ארכיון תגים | דיאטה

קיץ בטבע.

בקיץ חם. בקיץ הישראלי חם מאד . לאף אחד אין כוח למנות כבדות, והתפריט הופך להיות עשיר בפירות וירקות, שהם גם בריאים, גם קלים לעיכול, וגם טעימים.

קיבלתי להתנסות חבילת מוצרים שהפכו אצלי לחגיגה קיצית צמחונית כייפית.

להמשיך לקרוא

"מתוקים ובריאים" – הבריאות שבמתיקות.

המילים "מתוק" ו"בריא" בדרך כלל לא הולכות ביחד. לצערי ולצערם של בערך כל יושבי הגלובוס. אז איך בכל זאת משלבים בין השניים? האם בכלל אפשר?

גלית שלגי , כספורטאית, תמיד דאגה למשקל, מה שאומר תפריטים מדוייקים, כשמתוקים הם בדרך כלל מחוץ לתחום. ומה קורה כשמשהו אסור? נכון, רוצים אותו עוד יותר, ובסוף מתפוצצים ומתפרעים, כי ביננו, אף אחד לא רואה בתפוח – קינוח.

להמשיך לקרוא

דיאטת קונטור- יומן מסע

ראשית ההקדמה- כמו בכל קבוצת תמיכה – "אני שוש, ואני בלוגרית", מה שאומר גם – "אני שוש ואני אוכלת המון." . כשנמצאים המון במסעדות, כשמקבלים מוצרים להתנסות, כשיש גם בדרך כלל אלכוהול בעסק, זה מתבטא בעיקר ב"תוספות" שמצטברות בכל מני מקומות בגוף. לא אחשוף כמה אבל אלה בהחלט תוספות לא רצויות.

מה עושים?

להמשיך לקרוא

לחורף חמים , טעים ובריא!

מוצרים חדשים עלו על המדף, כדי לעשות לנו חמים, נעים וטעים בחורף המתקרב  אלינו בצעדי ענק.

אז על מה נתענג ?

קודם כל צריך לשתות משהו, ואת זה מביאה לנו "פרימור" עם "מיץ רימון תפוח". מיץ רימונים זוכה לפופולאריות רבה הן בשל טעמו והן בשל היתרונות הבריאותיים שלו. אם מוסיפים לו מיץ תפוחים בכלל מקבלים חוויה מתוקה ועשירה, שטובה בפני עצמה וגם בשילובים נוספים (וכן, ניסיתי גם בקוקטיילים אלכוהולים ויצא פיגוז- גם מבחינת מראה יפיפה וגם מבחינת הטעם).

המיץ מכיל 60% מיץ רימון סחוט, ו40% מיץ תפוחים (שני דברים שמאד קשה לסחוט בבית ומאד נוח שיש בבקבוק מוכן). כמובן שאין בבקבוק תוספת חומרים משמרים או תוספת סוכר. המיץ מצטרף לסדרת הרימונים של "פרימור"  שמאד מצליחה בארץ.

(אגב, טיפ שלי – ממליצה לשפוך מעט מיץ על סלט פירות שכולל נניח תפוחים ,פירות הדר ובננות. יוצא רוטב מצוין).

החידוש השני הוא של "אחוה" והוא "עוגיות שקדים פריכות" – מה שיכול ללכת מצוין עם המיץ מהפיסקה הקודמת. מדובר בעוגיות פרימיום  שמכילות 12% שקדים, והן טעימות, נימוחות ובעיקר בעלות טעם ביתי.  המחיר אטרקטיבי במיוחד (10-13 שקלים לאריזה של 300 גרם שזה המון עוגיות) והן מצטרפות להרבה מאפיי פרימיום של "אחוה" כמו עוגות בראוניז עם 20% שוקולד מריר, עוגיות טחינה עם 18%  טחינה ועוד.

אז מה יותר יותר מאשר יום חורפי, גשם זלעפות בחוץ, ברקים ורעמים, לשבת עם כוס תה חמה וריחנית ועוגיות פריכות וביתיות בטעם שקדים?

חברת "אחוה" היא חברה וותיקה שמאז שנת 1929 מתמחה במוצרי חלוה, טחינה ודברי מאפה, כמו גם מוצרים ללא סוכר, עוגות ומאפים, חטיפי דגנים, תרכיזים לשתיה וממתקים. (כשר בד"צ).

ולעוד מוצר עם דגש בריאותי – סדרת מוצרי מיקס פירות יבשים ואגוזים של "קולומבוס" תחת השם MIX IN – שפותרת לנו בצורה בריאותית במיוחד את הצורך עתיק היומין של "לנשנש". כולנו אוהבים דברים קטנים, טעימים ושאפשר למצוא בכל מקום, כדי להרגיש משהו טעים בפה. הבעיה היא מלכודות כמו קופסת המתוקים המשרדית, עוגות יום הולדת ודוכני שווארמה… בשקיות ה"מיקס אין" – בשלב זה שלושה טעמים – מיקס פירות יבשים ואגוזים, מיקס פירות יבשים טרופיים ואגוזים ומיקס חמוציות , צימוקים ואדממה, אפשר למצוא משהו לנשנש אבל שיהיה גם בריא ויתן אנרגיה להמשך הפעילות. מצוין לספורטאים, שוחרי בריאות, טבעוניים או "סתם" אנשים שמעדיפים שאם כבר מנשנשים, שיהיה משהו בריא . המיקסים מתאימים מצוין גם לדייסות וליוגורטים, ואישית אני שמה גם בסלטי עלים למיניהם.

האריזות קטנות ונוחות לנשיאה (30 גרם – מאה קלוריות בלבד) כך שאפשר גם לשלוט בכמות וגם שהן יהיו זמינות בכל מקום – בעבודה, בלימודים, בנסיעות ובחדר הכושר.

מה שאהבתי במיוחד הוא השילובים המיוחדים של הטעמים. אצלנו בבית זה נחלק בעיקר בין הפירות הטרופיים (שהאמת, אפשר להוסיף גם לקינוחים מתוקים ) לבין המיקס עם האדממה, שהוא יוצא דופן יחסית למוצרים דומים. המיקסים הם דלי נתרן, ללא כולסטרול או שומן טרנס, והם עשירים באשלגן, ברזל, מגנזיום, אבץ, סידן וסיבים תזונתיים. בקיצור, ממש מזון על.

 

עם המוצרים החדשים ניתן לבלות בחורף, להרגיש בריאים, שבעים ואנרגטיים.

כל המוצרים כשרים וניתנים להשגה ברשתות השווק.  (ושווה לבדוק מבצעים!).

תנובה- בטאץ' אישי במיוחד.

"נשנוש". מילה שטומנת בחובה משהו קטן, טעים, שמשביע אותנו כשאנחנו לא ממש רעבים אבל גם חייבים משהו – או ההפך, כשאנו מאד רעבים אבל עוד יש זמן עד האוכל ובנתיים צריך להכניס משהו לפה.

אחד הנשנושים הבריאים והטעימים הוא מוצרי חלב – גבינה או קוטג' שכיף לאכול ישר מהקופסה (בלי לחם – לחסוך פחמימות). מנה קרירה, משביעה, ללא טעמים דומיננטיים במיוחד ככה שלא נשאר טעם בפה מלבד רעננות חלבית. (125 גרם לגביע).

הבעיה- קודם כל מבחינת ההגיינה- אם פתחנו קופסה בגודל מלא, צריך להעביר לכלי אחר כי אחרת עושים "דאבל דיפ" עם הכפית (או בעצם טריליון "דיפ") וזה לא תמיד נעים לזה שמגיע אחרינו ורוצה לאכול גם הוא מהמוצר. (אגב, אם מארחים נניח לארוחת בוקר או בראנץ', הרבה יותר נחמד לשים אריזות אישיות לכל אחד, במקום להתחיל לשפוך לקערות..).

שנית, כשהמוצר פתוח כי נשנשו רק קצת, הוא מתקלקל מהר יותר, או מקבל ריחות של מאכלים אחרים לידו, ובאופן כללי נשמר פחות.

שלישית- כשאנו רוצים לקחת נשנוש החוצה- לגינה עם הילדים או לאכול בעבודה, לא נוח לקחת אריזה גדולה , גם מבחינת מקום וגם מבחינת איכסון – אם זה לגינה- צריך להחזיר את זה הביתה בלי שייזל ובלי שיעמוד יותר מדי זמן בחוץ, ואם זה במשרד שבו יש מקרר, צריך לזכור להדביק פתקים של "שייך לשוש, מי שיגע יחושמל!!!" וכאלה, והרבה פעמים פשוט שוכחים את זה במקרר כי זה נדחק איפשהו אחורה עם דברים שאנשים אחרים שמו.

רביעית – האנשים הנמוכים בבית – הילדים, גם בשבילם עדיף אריזה קטנה, שהכמות מספיקה להם בדיוק, וגם נוח לגדולים יותר מבינהם, לאחוז אריזה קטנה ולאכול ממנה.

חמישית – אריזה קטנה מאפשרת שליטה על הכמויות ואי היסחפות לחיסול קופסאות ענק (שזה מצב שבהחלט יכול לקרות..).

בקיצור, לאריזות קטנות יש המון יתרונות.

כשקיבלתי להתנסות אריזות קטנות של הגבינה הלבנה של "תנובה" ואת הקוטג' של "תנובה"  ניסיתי במגוון דרכים. ליתר דיוק, בן הזוג ישר אימץ לעצמו קוטג' אחד, ואני הלכתי על שני שימושים שונים לגבינה. קופסה אחת הספיקה בדיוק לשני כריכים (עם חסה ומלפפון חמוץ) (מה שגם טוב כי כשמורחים מקופסה גדולה, תמיד נכנסים לה כל מני פירורים מהלחם, וכאן הכמות נגמרה בדיוק). את השני הפכתי לקינוח פשוט, כשהוספתי שקית סוכר ווניל לגבינה וערבבתי. יצא מעדן (הסוכר לא בדיוק נמס לגמרי, והוסיף לי קרנצ'יות. אני חושבת לאלתר בפעם הבאה עם ריבה, פשוט כפית ככה למעלה, כמו שיש במעדני היוגורט, ולראות מה יוצא).

אז מי אמר שדברים טובים לא באים באריזות קטנות?

המצפן התזונתי – למען כולנו.

3687360_2242

השף חיים כהן אמר פעם שכולם מתגעגעים לאוכל של אמא, ושוכחים כמה אבקת מרק היתה שם…

אוכל שגדלנו עליו היה מלא בסוכר, מלח, שומן, צבעי מאכל ואבקות מלאכותיות ועתירות חומרים שהם לא בדיוק שיא הבריאות. וכשמתרגלים לכך, קשה להתנקות ולעבור לאכילה בריאה.

לכן התגייסה חברת "תנובה" – בתור חברת המזון הגדולה ביותר, להילחם בצריכה העודפת של מלח וסוכר בחברה הישראלית. למה דווקא מלח וסוכר? לפי מחקרים התגלה שישראלים צורכים כמויות אדירות של סוכר ומלח (לא תמיד באשמתם, לעיתים זה חבוי במזון עצמו) והדבר גורם לסוכרת, עששת, מחלות לב וסרטן (כשמדובר בסוכר) ומחלות לב, יתר לחץ דם, שבץ מוחי ומחלות כליה (כשמדובר במלח). זאת כמובן מעבר להשמנה (מחצית מהבוגרים ושליש מהילדים סובלים כבר עכשיו מעודף משקל).

את הנתונים הללו קיבלתי בערב מיוחד שערכו ב"תנובה" לרגל שנה לפרוייקט "המצפן התזונתי" שמחוייב לתזונה בריאה יותר ומופחתת מלח וסוכר.

הדיאטנית טליה לביא המחישה לנו כיצד מצד אחד כולנו נירתע משתיית כוס תה שמכילה חמש כפיות סוכר, שהיא המקבילה לכוס שתיה קלה למשל שנלגמת בלי לשים לב בכלל. למעשה, הרבה מהסוכר והמלח מסתתרים בתוך מוצרים ואנו בכלל לא שמים לב אליהם. כך למשל בכף אחת של קטשופ מסתתרת כפית שלמה של סוכר, ובהתחשב בכמויות הקטשופ שהילדים שלנו שופכים על האוכל שלהם, ניתן לנסות לחשב כמה סוכר יש שם. גם בדגני בוקר תמימים (מהסוג הפשוט ,ללא תוספות וציפויים ) יש שש כפיות סוכר במאה גרם (ואף אחד לא ממש אוכל את הכמות הכתובה על הקופסה – 30 גרם בלבד) ולא רק זה, יש גם "על הדרך" 500 מיליגרם נתרן שהוא רבע מהכמות המותרת לאדם ליום. גביע קוטג', שהרבה פעמים מסמל תזונה בריאה ,מכיל כמעט מחצית מכמות הנתרן היומית. (לא כולל הקרקר או הפריכית שבאים ביחד עם זה…).

בתמונה למעלה – הדיאטנית טליה לביא.

למעשה, רק 15% מהנתרן שנכנס לגופינו, נכנס כשאנו משקשקים במלחיה, הרוב הגדול הוא מהמזון המעובד.

אז מה אפשר לעשות? הרבה.

קודם כל, ובעיקר, לקרוא את התוויות. על כל מוצר יש טבלה שמציינת מה המוצר מכיל, וכן רשימה של פרודוקטים. הרשימה מורכבת ממה שיש הכי הרבה להכי פחות. לכן כשקוראים על עטיפת דגני בוקר שהם מכילים "תירס, סוכר ועוד משהו", והסוכר הוא במקום השני ברשימה, עדיף לוותר. חשוב לשים לב שסוכר זה לא רק   "סוכר" אלא גם "גלוקוז" וכל שאר המילים המפוצצות שנגמרות ב"וז" ובעודף משקל וחוסר בריאות עבורינו הצרכנים. אותו דבר גם בנתרן (שהוא המלח). (ולחובבי האוכל האסיאתי, הידעתם שבכפית אחת של סויה, זו שמלווה כל כך טוב כל מנה מוקפצת וכל סושי – יש שליש מכמות הנתרן היומית?).

דבר שני – לדעת מה הכמות המקסימלית הרצויה (ובמקרה של סוכר- כמה שפחות) ולא לעבור ממנה (ובמלח מדובר בעד כפית אחת ביום).

דבר שלישי – להשתמש בתחליפים שהם גם טעימים יותר- להמתיק בעזרת ווניל או קינמון, להמליח בעזרת עשבי תיבול שיש להם מגוון אדיר של טעמים והם גם בריאים יותר, וכן לימון למשל.

ב"תנובה" – במסגרת "המצפן התזונתי" מפחיתים בהדרגה את כמויות הסוכר והמלח במוצריהם , בעיקר במוצרים לילדים, כדי להרגיל את הצרכנים לטעם ולהוכיח שהמוצר יכול להיות טעים לא פחות "למרות" שהוא בריא יותר. כמובן שההתמקדות היא במוצרים לילדים כדי שיתרגלו מההתחלה למוצרים בריאים יותר.

כבר בשנה שבה פועל "המצפן" נחסכו מהציבור 240 טון סוכר (!!!) ו7 טון נתרן (!!!!). החיסכון הזה הוא גם חיסכון במחלות ובהשמנה.

הדיאטנית הקלינית רותי אבירי הסבירה על שיטה לשליטה באכילה, ללא "דיאטה". העניין הוא שמעל 95% מהדיאטות נכשלות, בגלל שתי סיבות עיקריות – ראשית, כי אי אפשר להמנע לאורך זמן מדברים שאנו חושקים בהם, זוהי לא שיטת אכילה "נורמלית". ושנית, כי לכל גוף יש מבנה משלו, אליו הוא שואף להגיע, ובדיוק כמו שיש אנשים גבוהים ורזים , בהירים וכהים, יש גם אנשים בעלי מבני גוף שונה אחד מהשני, ואי אפשר שכל בני האדם ייראו כמו דוגמנית אנורקסית בת שש עשרה.

לדברי רותי אבירי, כדי שאדם יוכל לשמור על גופו ובריאותו כפי שהם אמורים להיות, עליו קודם כל להפסיק להפוך את האוכל למרכז החיים. כשאדם קם בבוקר וכבר חושב על מה מותר לו ומה אסור לו ומה יאכל היום, זה משתלט לו על החיים ומונע תזונה "נורמלית". הרעיון הוא שלעיתים אדם יכול "לחטוא" בלי ייסורי מצפון, כי אם הוא אוכל נכון, הגוף יתקן את הטעויות ויתאזן.

כיצד עושים זאת בפועל? על ידי מתן כל תשומת הלב והכבוד לאוכל. כלומר – לא לאכול תוך כדי טלוויזיה/עיתון/ מחשב/ עבודה וכו', אלא על ידי תשומת לב אמיתית – למרקם של האוכל, לתיבול, לתחושות שמתעוררות בנו בעקבות האכילה, לרמת השובע. כך גם נהנים מהאוכל (ומהחברה) וגם מודעים יותר למה אוכלים. החשיבות היא על ה"איך " ולא על ה"מה".

בתמונה למעלה- הדיאטנית רותי אבירי.

השיטה הזו נכונה שבעתיים כשמדובר בילדים, כי מה שמתבסס בילדות ממשיך לגיל בוגר, ולכן במיוחד עם ילדים, צריך להאכיל תוך תשומת לב לאוכל עצמו, להעדפות של הילד, למידת השובע שלו (בניגוד לאמהות שלנו שהכריחו "לגמור את הצלחת" ובכך הרסו להרבה אנשים את אינסטינקט השובע), צריך לאכול ביחד איתם ולהוות דוגמא חיובית, לשתף אותם בהכנת האוכל כי אז המוטיבציה שלהם לאכול תגדל, וכמובן להתאים את הגודל של המנות לגילם. כמובן שחשוב שהאוכל יהיה טעים ואסטטי, ניתן ללוות את המנה בהסברים על יתרונותיה ("הסידן שבמנה יחזק לך את העצמות ויהיו לך שיניים בריאות ויפות") , ובעיקר לסמוך על הילד – גם אם הוא מתעקש במשך חודשים לאכול רק את אותה מנה ("פסטה בלי כלום" למשל). במבט על, התזונה תהיה מאוזנת.

(והערה שלי – לכל ההורים שמשלים את עצמם שאם בבית שלהם יש רק שוקולד חרובים וגרנולה, שהילד לא יאכל בחוץ את מה שאסור, תתעוררו!).

בסוף הערב נערכה הדגמה מיוחדת של קלרית בן ארי מTNS – כיצד משפיעים סוכרים על התפיסה שלנו, ומה באמת נותן לנו את הטעם. נקודת המוצא היא שבלשון יש מעט טעמים – רק מתוק, מלוח, חמוץ, מר ואוממי. כל שאר התחושות שיש לנו, שאנו מכנים "טעם" הם למעשה ארומות. בלשון אי אפשר להבחין ב"טעם של תות" – התחושה שלנו של "תות" היא בגלל הארומות שמציפות לנו את הפה והאף ויוצרות את האיפיון של "תות". זו הסיבה שאדם מצונן יתקשה להגיד מה הוא אוכל מלבד "מתוק" או "מלוח" ולא יבדיל נניח בין טעמי ממתקים שונים גם אם אחד בטעם שוקולד ואחד בטעם תפוח. כדי להדגים את הענין הזה חילקה לנו קלרית סוכריות וביקשה שנטעם אותן תוך שאנו סוגרים את האף. כולנו חשנו טעם מתוק אך התקשינו לדעת מה זה בדיוק. רק כששיחררנו את האף חשנו בטעם התות המוכר.

בתמונה למעלה – קלרית בן ארי, בתמונה למטה- אחד הנסיונות שביצענו.

הניסוי השני שערכנו היה טעימות מכוסיות קטנות שבחלקן היו מים פשוטים ובחלקן סוכר בריכוזים שונים, וגילינו כמה מעט סוכר צריך בשביל שנחוש בו.

החלק השלישי של ההדגמה היה המרתק מכולם – ליקקנו לימון וטעמנו את החמיצות שלו. אחר כך מצצנו סוכריה בשם "מיריקל פרוטיז" שמכילה חלבון שמנטרל חלק מהטעמים בפה. ואז ניסינו שוב את הלימון. הפעם הלימון הרגיש לנו מתוק מאד. למעשה, עגבניה שטעמתי אחר כך היתה בלתי נסבלת מרוב מתיקות, כאילו ששתיתי תה עם עשרים כפיות סוכר בערך.

המסקנה היתה שניתן להשפיע על טעמים ועל התחושות גם בלי להכניס למוצר כמויות של סוכר ושל מלח.

בשנת 2014, השנה השניה מתוך החמש המתוכננות ל"מצפן התזונתי" מתוכננים צרכני "תנובה" להפחית מהצריכה השנתית שלהם עוד 125 טון סוכר נוספים. מלח? הצפי הוא להפחית אצל הצרכנים 11 טון מלח נוספים.

על המדפים יש כעת מבחר גדול של מוצרים מופחתי סוכר ומלח בצורה שלא משפיעה בהרבה על הטעם, וכל צרכן יכול לטעום ולבדוק .

בסוף הערב התבקשנו לחשוב על החלטה עבור עצמנו. אישית אני לא שותה שתיה חמה כלל, כך שאין לי מה להפחית מהקפה או התה, אבל אני מגיעה בראש פתוח למוצרים שאני רגילה שמכילים סוכר ומלח, ומוכנה להתנסות בהם בלב שלם ולתת להם צ'אנס שיתרום גם לבריאותי. (וכמובן, להשתדל להמנע מהנטיה להמליח אוכל לפני שטעמתי…). אה כן, ועשבי תיבול זה טעים!!!

בתמונות למעלה ולמטה- מוצרי "תנובה" רגילים לצד מוצרים מופחתים ובריאותיים יותר, כל אחד יכול לבחור מה מתאים לו.

באתר "יאמיז" שעובד בשיתוף עם הלהיט הטלוויזיוני "משחקי השף"- ישנו טור של בלוגרית מוכשרת בטירוף בשם אורלי כהן, שממירה את המתכונים שרואים בתוכנית, במתכונים בריאים לאותן מנות, שווה להכנס!

הקישור – http://yummies.reshet.tv/my-recipes/?n=2917

 

 

יאסו פיראוס!!

"פיראוס" היא שם וותיק ואהוב, לגבינה בולגרית שמגיעה בדרך כלל בקוביות ומוגשת כמו שהיא או בסלט. עכשיו יש חידוש, בעצם שניים – קודם כל הצורה – הגבינה מגיעה רכה ונמרחת, כך שאפשר לעשות כריך באותם טעמים אהובים- בולגרית למריחה בטעם טבעי ובולגרית עם פלפל קלוי ושום. דבר שני וחשוב לא פחות – הגבינה היא בחמישה אחוזי שומן אבל נמרחת ומרגישה כמו הרבה יותר (וזה אומר שזה גם טעים!!).

הגעתי הביתה, ראיתי את המקרר, לקחתי לי פרוסה של לחם קל ומרחתי עליה בנדיבות את הבולגרית עם הפלפל והשום (שני טעמים שאני מאד אוהבת ושמעשירים לי כל כריך), פיזרתי ירקות לטעמי (חסה, צנונית וכמובן כוסברה, אני מכורה רצינית), בצד מלפפון חמוץ ויש נשנוש. (השתדלתי לשים את הירקות בקטן כדי שאפשר יהיה לראות את הגבינה בתמונה, אחרת אני דוחפת עוד המון ירקות…).

היום בערב אני כבר יודעת שארוחת הערב שלי תכלול גם טוסט שמורכב מפרוסות מרוחות בגבינת ה"פיראוס" למריחה, (אם בני הבית לא יגמרו לי אותה לפני שאגיע… צריך להזהיר אותם…).

כשר, חלבי, להשיג בכל רשתות השיווק.

 

טונה- מלכת הדגים.

כולנו שמענו המון על דגים. מיתוסים, אמונות, עובדות, הכל מבולבל.

מה היתרונות של דגים? באיזה גילאים מותר לאכול אותם? מה הקשר לכושר גופני ומה מותר ומה אסור לנשים בהריון ולמניקות?

חברת "סטארקיסט" באה לעשות סדר בדברים ולעזור לנו להחליט מה הכי טוב עבור גופנו.

 

בסדרת סרטונים משעשים וקצרצרים, מסבירה הדיאטנית הקלינית רותי אבירי , כל מה שרצינו לדעת על הדגים בכלל והטונה בפרט-

הקישור – https://www.youtube.com/playlist?list=PLnwAr2S8rPOPhA18E4OTb4HtHu5qQFHwj

בתכלס, אין מישהו שלא יכול להפיק רק טוב מהטונה-

מלפני הלידה ועד הזיקנה –

בזמן ההריון כשמה שאמא אוכלת משפיע על העובר, חומצת השומן אומגה 3 וחומצת DHA, חשובים להתפתחות מבנה המוח, מערכת העצבים והראיה ועוד. גם על האם העתידית משפיעות החומצות שבדגים כיוון שהן מסייעות למניעת דיכאון לאחר לידה למשל וכמובן שטונה ודגים קלים לעיכול מה שעוזר לנשים עם הצרבות והבחילות וכל תופעות הלוואי של ההריון, וכן הוויטמינים והמינרלים שבטונה מסייעים לתקן את החוסרים שנוצרים בעקבות ההריון.

במזל טוב נולד התינוק ומגיע שלב ההנקה, שבו שוב, מזונה של האם משפיע על התינוק והתפתחותו – שלא לדבר על הצורך של האם לאכול תזונה מאוזנת ובריאה כדי שתוכל להניק בהצלחה. גם אם אישה בוחרת שלא להניק, היא עדיין צריכה לשמור על בריאותה ועל כוחה באמצעות תזונה נכונה כדי שתוכל ביחד עם האב (שגם הוא צריך לאכול בריא למעשה כל הזמן…) לטפל בתינוק ובכל צרכיו.

בעיה נוספת שמתעוררת אחרי הלידה היא הנסיון לחזור לגיזרה, וזה קשה כשנמצאים בבית ב"חופשת הלידה" (גם אם חולקים אותה עם האב) וקרובים למקרר, ועוד לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב וההרגשה היא תשישות כללית שמובילה לאכילה בלתי מבוקרת שלא מאפשרת להוריד את הקילוגרמים שנוספו בהריון. בטונה יש המון חלבון, מה שהגוף מתאמץ לפרק ודורש יותר זמן, ולכן תחושת השובע ארוכה יותר וגדולה יותר. נוסף לכך, בגלל שניתן לחמם טונה, אפשר לשלב אותה בקלות בכל דיאטה ולתת תחושה של מנה חמה וממלאית בצירוף למשל לחביתה או לירקות או לפשטידות.

התינוק גדל, הופך לפעוט, לילד ולנער, ובכל השלבים של הגדילה והצמיחה, חשובות מאד חומצות אמינו שנמצאות בחלבונים ושהגוף לא מייצר, בדיוק מה שיש בדגים. מעבר לזה ישנם כמובן גם הוויטמינים והמינרלים – בדגש מיוחד על הסלניום שהוא נוגד חימצון שחשוב מאד להתפתחות המוח בגיל הרך.

וכשהילד יוצא לגן ולבית הספר? טונה מהווה פתרון מעולה לכריך של ארוחת העשר. היא נשמרת היטב, היא עסיסית וטעימה, היא משביעה ומחזיקה את הילד לשעות הלימודים הארוכות (כך שהפיתוי של הקיוסק פתאום לא כזה חזק), נוח להכין בבוקר בכריך להורה הממהר, וזה הרבה יותר טוב ובריא מאשר כריך עם ממרח שוקולד למשל… (והורה שחושב שממרח חרובים זה אותו דבר, יגלה מהר מאד לאן הולכים הכריכים הבריאים שלו…).

טונה הולכת מצוין גם בארוחה של הילדים כשהם חוזרים הביתה מבית הספר או בארוחת ערב, בעיקר בגלל שהיא לא נראית או מריחה כמו דג, כך שאפשר לשלבה במבחר מנות – סלטים, מנות פסטה, פשטידות וכדומה, ובגלל שהיא גם פרווה, אפשר לשלב בארוחות בשריות או חלביות במשפחות שומרות מסורת.

וכשהילדים ישנים, הגיע הזמן ללכת לחדר הכושר – ורצוי מאד לאכול טונה לפני או אחרי אימון, כי אין כמו טונה לסייע לבריאות כלי הדם, שיפור מערכת החיסון ומצב הרוח, וכשיש מצב רוח, גם האימון אפקטיבי יותר ותוצאותיו טובות יותר.

הטונה נשמרת היטב בקופסאות שימורים, כך שאפשר להחזיק מלאי במזווה ופשוט לשלוף כשרעבים, ואפשר לשדך אותה לכל כך הרבה דברים, שתמיד יהיה משהו שיסתדר איתה בבית, ותוך דקות יש ארוחה משביעה ובריאה מאד.

הנתחים בקופסאות השימורים של "סטארקיסט" הם נתחי פילה מובחרים שמשומרים ללא משפרי טעם וחומרים משמרים בטכנולוגיות מתקדמות ששומרות על הערך התזונתי הגבוה של הטונה.

כמובן שניתן לבחור בין טונה בשמן (איכותי) לטונה במים ש"זולה" יותר בקלוריות.

קיבלתי להתנסות מבחר ממוצרי "סטארקיסט" –

טונה בשמן זית כתית מעולה (ששווה "לנגב" אחרי האכילה בעזרת לחם לבן טרי), נתחי פילה סלמון, טונה והרינג שעברו תהליך עישון), סידרת "סטארקיסט" של 99 קלוריות, שמגיעים בטעמים של נגיעות שמן זית ולימון, שמן זית לבד או שמן זית ועשבי תיבול  והכל בחבילה קומפקטית שלא דורשת ספירת קלוריות, מכילה מזלג ומכסה פלסטיק לסגירה חוזרת ומצויינת לקחת לטיולים, למשרד, לנסיעות לחו"ל לשומרי כשרות למשל שנושאים איתם את האוכל וגם טונה 5% שמאפשרת ערך קלורי נמוך במיוחד עם טעמים של טבעי, לימון ופלפל או עשבי תיבול.

הפיבוריטים שלי היו

זו עם השמן כתית מעולה, שצורף לגבינה איכותית וכוס יין , והכל לוטף באמצעות חלה טריה של שבת, כי אין כמו לפתוח שבת כזו בעשר בבוקר כשכולם ישנים ואפשר להנות מהשקט, ההרינג המעושן שצורף לטבעות בצל והפך לסלט נוסטלגי של ילדות בבית הכנסת (הקידוש ה"אשכנזי" לא היה אותו דבר בלעדיו), טונת ה99 קלוריות שאומצה להפסקות הבוקר של המשרד, כשעוד יש הרבה זמן עד ארוחת הצהרים ומצד שני לא כדאי להתפתות לעוגיות של פינת הקפה, וגם מתכון שהכנתי מתוך המתכונים הרבים שמוצעים באתר של "סטארקיסט" -http://www.starkist.co.il/,

וזה מה שהכנתי –

מהחוברת של סטארקיסט בחרתי מתכון בשם "פסטה ברוטב טונה ועגבניות שרי". שיניתי קצת את המתכון כי לא היו לי כל המצרכים, וכי יש לי העדפות אחרות (למשל בסוג העלים שנכנס לרוטב) וגם את הכמות כי הכנתי כמות ליחיד ולא לשישה כמו במתכון המקורי.

בישלתי פסטה (היה לי רק ספגטי), במקביל טיגנתי בשמן זית בצל קצוץ (אני לא מצרפת כמויות מדוייקות כי בסופו של דבר ההעדפה היא אישית), הוספתי קצת שום וטיגנתי עוד מעט, כדי שלא יישרף, הוספתי עלי כוסברה (במתכון המקורי היה כתוב בזיליקום וצ'ילי) וטיגנתי עוד שתי דקות. הוספתי חצי קופסת טונה לפי הטעם (אני לקחתי את זו של ה99 קלוריות) שסיננתי מהשמן ועוד עגבניות קצוצות. בישלתי כשלוש דקות ותיבלתי במיץ לימון, מלח ופלפל, ואת הכל הנחתי על הספגטי המוכן.

בתמונות אפשר לראות את תהליך ההכנה ואת המנה המוכנה.

למעלה שלב הכנת הרוטב , למטה המנה המוכנה.

אם כבר אני במטבח, הכנתי גם מנה ראשונה נחמדה של עגבניה ממולאת שפשוט רוקנתי את תוכנה (הוספתי אותו למתכון הקודם), בישלתי ביצה קשה, וערבבתי אותה עם בצל קצוץ, מלפפון חמוץ קצוץ, החצי השני של קופסת הטונה וקצת מיונז (או אלף האיים אם אין מיונז). את הכל החזרתי בחזרה לעגבניה המרוקנת וכיסיתי אותה בחלק העליון שלה.

יש בחוברות ובאתר של "סטארקיסט" המון מתכונים, גם לילדים וגם לספורטאים כמו גם לציבור הכללי, שווה לעיין, וכמובן ללמוד מהסרטונים המשעשעים מה באמת היתרונות של אכילת דגים.

שופרסל – רק בריאות

המודעות לאוכל בריא לא פסחה על "שופרסל " והחבילה כללה הפעם מכל טוב- מוזלי, גרנולה עם אגוזים, שקדים וגרעינים, שיבולת שועל להכנה מהירה, וסילאן בבקבוק לחיץ (ואיזה כיף שלא צריך לחבוט בתחתית של צנצנת ולחכות שהזרם האיטי יזוז סוף סוף…)

לגבי שיבולת השועל והסילאן ההחלטה היתה פשוטה היות ואני אוכלת דייסות שיבולת שועל על בסיס קבוע, ולכן פשוט שמתי כחמש כפות מלאות שיבולת שועל בקערה שמתאימה למיקרוגל, הוספתי חלב כדי כיסוי, חיממתי כשתי דקות על חום מקסימלי, הוצאתי, ערבבתי והוספתי סילאן, קינמון (המון) וחמוציות. אפשר גם צימוקים.

ארוחת ערב חמה, משביעה וזריזה (וכמובן שופעת בריאות).

הגרנולה והמוזלי הפכו לעוגיות לפי מתכון של פיליס גלזר שמצאתי באינטרנט (כמובן שרשמתי "מתכון לעוגיות גרנולה מהירות" עם דגש על המילה "מהירות".(

אני לא מביאה פה את המתכון בגלל זכויות יוצרים של פיליס, אבל בכללי הוא מכיל חמאה, קמח מלא, סוכר, קצת מלח, אבקת אפיה, ביצה וכמובן חמאה, ושש דקות בצד אחד של התנור, ואז שש דקות בצד השני.

יצא קריספי עדין מבחוץ ורך מבפנים.

אם שיבולת השועל היתה לארוחת ערב, העוגיות מצויינות לארוחת בוקר או נשנוש של עשר בבוקר במשרד (ובגלל שהן רכות אז הן גם "חרישיות" ככה שהעובדים האחרים לא יקחו לכם…).

רק בריאות!

נפוליאון רזה יותר – 16 אחוזי שומן.

ביום יום, מי שמקפיד (או לפחות מנסה) על משקלו, חזקה עליו שתהיה לו בעיה כשירצה לאכול משהו מאד טעים אבל בעל אחוזי שומן גבוהים. לכן יצרנים היום מנסים ליצור מוצרים חדשים, זהים בטעם לאלו עם אחוזי השומן הגבוהים, אבל לקצץ בשומנים.

לאתגר הזה, של שמירת הטעם למרות קיצוץ באחוזי שומן, ניגשה חברת "תנובה" עם המוצר המוביל שלהם בשוק הגבינות – ה"נפוליאון".

לגבינת "נפוליאון" טעם ומירקם ייחודיים, ולשמחתי זה נשמר גם בגרסה הרזה יותר, עם 16% שומן בלבד.

אני החלטתי להשתמש בה במסגרת מנה שאני אוהבת כי היא משלבת הפכים  – חם וקר, מתובל ובעל טעם ניטרלי , והכל מאזן אחד את השני.

אז הכנתי את הגירסה (המופרעת ) שלי ל"רושטי" תפוחי האדמה הקלאסי. חתכתי תפוחי אדמה לקוביות זעירות (לא מצאתי את המגררת, זה אמור להיות מגורר) . ערבבתי אותם עם שמן זית, שום (המון), ציר עוף (אפשר גם בלי לשומרי כשרות, או בתיבולים אחרים לפי הטעם), שמן זית (די בנדיבות), מלח ופלפל, הדקתי לתחתית של התבנית ואפיתי תוך בדיקה מתמדת שלא יישרף כי זה כמות קטנה ו"שטוחה".

כשהיה רך על גבול הקלוי, הוצאתי והנחתי בצלחת, והגשתי עם גבינת נפוליאון מלמעלה וחמוצים. בכל ביס היה לי כאמור גם קר, גם חם, גם מתובל וגם חלבי ניטרלי. ארוחת ערב מצוינת.

החמוצים זה בגלל שהתעצלתי להכין סלט ירוק, אבל גם עם זה , זה הולך נפלא.

הנה התמונות –

למעלה בהכנה, למטה המנה המוכנה

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר חלבי.