אילן'ס – גם בפסח.

חופשת פסח, כולם מסתובבים, כולם יוצאים ומתישהו צריך גם לאכול.

הבעיה- למצוא מקום שמגיש אוכל כשר לפסח, כדי שגם מי ששומר על כשרות (ובישראל ישנם גם הרבה חילונים שלא אוכלים חמץ בפסח).

הפתרון – אילן'ס שמביא לנו בחג הזה תפריט כשר לפסח כשכל מוצרי הלחם עשויים מקמח תפוחי אדמה, מה שנותן להם מרקם כמעט זהה ללחם, ומלא בועיות אוויר שמשאירות אותו רך וסופג את הטעמים.

אביב הגיע, ספר בא.

חול המועד פסח מגיע, הרבה אנשים בחופש, הגיע זמן לנוח. אם זה בצימר מפנק, בנסיעה לחו"ל או אפילו בבית, יש פתאום זמן לקרוא, בשביל הנפש, בשביל הנשמה ובשביל הכיף.

ביומיום המקסימום שיש לנו זמן זה לקרוא את הוראות ההכנה על אריזות מצרכים מהירים, אבל כשיש זמן (ויש גם מזג אוויר מהמם שמעודד לקרוא בחוץ, בבריזה ובשמש המלטפת), רק צריך למצוא את הספר המתאים.

הוצאת "מדיה 10" חשבה על כל האפשרויות, ועכשיו ישנם על המדפים כמה וכמה ספרים חדשים, בנושאים שונים ומגוונים, כך שכל אחד יכול למצוא את מה שמעניין אותו.

City Break – חופשה קטנה (וכייפית) מהחיים.

כשאנחנו חושבים על המושג "חופשה" אנחנו חושבים על נופש ארוך, מזוודות, אריזה, סידורים לפני וסידורים אחרי (הדבר שאני אישית הכי חושבת עליו למשל בטיסה הביתה מחו"ל הוא על הכביסה שהצטברה…) והרבה פעמים כבר מעייף יותר לצאת לחופשה מאשר להשאר בבית. מצד שני, כולנו שקועים במירוץ החיים שכולל ילדים, עבודה, מטלות הבית, ומילת הקסם "סידורים" שכוללת את כל מה שמעצבן –בנקים, דואר, ביורוקרטיה ועוד. בקיצור, לא פעם אנחנו מרימים את העיניים מהמקלדת או מההגה ומגלים שהשבוע ברח לנו בין האצבעות. במצב כזה חופשה היא פשוט MUST , והפתרון מגיע בדמות City Break – 24 שעות של פינוק שלא דורשות לוגיסטיקה מרובה ומאפשרות בריחה להטענת המצברים (וגם הזוגיות…) ממש כאן, קרוב לבית.

הקונספט הוא של רשת מלונות "פתאל"  שאומרת לנו "קחו את האוויר הזה שאתם כל כך צריכים, בתוספת המון פינוקים והפתעות, והכל במרחק פחות משעה נסיעה מהבית, אבל עולם אחר".

מלון "לאונרדו פלאזה אשדוד" מרשת פתאל ,הזמין אותי לנסות את הבריחה הקטנה הזו, וכך תוך שעה כבר אירגנתי תיק קטן (איזה כיף שלא צריך להסחב עם מזוודות!)  ארבעים דקות נסיעה מהמרכז (איזה כיף שאין "מתי נגיע???? " שזה בדרך כלל הטקסט שלי ולא של ילדים….) וכבר אנחנו בפאזה אחרת. המלון ממוקם בקצה הדרומי של אשדוד, כך שאין שום דבר מסביב- שמורת טבע של דיונות מצד אחד, כיכר יפיפיה מצד שני, טיילת ארוכה מאד עם המון דברים לעשות, ובעיקר הרבה שלווה.

מסלניצה – לחגוג את האביב.

מסלניצה- חג סלאבי הנהוג ברוסיה, אוקראינה וארצות סלביות, החל כחג פגאני לכבוד השמש שמנצחת את קור החורף, עבר גלגולים בעקבות חדירת הנצרות והפך אחרי נפילת ברית המועצות לחג חילוני עממי שבו אלמנטים רבים כמו תהלוכות, אכילת בלינצ'ס שצורתן העגולה מסמלת את השמש, וגם שריפה של בובה בשם "גברת מסלניצה" שמסמלת את החורף שכבר כל כך משתוקקים לסיים אותו ולהנות מחומה של שמש אביבית.

שווה להכנס לפאניקה.

בילדותי מאד אהבנו לצפות ב"קומדיות מצבים" – מה שמכונה "סיטקום" – אנשים שמסתבכים באי הבנות, מנסים לצאת מהם ורק מסבכים את הדברים עוד יותר, והכל בצורה מצחיקה- אם בהומור שנון או בהומור פיזי.

כשקראתי את העלילה של "פאניקה" שעלתה עכשיו על קרשי תאטרון "הבימה", נזכרתי בדיוק בזה, כי העלילה , שיצר המחזאי רובין האודן, ותרגם ירון פריד, מספרת על זוג נשוי – בשם קלריס ורוג'ר (איילת רוביניסון ונתי רביץ) שבסוף שבוע אחד מאבדים שליטה על חייהם, כשהוא, שאמור לצאת לסופשבוע רומנטי עם המאהבת שלו דייזי (טלי אורן) שהיא במקרה גם חברתה הטובה של אשתו, נתקע בבית בעקבות אי הבנה, ומלחיץ בכך את אשתו שהזמינה הביתה שני גברים אחרים – את מעצב הפנים שלה (עמי סמולרצ'יק) ואת המאהב הצרפתי שלה (רוי מילר ויואב דונט בתפקידים מתחלפים).

כבר כשקוראים את העלילה הזו מבינים איזה פוטנציאל יש לאי הבנה מאחר וכל אחד מהמעורבים אמור לדעת משהו אחד ובעיקר לא לדעת משהו אחר, והתפקידים של כל אחד בהתאם לכך מתחלפים בתזזיות, כך למשל מעצב הפנים הופך לרגע להיות הבעל של דייזי, חמש דקות אחר כך הוא כבר בעצם המאהב שלה, ודקה אחר כך הוא מתחזה למעצב פנים, מה שהוא היה מההתחלה.

(קרדיט לצילומים – ג'ראר אלון).

ההצגה רצה בקצב מהיר והבדיחות- המילוליות או הפיזיות כל כך משעשעות שלעיתים גם צוות השחקנים פורץ בצחוק, ואף משלב זאת בעלילה כמו למשל בטקסט של מריבה שהופך ל "זה שאני מחייך זה לא אומר שאני לא כועס" שאני מניחה שלא היה בטקסט המקורי והוא אילוץ של צחוק.

אם הייתי צריכה לבחור את שני השחקנים שהיו הבולטים ביותר, אבחר בטלי אורן בתפקיד "דייזי" שמזכירה סוג של ציפי שביט – תזזיתית, מעבירה מסרים בעזרת הגוף והבעות הפנים כך שלפעמים היא לא צריכה להגיד מילה והקהל כבר פורץ בצחוק, השני שהרשים מאד היה קובי מאור בתפקיד בוב, בעלה של דייזי שמגיע במפתיע ומערבב עוד יותר את המהומה. מאור, שחקן פיזי מאד ובעל נוכחות, הזכיר לי מאד את ההומור של דובל'ה גליקמן, ולפי תגובות הקהל היה בהחלט המצחיק ביותר.

בשורה התחתונה- הצגה מבדרת, בגובה העיניים, תזזיתית ומתקדמת בקצב מהיר, ומשאירה את הצופה כל פעם תוהה איך ייצאו מהתסבוכת שנוצרה בעקבות נסיון לתקן את התסבוכת הקודמת.

לעוד פרטים, מועדי הצגות ומידע-לחצו כאן.

"הי ציונה" – מנס ציונה.

בדרך כלל כשאומרים לי שם של מסעדה או מיקום, יש לי אסוציאציות כלשהן, לא תמיד נכונות אבל יש. כשאמרו לי "ציונה" ב"נס ציונה" לא יכלתי בכלל לחשוב על משהו ספציפי. אז נכנסתי לאינטרנט ובדקתי מי נגד מי, וגיליתי שמדובר במסעדה חלבית (ללא פירות ים אך ללא תעודת כשרות בגלל שהיא פתוחה בשישי ושבת), ושהשף בנה תפריט שמערב הרבה מנות איטלקיות, עם מנות בהשפעות הודיות וישראליות שונות.

המסעדה מוגדרת כ"בית/קפה/אוכל/גלריה, ולמעשה ,כל המסעדה היא גלריה אחת גדולה, כשהפריטים כולם למכירה. מה בגלריה? עולם שלם של ווינטג', שיחזורים , כלים, תמונות, אהילים , טקסטיל ומה לא, חגיגה לעיניים. המסעדה בנויה בתוך בית עתיק, ואפשר לבחור לשבת באחד החדרים או בחצר הרומנטית.

אבל לפני שיוצאים לקניות לעיצוב הבית, הוזמנו חמישה בלוגרים לטעום מה יש לאכול ב"ציונה" שעליה מנצח השף ניר תמרי, שברזומה שלו התחלה כשוטף כלים בגיל 15, מעבר למטבח , התמחות ועבודה באיטליה, וגיחות קולינריות גם לאוסטרליה ולהודו. התפריט הושפע מכך במנות איטלקיות כמובן, לצד מנות ישראליות ומנות הודיות, שלהן הוא תמיד הוסיף איזה טוויסט משלו (או משל הצוות, כך יש מנות שקרויות על שם הממציאים מתוך צוות המסעדה).

הערב היה באמצע השבוע, השעה היתה די מאוחרת והמסעדה המתה סועדים שמילאו אותה לגמרי.

פתחנו במשקה מתוך תפריט המשקאות הנרחב (יש בר שמגיש מבחר עשיר של משקאות , אלכוהוליים ולא אלכוהוליים). אני בחרתי ב"סיישל" שהוא משקה סורבה קפוא עם מנגו ופסיפלורה, עם אפשרות לתוספת "עידוד" של ערק או וודקה. (ביקשתי רק מעט וודקה).  (22/32 שקלים בתפריט).

בכלל, בהערה כללית- התפריט והצוות מאד מאד גמישים וניתן לבקש להוסיף או להחסיר מרכיבים, כמו גם להפוך מנה לטבעונית או נטולת גלוטן.

המנה הראשונה הגיעה "סלט תפוחי אדמה שרופים". אף פעם לא שמעתי על מנה כזו, אבל כבר למדתי שב"ציונה" תמיד יש דברים חדשים .  אז מה היה בה? תפוחי אדמה צלויים, חלקם קריספיים בגלל הצלייה, עם בלסמי מצומצם, בצל ירוק, פסטו, עגבניות, ואיולי שמנת חמוצה. (48 שקלים בתפריט). מנה שהגיעה מבחינתי למקום השני המכובד, רק בגלל שמצאתי מנה אחת שאהבתי יותר. הטעם היה כשל תפוחי אדמה במדורה, החום והקרנצ'יות שלהם לעומת איולי השמנת הקרירה (והייתי בהחלט רוצה איזה לחם כדי לנגב את שארית השמנת שספגה גם את טעמי המרכיבים האחרים).

הבאה בתור היתה נציגה גאה של מגזר הפיצות – פיצה פלפלים קלויים שהכילה גם בצל סגול, זוקיני, בזיליקום ומוצרלה (58 שקלים בתפריט). לחובבי הפיצות (ואני לא מכירה הרבה כאלה שהם לא) – פיצה איכותית, בצק מושקע, נדיבות בפרודוקטים, קלייה מדוייקת של הפלפלים והתוספות. המנה מספיקה בהחלט לשני אנשים (ורצוי לצרף לה גם איזו בירה- במקום ישנה בירה "מלכה" שהיא בירת בוטיק ישראלית מומלצת שזכתה בפרסים רבים).

"ארטישוק בגריל" היה המנה הבאה והוא הוגש עם יוגורט, בלסמי מצומצם, פסטו, עגבניות ומלח ים. (44 שקלים). אני בדרך כלל לא בן אדם של ארטישוקים, למרות שיצא לי לטעום כמה מנות מוצלחות של ארטישוק, עדיין הוא לא הבחירה הראשית שלי. כאן הוא עבר ברכות שניטלה את הסיביות המאפיינת ארטישוק, ונטבל ביד אוהבת ביוגורט. אישית הייתי מפחיתה מעט מכמות המלח.

"חלומה של ברוסקטה" היה המנה הבאה , אחת מתוך שתיים שהיו מבוססות על לחם . ב58 שקלים בתפריט, הגיעה צלחת עמוסה עם לחם שעליו הועמסו עגבניות טריות וצלויות, בצל סגול, בזיליקום, גבינה גרוזינית (ומי שלא מכיר, זה בדיוק הזמן, מדובר במעדן!),זיתי קלמטה וצנוברים. האמת, בשבילי זו ארוחה מלאה שכוללת גם פחמימות, גם ירקות וגם חלבונים. מנה עשירה שכיף לדוג מתוכה כל פעם משהו אחר.

ההשפעה הישראלית מזרחית הופיעה במנה הבאה – שכונתה בפשטות "סיגרים". בתוך עלי הסיגר הסתתר מילוי עגבניות צלויות, אגוזים וגבינת טבורג (46 שקלים). המנה הוגשה עם שני רטבים שונים, והטעות שלי היתה שטבלתי את הסיגר שלי דווקא ברוטב החריף יותר. זה גרם לזה שכבר לא הרגשתי את טעם המילוי. זו היתה מנה שפחות התחברתי אליה, כי המיקס של חום של הסיגרים, הטיגון שלהם, התיבול וכאמור החריפות (האמת, בשבילי, כי מי שאוכל חריף זה ממש לא חריף בשבילו), כל אלה ביחד לא התחברו לי.

המנה כוללת הלחם השניה שהגיעה היתה "הקרוסטיני של שירה" – על שם שפית שעבדה במקום והמציאה את המנה, וגם הפעם היה מדובר בלחם שעליו הרבה דברים טובים – ארטישוק, סלט ארוגולה, גבינה כחולה,ועגבניות שרי מיובשות (46 שקלים). המנה הזו, כמה שהיתה יפה על הצלחת, שיקפה בעיני את ההנאה מאוכל, כי אי אפשר היה לאכול אותה בצורה מנומסת, נניח עם סכין ומזלג, והדרך הנכונה היתה לתפוס את הפרוסה מלמטה, ולנסות להכניס לפה כמה שיותר מהתוספות, בחגיגה חושנית . כבר הזכרתי שאני לא מעריצה גדולה של ארטישוק, אבל כאן הוא השתלב לי יותר, אולי בגלל רעננות הארוגולה. הכל הונח על בלסמי מצומצם שנתן טוויסט מתוק עדין למנה.  כל הכבוד לשירה.

אני רוצה לציין שאת הארוחה ליוו יינות ישראלים, מיקבים כמו "אסף" שברמת הגולן.

המנה האחרונה, היתה המנצחת שלי by far למרות חילוקי דעות עם יושבי השולחן האחרים. מדובר במנה "כופתאות חומוס בקארי פיקנטי" שהגיעו עם מג'דרה של אורז מלא , עדשים ושעועית מש, עם יוגורט בצד (58 שקלים). טוב, נתחיל מהסוף – מעדן. למה? אם זה בגלל הכופתאות עצמן ששילבו סולת ונתנו מרקם נגיס כייפי מתפורר אבל נשאר שלם, אם זה בגלל הרוטב שהכיל כפיר ליים וג'ינג'ר שנתנו את העוקצנות הלימונית , אם זו המג'דרה העשירה שהיוגורט הקר נתן לה ניגוד. הכל ביחד יצר מנה חורפית , הודית בלי להיות מתובלת יותר מדי (שהיא בעיה של מנות הודיות מסוימות), לוקלק עד הסוף.

שתיה חמה מתוך מגוון רחב (כולל גם צ'אי אותנטי כמובן) מופיעה בתפריט, ואחריה- קינוחים.

בתור שתיה חמה ביקשתי את הסחלב של המקום, שמתואר כ"סחלב הפתעות" עם אגוזים, קינמון וקוקוס (ניתן לבקש להפחית אם לא אוהבים מרכיב) ב19 שקל לכוס גדולה.

בנתיים הגיעו שני קינוחים –

טירמיסו קלאסי – קרם מסקרפונה עם אספרסו ובסקוויטים ביתיים ופבלובה שהכילה ערימה של כל טוב- גלידה, קצפת, מרנג, פירות יער ומה לא. (שני הקינוחים ב38 שקלים, כשהפבלובה מספיקה גם לשלושה אנשים שרוצים משהו טעים בסוף).

קשה לי להחליט בין שלושת המתוקים – הסחלב, הטירמיסו והפבלובה כי כל אחד מהם הוא בסגנון אחר ולפי טעם אחר . שלושתם היו מוצלחים, השאלה מה מתחשק – חם, קר, קצפת, גלידה, קפה?

מי שרוצה לקחת גם טעמים הביתה, במקום פועלת גם מעדניה שמוכרת בין השאר ריבות, ממרחים, קרקרים, לחמים, עוגות ועוד ואפילו פרחים בימי שישי בבוקר.

ישנם תפריטים שונים לשעות היום השונות, עסקיות ,ומנות מיוחדות שמוגשות רק בערב.

עוד פרטים על המסעדה (ורצוי להזמין מקום מראש, כי מפוצץ)

http://zionacafe.rest.co.il/

בולה בולה- בואו לבוליווד – yes comedy

על "בוליווד" כבר כתבתי כשהסידרה החלה להיות מוקרנת בערוץ yes comedy. לצפייה בסיקור

עכשיו, אחרי שכבר צפינו בכמה תוכניות, אפשר לראות למה התוכנית הפכה להיט, או במילים של YES- רוצים לראות את הצבעוניות הרבה של הודו ? YES!!, רוצים לראות איך פועלת תעשיית הקולנוע הגדולה בעולם ? YES!!, רוצים לראות כשרונות ישראליים מכל הסוגים בוחנים אם יש להם את הניצוץ ההודי? YES! YES! YES!.

הצוות המוכשר שכולל את איציק כהן, גלית גיאת, קארין כהן, עידן יניב, ניסים גרמה ובנות "המירוץ למליון" – מעיין רפאלי ובת אל מוסאווי הקורעות, מתנסה בכל מה שיש להודו להציע, ובגדול, ובמקביל גם לומדים כל מה שצריך כדי להיות כוכב בוליוודי מן המניין.

הגענו כולנו – בלוגריות, צוות וכמובן הטאלנטים של הסידרה, למסעדת "טנדורי" המשופצת והמשודרגת של רינה פושקרנה, ההודית הכי אותנטית בארץ, בהרצליה פיתוח, לערב שכולו הודו, מכל החושים – המוסיקה, הטעמים, הריקוד, הבישול והאווירה.

דבר ראשון שראינו היה העיצוב, שהיה גן עדן לחולות צילום כמונו, כי כל פינה היתה צבעונית ועשירה והעבירה אותנו ישירות לבומבי. כוסיות "לאסי" מרעננות עם פיסטוקים העירו לנו את בלוטות הטעם ואנחנו כבר התחלנו להרים את מכסי הכלים כדי לרחרח מה יש בפנים.

איציק, גלית, עידן, ניסים, בת אל ומעיין הגיעו והשמחה החלה. (בכלל, כשאיציק נכנס הטונים של כל הבנות בסביבה עלו באוקטבה או שניים עם "שיואו, איזה חתיך!!!!").

הדבר הראשון שעשינו היה סדנת הכנת סמוסות עם רינה פושקרנה. רינה הדגימה, אנחנו הכנו (טוב, בעצם מי שהכין זה צוות הסידרה, אנחנו בעיקר צילמנו…) – ואיזה סמוסות יפיפיות יצאו להם- בעיקר לאיציק שהדגים כישורי בישול לעילא ולעילא. . מצאתי ביוטיוב סרטון של רינה שמראה בדיוק איך עושים את הסמוסות – שווה להציץ – https://www.youtube.com/watch?v=auitdRan-Zs

בתמונות – איציק, גלית ועידן מכינים סמוסות עם רינה פושקרנה.

בתמונה למטה- ומה יצא?

אחר כך כבר נעשינו ממש רעבים ופנינו לשולחן שהיה מלא כל טוב במנות הודיות מהמיטב של "טנדורי". היו שם מנות צמחוניות, טבעוניות, מנות עוף ודגים, חריף ולא חריף, מתקתק ומתובל, וכמובן גם מתוקים בלי סוף. בין השאר היו שם תבשיל עדשים בשם דאל מקאני, כמה סוגי אורז- עם קימל  ואורז ביראני, תבשיל כרובית ותפוחי אדמה בשם אלו גובי, והפיבוריטים שלי – תבשיל תרד עם גרגרי תירס (תנו לי קערה מזה ואני מסודרת) וצ'יקן טיקה כמובן, ומהמתוקים, איך אפשר בלי גולב ג'אמון- אותם כדורי גבינה מטוגנים? . כאמור זה רק חלק קטן מהשפע שפרסה לנו רינה (ניתן לראות בתמונות חלק מהמנות).

החלק השלישי היה סדנת ריקודים הודית, ובראשה שיר הנושא (להלן "בולה בולה בוליווד"). הכוריאוגרפית קים גורדון לימדה, הבלוגריות הצטרפו, והמסעדה של רינה הפכה לרחבת ריקודים סוערת.

בתמונה למעלה  – קים גורדון  – מימין, מובילה את צוות "בוליווד" והבלוגריות.

כאמור, הסידרה "בוליווד" משודרת ממש בימים אלה בyes comedy, ומביאה לנו מיקס של מוסיקה, תנועה והמון צחוקים, כשהגיבורים שלנו הופכים לשחקני בוליווד, ומי יזכה בסוף בפרס הגדול?

לאתר "בוליווד", לפרקים מלאים, סיפורים מאחורי הקלעים והמון הפתעות – http://bollywood.ynet.co.il/

דף הפייסבוק- https://www.facebook.com/Bollywood.yes

מסעדת "טנדורי" – http://www.tandoori.co.il/

אז תשתה קפה שחור (עם שוקולד, קצפת, טחינה,….)

מה אנחנו מחפשים כשאנחנו יושבים "לכוס קפה". חלפו הימים שהסתפקנו באבקה לא מזוהה מעורבבת עם מים רותחים. היום אנחנו רוצים להתענג על הקפה ולא רק להשתמש בו כמעורר.

והדרך לעונג מקפה, עוברת בהחלט בסניפי Coffestation שהיא רשת שהוקמה על ידי שלושה חובבי קפה – אסף רוייך- מומחה בר ואומן לאטה ארט, עומרי שורץ שהוא הפרופסור שמאחורי המצאת המשקאות השונים שתיכף נספר עליהם, ואסף שורץ המנכ"ל.

המוטו שלהם הוא Its all about the coffee ותתפלאו איזה עולם שלם ניתן ליצור מקפה ועל בסיס קפה.

הוזמנתי לסניף דיזנגוף, במיקום מעולה בין פרישמן לגורדון, לשבת בערב נעים ולטעום (המון) קפה ושאר משקאות מתפריט החורף (יש גם תפריט קיץ עם המון משקאות קרים ואייסים כמו שוקו נוגט (שאהוב מאד על ילדים) , וניל פיסטוק, וניל פלורנטין, לאטה פקן קרמל ועוד המון טעמים).

(בתמונה למעלה – אודי מכין את המשקאות על המקום).

בתפריט החורף יש בעקרון שלוש קטגוריות – "קינוחי אספרסו" (12 שקלים) שבאים עם ההמלצה "מומלץ לאכול עם כפית מלמטה למעלה" וכוללים שוטים של אספרסו עם המון תוספות מדליקות כמו אגוזי לוז, פיסטוק, קרמל, עוגיות שונות כמו ביסקוטי או טחינה, שוקולד ועוד. מהתפריט הזה ביקשנו לנסות שניים- מה שמשך לי את העין מיידית "אספרסו טחינה" – עם עוגיית טחינה , פיסטוק, שוקולד לבן וכמובן שוט אספרסו. אודי, הבעלים של הסניף הכין הכל על המקום בעצמו, כך שיוכל להקפיד על הסטנדרטים הכי גבוהים וטריים, (שיטת העבודה היא custome made – כלומר כל מנה מוכנה על המקום ברגע ההזמנה). השני שביקשנו היה "אספרסו שחור לבן" שהיה נראה יפיפה, בגלל שכבות של שוקולד מריר, שוקולד לבן ועוגיית חמאה. בשני המקרים אודי ריסק את העוגיות, הוסיף קרמים לפי הטעמים המבוקשים (תוצרת איטלקית, מוצרים משובחים במיוחד) ואת שוט האספרסו (התערובות מגיעות מסיציליה, בהכנה מיוחדת). הבחירה שלנו מבין השניים היתה הטחינה, בגלל הייחוד. ה"שחור לבן" היה חוויה של שוקולדים חמים וקרנצ'יים.

(בתמונה למעלה – "אספרסו שחור לבן" ובתמונה למטה "אספרסו טחינה").

הקטגוריה השניה היא "משקאות חמים" והמילים הללו מחביאות מאחוריהן המון אוצרות של קפה, שוקו, צ'אי, לאטה, ווניל והמון המון קצפת. אנחנו בחרנו "שוקו בלג'יו" שהוא פרלינים גרוסים וחלב מוקצף, ו"לאטה קרמל" שכלל אספרסו, לאטה וקרם קרמל. שני המשקאות הגיעו עם הר של קצפת. המשקאות עצמם היו בגודל ענק, (השוקו למשל יכול להתחלק בעצמו בין שני ילדים), והיו פינוק אמיתי של משקה חם עם תוספות כייפיות. הקצפת היתה סמיכה וכייפית, וערבבנו אותה בעדינות בשיטת ה"מילקי" במשקה עצמו. כוסות מפנקות במיוחד. (מחיר המשקאות החמים 15 שקלים כאמור לכמות ממש גדולה).

(בתמונה למעלה "שוקו בלג'יו" ובתמונה למטה "לאטה קרמל").

ועוד למטה – תמונה שלי עם המשקה כדי לקבל מושג על גודל הכוס.

 

האמת שפה כבר היינו ממש מפוצצים, אבל למען הקוראים היקרים היינו חייבים לטעום גם את הקטגוריה השלישית והמיוחדת של "משקאות פרי" (19 שקל) שבנתיים כוללות שלושה משקאות – "בננה בלנקו" – ווניל, בננה ושוקולד לבן, מנגו וונילה– ווניל, מנגו וקינמון, ובננה פאדג' – שוקו ובננה. אנחנו בחרנו לטעום את השניים האחרונים. המשקאות מגיעים (כמובן) עם קצפת וסירופ מלמעלה וכאן גילינו את ההפתעה- מכיוון שמדובר במשקאות חורף – גם משקאות הפרי, שכולנו מכירים כ"שייק פירות" שהרבה פעמים מגיע עם קרח, ב"קופיסטיישן" מדובר במשקאות חמים. (לא רותחים אלא חמימים). פינוק חורפי מיוחד. זה עם המנגו הרגיש כמו סוג של סחלב פירותי, כנראה בגלל הקינמון, והשוקו בננה, טוב, זה הפינוק האולטימטיבי בגלל השידוך המצוין בין שני המרכיבים הללו.

(בתמונה למעלה- משקאות הפרי – בצד שמאל ווניל מנגו, בצד ימין שוקו בננה).

בזמן ששתינו, אודי סיפר לנו שבקרוב ייכנסו גם מוצרי קונדיטוריה לסניף (בנתיים יש כריכים, עוגיות וכל מני פינוקים שאפשר לקחת ליד הקפה).

באתר של "קופיסטיישן" קראתי שכל משקה עובר מבחן בן עשרים סעיפים כדי לוודא שהוא ראוי להיות בתפריט של הרשת.

כרגע ישנם סניפים בתל אביב (אבן גבירול, קינג ג'ורג, דיזנגוף – שהוא הסניף שהיינו בו ,וכרגע יש בו פיילוט של פתיחה עד השעות הקטנות בימי חמישי, כדי שגם בדרך חזרה מבילוי אפשר יהיה להרגע על כוס קפה כייפית או בסוף פגישה רומנטית, מתחם דיאדא בנמל תל אביב ושנקין) וכן סניף באחוזה ברעננה, ובקרוב עוד סניפים בכל רחבי הארץ.

עוד פרטים על "קופיסטיישן" – תפריט, שעות, סניפים, מבצעים ואפשרויות – באתר – http://www.coffeestation.co.il/.

ברשת של בני.

איזה בני? בני הדייג. איזה רשת? הרשת שבתוכה נלכדים הדגים הכי טריים שמגיעים ישירות לצלחת. איפה? בנמל תל אביב כמובן.

אז הוזמנו להסתכל לדגים בלבן של העיניים, ולבדוק מה הטעם של הטריות הכי טרייה שאפשר.

סניף נמל תל אביב של בני רבה, הוא בני הדייג , שנפתח בשנת 2000 לאחר שעבר ממיקומו הישן ביפו, יושב על המים, וחוץ מדגים יש גם פירות ים וגם בשרים.

הניהול מופקד בידי בנו של בני, יוסי רבה, ואת פנינו קיבלה אלקה, שהיא מוסד בפני עצמה, מאחר והיא עובדת במסעדה כשלושים שנה, ומכירה את הסועדים שחוזרים לעוד מנה ועוד מנה, תיירים וישראלים שזוכרים אותה, וכפי שהיא מספרת, היא כבר מכירה אנשים שהתחילו להגיע כרווקים, חזרו כנשואים, חזרו בהריון ואחר כך כבר חזרו עם הילדים…

אלקה גם הראתה לנו את הפינוק האולטימטיבי של המקום – הפילוט האישי – כלומר, כל מלצר שמגיש מנת דג, הוא גם מומחה בלפלט אותה כך שהסועד לא צריך להתאמץ יותר מדי ויכול להנות ישירות מהדג.

היינות נמזגו, ועל השולחן נפרשו הסלטים  – בין 10 ל14 סוגים שונים, בשיטת ה"ריפיל". (אם לא מזמינים מנה עיקרית – הם עולים 35 שקלים). ביחד איתם הגיעו לחמניות חמימות ואזהרה "לא להתמלא יותר מדי כדי שיהיה מקום לעיקריות) . מבין הסלטים אני חייבת לציין את החומוס שזכה למחמאות רבות, ואת האיקרה שקושטה בבצל ונידרשה לעוד מילוי ועוד מילוי.

שתי מנות דגים נאים  הגיעו – אחת סביצ'ה אינטיאס עם אבוקדו על פרוסות סלק  ואחת קרפצ'יו דניס. (הקרפצ'יו מופיע בתפריט במחיר 46 שקלים). העדפנו יותר את זו עם האבוקדו בגלל הייחוד שלה, והיא היתה עדינה יותר מבחינת תיבול יחסית לקרפצ'יו. (שגם קושט בפלפל חריף, מה שצריך לשים לב אם לא אוהבים חריף). על הדרך נוספה לנו מנה של לבבות ארטישוק צלויים עם לאבנה, שריעננה את החיך לקראת הדגים.

לעיקריות קיבלנו שלוש צלחות שונות, שני סוגי דגים ושלוש סוגי הכנה.

קיבלנו לוקוס שטוגן עם טבעות בצל, בר ים (סי באס) שנאפה במלח גס ובעצם אודה בפנים ללא כל תיבול, וללא שמן, ואותו בר ים בשיטה נוספת של אפייה בתנור עם שמן זית, יין לבן ותבלינים. הדגים הוגשו עם ירקות צלויים שונים. כאמור המלצרים פילטו עבורנו את הדגים ולנו נשאר רק לנעוץ מזלגות.

כל הדגים חוסלו, לכל אחד היתה דעה אחרת, אם כי נטייה קלה היתה יותר לכיוון הדג שנאפה במלח, אולי בגלל שדווקא בגלל שלא תיבלו אותו, היה קל יותר להתחבר לאפיונים ה"דגיים" שלו. בכל מקרה אף אחד מהדגים לא היה "פישי" במובן החזק מדי של המילה.

(בתמונה למעלה- משמאל  בני הדייג, מימין – אלקה. בתמונה למטה- אלקה מפנקת בפילוט הדגים).

מגבונים הוצעו, שולחנות נוקו, וכפיות חולקו.

הגיע עת הקינוחים ומתוך המגוון הגדול שהוגש לשולחן, טעמתי את  –

וופל בלגי עם המון גלידה וקצפת, מלבי  ברוטב אדום שמבחינתי היה הנבחר מבין הקינוחים, בעיקר בגלל עדינותו, עוגת גבינה פירורים – גם היא קלילה, ו"שווצריה הקטנה" לתוספת מתיקות.

(מחירי קינוחים – בין 25-38 שקלים).

מחירי דגים משתנים אם מדובר במנה או לפי משקל , שווה להתייעץ עם המלצרים מה המלצת היום.

לידנו חגג שולחן יום הולדת, עם זיקוקים, מהצד השני היו זוגות רומנטיים, בקצה שמענו בליל שפות שהעיד על תיירים, והמלצרים התרוצצו במהירות וביעילות בין כולם.

ל"בני הדייג" סניפים נוספים – במרינה בהרצליה, במתחם כפר הים בחדרה, ובראשון לציון סניף חדש דנדש החל מאפריל השנה.

אתר הבית – http://www.rol.co.il/sites/benny-ta2/

דורית חליפה- מתיקות "מעל למצופה".

לפני כשנה השתתפתי בסדנת אפיה של דורית חליפה במושב "קדימה". הסדנה עסקה במאפים מלוחים וקישים, וכתבתי עליה את חוויותי בפוסט – http://cafe.mouse.co.il/post/3010664/ .

שנה אחרי, ושוב הצטרפתי לסדנה של דורית, הפעם בגוון מתוק- "מרתון עוגיות". ואכן, בשלוש שעות חברי הסדנה ואני (שימו לב, גם אני הכנתי במו ידי!!) הוצאנו כמויות ענק של עוגיות מהתנור (ישר לפה, ואחר כך גם לקופסאות לקחת הביתה).

התכנסנו במטבח וקיבלנו דפי מתכונים. היו שם מדלנים, עוגיות אמרטי, עוגיות סבלה (חול), אזניות, אלפחורס, עוגיות פרח ריבה ומעמול, ועוגיות שושנים. למה נבחרו דווקא אלה? קודם כל, כי יש בהן טכניקות הכנה שונות – אם זה זילוף, אם זה חיתוך, אם זה מילוי. שנית, כי הן קלות וניתן לשחזר בקלות בבית ועוד לעשות להן ווריאציות, ושלישית, כי המצרכים נמצאים בדרך כלל בכל בית, כך שאם באים אורחים, אפשר להכין בצ'יק צ'ק משהו טעים לכיבוד. (או כשמתחשק משהו מתוק).

נחלקנו לקבוצות וכל קבוצה התחילה לעבוד על בצק אחר, כדי שיספיקו להתקרר. הקבוצה שלי עסקה בבצק שנועד לעוגיות המעמול ולעוגיות הריבה. ההכנה דרשה לשים את כל המצרכים במערבל (טיפ – לשים קודם תמיד את החמאה ולפרק אותה קצת ורק אחר כך את שאר המצרכים). אגב, המתכונים של דורית הם חלביים כי מה לעשות – חמאה תמיד יותר טעים. אפשר כמובן להמיר במחמאה או מרגרינה לשימוש פרווה. חלק מהמתכונים שדורית מלמדת בסדנאות הן גם נטולות ביצים כך למשל עוגיות הריבה והמעמול, כך שגם טבעונים יכולים לארגן לעצמם את העוגיות לפי דרישותיהם.

אחרי שהבצק שלנו (וגם הבצקים של המשתתפים האחרים) היו במקרר למנוחה, התחלנו לדבר על המילוי. כמובן שיש מילוי קלאסי של ריבה או תמרים. חלק מהמשתתפות העדיפו את ממרח "השחר" האהוב. בכלל, בקבוצה נכחו גם ילדות בנות 12, חלק עם אמא, שנהנו לעבוד ביחד על עוגיות וליצור תוצרים טעימים.

את עוגיות המעמול עיצבנו בשלל צורות, ואת עוגיות הפרח עשינו בצורה הקלאסית – קרצנו פרחים עם או בלי חור באמצע, ואפינו. אחרי האפיה מרחנו את המילוי המבוקש, ויש עוגיה.

עוגיות ה"אוזניות" הן העוגיות הכי מהירות בעולם, בעיקר שמחזיקים במקרר "בצק עלים" או "בצק עלים שמרים". מה ההבדל? אם משתמשים באחרון- העוגיות יותר רכות. אני תמיד הכנתי עוגיות כאלה רק עם בצק עלים רגיל , בהחלט מתכוונת להחליף ל"בצק עלים שמרים" . הבצק רודד, נמרח בביצה טרופה ומילוי טעים של סוכר מעורב בקינמון (המלצה- סוכר חום יותר טעים), גולגל משני הצדדים עד שנוצרו שני גלילים צמודים, נחתך לפרוסות והן הונחו על התבנית לאפיה.

עוגיות השושנים עבדו על פרינציפ דומה, אלא שכאן הבצק היה אחר ועשינו אותו מההתחלה לפי המתכון, והמילוי היה קצף חלבונים שהועשר באבקת פודינג וסוכר, ואחר כך נמרח על הבצק, גולגל וגם הוא הפך לעיגולים אפויים, כשהקצף יוצא מלמעלה ומעטר בשכבה רכה את המאפה.

עוד שתי עוגיות שמתאימות לקפה, היו עוגיות הסבלה במרקם החולי המתקתק, ועוגיות האמרטי בניחוח שקדים.

בקטגורית ה"אקסטרה מיוחדות" בעיני היו האלפחורס- שנראות מפחידות אבל בעצם קלות להכנה, כשבסך הכל מכינים את הבצק, קורצים לעיגולים, אופים אותם, ממלאים בריבת חלב ויוצרים כריכים שאותם מגלגלים בקוקוס. יצירה מתוקה, יפיפיה ומרשימה.

ללא ספק, העוגיות שהכי אהבתי היו ה"מדלנים" , לא רק בגלל הצורה המקסימה שלהם אלא גם בגלל המירקם ה"מאפיני". אנחנו אכלנו אותם "נאטורל" אבל כאמור אפשר לטבול אותם למשל בשוקולד מומס עד חציים.

אחרי שלוש שעות של עבודה ולימוד, השולחן התמלא במגשים עמוסי עוגיות מכל הסוגים. חיכינו עשרים שניות בערך עד שכולם צילמו, ואז העוגיות נחטפו ואינן.

כאמור באתר של דורית חליפה ניתן לראות את רשימת הסדנאות, ויש מגוון ענק כמו למשל שמרים, עוגות בחושות, פסטות, חגים, מטבחי עולם ועוד, ומעבר לזה יש את הקייטרינג של דורית שמוכר את יצירותיו בקונדיטוריה ב"קדימה" ובקניון "דרורים" בימי שישי, ואפשרות גם לסדנאות גיבוש, ימי כיף, ימי הולדת ועוד.

האתר של דורית – http://www.maafim.co.il/

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%92%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%92-%D7%97%D7%9C%D7%91%D7%99/220486674628051