ארכיון תגים | בורקס

מעדנות- סרט בורקס

בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.

להמשיך לקרוא

שופרסל – חם חם מהתנור- ספטמבר 2014.

דקה לפני החגים, הגיע משלוח של "שופרסל" והפעם –

"בצק עלים מרודד מוקפא", "לקט בורגונדי", "גזר גמדי קפוא," ו"שומשום".

האמת שבצק עלים הוא שוהה חוקי מאד בפריזר שלנו, כי הוא נוח לכל דבר- מלוח או מתוק, הכל כבר מוכן, רק להפשיר מעט (משהו כמו חצי שעה בחוץ או כל היום במקרר), לשים מילוי ויש מאפה טרי, ריחני ורך.

אני אוהבת את המרקם של בצק העלים של שופרסל, שלא יושב לי אחר כך בקיבה אלא מספיק אוורירי כדי רק להחזיק את המילוי ולא להשתלט עליו.

בכל אופן, הנה מה שיצא מהחבילה הזו.

ראשית, כשאומרים לי "בצק עלים" ו"שומשום" – האסוציאציה הכי מתבקשת היא כמובן "בורקס". היו לי תפוחי אדמה ובצל בבית, כך שרק הוספתי פטריות וזה מה שעשיתי –

הפשרתי חצי מחבילת בצק העלים (פשוט חתכתי לרוחב בסכין חדה, יותר קל מאשר לנסות לגלגל את זה כשזה קפוא) והשארתי בחוץ. בנתיים בישלתי תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות.

במקביל טיגנתי בצל ופטריות חתוכים גם הם לחתיכות קטנות וכשתפוחי האדמה היו רכים הוספתי אותם עם איזה חצי כוס ממי הבישול, ויצרתי פירה מהכל.

כמה הערות –

אני לא כותבת כמויות כי זה די לפי הטעם. אני נוטה להגזים – השתמשתי בבצל שם, ארבעה תפוחי אדמה וחצי קופסת פטריות, ונשאר לי המון פירה עודף (כי גם הכנתי רק חצי מבצק העלים. סה"כ יצאו לי כ20 בורקס). אז רוב הפירה הלך ליושבי הבית כארוחת צהרים.

שנית – כמובן שטיגנתי בחמאה את הבצל והפטריות, והוספתי עוד טיפה חמאה לפירה. מי שרוצה פרווה, שישתמש בשמנים אחרים.

בנתיים בצק העלים התרכך והפשיר ואני חתכתי למלבנים, צבעתי מסביב בביצה מקושקשת, שמתי מילוי, גלגלתי, שמתי על התפר בתבנית עם נייר אפיה, צבעתי מלמעלה בעוד ביצה, פיזרתי שומשום בנדיבות והכל לתנור לחצי שעה בחום של 180 מעלות.

כמובן שלא התאפקתי וניסיתי את זה מיד כשזה יצא, מה שעשה אותי חיקוי לפרסומת ההיא של הבורקסים והבחור שמנסה לדבר בטלפון תוך כדי אכילה..

מהבלקן עברתי לעדות אשכנז, ומהגזר הגמדי עשיתי סוג של צימעס.  – השארתי את הגזרים בשלמותם, הם במילא קטנים, המסתי קצת מרגרינה וטיגנתי קצת את הגזר. הוספתי לסיר בערך שליש כוס סוכר (אפשר פחות, גם רבע זה בסדר) ומיץ מתפוז אחד שלם סחוט. ערבבתי עד שהסוכר נמס ואז הוספתי צימוקים שחורים. אם היו לי בבית שזיפים הייתי מוסיפה אותם גם. שקלתי גם חמוציות אבל גם זה לא היה , אולי שווה לנסות.

בכל מקרה, הקפדתי על אש בינונית ושמתי חצי מכסה. אחרי חצי שעה בערך הגזר התרכך והמנה היתה מוכנה. צריך לבדוק שלא נגמרים נוזלים. במקרה שלי עוד נשארו בדיוק מספיק נוזלים בשביל לשים בכלי שבו שמרתי את הצימעס כדי שלא יתייבש. הגשתי קר כמנה ראשונה.

כשהתחלתי להכין את הצימעס, בן הזוג שאל אם הוא יכול לשאול קצת מהגזר הגמדי בשביל האורז שהוא מכין. הייתי לארג'ית ונתתי לו, והוא בישל את הגזר (אחרי שחתך אותו לחתיכות ממש קטנות, אחרי שהגזר כבר הפשיר כמובן) ואז טיגן אותו טיפה עם בצל שכבר התחיל להיטגן עוד קודם.

בנתים הוא הכין אורז לבן פשוט ואז ערבב את הכל ותיקן טעמים בעזרת תיבול , בעיקר פלפל שחור ומלח.

הדבר האחרון שנשאר לי הוא לקט הבורגונדי. כן, ניסיתי, חשבתי לעשות מאפים קטנים, חשבתי לעשות מאפינס או משהו, אבל בסוף, העייפות הכריעה , והלכתי כרגיל על פשטידה אם כי גיוונתי והפעם זו היתה פשטידה חלבית שהכילה גם גבינה לבנה, ככה בשביל אקסטרה טעם. (וגם בצל מטוגן ככה בשביל שיא הפינוק).

בשביל המצפון החלפתי את הקמח הרגיל בקמח מלא, וכל השאר כמו כל פשטידה- ביצים, מלח, פלפל, שמן , כאלה.

בסך הכל יצאה לי ארוחה גדולה מכל המצרכים, עם המון אופציות לכל כיוון.

טעמים ומתוקים בירושלים.

אין טיול בלי לאכול משהו, נכון?

אז אחרי בוקר שמשי וטיול מקיף בירושלים, הגיע הזמן לאכול משהו ולשם כך הגענו ל"דוניא" אליה הוזמנו לרגל פתיחתה ממש לא מזמן. "דוניאה" (בערבית : העולם) הגיעה למתחם שלומציון המלכה, והביאה איתה קונספט מיוחד שכולל את שעות היום בהן ניתן לאכול  מנות מיוחדות, כולן חלביות וכשרות, של השף תומר אבלס (בוגר מסעדות ירושלמיות כמו "אוליב" ו "רסטובר" ) והשוס- ארוחות בוקר מיוחדות כמו "בוקר בואניסימו" שכולל פריטטת תפוחי אדמה עם פטריות ותבלינים, ביחד עם סלט עגבניות, "דיל ליוון" שכולל מאפה "ספנקופיטה" במילוי תרד, גבינה מלוחה, לצד ביצה קשה וסלט יווני ושקשוקות תורכיות או מקסיקניות, זאת לצד ארוחות בוקר סטנדרטיות יותר.

אנחנו קיבלנו את הארוחה הזוגית שכללה הגשה יפיפיה של מגש על קומות, שבכל קומה מעדן אחר – בקומה התחתונה שני סלטים עשירים ומתובלים בעדינות, זיתים שחורים, פסטו עגבניות מיובשות, פסטו ירוק, חמאה, טחינה מתובלת וטונה, ובקומה העליונה שלושה סוגי גבינה לבנה – גבינת שמנת רגילה, גבינה עם ירקות וגבינה עם זיתים, ושתי כוסיות של מוזלי מתוק , ככה בשביל הסיומת והבריאות. בצלחת קיבלנו ביצים לפי בחירה (מי שבוחר את החביתה מקבל אותה בהכנה מיוחדת עם תחתית של בצק סיגר דקיק שמוסיף שכבת טעם נוספת) וכמובן גם לחם הבית (ואם הוא נגמר, אפשר לקבל עוד ללא תוספת תשלום). הכל כמובן עם שתיה חמה וקרה לפי בחירה (המיץ בארוחת הבוקר איננו נסחט במקום).

כאמור, אם היינו מגיעים בלילה היינו מגלים שהמקום הוא בר תוסס עם מוסיקה עדכנית  במערכות שמע משוכללות, ובכלל – בכל שעות היום אפשר גם לטעון את הסלולרי בעמדות מיוחדות, כדי לא להתקע עם סוללה מרוקנת. ולמה זה חשוב? כי העיצוב של המקום מזמין המון צילומים – כולל אפילו חדר השירותים שהדלת שלו מעוצבת כמו תא טלפון אנגלי, ויש גם אוסף בובות מרהיב על הקיר במפלס העליון, ואפילו פינה שמאפשרת לבדוק אם אתם מספיק פיכחים כדי לנהוג או שעדיף שהנהג התורן יקח את המפתחות, בדרך משעשעת במיוחד.

המיקום – באמצע אזור תוסס במיוחד בכל שעות היום והלילה.

עוד פרטים על "דוניא" – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=15651

ארוחות הבוקר מוגשות כל היום ויש המון דילים ועסקיות.

__________________________________

ואחרי האוכל צריך קינוח, ומלך הקינוחים הוא כמובן השוקולד.

אז נסענו לצובה, לתוך ה"קיפצובה" (מרחק 25 דקות מירושלים, שילוט מצוין) והגענו ל"חוות השוקולד של גליתא". החווה שהיא אחת מתוך שני סניפים של גליתא, מציעה מלבד מגוון ענק של שוקולד, גם סדנאות כייפיות לכל הגילאים.

אנחנו הגענו שני מבוגרים וזכינו להדרכה המקסימה של טללית, שהסבירה לנו על המקום ואחר כך נתנה לנו משימות. צוות המטבח כבר  הכין את הפרודוקטים, ואחרי ששטפנו ידיים ולבשנו סינרים, קיבלנו "ערכת סדנא" שכוללת את כלי העבודה שנצטרך לצורך השוקולדים שנכין. מה שנחמד, יש ערכות לפי גיל ולפי דרישה, כך שמשפחה שלמה יכולה לשבת ליד השולחן וכל אחד יקבל ערכה המתאימה לו וליכולותיו.

הסדנא שלנו היתה "ממולאים" ואנחנו קיבלנו תבניות פלסטיק שקופות, והוראה של "שיפכו את השוקולד בעזרת אחת משתי הכפיות שקיבלתם אל התבנית, דאגו שהכל מכוסה ושיפכו החוצה את השאריות". למה שתי כפיות? אחת למזיגה ואחת לליקוקים.

אחר כך התבניות שלנו נשלחו לקירור ובנתים קיבלנו מנג'טים ובהם שוקולד מוצק בצורת כוסית, כדי למלא. קיבלנו חומרי טעם כמו קינמון, קפה, צ'ילי ומלח גס, וגם תוספות שונות כמו אבקת אוריאו, אגוזים שונים, שוקולדים שונים ועוד, ומילאנו את השוקולדים בהפתעות שונות לפי טעמנו. בתוך השוקולדים הכנסו גם גנאש שוקולד (עם המון ליקר יאמי) וכיסינו לפי בחירה בשוקולד לבן או חלב. כשאלה הלכו לקירור, חזרו אלינו התבניות המקוריות שעשינו, ומילאנו אותם בסוגי שוקולד שונים ,הפתעות וציפויים, ובסוף גם בציפוי ציורי חמאה אכילים.

הכל חזר שוב למקרר, ובנתיים צפינו בסרט קצר שבו גליתא המקורית מספרת לנו את תולדות השוקולד בכלל, ואת תולדות "גליתא" בפרט. (אגב, את כל קעריות השוקולד שלא נוצלו עבור התבניות , אפשר ורצוי ללקק!).

כשהסרט תם, גם השוקולדים היו מוכנים וקיבלנו אותם ארוזים עם שמותינו כדי שנדע בדיוק איפה פירות עמלנו.

במקום גם בר שוקולד שתאורי המנות שלו גובלות ב"פוד פורן" מרוב שהן מגרות, וכמובן גם גלידות תוצרת בית.

אחרי הסדנה שלנו היתה אמורה להתחיל סדנת יום הולדת, ואני מקנאה לאללה בילד/ה שככה חוגגים לו/ה.

לכל הסדנאות צריך להרשם מראש, (אפשר להגיע ואז להרשם לשעה הפנויה האפשרית, כשלא בטוח שזה יהיה באותו יום, לכן רצוי מאד להרשם ולהתעדכן).

עוד פרטים ב – http://www.galita.co.il/index.php

עולם של טעמים בבירת ישראל.

 

ירושלים – טעמים (ואטרקציות) רבים לה…(חלק ב').

אחרי ששרפנו כמה קלוריות בסגווי ובאופניים (ראו חלק א'), אפשר היה לחזור לקולינריה- והפעם לסיור בשוק מחנה יהודה בהדרכת השף פוליבודה. הסיור המכונה "פולישף" כלל הכרות עם הסטוריית השוק, טעימות ממבחר דוכנים (והרבה צילומים, אין כמו שוק כאתר לצילומים יפיפיים לכל חובב צילום), מופע גילוף פירות וירקות  ויצירת קישוטים. (גם הסיור הוא במסגרת האטרקציות של "סמרט טור".).

השף חיכה לנו בכניסה לשוק ובידו פיתות טריות עם זעתר ושמן זית, ככה בשביל הנשנוש. קיבלנו הסבר על הקמת השוק, תושביו והאווירה שלו, ואחר כך התחלנו ללכת בין הדוכנים הרבים. מפאת קוצר הזמן לא עשינו את הסיור המלא (190 שקלים לאדם) אלא רק דוגמית. הדוכנים שביקרנו בהם היו –

"מאפיית הדקל" – הגענו בדיוק לשעת הכנת הפיתות שקפצו מהתנור אחת אחת.

"מסעדת רחמו" – שם שמענו את ההסטוריה של המקום וטעמנו חומוס ופלאפל ממתכונים סודיים.

"מוסולין" – גלידות מיוחדות בטעמים נדירים (כולל בזיליקום וווסאבי) – הבחירה שלי היתה זו של "עוגת גבינה ופירות יער".

"מתחם עזורה" – בזמן שהאוכל מתבשל על הפתיליות, נפתחים עשרות שולחנות שש בש וגברים בלבד (!) פותחים שם "פרלמנטים" שונים.

"ממלכת החלבה" – כולל מלך עם כתר שנתן לנו לטעום חלבה שעשויה שמונים אחוז שומשום, והרבה תוספות מיוחדות (אהבתי את זו עם פולי הקפה, ואת זו עם "עשרת המרכיבים הסודיים" שכוללת הרבה קינמון). ישנה גם טחינה משומשום מלא ששווה לטעום.

"באשר גבינות"  – הפיבוריט שלי, חנות הגבינות עם המבחר העצום של 1200 גבינות מכל העולם, מקוריות וחתומות, וכולן כשרות למהדרין (משגיחים נשלחים לכל מקום שבו הן מיוצרות). באשר נתן לנו לטעום גבינות רבות ובהחלט שינה את דעתי למשל על גבינת צ'אדר. (הסניף הראשי כאמור בשוק ברחוב עץ החיים 53, ומסעת שף ובר יין עם אותן גבינות ברחוב אגריפס 21, וכן סניפים ברעננה ובתל אביב).

(אתר באשר – http://www.basher.co.il/)

והתחנה האחרונה שלנו – "חכמת הבורקס מחיפה" ששלפו עבורינו מגשים ענקיים מלאים בבורקס (עם המון מילוי) ותוספות, ותוך שנשנשנו צפינו בשף פוליבודה מכין קישוטים ממלונים, אבטיחים, חצילים ועוד במינימום מאמץ ומקסימום רושם לאירוח מקסים.

כאמור זה היה סיור מקוצר עבור הבלוגרים, כשהסיור המלא מכיל בנוסף דוכנים רבים אחרים כמו פלאפל מולה, מפעל טחינה, איש אתרוגים שמכין מיצים מיוחדים כולל מיץ גת (!), וחנויות חטיפי בריאות ותבלינים.

השף דוד "פולי" פוליבודה שימש שנים רבות כשף של בתי מלון כמו מרידיאן בחיפה, המלך דוד בירושלים וכן השף הראשי של ה"מג'יק 1". הייחוד של השף פולי הוא ההכרות עם מאחורי הקלעים של השוק כך שהוא יכול לספר סיפורים רבים על ההסטוריה, על הדמויות המיוחדות ועל הרקעים של מנות מיוחדות ומוצרים שנמכרים רק בשוק. (ומי באמת המציא את ה"מעורב ירושלמי"?). בעזרת השף אנו הכרנו פינות שלא היינו עוברים בהם או שמים לב אליהן, ושמסתתרים בהם גם סיפורים וגם מטעמים.

 

ואם לא שבענו מכל זה, הגיע הזמן לארוחת ערב. אנו סיימנו את הערב במסעדת "הסושיה" – סניף אחד עשר של רשת "הסושיה" – סניף לא כשר שנמצא ברחוב הלל 12. ישבנו בערב הירושלמי וקיבלנו לשולחן מנות כמו אדממה עם מלח גס (15 שקלים בתפריט), שרימפס בטמפורה עם רוטב צ'ילי חריף (27 שקלים), מנת מוקפץ המכונה "המנצחת" עם שלושה רטבים שונים וטעם דומיננטי הכולל גם עוף ופטריות (49 שקלים בתפריט), דג מטוגן שהגיע עם סלט וואקמה (27 שקלים בתפריט) והיה עסיסי מאד, וסוגים שונים של סושי  – צמחוני או על בסיס דג – כל המחירים באתר.

לקינוח קיבלנו שני קינוחים שלא ממש קשורים לאסיה- קינוח על בסיס "סניקרס" ו"שווצריה הקטנה". אבל היי – מתיקות זה תמיד טוב, גם כשהקיבה לא ממש מסוגלת להתמתח יותר. המקום פתוח כל יום עד חצות כולל שישי ושבת.

הייחוד של רשת "הסושיה" הוא שבזמן הקמתה בשנת 2003, סושי נחשב למותרות ואילו הם הפכו אותו לנגיש לכל אחד, מתוך הבנה שמדובר במאכל בריא וטעים והמחיר כאמור נוח לכל אחד. "הסושיה" היו גם הראשונים להציג אתר אינטרנט משוכלל שהפך את הזמנת המשלוחים למהירה ונוחה. ועכשיו כאמור כל הפינוק הזה הגיע לירושלים ומאפשרת לכל מי שבסביבה להנות מסושי אותנטי כמו ביפן.

אתר "הסושיה" – https://www.hasushia.com/

ותודה מיוחדת למלצר יינון שדאג לכל פרט, כולל להשיג לי סוודר כשהלילה הירושלמי נעשה קריר מדי..

איך כותבים בחיבורי בית הספר היסודי "חזרנו עייפים אך מרוצים"? בירושליים יש בהחלט קולינריה, ויש בהחלט אטרקציות רבות, וכל משפחה בכל הרכב יכולה למצוא לעצמה בילוי ואוכל ליום של כיף
(או יותר) בירושלים.