ארכיון

דה לוקאל- לא למקומיים בלבד.

בלב התוסס של תל אביב, באבן גבירול פינת קפלן, ניצבת "דה לוקאל" מזה שנה וחצי, ונושאת את הטייטל של "בר מקומי ים תיכוני".  השף ערן צור מנצח על המטבח, כשברזומה שלו מקומות כמו "כרמלה בנחלה" ו"טורקיז", כשהוא לוקח מנות מוכרות ונותן להם את המגע שלו, שמייחד אותן מכל מקום אחר. המנות מתחברות הן לשעות היום התוססות של העיר, הן לרוגע של שעת בין ערביים כשישיבה על הבר ונשנוש לאחר יום ארוך, והן ליציאה מפנקת בשעות הערב

כשהוזמנתי למקום הוא המה אנשים מכל הגילאים, זוגות בדייט רומנטי, משפחות שחגגו יום הולדת לאב המשפחה (שאפילו חבש כתר על הראש), וגם כאלה שישבו על הבר ונהנו ממבחר אלכוהולי ענק כולל קוקטיילים בכל מני רמות חוזק וטעמים.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

עם יוליה כזו, מי צריך רומיאו?

נמל תל אביב, שעת שקיעה, בריזה, שולחנות מול הים, והצללים מתארכים ככל שהשמש שוקעת. מה הולך עם זה יותר טוב מאשר כוס יין לבן מבעבע, וארוחת דגים ופירות ים?

טוב, האמת שדגים ופירות ים הולכים טוב בכל שעה, בעיקר כשמי שמטפל בהם יודע את העבודה.

"יוליה" בנמל תל אביב, על הדק, צופה לים, חוגגת עשור ולכבוד החגיגה הוזמנו לבדוק את המנות המיוחדות לאירוע, שנוספו לתפריט הרגיל והאהוב.

על הביצוע- השף רומן דיאמנט ("קורדיליה" לצד ניר צוק, "טוסי", "קמפריו" אשדוד ותפקיד של סו שף ב"בויה", שמוציא את המיטב מכל פרודוקט שהוא מקבל ליד.

להמשיך לקרוא

לגוף ולנשמה- ספורט, אומנות ובירה טובה

במסגרת הטיול שלי לאזור זכרון יעקב, מצאתי כמה מקומות כייפיים שבהם התנסיתי במגוון טעמים ופעילויות שלא יצא לי עד עכשיו לנסות.

 התחנה הראשונה שלי היתה בקיסריה, ב"מועדון הגולף של קיסריה".

כבר בשערי הכניסה עברתי לעולם קסום של הספורט הכי רגוע בעולם, על מרחבי הדשא שמהווים את המגרש התקני היחיד בארץ, עם אנשים שהולכים או נוסעים ברכבי הגולף בין הגומות. מעבר לשלווה המקיפה אותך, ישנה כמובן גם התחרות, מחליטים מי נגד מי, מחליטים על סוג התחרות והופ – יש בילוי ספורטיבי ומרענן בחברותא. למדתי מה ההבדל בין חבטה לבין גלגול, למדתי כמה חבטות אמורים לעשות בכל גומה (ויש חוקים מדוייקים לכל דבר) ובסוף גם התנסתי בעצמי, ולא תאמינו כמה חישובים צריך לעשות בשביל להכניס כדור לגומה ממרחק חצי מטר…  הגולפאים שהיו בשטח התחשבו בזוויות הקרקע, בתנאי הרוח שנשבה והסיטה כדורים, וגם בהשתדלות לא להעיף כדור לראשו של הברבור הצח ששחה יחד עם חבריו באגם הפסטורלי באמצע המגרש.

אני שאלתי האם יש נשים רבות שמשחקות גולף, משחק שיש לו דימוי גברי מסוים, וליה להב אמיר, מנהלת הפרסום של המקום (למעשה של החברה לפיתוח קיסריה שאחראית על המועדון) סיפרה לי שלא רק שיש נשים גולפאיות, למעשה אחת מהן אף תשתתף באולימפיאדה שתערך בברזיל, כשהגולף יהפוך באופן רשמי לענף מתחרה .

שאלתי לגבי ילדים ונענתי שיש בית ספר לגולף בתוך המועדון, שמכשיר ילדים ונוער, כמובן עם ציוד למידותיהם ושלמעשה כל האלופים הנוכחיים התחילו בקבוצות הנוער.

למי שרוצה ללמוד, ישנם קורסים רבים, שיכולים להתבצע בזוגות כך שהעלות מתחלקת ועולה פחות משיעור טניס ממוצע למשל, ואפשר כמובן גם שיעור התנסות. כל מי שלומד יכול לבוא למגרש אימונים  חינמי, וישנם גם תרגולים ב"מטווח" שבהם משפרים את החבטות ולומדים איזה מחבט מתאים לאיזו מכה וכדומה.

בילוי במועדון הגולף יכול להיות גם יום כיף לחברות, יום גיבוש לעובדים וכדומה, כשמשלבים לימוד, תירגול ואחר כך ארוחה במסעדת המקום, "אלבטרוס" (שהוא לא רק שם של ציפור אלא גם מושג בגולף – חבטה מיוחדת שקשה מאד להשיג).

מההתנסות שלי, מדובר על חוויה כייפית, שגם כוללת תחושת השגיות, בצד שמירה על הוגנות (אין שופטים, כל קבוצה שמשחקת שומרת בעצמה על הכללים).

 עוד פרטים על מועדון הגולף והאפשרויות שהוא מציע –

http://www.caesarea.com/he/home/tourism/golf-club

התחנה הבאה היתה האומנותית – "תות נייר" – מפעל קטן בזכרון יעקב, שמכין נייר מעצי תות הנייר. במקום מוצגים פריטים רבים שהוכנו מהנייר המיוחד שמופק שם, ואנו צפינו בהדגמה של תהליך העבודה. שקד, בנה של בעלת המקום, הראה לנו את המסלול שעובר ענף, שמקולף מקליפתו, הקליפה מבושלת, מיובשת, מופרדת לסיבים ולבסוף הופכת לעיסה שמתייבשת על מסגרת ומקבלת תוספות לפי הרצון.

הנייר יוצא במרקמים שונים, בגוונים שונים, חלק או עם תוספות שמוטמעות בו.

שקד סיפר לנו שקבוצות, כולל ילדים, נהנות מלעשות את כל התהליך, ולצאת בסוף עם נייר יפיפה לכל מטרה.

הוא גם הראה לנו שימושים מיוחדים לנייר כגון כתובות מקסימות שנשמרות כתמונה למזכרת וגם הזמנות, כרטיסי ברכה, ואיך אפשר בלי חומרי גלם לאומנים כמו ציירים וקליגרפים?

בדף הפייסבוק של "תות נייר" יש המון מידע על האפשרויות הגלומות במקום –

https://www.facebook.com/tutneyar

 וגם באתר – http://www.tutneyar.co.il/

 אני למדתי שם על ייצור נייר שלא הכרתי, על טכניקות שונות, על שימושים שונים ועוד, והסדנה ב"תות נייר" בהחלט מאפשרת למבקרים בכל גיל להתנסות בחוויה מיוחדת שלא מתאפשרת כל יום.

 שקד גם סיפר לי על פעילות קהילתית שמתבצעת בחצר שלהם, שבה יש "שוק החלפות" חופשי- כל אחד מביא מה שהוא לא צריך, כל אחד לוקח מה שהוא צריך, בלי שאלות, בלי תנאים.

 אחרי כל הספורט והאומנות, הגיע הזמן להרטיב את הגרון, ואין מקום טוב יותר בסביבה מאשר PAVO, מבשלת בירה ופאב בקצה המושבה, צופה על נוף מרהיב.

אחרי סיור והסברים על אופן הכנת הבירה ,השמירה על האיכות (ואפילו טעמתי גרגרי כשות, אחד מארבעת המרכיבים של הבירה, ביחד עם לתת, מים ושמרים – והטעם הוא קורנפלקס בדרגות מתיקות שונות), והטעמים השונים, ישבתי לטעום סוגים שונים של בירה, במגוון אחוזי אלכוהול וצבעים.

הראשונה היתה הREDISH- בירת לאגר אדמדמה, בטעמים פרחוניים עם 4.7% אלכוהול . הבירה היתה מתקתקה לטעמי.

השניה היתה בירת חיטה – בסגנון בווארית קלאסית עם 4.6 אחוזי אלכוהול. היה לי שם טעם מוכר כלשהו, ואז הסבירו לי שיש רמיזה לטעם של בננה, וכשידעתי את זה באמת יכלתי לשים על זה את האצבע.

השלישית היתה PILS –לאגר בהיר , זהובה בזיגוג עדין, 5%. בהגדרה היו צריכים להיות לה גם טעמים מתוקים וגם טעמים מרירים, מה שאני טעמתי היה פשוט דבש עדין, סוג של נקטר דבש . בירה מאד קלה ומתאימה לחוף הים ביום קיץ.

הרביעית והאחרונה – RAIDER – שמוגדרת כ"בירה לאוהבי השנדי" – אחוז אלכוהול מאד נמוך 1.9% בלבד, גם היא קיצית מאד.

 היינו אמורים לטעום גם בירה כבדה יותר, אבל בגלל שהבירות מיוצרות בקפדנות ובהשגחה אישית, הבירה עדיין לא היתה מוכנה להגשה.

קיבלנו הסבר שכדי לשמור על טעם ספציפי, יש לשחק כל הזמן עם המרכיבים מכיוון שהם אף פעם לא זהים.

בעתיד מתוכננות פעילויות נוספות בפאב כמו הפיכתו למתחם יציאה לטיולי סביבה, סגווי, ועוד, ובנתיים אפשר לשבת על הנוף המקסים, לנשנש משהו (האוכל כשר ללא תעודה בגלל שפתוח בשבת, גם הבירות כשרות), לטעום סוגים שונים של בירה, לבחור מה הכי טעים לנו, ולהרים כוסית (ועוד אחת ועוד אחת וכמה שיותר, יותר שמח).

אתר הבית – http://www.pavo.co.il/

סאלוט!

מעיינות חמי טבריה- עונג בחמישה חושים.

את ההנאה והבריאות שבטבילה במעיינות חמים גילו כבר בימי קדם. בכל מקום שבו היו מעיינות כאלה, קמו ערים שאליהן הגיעו כל מי שרצו להבריא, להרגיש טוב או סתם להתפנק. היתרונות שבטבילה במעיינות אלו היו ידועים לכולם – הגופרית והמינרלים בעלי תכונות בריאותיות רבות, המשקל הסגולי מסייע להגדיל טווח תנועה לשיפור מגבלות גופניות או פגיעות שונות, השהייה במים ממריצה את מחזור הדם והמטבוליזם והחומרים ההורמונים המופרשים בגופו של הטובל מסייעים בהפחתת תהליכים דלקתיים שונים. (וזאת חוץ מהעובדה שהטבילה במים החמימים והעשירים היא חוויה מפנקת שמותירה את העור חלק ונעים).

מקור המים ב"מעיינות חמי טבריה" הוא 17 מעיינות של מים תרמו מינרליים שמגיעים מבטן האדמה בטמפרטורה של כשישים מעלות ולמעשה מקוררים עד ל37-39 מעלות בקירור טבעי כדי לאפשר טבילה נעימה בכל עונות השנה.

בשנת 2011 קמה חברה בשם "חמשת החושים" שהחלה להפעיל את מלון "נופים" על שפת הכינרת, ושנתיים אחר כך עברה לנהל את "מעיינות חמי טבריה" אחרי שיפוץ מקיף.

הגענו ביום חורפי חמים למתחם ובסיור שערך לנו המנכ"ל, מר עמי ישראל ראינו את המתקנים שעומדים לרשות הציבור – משטח דשא ענק , בריכת שחיה חיצונית חצי אולימפית שמחוממת בחורף (ואכן, כפי שאפשר לראות בתמונות שצילמתי, למרות שמדובר ביום בחודש ינואר, אנשים בילו בבגדי ים בבריכה, שחו ונהנו ממנוחה על כסאות השיזוף), שתי בריכות מים תרמו מינרליים – אחת פנימית ואחת חיצונית, שכוללות גם מתקני עיסוי מימי כייפי וכמובן איך אפשר בלי חדר כושר משוכלל וסאונות – יבשה ורטובה? חוויה כוללת לכל חמשת החושים, כפי שמציע השם.

אנחנו התחלנו את הבוקר בארוחת בוקר בקפיטריה של המקום, עם מבחר גדול של אפשרויות (ובתמונות רואים רק חלק קטן).

אחר כך עלינו על ה"מדים" של המקום – חלוקים ונעלי ספא, השארנו את החפצים בלוקרים והופ- לתוך המים. בגלל שהמים חמימים, אז הדבר הכי בולט הוא שבניגוד לכניסה לבריכות מים רגילות, גם בקיץ, כשנכנסים וחוטפים מכת מים קרים ואז מנסים להכנס לאט לאט, כאן, בגלל שהמים חמים, אפשר להכנס בבת אחת ותוך שניות להיות עטופים בחמימות מלטפת ומרגישים איך השרירים מתרפים וכל תא בגוף נושם לרווחה.

אנחנו עשינו את מה שהתבקש, התיישבנו על המדרגה בתוך המים, דואגים שכל חלק בגוף טבול ועטוף היטב בחמימות הזו, וקשקשנו על "ככה צריך לבלות יום שישי".

הסיבה היחידה שהצליחה להוציא אותנו מהמים היתה התור לטיפול בספא "חמשת החושים" שמציע תפריט גדול של טיפולים לפי הדרישה והצורך. אני קיבלתי מעסה בשם ילנה שעשתה לי עיסוי שוודי במהלכו עברה על כל שריר ומצאה שם נקודות תפוסות שאני בעצמי לא הכרתי (ורק על החלק של כפות הרגליים כבר הייתי מציעה לה נישואין…).

רכה ורגועה יצאתי לכיוון המקלחות, משם לחדרי ההלבשה ואז – כל הפעילות הזו עשתה אותי רעבה ומיהרתי לפגוש את כולם במסעדת "היגאה" הכשרה שבמקום. השם "היגאה" הוא שמה של אלת הבריאות וההגיינה, שם מתאים מאד ל"מעיינות חמי טבריה". המסעדה מנוהלת על ידי שף אבי מוזס, ששלח לנו לשולחן מבחר ענק של הסלטים, הבשרים, התוספות וכמובן הקינוחים. המגוון כל כך רחב שכל אחד יכל למצוא בו מה שהוא רוצה, (ובתמונות רואים שוב, רק חלק קטן מכל מה שהיה שם). ההמלצה האישית שלי – לא להחמיץ את שיפודי העוף בטמפורה – מעדן על מקל.

למעלה ולמטה – מטעמי מסעדת היגאה

נוף הכינרת השתרע מולנו כשהגיע לנו מגש קינוחים. כבר סיפרתי לא אחת על החשש שלי מקינוחי פרווה. שף מוזס השכיל למצוא דרך להמנע מקינוחים שדורשים תחליפי חלב, והפיק מעדנים אחד אחד- מקרונים בצבעים ומילויים שונים, עוגת תפוחים, עוגת פירות, סופלה שוקולד חם וסלט פירות טרי, (ולא הניח לצלחת עד שלא יצר גם לבבות צבעוניים מרוטב פירות).

במקום נערכים גם אירועים שונים, וגם ארוחות דגים לצליינים שבאים למקומות הקדושים. צ'ופר מיוחד הוא הגעה למקום על ידי סירה, דרך מינגש הסירות, ישר למסעדה או לבריכות.

לאורחי מלון "נופים" הכניסה למעיינות חינם.

פרטים על האתר והמסעדה- http://hamei-tveria.co.il/

"אריבה, אריבה!" – "דונקי" – מקסיקו בתל אביב.

בכל תוכנית בישול אמריקאית, כשרוצים להראות מנה מהירה, בריאה ומשביעה, מציגים מנות מהמטבח המקסיקני, עד כדי כך שהטורטיה, הקסדיה,הבוריטו והטאקו כבר הפכו למושגים אמריקאים שגורים.

הסיבה לחיבה הגדולה לאוכל המקסיקני היא שמעבר להיותו טעים ומשביע, הוא גם מאד בריא ומכיל מרכיבים כמו אבוקדו, עגבניות, תירס, כוסברה ושעועית, כך שאפשר גם להנות מהטעם וגם מהבריאות (ובגלל שטורטיה גם דקה יותר מלחמניית המבורגר למשל, אז המנה מכילה יותר חלבונים מאשר פחמימות).

הוזמנתי לסניף "דונקי פרש מקס"- אחד מהשניים בתל אביב (יש ברחוב החשמונאים 91 וברחוב הרצל 10) כדי להתנסות במיטב הטעמים של מקסיקו, ויש הרבה.

התפריט בנוי כהרכבה, כלומר קודם בוחרים את סוג המנה – בוריטו, טאקוס או קסאדיה (ההבדל הוא בצורת ההגשה, כך למשל הבוריטו מגיע מגולגל בעוד הקסדיה מגיעה כטוסט עם גבינה וחתוכה למשולשים מקופלים). אחר כך בוחרים את המילוי- ויש המון כאלה – צ'ילי קון קארנה הקלאסי (בשר בקר טחון עם שעועית שחורה), תבשיל בקר עם ירקות שורש בבישול ארוך, תבשיל עוף, חזה הודו, או מנות צמחוניות-טבעוניות של תחליף בשר עשוי מטופו ותבשיל ירקות.

אחרי הבחירה הזו (ושווה להתייעץ עם הצוות לגבי הטעמים והשילובים) בוחרים את הרוטב שיחבר את כל העסק- כמו סלסה מקסיקנה, גוואקמולי, שעועית שחורה, סלסת תירס וכדומה.

אחרי ההזמנה הצוות מגלגל את המנה לפי הצורה המבוקשת (או במקרה של קסאדיה גם הופך אותה לטוסט) ויש ארוחה.

בנוסף לטורטיה יש גם תוספות בצד כמו נאצ'וס, תפוחי אדמה, ירקות וכו'.

אנחנו קיבלנו ארוחות שכללו מנה אחת בשרית (עבורי) ומנה נוספת צמחונית עבור זה שלא אוכל בשר. אני ביקשתי קסאדיה וקיבלתי פצצה של כל טוב- במקום לבנות את המנה שלי, פשוט ביקשתי שישימו את המלצות המקום, רק שלא יהיה חריף. זה שלא אוכל בשר ביקש בוריטו עם תחליף בשר ותוספות כמומלץ וגם טיפה חריף (יש כמה סוגים ודרגות של חריפות).

קודם כל, עשיתי מה שמתבקש וטעמתי משלו. בדרך כלל יש לי רתיעה מטופו אבל פה בגלל המירקם (שמדמה בשר טחון) ביחד עם שפע הטעמים והתיבולים, באמת שאי אפשר היה לחוש שלא מדובר בבשר אמיתי. המנה שלי הבשרית היתה עשירה ומלאת מרקמים – הרכות של הבשר, הקרנצ'יות של הירקות והמוצקות של הטוסט טורטיה השתלבו למנה אחת.

לצד המנות קיבלנו את התוספות לפי המלצת המקום – סלסילה של נאצ'וס עם גוואקמולי למעלה (וטעם תירס טרי טרי) וסלסילה של תפוחי אדמה אפויים עם רוטב שמנת. אגב, גם הקסאדיה הוגשה עם רוטב שמנת לפי בחירה (שמנת כוסברה- יש!!!! חולה על כוסברה!). ולא לדאוג- אם נגמר הרוטב מלמעלה, אפשר לקבל תוספת!

כדי להוריד את זה קיבלנו כוסות של תה "חמאיקה" שעשוי במקום מפרחי היביסקוס ויש לו טעם של מיץ אוכמניות, מרענן מאד.

הערה שלי – ניסיתי להיות מנומסת ולאכול עם סכין ומזלג. לא הולך. האוכל המקסיקני הוא חוויה לכל החושים, אוכל מכל הנשמה, וככזה אוכלים בידיים, אחרי שפותחים פה גדול (או ענק כשזה בוריטו, או "סתם גדול" כשזה קסאדיה) ובגלל שיש כל כך הרבה מילוי, גם אין סיכוי שהליפסטיק לא יהרס…

מבחינת מחירים מקבלים הרבה תמורה – יש דיל של 35 שקלים לארוחה (הרבה פחות מרשתות המבורגרים למשל) שכולל בוריטו, זוג טאקוס או קסאדיה ותה חמאיקה שמספיק בהחלט, ומי שרוצה יותר יכול לקחת דיל של אותו דבר עם נאצ'וס ב42 שקלים, ויש גם ארוחות גדולות יותר – מהסוג שאנחנו אכלנו (והאמת, לא הצלחתי לסיים- כי נאצ'וס עם שתיים משלושת פרוסות הקאסדיה שקיבלתי כבר גמרו אותי סופית, לא היה מקום לחתיכה השלישית) עולה 52 שקלים שזה מחיר של עיסקית בכל מסעדת פועלים שמנונית.

מה שגם אהבתי הוא שבגלל המגוון הענק של תוספות ורטבים, אפשר לאכול המון פעמים ובכל פעם להנות ממשהו אחר, והכל בריא מאד.

דף הפייסבוק של "דונקי" (שהוא אגב התרגום באנגלית ל"בוריטו") – https://www.facebook.com/DonkeyFreshMex

שם אפשר למצוא את כל התפריט, המחירים וגם תחרויות אינסטגרם שמזכות בארוחות חינם, שווה לבדוק.

אז VAMOS ל"דונקי"!

ווקי טוקי -אסיאתית כשרה בתל אביב

(למטה מימין – צוות הברמנים של המקום).

כן, המילים "אסיאתית" ו"כשרה" בהתחלה נשמעים מוזר – איך אפשר אסיאתי בלי פירות ים?

אז מסתבר שאפשר ובגדול.

השבוע הושקה "woki toki" – בלב תל אביב, מסעדה אסיאתית כשרה שהתפריט שלה הונהג בידי השף משה בדישי, ששילב את הטעמים האסיאתיים ואת החיך הישראלי.

בתפריט מנות ראשונות, מנות גיוזה, ווק, פלנצ'ה וסושי, יחד עם הקינוח הפופולארי – הבננה לוטי.

נכחתי בהשקה ופשוט טעמתי מגוון גדול של מנות – אגרול וויטנאמי ממולא עוף (מצוין, פריך, עסיסי, ובעיקר עם המון מילוי), סלט ווקאמי בריאותי במיוחד (אצות מכילות יוד והרבה דברים טובים אחרים), גרין קארי (חריף!!!!), סוגים שונים של נודלס בתיבולים ובתוספות שונות ושני הפיבוריטים שלי – מרק טום יאם שאמור להיות חריף, ואכן בעירת הג'ינג'ר ניכרה בו, אבל היה לי כל כך טעים שהתגברתי על החריפות וחיסלתי את כל הקערית, וגם סאטה פרגיות ששילב כל מה שאני אוהבת- פרגית עסיסית עם בוטנים (מתה על השילוב הזה) והכל עם חלב קוקוס. כמובן שהיה גם סושי, המון סושי- עם דגים וצמחוני, במגוון שיטות, שילובים , צבעים וטעמים.

המסעדה שהוקמה על ידי מסעדנים וותיקים – אלי עוזר, שרון עוזר וכפיר חזיזה, מעוצבת עם המון אלמנטים אסיאתיים  וצבעים מקוריים.

לכבוד הפתיחה מבצע מיוחד- תפריט אוכל בימי שישי ב10 שקלים – כן , אותו מטבע עגול בעל שני הצבעים שמסתובב לנו בארנק, עכשיו יכול לארגן לנו טעמים אסיאתיים מצויינים וכשרים –

איך זה עובד?

בכל יום שישי בחודש הפתיחה (כך שאפשר לרוץ כבר מחר..), בין השעות אחת עשרה בבוקר לשלוש וחצי בצהרים, יש תפריט מיוחד שמיועד ליושבים במקום, שכל אחת ממנותיו ניתנת להשגה תמורת מטבע של עשרה שקלים  (למעט קומבו סושי, מוגבל לשתי מנות לאדם בישיבה במסעדה בלבד).

בתמונה- סאקה ,סושי ובאמצע- הפתעה שאירגן לי המקום לרגל יום ההולדת שלי, מתוקים מדהימים (פרווה!).

כתובת המסעדה-

לינקולן 11 תל אביב.

פרטים נוספים על שעות פתיחה, תפריטים וכו' –

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15473

צבר – החומוסיה הפרטית שלי.

כולם יודעים שאכילת חומוס בבית מהקופסה, זה נחמד אבל לא משתווה לחוויית החומוס שאפשר להשיג בחומוסיות בעיקר בגלל שהמנה שונה לחלוטין – יש תוספות חמות, יש מרכיבים נוספים, שהופכים ביחד את החומוס למשהו אחר, משהו "קומפלט".

"צבר" מביאים אלינו את החומוסיה הביתה, ויצרו ערכות חומוס, שמביאות לנו את הבסיס וגם את התוספות וההוראות הן קלות, פשוט לחמם את התוספות במיקרוגל, להניח על החומוס, והופ- יש לנו מנה של חומוסיה (וגם במחיר הרבה יותר נוח).

בסדרה כפי שאפשר לראות בתמונות – שני סוגים – חומוס מסבחה – חומוס מיוחד למסבחה עשיר בגרגרים, וחומוס קומפלט – בלאדי עם תוספת גרגרים.

הנה המנה שאני הרכבתי –

אני פרשתי את החומוס "קומפלט", הנחתי עליו את הגרגרים החמים והוספתי תוספות לפי טעמי – חציל בטחינה ועלי פטרוזיליה.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.