הנשים להחליט כמה סוכר יבחרו להוסיף.

טוב, אז כל זה קורה באנגליה. לא בפתח תקווה.

(ותראו איזה כוסות מגניבות הבאתי מלונדון..)

אבל גם בפתח תקווה אפשר להנות מתה איכותי בשלל טעמים, שיש לו גם יתרונות בריאותיים.

"שופרסל" צ'יפרו אותי הפעם בארבעה סוגי תה- שניים של תה ירוק- בטעמי יסמין ולימונית ולואיזה, ושניים של חליטות קמומיל ונענע.

החלטתי להביא את האווירה הבריטית והדרך הטובה ביותר היא לפלוש למערכת העדינה והאלגנטית של אמא שלי (כלים בני קרוב לחמישים שנה, שנראים כאילו נוצרו היום…).

בחרתי בטעם האהוב עלי – לימונית ולואיזה כמובן, כמעט ולא הוספתי סוכר (אני מעדיפה את הטעם הטבעי), מה שלא מנע ממני להוסיף את הMUST- עוגיות כמובן .

תוך כדי שנהנתי מהאווירה האריסטוקרטית, ומהטעמים, גם שמחתי לגלות על הקופסה שהתה הירוק של שופרסל מכיל את מרכיב הEGCG שמסייע בתהליך הרזייה ומניעת השמנה (טוב, בטח לא התכוונו שאשתה את התה ביחד עם עוגיות…) וכן נלחם בתאים סרטניים וניווניים שונים.

מה שנחמד בהפסקת התה הזו (שלא נערכה בשעה חמש כמקובל אלא דווקא בשמונה בערב) הוא שמעבר לטעמים וליתרונות הבריאותיים (וגם לאפקט המחמם שיש לתה ביום חורפי למשל כמו אלה שאמורים להגיע אלינו כבר בשבוע הבא) הוא שזה גם פסק זמן מהריצה היומיומית, וגם לא כמו קפה, לא גורם לך לנדודי שינה אלא אפילו להפך – מרגיע.

אז אולי אני לא קרובה של אליזבט השניה (והאמת, הנסיך וויליאם כבר לא כזה חתיך כמו שהיה פעם…) אבל מה רע בלפחות להכנס לאווירה?

שלושה (מרקים) בסירה אחת.

קיבלתי להתנסות שלושה מרקים חדשים של "סנפרוסט" – מרק שעועית עשיר, מרק אפונה עשיר בירקות ומרק ירקות עשיר, ואתגר- מה הדבר הכי טעים שאפשר להפיק מהמרקים הללו.

מבחינת הכנה, גם בלי יצירתיות, הם טעימים ונוחים – פותחים את השקית, מוצאים בפנים שקית נוספת של ציר, מערבבים את שתי השקיות יחד עם ליטר מים, מרתיחים, מבשלים אחרי הרתחה בין 12 ל15 דקות תוך ערבוב מדי פעם והופ – יש משהו כמו ארבע מנות מרק.

וכאן נכנס הדמיון.

או ליתר דיוק, כאן נכנס הספר האהוב עלי ביותר "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום קי ג'רום בתרגום של אהרון בר ששמר על הסגנון הבריטי ולא תרגומים מאוחרים יותר שקצת הורסים את האווירה.

בכל אופן, הקטע שהתרכזתי בו בספר היה קטע שבו מתוארים שלושת החברים ששטים על התמזה (עם הכלב) ומכינים מה שמכונה "קדרה אירית" שמשמעותה – שים בסיר כל מה שיש, בסוף יצא משהו טעים.

הקטע המקורי הולך ככה- "ג'ורג אמר שזה מגוחך לשים רק ארבעה תפוחי אדמה בקדרה אירית, לכן שטפנו חצי תריסר נוספים והכנסנו אותם בלי לקלף. הכנסנו גם כרוב וחצי חבילה של בשר בקר. ג'ורג' ערבב את כל זה ואז הודיע שנותר הרבה מקום. לכן הפכנו את שני הסלים וליקטנו את כל השרידים והשיירים היבשים והוספנו אותם לתבשיל. היו גם חצי פשטידת בשר וקצת בייקון מבושל, והכנסנו גם אותם. בנקודה זו מצא ג'ורג' חצי פחית של סלמון משומר והוא הריק את זה לסיר. הוא אמר שזה היתרון של קדירה אירית – נפטרים מכל כך הרבה דברים . דגתי כמה ביצים שנסדקו ודחפנו אותן פנימה, ג'ורג' אמר שהן יסמיכו את הרוטב". (עמוד 153-154).

בהשראת הקטע הזה הלכתי לעשות סיבוב בבית – במקרר, במזווה ובארונות, וסידרתי כל מה שמצאתי לפי סדר בישול. הכנתי את המרק לפי ההוראות המקוריות אבל התחלתי להוסיף לו דברים נוספים לפי סדר הקשיות שלהם- כי כל אחד דורש זמן בישול אחר. בין השאר הוספתי – קוביות תפוחי אדמה מבושלים, חתיכות עוף שנשארו משבת, קיטניות שונות ששמרנו בפריזר, חתיכות נקניק (ולמי שלא שומר כשרות – גם קוביות גבינה קשה מהסוג שלא נמס בקלות – מומלץ), אורז שנשאר (אני הוספתי בערך כף כי זה מה שהיה), ואפילו אטריות זכוכית קלות של מנה סינית. בסוף כשהורדתי מהאש שברתי על זה ביצה אחת וזרזפתי בעדינות כדי ליצור נטיפים קלים, וקישטתי בעלי חסה (פטנט שלמדתי במסעדות סיניות) בשביל הקראנץ' ועלי כוסברה (כי אני מתה על זה באופן כללי). כמובן שאפשר להוסיף גם שקדי מרק למשל , אם ממש רוצים שחיתות.

בתמונות למעלה – שלב איסוף המצרכים, בתמונה למטה – מה שיצא

מה שנחמד בהכנה כזו- מעבר ליתרון שצוין בספר- שמתפטרים מכל מני שאריות, זה שאף פעם זה לא יוצא אותו דבר כמו הפעם הקודמת, תמיד מרק מפתיע וחדש. (אולי בפעם הבאה אוסיף קניידעלך?)

להגיש עם לחם טרי או טוסטים קטנים.

להשיג בכל רשתות השיווק.