ארכיון

אומנות – עכשיו לכולם.

אנחנו מסתובבים בגלריות בארץ ובעולם, נתקלים בעבודה שאנחנו נהנים לצפות בה, מעניינת אותנו, מרתקת אותנו, ואז אנחנו מתבוננים בה כמה דקות ו…עוברים הלאה. זהו, כי זה הסיכוי היחיד שלנו להנות ממנה- שם בגלריה. גם במקומות שהתמונות לא רק מוצגות אלא גם נמכרות, רוב הסיכוי שאם אנחנו לא מליונרים , יהיה מרחק גדול ביננו ובין האפשרות להרשות לעצמנו לקנות אומנות מקורית כדי לקשט את ביתנו, שם נוכל להנות ממנה בכל רגע.

עכשיו המצב השתנה. היזם אלי אדרי נתקל בבעיה הזו בדיוק- איך להביא הביתה אומנות מקורית ואיכותית במחיר סביר שגם מעמד הביניים יוכל לעמוד בו?

כך נוצרה גלריית "פחות מאלף" שכשמה כן היא – כל היצירות שנמכרות בה, הן מתחת לאלף דולר.  הקונספט בעצם מסייע לכולם- גם הקהל הרחב יכול להרשות לעצמו לרכוש אומנות מקורית, וגם האומן זוכה להתפרנס, שכן כשיצירתו תלויה בגלריה עם תג מחיר יקר מדי, ואף אחד לא יכול לקנות אותה, אין לו הכנסה והוא נאלץ לעסוק במגוון עיסוקים שונים כדי לחיות. בצורה כזו האומן גם פנוי כלכלית להמשיך לעסוק באומנותו.

אז הגעתי ל"פחות מאלף" בפלורנטין בתל אביב. את פני קיבל ניב בורנשטין – אוצר ומנהל הגלריה, שהוא גם צייר. ניב הוא גם אחד הבעלים בגלריית "בנימין" בתל אביב והוא הסביר כיצד הוא בוחר את היצירות. מה שהוא מחפש אצל צייר זה קודם כל השפה שלו, הייחוד שלו, כי כל אחד יכול לצייר "יפה" אבל לכל אומן צריכה להיות השפה שמייחדת אותו. הוא מחפש את האיכות שמאחורי הקלעים. המקום פתוח כבר שנה והיצירות הנבחרות הן של אומנים בעלי שם כמו ציבי גבע, יאיר גרבוז וסיגלית לנדאו כך שיש גם "תו איכות" לכל יצירה שיוצאת מהגלריה.

הקו המנחה – הנגשת האומנות לציבור הרחב.

לא מדובר בעבודות ביכורים, אלא באוסף אקלקטי שמאפשר לכל  אחד שנכנס לגלריה לבחור מה הוא אוהב, והממתק הגדול של המקום – במה לאומני רחוב.

(בתמונה למעלה- מימין ניב בורנשטיין – האוצר והמנהל, משמאל אלי אדרי – הבעלים. מאחוריהם למעלה- יצירה של בורנשטיין).

פלורנטין היא השכונה היחידה בתל אביב שבה העיריה מאפשרת לאומני רחוב להתבטא ככל העולה על רוחם, כל אחד יכול לבוא ולעטר קירות ובעצם בכל מקום ,ולאומנים יש קוד אתי בינם לבין עצמם שהם לא עולים אחד על העבודה של השני. כך הפכה השכונה לתערוכה ססגונית בפני עצמה, וב"פחות מאלף" מכניסים אותה לגלריה, תוך שמירה על החופש של יוצרי הרחוב. מה הכוונה? אמני הרחוב שומרים על הסגנון שלהם, על הכינויים והסמלים שלהם, ויוצרים על כל חומר שבא להם – מחלקי ריהוט ישנים ועד חתיכות אלקטרוניקה, והיצירות מגיעות לגלריה ונמכרות לציבור הרחב. בין האומנים המיוחדים שראינו בגלריה היה אומן שכינויו הוא "אומץ" ואף אחד לא יודע מי הוא, שבא מהעולם החרדי האדוק, ובאמצעות ציורים מביע את מחאתו על תופעות בחברה החרדית, כמו למשל חותמות "בד"צ" שהציבור הזה דורש על כל דבר, טריוויאלי ככל שיהיה.

(בתמונות למעלה ולמטה- אמנות רחוב בפלורנטין)

יצאנו לסיור בסביבה של פלורנטין, ובתמונות ניתן לראות חלק קטן מהאוצרות על הקירות והמבנים. אין צורך אפילו לתכנן מסלול, רק לזרום עם הסמטאות ובכל מקום להרים את העיניים ולראות את הצבעוניות הרבה והמיוחדות (שווה לחפש את היצירה שבנויה כולה מכתב ברייל למשל).

אחרי הסיור הגענו לפרוייקט נוסף של "פחות מאלף" – סדנאות ציורי הרחוב. כדי שהציבור יוכל להתחבר יותר לתרבות אומנות הרחוב, הוזמנו לסטודיו הסמוך, שם חיכו לנו צבעים , מכחולים וכל מני סוגי משטחים שלקוחים מהרחוב, ועל כוסית יין קיבלנו את ההוראות "צרו אומנות רחוב". כדי לתת כיוון, קיבלנו שלוש הנחיות- ביחרו לעצמכם כינוי, ביחרו לעצמכם סמל, וביחרו מילה.

(בתמונה למעלה- בלוגרית בעבודה….)

בחצי השעה הבאה (אנחנו רק טעמנו מהסדנה, סדנאות כמובן לוקחות יותר זמן) בלוגרים שבדרך כלל הם היפרקטיבים, שקעו בצבעים, צורות ויצירות האומנות החלו להווצר על המשטחים . ניב עבר ביננו והדגים כיצד הוא בוחר יצירות בהתאם לשפה שהוא רואה בהן, לגבי העבודות שלנו.

יצאנו מהסדנה עם כתמי צבע על הידיים, ועם געגוע עז לתקופה של הילדות שבה ציורים היו דרך יומיומית להתבטא. (וממש לא צריך כשרון ציור בשביל זה).

עוד פרטים על הגלריה, היצירות, האומנים והסדנאות ניתן למצוא בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/less1000 . צוות המקום גם מסייע בייעוץ ויש אפילו שירות תליית תמונות.

האומנות מעולם לא היתה כל כך קרובה.

נפלאות ה"ברא".

הרבה לפני הרפואה המודרנית, היתה רפואת הצמחים. המרפאים השבטיים ידעו בדיוק איזה צמחים לרקוח כדי לרפא מחלות ובעיות. אחר כך הגיעו התרופות התעשייתיות ואז בעצם עלתה המחשבה "למה לא לשלב?" למה לא להשתמש גם בידע הקדום של הצמחים כתוספת וכמניעה של מחלות כדי שלא נזדקק בכלל לתרופות?

הוזמנו לבקר במרכז "ברא" ביוקנעם, שמוביל את רפואת הצמחים בארץ, בעזרת מעבדה שמעבדת למעלה מ700 צמחים איכותיים – שמגיעים טריים או יבשים , מאסיה ומהמערב, והופכים למיצויים ולתרכובות שמוציאות את המקסימום מהצמח, עבורנו.

המיצויים הם תהליכים מדוייקים ומבוקרים שפותחו אחרי מחקר רב, והמפעל הוא מודרני , נמצא בפיקוח משרד הבריאות ועומד בכל התקנים המחמירים ביותר.

במקום מספר פונקציות. קודם כל יש את הגן שמקיף את המקום ובו גדלים כמאה צמחי מרפא, ואפשר לטעום, להריח ולקבל הסברים. אנחנו הגענו לשם עם נורית הנטורפיסטית  שעזרה לנו לחקור צמחים ולהחליט לאיזה שימושים ניתן להעזר בהם .

(בתמונה למעלה- נורית והגן)

הפונקציה השניה של המקום היא מרכז טיפולי קליני שבו מערך טיפולי רחב שמותאם לכל אדם לפי צרכיו ודרישותיו, וכולל אבחון מקיף, התאמת פורמולה, טיפול אירוודה שכולל מלבד נסך שמן גם עיסויים, סאונות, תהליכי ניקוי, תרגילי נשימה והדרכה תזונתית מפורטת, הידרוקולוניק- ניקוי הגוף והמעי הגס מרעלים, נטורופתיה, פסיכותרפיה שעובדת על הקשר בין גוף ונפש, ורפואה סינית מסורתית. במקום גם מתקיימות סדנאות ניקוי רעלים והתחדשות בהדרכת הרבליסטים ,מטפלים איורוודים ומרצים בכירים מ"רידמן" בסדרת מפגשים והרצאות.

הפונקציה השלישית היא סדנאות שונות שמתקיימות במקום כמו שימוש בצמחי מרפא ביומיום, סדנאות בישול בריא ואפילו קונצרט קערות טיבטיות לשלווה פנימית.

אחר כך שמענו  הסברים על המוצרים ודרכי העיבוד שלהם ב"ברא" – כולל הסבר על הפטנט המיוחד של המקום – ה"כורכומין אפקט" שיעילותו הוכחה בעשרות מחקרים שונים כמגביר את פעולת הספיגה בגוף ומשפיע לחיוב על מנגנונים ביולוגים בגוף האדם, יעיל גם במניעת מחלות וגם בטיפול בהן. הבעיה היתה עד עכשיו שבצריכת כורכומין, שהוא החומר הפעיל שבכורכום, הספיגה היתה נמוכה יחסית וכך אי אפשר היה להשיג את התועלת המירבית מהצמח. הפטנט של "ברא"  גורם לכך שהספיגה של הכורכומין בגוף, על כל התועלת שלו, היא עד פי 30 בהשוואה לכורכומין נקי. הטבליות של "כורכומין אפקט" הן קטנות ונוחות לבליעה פעם ביום .

(בתמונה למעלה – הסברים על הפורמולות ודרכי העיבוד השונות)

ראינו את התהליכים במפעל עצמו, כולל בישול בטכנולוגיות סטטיות דינמיות, כמו שיטה מהפכנית של "ברא" שהופכת את הצנצנות ונוזלי המיצוי שלהן כל כמה דקות וכן תהליכים שבונים לחץ שבאמצעותו מחדירים את נוזל המיצוי אל החלק המולקולרי של הצמח כדי להפיק ממנו כמה שיותר, ואז פורקים את הלחץ במהירות כדי ל"חלוב" את הרכיבים הטובים של הצמח.

השלב הבא של ביקורנו היה סדנת אוכל בריא (ואפילו טבעוני) בהדרכתו של יגאל קוטין, שבעזרת ירקות שקטף בגינה שלו, ומוצרים אורגנים טבעיים ובריאים, יצר לנו ארוחה שכללה ממרחים, מנה עיקרית פחמימתית ואפילו קינוח מתוק ושוקולדי.

המנה שנחטפה ראשונה ואזלה תוך דקות על ידי המבקרים היתה "גבינת אגוזי קשיו"  שבסך הכל הכילה אחד וחצי כוסות קשיו שהושרו למשך לילה, כף אחת או שתיים של שמרי בירה (או כף מיסו לבן), קורט מלח, כף אחת שמן קוקוס ושלושת רבעי כוס מים. כל הכבודה הזו הונחה בתוך מערבל ונטחנה, ואז כמו גבינה חלבית – הכל הועבר לשק גבינה ונתלה במקום מוצל לבין 12-24 שעות, עד התנקזות כל המים, ואז הועבר לכלי זכוכית לשמירה בקירור. כמובן שאפשר להוסיף דברים שאוהבים כמו שום, מיץ לימון, עגבניות מיובשות, בזיליקום או כל תיבול אחר שאוהבים.

(בתמונה למעלה – יגאל בעבודה)

עוד מנות כייפיות שיגאל הכין היו ממרח שעועית לימה (המכונה גם "בובס") שהאמת שאנחנו אכלנו אותה עוד לפני שלב הטחינה, ישר מהסיר החם, כרוב כבוש ביתי שיגאל הכין (והוא ממליץ רק על מלח אטלנטי או מלח הרים וורוד, שהם אלה שלא עברו עיבוד), שקדים מיובשים ברוטב טריאקי (שהיו די מתקתקים ויכולים להיות יופי של כיבוד לאירועים), איטריות סובה עם אצות ונבטים, סלט ירוק עם תיבול של עוד ירקות טחונים כמו עגבניה, מלפפון, זיתים ועלי תבלין, וקינוח קקאו שהכיל מלבד הקקאו גם פירות כמו תאנים או תמרים, צימוקים, ג'וגי בריס (הלהיט החדש, דומה קצת לחמוציות), אבקת קקאו איכותית, ווניל, וגם קצת תיבול של מלח וצ'ילי חריף, והכל הוכנס לבלנדר ביחד עם חלב שקדים שיגאל הכין על המקום תוך דקות (במקום לקנות מוכן), עוד קצת תיבול של אגבה או מייפל אמיתי, ואחרי הטחינה לקירור, רצוי בפריזר בשביל המהירות. התוצאה היתה מוס שוקולדי מאד, מתוק מאד, ומתאים גם לטבעונים וכמובן לשומרי כשרות שרוצים קינוח אחרי ארוחה בשרית.

(בתמונות למטה ולמעלה  – חלק מהמנות שיגאל הכין)

בסוף ישנה גם חנות עם כל מוצרי "ברא"  כמו למשל –JADE SCREEN שעוזר בהגנה על הגוף מפני מחלות החורף, GAN NAO LING- פורמולה של רפואה סינית שמסייעת לטיפול בתסמיני שפעת שונים, ISATIS – שעוזר בבעיות בגרון כמו נפיחות, כאב וקושי בבליעה, KANG NING WAN שמועיל במקרי וירוס בטן וקלקול קיבה עם הקאות או שלשולים, ועוד מיצויים ופורמולות רבות לפי הצורך.

כל מוצרי "ברא" כשרים בד"צ וניתנים להשגה מלבד בחנות המפעל ביוקנעם, גם ברשתות טבע רבות בכל הארץ.

www.bara.co.il

טעמי הכינרת חוזרים!

פסטיבל "טעם הכינרת" מתקיים בחנוכה, בין התאריכים 18 עד 27 לדצמבר, והפעם בסימן "טעם השלום" בעקבות מלאת עשרים שנה לחתימת הסכם השלום עם ירדן, בעמק הירדן. היוזמה היא של מחלקת התיירות והאגף לפיתוח כלכלי במועצה האזורית עמק הירדן.

במסגרת הפסטיבל יתרחשו בכל האזור אירועים רבים, לכל המשפחה, לכל טעם ולכל בחירה. ניתן כמובן ללון באזור ולהשתתף ביותר אירועים וביקורים.

אנחנו הגענו כדי לטעום מעט ולקבל הצצה קטנה על מה שיתרחש בפסטיבל השנה.

התחנה הראשונה שלנו היתה מסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד. המסעדה מתחדשת בהרבה הפתעות שייתגלו לראשונה בפסטיבל, וימשכו כמובן גם לאחריו.

אנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר החגיגית (59 שקלים ליחיד) שכוללת המון פינוקים כמו כמה סוגי לחמים ולחמניות, ממרחים מכל מני סוגים, ביצים לפי הטעם, שתיה חמה וקרה ,ובסוף ההפתעה – קינוח מיוחד שמכיל שערות קדאיף, מסקרפונה ופירות טריים שצומחים ונקטפים מהגן המקיף את המסעדה, במקרה שלנו זה היה מנגו.

החידוש הגדול יגיע ממש בימי הפסטיבל – כשלמסעדה , שקיימת כבר 17 שנים משגשגות, יגיע תנור עצים מיוחד ויוקרתי, שיפתח את הפינה האיטלקית שנוסדת בייעוצו של השף הנודע מנה שטרום. שטרום גם ינהל ארוחה איטלקית מיוחדת בימי הפסטיבל , שתחנוך את התפריט האיטלקי החדש. במקום יש ארוחות עסקיות, וגם אפשר לשבת בכיף על סלט או פסטה ולהנות מהירוק והאווירה.

האתר של מסעדת "צל תמר"  – www.tzel-tamar.co.il

ביציאה מהמסעדה חיכו לנו שתי אטרקציות כייפיות במיוחד- שמשלבות טיולים בסביבה, בצורה קצת שונה ממה שאנו מכירים ורגילים.

הכרכרה שחיכתה לנו היתה יאה לסינדרלה והנסיך שלה. אז אמנם לא היו לנו שמלות ערב ונעלי זכוכית, אבל מצב רוח היה, וטיפסנו על הכרכרה שהיתה מחוברת ל"לופיו" הסוס, ויצאנו לסיבוב פסטורלי בסביבה. הרכב והמדריך – ישראל, סיפר לנו בדרך מה אנו רואים ומה ההסטוריה של המקום. הכרכרה היתה מאד רומנטית, הדרך היתה יפיפיה, צעדי הסוס על השביל הישרו אווירה רגועה ועצרנו לתצפית וצילומים בנקודה שפרשה בפנינו את כל הנוף. יש אפשרות למסלולים שונים בכרכרה- באורכים שונים וגם להרכיב מסלולים אישיים עם אופציה לארוחה.

עוד פרטים אפשר בטלפון של ישראל – 052-8695488 ובאתר www.abarkay.com

את הדרך חזרה מנקודת התצפית עשינו ברכב חשמלי של "בינות תמרים אקולוגיקאר". מדובר ברכבים לנהיגה עצמית אבל עם הדרכה, ומסלולים שמגיעים לתצפית של יער לוי אשכול, או הירדן והירמוך בנהריים.

ברכבים יש אפשרות לארבעה או שישה נוסעים והם יכולים לעבור בתנאי שטח שונים כמו בוץ, עליות מפותלות וכדומה. כך אפשר לשלב גם את הנופים וגם את חוויית הנהיגה המיוחדת עצמה.

פרטים נוספים ניתן לקבל אצל דורון – 052-2975053.

התחנה הבאה שלנו היתה קיבוץ "שער הגולן" לחוויה מסוג אחר – סיור במקלט אמיתי מתקופת מלחמת ההתשה (1967-1970) כשהקיבוץ הופגז מגבול ירדן, והילדים, שאז לנו בלינה משותפת, בילו את רוב הזמן במקלטים. באמצעות סרט קצר שמוקרן במקום ניתן לראות איך התנהלו החיים בצל ההפגזות, לראות חפצים שנשמרו מאז , מספרי הילדים ועד מוקשים , ולנסות להבין איך אפשר לגדול בצורה כזו. מדהים לשמוע שהילדים שם למעשה הרגישו די מוגנים וכמו ילדים, ניצלו הרבה פעמים את העובדה שהמבוגרים לא בשטח, כדי לעשות כל מני תעלולים. הסיורים נערכים במגוון שפות. אותנו אירחה נורית קצירי, שהיא האחראית על המקלט, והיא הראתה לנו את עצמה בצעירותה, בתקופת אותה המלחמה. בקיבוץ, שהוא שיתופי, מחזה די נדיר בזמנים שלנו, אפשר גם לסייר בענפי החקלאות (סיורים אלה מיועדים למבוגרים ולכאלה שמתעניינים בחקלאות), ולבקר בבית האדם הקדמון  (שכולל הפעלות לילדים, בתיאום מראש ובקבוצות) . הסיור במקלט מתאים לילדים מעל גיל שמונה.

פרטים נוספים על האפשרויות השונות ב"שער הגולן", כולל גם אירוח כפרי, ניתן לקבל במייל: info@elmulgolan.co.il

התיאבון התחיל להתעורר והגענו ל"נחלה בטבע" – מסעדה דרוזית אותנטית בצומת צלמון דרום. במסעדה חיכו לנו קאסם ואשתו,   וגם שולחן מלא כל מני מטעמים מהמטבח הדרוזי  כמו סלטים מיוחדים (כולל חציל עם רימונים וענבים מוחמצים), עלי גפן מעולים, מיצי פירות מיוחדים, וגם מנות בשריות קלאסיות כמו מנסף שהוגש לוהט ובכמות ענקית לשולחן.

קאסם סיפר לנו על העם הדרוזי, היחסים עם ממשלות ישראל והמדינה , האהבה הגדולה והרצון לתרום (כפי שבדיוק עכשיו עם האירועים הנוכחיים אנו מגלים שוב ושוב את הנאמנות הרבה שרוחשים הדרוזים לישראל) וגם על האירועים המיוחדים לפסטיבל  – סדנאות הכנת עלי גפן כולל ליקוט בשטח, סדנת כבישת זיתים, אפיית סמבוסק ועוד הפתעות.

מידע ופרטים אפשר לקבל אצל קאסם – 050-3095250 וגם בדף הפייסבוק תחת השם "נחלה בטבע".

קשת יפיפיה הפציעה בשמיים, ואנו המשכנו לתחנתנו הבאה – חוות הנופש "ורד הגליל" (אין קשר למפעל השוקולד ). ההפתעה הגדולה של המקום לכבוד הפסטיבל היא מופע רודיאו אמיתי, עם בוקרים, סוסים, פרות ולאסו, כשהכניסה היא חינמית לגמרי. במקביל יהיו דוכנים של הפעלות, אפשרות לרכיבה על פוני, ליטוף חיות וכדומה לכל הגילאים, וכן הדלקת נרות חגיגית ומיוחדת לחנוכה.  במסעדה של המקום תוגש מנת קינוח מיוחדת לכבוד נושא השלום של הפסטיבל, שלצערי הרב לא יצא לנו לטעום ומאד חבל לי כי אני מכירה את האיכות של השף חיים טיבי שמכין אותה.

בגלל מזג האוויר הגשום לא יכלנו לראות דוגמא מהמופע אבל לא וויתרנו והלכנו לבדוק את הכוכבים הגדולים של המופע- הסוסים.

מי שמתכנן להגיע למופע, רצוי לבדוק קודם שאין שינויים בעקבות מזג האוויר .

עוד פרטים ומידע ב – www.veredhagalil.co.il

החשיכה כבר החלה לרדת כשהגענו לתחנתנו האחרונה – מסעדת רוברג בליבנים, שזה 12 דקות מטבריה. המסעדה היא כשרה ובשעות הבוקר משמשת כמסעדה חלבית, ואחר כך הופכת למסעדה בשרית. השף הוא אילן רוברג וכל הצוות הם בני משפחתו – הבנות תמי ואיריס במטבח, כקונדיטורית ומנהלת המסעדה בהתאמה, הבנים גיל ודורון הם אחראי המטבח והלוגיסטיקה, והאם עושה הכל…

במקום יש תפריטים רגילים, תפריטי טעימות וסדנאות בישול חוויתיות, ומה שאני אהבתי במיוחד- מצלמה שממוקמת במטבח ומראה על מסך גדול בדיוק איך מכינים את המנות בשידור חי.

לכבוד הפסטיבל, השף אילן רוברג שגם בישל למלך חוסיין ולראש הממשלה דאז יצחק רבין, את הארוחה שליוותה את אישרור הסכם השלום בין ישראל לירדן לפני עשרים שנה, משחזר את התפריט של הארוחה ההיא ומגיש בין השאר סלטים מיוחדים (כולל כאלה שאמורים להיות חלביים אבל אי אפשר להרגיש שהם בעצם פרווה), סלטים חמים כמו חומוס חם, מרק עדשים אדומים עם טאץ' של ערק, מנות עיקריות של דגים, פרגיות, פילה בקר ושיפודים ולבסוף הקינוח שזיכה את תמי, הבת הקונדיטורית , במקום ראשון בתחרות קינוחים (ושוב, למרות שהוא פרווה לחלוטין).

אנחנו זכינו לטעום מרק שומר עם מקל בצק מיוחד, כדי לחוות את הטעמים המיוחדים של המרקים, וכן את הקינוח הזוכה בעל הפרזנטציה היפיפיה.

עוד פרטים על המסעדה ואירועי הפסטיבל בה – www.roberg.co.il

את כל הטיול שלנו ליוותה מדריכת דרך בשם חדוה הדר שגם הסבירה, גם שרה לנו שירי ארץ ישראל וכינרת, וגם מצאה עבורנו פטריה שפרחה לאחר הגשם.

כאמור בפסטיבל יש מליון פעילויות ואפשרויות- רק ככה על קצה המזלג- סדנאות שוקולד מיוחדות ב"גליתא" – כולל ממתקי שוקולד בצורת יונת שלום, "חצר כינרת" הופכת לחצר ראשונים ומאמצת אווירה של חלוצים, כולל סיפורי אוכל של פעם, צילום בבגדי חלוצים ואפילו נזיד עדשים של פעם, שייט בכינרת ב"רוב רוי" ליד קיבוץ כינרת וירדנית, הבריכות של "חמת גדר" שמקבלות תוספת של מופעי קרקס ואש, הצגות לקטנטנים, מופע תוכים והאכלת תנינים ועוד, סיורים מזמרים ב"קבוצת כינרת", המון שירה בציבור (כולל עם שרל'ה שרון) באשדות יעקב איחוד ומאוחד- לרגל תשעים שנה להיווסדם, והמון טיולי שטח ופעילויות לילדים.

המידע המלא  על אירועי הפסטיבל – www.kinneret.info

"אוכלים בריא 6" – כי העיקר הבריאות.

בתאטרון גבעתיים נערך ב10-11 ליולי כנס התזונה והבריאות הגדול בישראל, בפעם השישית ברציפות, "אוכלים בריא". הכנס, בחסות האתר "eatwell" והוצאת הספרים "פוקוס", ) http://www.eatwell.co.il/  – המון טיפים, מתכונים ועצות לחיים בריאים, והכל חינם חינם).

בכנס היה בעצם הפנינג שכלל את כל הזוויות שאפשר בנושא חיים בריאים – הרצאות של מומחים, סדנאות בישול בריא, פאנלים, (כך בין השאר, היו ד"ר גיל יוסף שחר שהסביר מהו ניקוי רעלים, ד"ר עדיאל תל אורן סקר את נושא ההנדסה הגנטית במזון וכיצד זה משפיע עלינו, דליק ווליניץ סיפר על המסע האישי שלו , הוקרן הסרט "planeat" שעוסק בתזונה בריאה, התקיים פאנל בנושא תוספי תזונה עם פרופסורים כמו איתן פרידמן ומשה פנקל, דוקטור דוד חפץ והנטורופת דולב גילמור, פאנלים בנושא הפרעות קשב וריכוז, וכאמור סדנאות בישול כמו זו של פאולה רוזנברג שהציגה קינוחים מתוקים ומזינים, מיכל צפיר ביחד עם השף קובי פרסול הדגימו כיצד להפוך תפריט משפחתי לבריא וגם ציונה מלמן, שבסדנה שלה נכחתי, שהדגימה מטעמי גורמה טבעוניים ובריאים במעט טירחה).

בין הדוכנים שהציגו התרשמתי מהדוכן של ECOVER,- חומרי ניקוי אורגניים שעושים את העבודה ובמקביל שומרים עלינו מפני כל מני כימיקלים מסוכנים, משקה שעורה מעניין (שאין לו את הטעם הקצת בעייתי של נבט חיטה, ויש לו יתרונות בריאותיים רבים), חברות שמספקות משלוחים של ירקות ופירות אורגניים עד הבית, המון ספרי בריאות שמגלים לנו מצד אחד איך לגדל ילדים בריאים ואיך להיות בריאים בעצמנו ומצד שני ספרי בישול עם מתכונים בריאים/צמחוניים/ טבעוניים במגוון רחב, פירות מיוחדים כמו ה"מאקי ברי" הצ'יליאני שהגיע לארץ ומיועד להיות אנטי' אייג'ינג שאמור לשמור על הנוטל אותו צעיר ומלא אנרגיה, תוספי תזונה בהרכבה אישית, ושני הדוכנים הכי חביבים עלי – של "דגן מני מזונות" שהציעו מבחר אדיר של עוגיות מקמח מלא, קמח כוסמין, שיפון ודגנים מלאים, עוגיות טבעוניות ומוצרים ללא תוספת סוכר, והצליחו, ממה שאני טעמתי, ליצור עוגיות טעימות במרקם נעים, והדוכן של שופרסל שהציג את מתחם "גרין" שמכיל שפע ענק של מוצרים אורגניים, מוצרי סויה, קמחים מלאים, ומעל 400 מוצרים נטולי גלוטן. (וגם הדגימו שייק פירות מרווה ובריא על בסיס חלב סויה, שיכול להיות מצוין לא רק לנמנעים מלקטוז אלא גם למי ששומר על כשרות למשל, ורוצה משקה כייפי אחרי ארוחה בשרית.

נכנסתי לסדנה של ציונה מילמן- שפית ומנחת סדנאות בישול ואורח חיים בריא.

במשך השעה וחצי הבאות ציונה הדגימה מגוון מנות לארוחה שלמה, כולל מרק, טאקו, ממרחים, מאפה ועוגה, הכל טבעוני ובעיקר קל להכנה.

אני חייבת להדגיש- זה לא מיועד אך ורק לטבעוניים. אישית אני לא צמחונית ולא טבעונית, ולא רואה את עצמי ככזו אי פעם, אבל אין לי בעיה לאכול מאכל צמחוני/טבעוני כל זמן שהוא טעים וקל להכנה, ואם זה גם בריא על הדרך, עוד יותר טוב.

מבין המתכונים של ציונה (והטיפים הרבים שהיא הוסיפה, כמו למשל – אף פעם לא לאכול את הפנקייק או הטאקו הראשון שמכינים כי הוא סופג את כל השמן), בחרתי להביא כאן מתכון קל לטאקו, שניתן להכין כמו פנקייק ולמלא באיזה מילוי שרוצים (היא הדגימה עם גוואקמולי).

ציונה עירבבה בבלנדר 6 כפות קמח כוסמת (ניתן לטחון גרגרי כוסמת בטוחן קפה), 1 כפית סודה לשתיה, 1 כוס כרובית מאודה ומעוכה (חשוב שתהיה מעוכה כדי שאפשר יהיה למדוד במדויק, כי יש רווחים גדולים במבנה הירק), 1 כף קמח טפיוקה (עוזר לאיחוד המצרכים היות ואין ביצים במנה), כף שמן זית, חצי כפית מלח, כפית זרעי כוסברה טחונים (לא חובה אבל מומלץ), 1.5 כוסות מים ומעט שמן זית לטיגון.

אחרי שהיא ערבבה את הכל, היא פשוט טיגנה כמו פנקייק במשך שתי דקות ואז הפכה וטיגנה לדקה נוספת.

לדברי ציונה, כדי להתגבר על ההגבלות של הטבעונות, שמנטרלות חומרי גלם רבים, הסוד הוא התיבול, התבלינים יוצרים טעמים שונים, ושווה לשחק איתם.

עוד פרטים על ציונה והסדנאות – http://www.tzionamelman.co.il/

בשורה התחתונה, הכנס מאד מעשיר, וגם מי שלא נמנע מבשר, חלב, ביצים וכו', מספיק אם יעשה משהו קטן כדי לשפר את הבריאות, וכבר עשה הרבה.

טיולים למיטיבי לסת.

מי שקורא אותי כבר יודע שאוכל הוא האהבה שלי. פחות להכין, יותר לאכול.

ישראל משופעת במקומות טובים לאכול, אבל לא כולם מפורסמים וידועים, והכיף הכי גדול הוא לגלות את הפנינים הסודיות ,את אותה חנות שמוכרת את המוצר הכי טעים, הכי נדיר, הכי מיוחד.

ואיך מגלים את המקומות האלה ?

או שבמקרה מגיעים אליהם, אם אלת המזל מחייכת, או שבאים עם מישהו שיודע. בשנים האחרונות התפתחה בישראל (ולא רק) תרבות של סיורי אוכל. במקום לבוא למקום מסוים לראות נופים, באים לראות ובעיקר לטעום המון אוכל טוב ומיוחד.

(כל התמונות הן דברים שצילמתי בסיורים קולינריים שונים שבהם השתתפתי)

היתרונות הם שכאמור מעבר לגילוי המקומות עצמם, יש גם מישהו שיודע מה בדיוק כדאי לטעום, ואיפה כדאי לקנות, ובעלי המקומות כבר מכירים אותו ומצ'פרים את המטיילים באקסטרה טעמים.

במשך השנים נעשתה התמקצעות בתחום הסיורים הקולינריים והם כבר נחלקו לפי נושאים – לחובבי הבשר, לחובבי היין והאלכוהול, לחובבי המתוקים, לבשלנים "כבדים" ולכאלה שרק מתחילים, בשילוב סדנת בישול או הדגמות, וכמובן גם סיורים בחו"ל שמשלבים נופים עם מיטב המסעדות מצד אחד, והיצרנים מהצד השני – יקבים, מעדניות, בוטיקי גבינות ועוד.

אחד המקומות הפופולאריים ביותר לסיורים הוא כמובן השוק, מכיוון שהוא מקבץ באזור אחד המון חנויות שונות, עם מגוון גדול של מוצרים, ומצד שני, יש בו סמטאות ופינות חבויות שקל לפספס ולהחמיץ את האוצרות שמסתתרים שם. אחד הכייפים הגדולים הוא להגיע לסיור כזה עם סלסילת קניות, ועל המקום לבחור כל מני דברים טעימים שלוקחים הביתה (או מחסלים עוד בדרך).

יש סיורים בקונוטציות שונות כמו סיור קולינרי לקראת חג המולד בערים נוצריות כמו נצרת נניח, או סיורים לפי חגים והמאכלים הפופולאריים בהם, ויש גם סיורים שנכנסים לתוך בתים של משפחות מארחות, שמכינות מנות מתרבותן ובדרך כלל גם משלבות פולקלור כמו סיפורים, שירים וריקודים.

בגלל המגוון הגדול של עדות בישראל, יש המון תרבויות אוכל, ושווה לבדוק אותן – מה מבשלים בבני ברק לכבוד יום השבת? איפה השווארמה הכי טובה בארץ? איזה יין מיוצר בצפון הארץ ואיזה בדרומה? מהו טעמו של דג שהעלינו בחכתנו במו ידינו במסגרת הדרכת דיג? איפה הירקות הכי טובים וכמובן – המאפיות והקונדיטוריות המשובחות בארץ.

במקום העבודה שלי ערכו סיור כזה במסגרת "יום גיבוש" – ואחרי סיור וטעימות בשוק, השפית שליוותה אותנו והדריכה, גם אספה מצרכים וביחד הכנו ארוחת צהרים (טוב, הרוב הכינו, אני צילמתי…). אני חושבת שמדובר ברעיון מדליק גם לימי הולדת, מסיבות רווקות (ולא לשכוח לדאוג גם להרבה אלכוהול להגברת השמחה), אירוח מיוחד לחברים מחו"ל שרוצים להכיר את הארץ בדרך הטעימה ביותר שלה, וכבילוי זוגי רומנטי וכמובן יום כיף לעובדים.

ואז כשיבואו אלינו אורחים ונגיש להם את הטחינה המיוחדת, את הכנאפה הייחודית או את הגבינות , והם ישאלו "איפה קניתם"? נוכל לומר "אה, זה? זה ממקום קטן כזה, משהו בוטיקי, איפשהו בגליל, גילינו את זה במקרה…".

 

 

חם בקיבוץ – קיבוצי הערבה- לוטן, אליפז ונאות סמדר.

או – "מסתרי הערבה חלק ב'".

כשחושבים "דרום" חושבים "אילת". אבל בין תל אביב לאילת, באזור הערבה שוכנים קיבוצים ויישובים רבים, שלכל אחד ייחוד משלו ואורח חיים שונה,שבהחלט כדאי להכיר.

בביקורי בדרום הכרתי שלושה קיבוצים שונים, כל אחד והקסם המיוחד שלו.

המקום הראשון שביקרתי בו היה "נאות סמדר" – קיבוץ מיוחד שהוקם ב1989 במטרה ללמוד את סוד שיתוף הפעולה בין האדם לחברו ובין האדם לסביבתו בעשייה יומיומית. מה הכוונה? קבוצת אנשים שבנו נווה מדבר פורח, אורגני (מטעי נשירים, זיתים, אגנים ירוקים לטיהור ביולוגי של שפכים באמצעות צמחי מים, מיזוג אוויר טבעי ו, בניה מדברית עוד), מחלבה, דיר עיזים, יקב וחדרי אירוח.

ניתן לעשות מסלול הליכה אל בית האומנויות והיקב כדי להכיר את המקומות המיוחדים הללו.

אנחנו התחלנו את הסיור בגנים היפים שכוללים גם שעון שמש מיוחד (ודי מדויק!) ועד מהרה הגענו למקום הכי מיוחד- בית האומנויות שבמבט ראשון נראה כמו פנטזיה של דיסני – עם עיצובים מרהיבים של בני המקום, שהלכו פחות לכיוון של אדריכלות ויותר לכיוון של אומנות ויצירתיות מתפרצת ויצרו קומפקס של אולמות שבהם מתקיימים קורסים וסדנאות אומנות שונות, באורכים שונים לפי הדרישה.

כבר מרחוק רואים את מגדל הקירור, שבשיטות מיוחדות מהווה "מזגן טבעי" לכל החדרים וגם נקודת תצפית יפיפיה על הקיבוץ. את המגדל, כמו את כל המבנים בקיבוץ, בנו החברים בעצמם במסגרת ניסוי בבניה מדברית- במו ידיהם, בשיטות בניה אקולוגיות שניתן ללמוד בקורסים שונים שמתקיימים בקיבוץ ומערבים לימוד עם עבודה מעשית ונמשכים כמה חודשים.

כשנמצאים בתוך מבנה בית האומנויות והמגדל, שווה להתעכב על כל פרט מכיוון שכל פינה היא יצירת אומנות – מהוויטראז'ים על החלונות, דרך הריצוף המיוחד והשונה מחדר לחדר.

בין גן הבשמים והדיר ישנה גם חנות בה ניתן לרכוש את מוצרי האומנות של בני המקום.

תחנתנו האחרונה בקיבוץ היתה היקב שמייצר יינות (לא כשרים אבל אורגניים, למעשה זהו היקב היחיד בארץ שמייצר יינות אורגניים מענבים אורגניים מיבול ביתי.) וליקרים, חומץ בן יין ושמן (כשרים) שם טעמנו יין מיוחד שקיים בשתי גרסאות – יין מתוק ואותו היין שנשאר "להשתזף" בשמש והקרניים האלה הופכות אותו למרוכז יותר ובצבע יפיפה. בפונדק של הקיבוץ אפשר לרכוש הרבה מוצרים אורגניים (כולל מוצרי טיפוח אורגניים!) ואפשר גם להתרענן עם גלידות ביתיות מיוחדות, עוגות או ארוחה צמחונית עם מוצרים אורגניים תוצרת המקום.

עוד מידע על הקיבוץ , הקורסים והאפשרויות  ב – www.neot-semadar.com

בצמוד ל"פארק תמנע" שוכן קיבוץ אליפז – קיבוץ שמאפשר לינה כפרית כולל המון אטרקציות לכל המשפחה.

הביקור שלנו היה באוריינטציה של ניצול הסביבה ומשאביה- וצפינו בניצול הרוח בשיטות ייחודיות להשגת חשמל בשפע, בגידול ירקות בחממה מיוחדת שמצליחה לחמוק מתנאי מזג האוויר הקשים ומביאה לתוצרת באיכות מעולה בשליש מהזמן הנדרש בשדות רגילים ובניצול מקסימלי של מים, שהם המשאב היקר ביותר (ואפשר להנות מהתוצרת בכל המלונות באילת למשל).

ביקרנו גם ברפת ובפינת ה"תינוקיה" של העגלים שרק נולדו וראינו את השדה הסולארי, שגם הוא רותם את השמש החינמית והשופעת שבאזור, לטובת יצירת אנרגיה שחוסכת הרבה נזק סביבתי.

מטעי התמרים היו התחנה האחרונה שלנו, עם הרבה אפשרויות לפעילות במטעים כמו קטיף , יצירת סלים מענפים שמדוללים מהעצים ומערכות השקיה אקולוגיות.

למי שמתארח יש בונוס- המון פעילויות כמו שחיה לילית, הפרחת עפיפונים בדיונות סמר הסמוכה, ארוחות בוקר עשירות כפריות ישר לחדר, אפשרות ללינת שטח להתחברות מקסימלית עם הטבע (עם תנאים נוחים יותר כמובן), והמון שלווה מדברית.

עוד מידע- http://www.elifaz.co.il/default.aspx (ויש שם גם קישור לדף הפייסבוק).

הקיבוץ האחרון שביקרנו בו – לוטן – ה"אקו כיף".

המוטו של קיבוץ לוטן הוא "קיימות"- איך לחיות מהסביבה בלי לפגוע בה. מילת הקסם היא "אקולוגיה" והיא ממומשת בכל תחום בקיבוץ. החלק המרכזי הוא ה"אקו כיף" – מרכז לכל המשפחה, שמראה זוויות רבות ושונות של ניצול הסביבה בלי לפגוע בה – מהבניה- המבנים עשויים תבן , תערובות בוץ וסיבים – ממש בניה מהאדמה, דרך גידול צמחים בכל צורה אפשרית – מגנים רגילים ועד בתוך כל חפץ – כולל למשל משטחי עץ אנכיים, או חפצים ביתיים שהופכים לעציצים ואדניות, ועד ניצול אנרגיית האדם –כמו מכונת כביסה שפועלת בעזרת דיווש על אופניים – גם כושר וגם כביסה נקיה, הכל באותו זמן.

ההתמחות הירוקה של הקיבוץ עוברת בכל התחומים – ייצור מזון מקומי, תכנון אקולוגי, חקלאות אקולוגית, שירותי קומפוסט (יש אפילו תחנה שמסבירה איך הופכים את תוצרתו הביולוגית של האדם לקומפוסט משובח), תנורים סולריים שבהם אפשר להכין דברים טעימים, פינות יצירה רבות ושונות ומגרשי משחקים מלאי דמיון שכולם על בסיס מיחזור.

בקיבוץ יש גם מחלקה של "וואטסו" – טיפולים במים שלצערי לא התאפשר לי להתנסות, אולי בפעם הבאה.

בבית התה החמוד של המקום ניתן להתרווח על ספות וכסאות (כולם ממוחזרים או נבנו על ידי בני המקום) ולטעום ממיטב המטעמים המקומיים כמו גלידה תוצרת בית, לחמים מיוחדים וארוחות (מי שמתארח במקום אוכל שם את ארוחת הבוקר), ובחנות הצמודה אפשר לרכוש יצירות אומנות של אמני הסביבה וכן דברים ייחודיים כמו כדורי זרעים לשתילה וסבונים אורגניים.

עוד פרטים ומידע ב- http://www.kibbutzlotan.com/tourism/hebrew/index.htm

אז בהחלט, במקום להכנס למכונית ולנסוע "דוך" לאילת, ולהפסיד כל כך הרבה בדרך, שווה לעצור, לשהות לילה או יותר, להכיר וללמוד את צורות החיים המעניינות ואת הפילוסופיות השונות שיש לקיבוצי הערבה להציע.

 

ותודות ללאה, אודי וחיים מ"אליפז", לענת מ"נאות סמדר" ולדפנה מ"לוטן" על האירוח הלבבי.

 

 

טעמים ומתוקים בירושלים.

אין טיול בלי לאכול משהו, נכון?

אז אחרי בוקר שמשי וטיול מקיף בירושלים, הגיע הזמן לאכול משהו ולשם כך הגענו ל"דוניא" אליה הוזמנו לרגל פתיחתה ממש לא מזמן. "דוניאה" (בערבית : העולם) הגיעה למתחם שלומציון המלכה, והביאה איתה קונספט מיוחד שכולל את שעות היום בהן ניתן לאכול  מנות מיוחדות, כולן חלביות וכשרות, של השף תומר אבלס (בוגר מסעדות ירושלמיות כמו "אוליב" ו "רסטובר" ) והשוס- ארוחות בוקר מיוחדות כמו "בוקר בואניסימו" שכולל פריטטת תפוחי אדמה עם פטריות ותבלינים, ביחד עם סלט עגבניות, "דיל ליוון" שכולל מאפה "ספנקופיטה" במילוי תרד, גבינה מלוחה, לצד ביצה קשה וסלט יווני ושקשוקות תורכיות או מקסיקניות, זאת לצד ארוחות בוקר סטנדרטיות יותר.

אנחנו קיבלנו את הארוחה הזוגית שכללה הגשה יפיפיה של מגש על קומות, שבכל קומה מעדן אחר – בקומה התחתונה שני סלטים עשירים ומתובלים בעדינות, זיתים שחורים, פסטו עגבניות מיובשות, פסטו ירוק, חמאה, טחינה מתובלת וטונה, ובקומה העליונה שלושה סוגי גבינה לבנה – גבינת שמנת רגילה, גבינה עם ירקות וגבינה עם זיתים, ושתי כוסיות של מוזלי מתוק , ככה בשביל הסיומת והבריאות. בצלחת קיבלנו ביצים לפי בחירה (מי שבוחר את החביתה מקבל אותה בהכנה מיוחדת עם תחתית של בצק סיגר דקיק שמוסיף שכבת טעם נוספת) וכמובן גם לחם הבית (ואם הוא נגמר, אפשר לקבל עוד ללא תוספת תשלום). הכל כמובן עם שתיה חמה וקרה לפי בחירה (המיץ בארוחת הבוקר איננו נסחט במקום).

כאמור, אם היינו מגיעים בלילה היינו מגלים שהמקום הוא בר תוסס עם מוסיקה עדכנית  במערכות שמע משוכללות, ובכלל – בכל שעות היום אפשר גם לטעון את הסלולרי בעמדות מיוחדות, כדי לא להתקע עם סוללה מרוקנת. ולמה זה חשוב? כי העיצוב של המקום מזמין המון צילומים – כולל אפילו חדר השירותים שהדלת שלו מעוצבת כמו תא טלפון אנגלי, ויש גם אוסף בובות מרהיב על הקיר במפלס העליון, ואפילו פינה שמאפשרת לבדוק אם אתם מספיק פיכחים כדי לנהוג או שעדיף שהנהג התורן יקח את המפתחות, בדרך משעשעת במיוחד.

המיקום – באמצע אזור תוסס במיוחד בכל שעות היום והלילה.

עוד פרטים על "דוניא" – http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=15651

ארוחות הבוקר מוגשות כל היום ויש המון דילים ועסקיות.

__________________________________

ואחרי האוכל צריך קינוח, ומלך הקינוחים הוא כמובן השוקולד.

אז נסענו לצובה, לתוך ה"קיפצובה" (מרחק 25 דקות מירושלים, שילוט מצוין) והגענו ל"חוות השוקולד של גליתא". החווה שהיא אחת מתוך שני סניפים של גליתא, מציעה מלבד מגוון ענק של שוקולד, גם סדנאות כייפיות לכל הגילאים.

אנחנו הגענו שני מבוגרים וזכינו להדרכה המקסימה של טללית, שהסבירה לנו על המקום ואחר כך נתנה לנו משימות. צוות המטבח כבר  הכין את הפרודוקטים, ואחרי ששטפנו ידיים ולבשנו סינרים, קיבלנו "ערכת סדנא" שכוללת את כלי העבודה שנצטרך לצורך השוקולדים שנכין. מה שנחמד, יש ערכות לפי גיל ולפי דרישה, כך שמשפחה שלמה יכולה לשבת ליד השולחן וכל אחד יקבל ערכה המתאימה לו וליכולותיו.

הסדנא שלנו היתה "ממולאים" ואנחנו קיבלנו תבניות פלסטיק שקופות, והוראה של "שיפכו את השוקולד בעזרת אחת משתי הכפיות שקיבלתם אל התבנית, דאגו שהכל מכוסה ושיפכו החוצה את השאריות". למה שתי כפיות? אחת למזיגה ואחת לליקוקים.

אחר כך התבניות שלנו נשלחו לקירור ובנתים קיבלנו מנג'טים ובהם שוקולד מוצק בצורת כוסית, כדי למלא. קיבלנו חומרי טעם כמו קינמון, קפה, צ'ילי ומלח גס, וגם תוספות שונות כמו אבקת אוריאו, אגוזים שונים, שוקולדים שונים ועוד, ומילאנו את השוקולדים בהפתעות שונות לפי טעמנו. בתוך השוקולדים הכנסו גם גנאש שוקולד (עם המון ליקר יאמי) וכיסינו לפי בחירה בשוקולד לבן או חלב. כשאלה הלכו לקירור, חזרו אלינו התבניות המקוריות שעשינו, ומילאנו אותם בסוגי שוקולד שונים ,הפתעות וציפויים, ובסוף גם בציפוי ציורי חמאה אכילים.

הכל חזר שוב למקרר, ובנתיים צפינו בסרט קצר שבו גליתא המקורית מספרת לנו את תולדות השוקולד בכלל, ואת תולדות "גליתא" בפרט. (אגב, את כל קעריות השוקולד שלא נוצלו עבור התבניות , אפשר ורצוי ללקק!).

כשהסרט תם, גם השוקולדים היו מוכנים וקיבלנו אותם ארוזים עם שמותינו כדי שנדע בדיוק איפה פירות עמלנו.

במקום גם בר שוקולד שתאורי המנות שלו גובלות ב"פוד פורן" מרוב שהן מגרות, וכמובן גם גלידות תוצרת בית.

אחרי הסדנה שלנו היתה אמורה להתחיל סדנת יום הולדת, ואני מקנאה לאללה בילד/ה שככה חוגגים לו/ה.

לכל הסדנאות צריך להרשם מראש, (אפשר להגיע ואז להרשם לשעה הפנויה האפשרית, כשלא בטוח שזה יהיה באותו יום, לכן רצוי מאד להרשם ולהתעדכן).

עוד פרטים ב – http://www.galita.co.il/index.php

עולם של טעמים בבירת ישראל.

 

רומנטיקה קולינרית.

אחד הדברים הרומנטיים ביותר שאהוב יכול לעשות עבור אהובתו (וההפך) הוא לבשל לה. להזמין אותה למקום שקט ורומנטי, להדליק נרות, למזוג לכוסות יין , ולהגיש לה מנות שהוא עצמו בישל והשקיע עבורה. הבעיה היא שרבים אינם יודעים לבשל, ומה לעשות ש"מנה חמה" לא נחשב הכנת ארוחה?

יש כאלה שיתאמצו בכל זאת, יחפשו מתכונים, יהרסו את המטבח ויוציאו תחת ידם יצירה לא ברורה, אולי לא תמיד אכילה, כזו שהבחורה תראה בצלחת (אחרי שהבשלן גרד את החלקים השרופים או הטביע ברוטב כדי שלא ירגישו טעמי לוואי) משהו מוזר, אבל תאלץ לאכול ולחייך בפה מלא (עד שתירק לעציץ או תכבד את הכלב) ולהגיד "זה נפלא יקירי".

אחרים ימצאו את הפתרון הנוח יותר- שף פרטי.

נשמע כמו משהו שראוי למלכים ורוזנים? כבר לא.

במקום הכי נוח – בבית או בלוקיישן לבחירה, מזמינים שף שמביא איתו כל מה שצריך, מתאם בדיוק מה הטעמים הרצויים (וממה להמנע, כמו רגישויות למיניהן), מכין ארוחה אסטטית וטעימה שמוגשת מיידית כך שאפשר לאכול בנחת והמנות מגיעות בדיוק כפי שהן אמורות להיות, ובסוף גם מנקה אחריו…

רק לדמיין הצעת נישואין למשל, מי הבחורה שתסרב אחרי ארוחה עם שף פרטי, כשבצלוחית הקינוח מונחת הטבעת?

כשאני חושבת על שף פרטי, יש עוד כיוון שאני חושבת עליו – אני לא טיפוס של פיקניקים וחיק טבע, מתעבת "מנגלים" למיניהם (לשבת על נמלים, לאכול אוכל עם המון עשן ובלגאן בסביבה המונית ורועשת). אבל אם מישהו (רמז רמז לקורא ספציפי אחד…)היה חושב למשל להזמין שף פרטי למקום יפה בחיק הטבע, מעמיד שולחן, ומכין ארוחה על המקום, שיכולה היתה להיות גם במסעדה מבחינת האיכות, הפרזנטציה והנקיון, הדבר בהחלט היה מוציא אותי מלפני המסך…..

כמו שאני מכירה את עצמי, אם אזמין שף פרטי הביתה, רוב הסיכויים שגם אדחף לו לתוך הסירים כדי לבדוק בדיוק איך הוא עושה (וגם לצלם כמובן) ויש שפים שתוך כדי גם מלמדים מה הם עושים, ומאפשרים התנסות, כך שזה לא יהיה ממש שקר להגיד ש"אני הכנתי את הארוחה".

שמעתי גם על שפים שמקושרים לנותני שירות נוספים כמו מעסים, וביחד מרכיבים חבילת פינוק אולטימטיבית, שהייתי ממליצה עליה במיוחד לזוגות נשואים שיכולים לאפסן את הילדים ללילה אצל הסבים, ולחזור להיות הזוג הצעיר והרומנטי טרום משכנתא-גננת-שעות נוספות.

וכשהבן שלי יתחתן, זה בהחלט יהיה הפתרון שלי ל"שבת חתן" אצלי בבית, כי אפשר להנות גם כל המשפחה ולא רק בזוג. (ואולי אפילו אגלה לאורחים שלא אני הכנתי? …אולי אמליץ גם לכלה הנבחרת להזמין שף פרטי למסיבת הרווקות שלה, כי למה להסתפק רק בנומרולוגית או חשפן?).

בקיצור, באמת שיש אפשרויות רבות להתפנק, להנות מאוכל ומשירות מפנק, ולא צריך להיות מליונר או בן מלוכה בשביל זה.

"כי חלב הוא חלב, והוא טוב".

ווידוי אישי – אני מתה על חלב ומוצריו. בכל צורה- טרי, מבושל, אפוי, מטוגן, מאודה, מוקצף… הכל הולך.

לכן שבועות הוא הדבר הכי טעים מבחינתי (מיד אחרי הממתקים של פורים כמובן, בכל זאת..שוקולדים…). הוזמנתי לסדנת בישול חלבית מיוחדת ב"תיק אוכל" של אינס שילת ינאי- שמתמחה במיוחד בהכנת אוכל לילדים ולמוגבלים, שאיתם היא עובדת בחיי היומיום. אינס מספרת שאוכל לילדים צריך להיות בעל מאפיינים כמו נוחות אכילה, טעמים שילדים אוהבים, "הסוואה" של דברים שילדים פחות מחבבים כמו ירקות ומרקמים שנוחים להם. במקביל לאינס יש גם מנות שמותאמות למבוגרים, או מנות שאפשר להתאים הן לילדים והן למבוגרים.

במהלך הסדנה התנסינו וטעמנו מגוון גדול של אוכל שאולי מכוון לילדים, אבל כולנו מבוגרים וכולנו התענגנו. (וגם הרבה טיפים בריאותיים על הדרך).

הדבר הראשון שאינס לימדה היה "שבלול גבינה אפוי" שהוא בעצם סוג של בורקס עם מילויים שונים של ירקות, שדרכם אפשר לגרום לילדים לאכול דברים כמו קישואים או גזר, בלי שירגישו והם עוד נהנים (וגם אפשר לשתף אותם בהכנה עצמה).

אינס הכינה בצק שמרים שהכיל כוס חלב (האמת, תמיד חלב בבצק עדיף מאשר מים אם אין בעיה של כשרות, גם בגלל שהבצק יוצא יותר רך וגם כי הוא יותר טעים), קילו קמח, 2.5 כפות שמרים יבשים, כפית מלח, 5 כפות שמן זית וכוס וחצי מים פושרים. לאחר שהכל עורבב ונשאר לתפוח, היא הכינה סוגי מילויים שונים שכללו חבילה אחת של גבינה לבנה 250 גרם, חבילה אחת של גבינה למילוי כמו "טוב טעם" או "כנען" שיש לה גם אחוזי שומן נמוכים, והמון גיווני טעם – כמו ירקות – 2 חצילים קלויים קלופים, קישואים מגוררים, גזר וכו'. לכל זה תיבול של שום, בזיליקום, מלח ופלפל שחור.

וטיפ של אינס- כששמים את הבצק להתפחה, יש לנעוץ בו שלושה גפרורים עם הראש כלפי מעלה כמובן, כי משהו בנוכחות של גופרית גורם לבצק לתפוח מהר יותר וטוב יותר.

היא רידדה כדורי בצק לעיגולים (וזה החלק שילדים בהחלט יכולים לעשות ולהנות מכך) ומילאה בשורות של מילויים שונים (אפשר לגוון או להסתפק בטעם אחד), גלגלה לרצועות ואז יצרה עיגול, מעין לחמניה. כל זה צופה בביצה טרופה עם כף מים בשביל הברק, והופ לתור של 180-200 מעלות עד שמוכן.

התוצאה היתה לחמניות ממולאות וקלילות עם תוכן מפתיע.

המנה הבאה היתה סלט שכולל המון מרכיבים שאפשר לשחק איתם – ירקות בצורות הכנה שונות וגבינות. בקערית שלנו היו בטטות וגזרים שנפרסו דק בעזרת קולפן (אחלה פטנט) וניקלו בתנור חם, ונוספו לחסה, כרוב, נבטים, תפוחי עץ או אגסים ועל הכל גבינה צפתית או בולגרית מגוררות דק. השוס היה הרוטב שכלל יוגורט טבעי, טחינה גולמית וסילאן. אני בהחלט הולכת לאמץ את הרוטב הזה לעוד הרבה סוגי סלטים.

שתי פסטות היו הבאות בתור- לילדים ולמבוגרים.

לילדים היתה פסטה תוצרת בית (שאין צורך אפילו במכונת פסטה, אפשר פשוט לרדד) – פסטה טריה (המתכון של אינס- לערבב על כל 100 גרם קמח – כפית אחת שמן זית, חצי כפית מלח וביצה, ואפשר להוסיף זעתר בשביל הטעם). הפסטה נחתכה כטורטליני, אפשר כמובן גם כרביולי.

המלית היתה גבינה דלת שומן עם בצל קצוץ, עם עלי מנגולד מאודים בתיבול מלח ופלפל. אני בכוונה לא כותבת מידות כי אפשר לשחק איתן ולטעום ולהוסיף או להחסיר מה שאוהבים. הגמישות היא גדולה .

גם הרוטב היה קל – עירבוב של יוגורטים לבנים עם עירית או בזיליקום, שום ועגבניות מרוסקות – שוב לפי הטעם.

להורים היתה פסטה גלילית (אינס במקור מכרמיאל)  עם גבינה בולגרית ומנגולד, כשהרוטב הורכב מחצי כוס חלב, 50 גרם חמאה , 150 גרם גבינה בולגרית, חבילת עלי מנגולד חתוכים דק, 4 עגבניות צלויות בתנור, מלח, פלפל, שום וקישוטי שקדים או גרעינים קלויים, והעיקצוץ מגיע מעלי נענע טריים שמקררים את המנה . (אני חולה על נענע, כמעט כמו על כוסברה שאני ממש ,אבל ממש מכורה לה…).

שלב הקינוחים הגיע – קינוחים קלים להכנה ומודולריים כך שכל אחד יכול לבחור לפי טעמו –

היו עלי בלינצס (2.5 כוסות חלב , 2 כוסות מים, 2 כוסות קמח, 4 ביצי וחצי כפית מלח – לערבב, לשפוך במצקת למחבת ולנער עד שנחלק לכל השטח, לחכות שיתייבש מעט, לא להפוך!) ומילוי בכיף – של גבינה לבנה עם שמנת חמוצה, חצי חבילת אינסטנט פודינג ווניל וכף אבקת סוכר. בטעם האישי שלי הייתי מחליפה את הפודינג בהרבה צימוקים ונותנת לזה את המגע היותר קלאסי. הרוטב היה שוקולד מומס עם קצת צ'ילי (וממש קצת!) שנשפך בנדיבות, וגם תפוחים מקורמלים שהוקפצו עם חמאה, קינמון וסוכר, -בעצם כל תענוגות החיים במחבת אחת.

טיפ נוסף של אינס- לקחת עלי בלינצ'ס שמטבעם הם לא מתוקים, להניח אותם בתבניות מאפינס בצורת פרח, לדחוף באמצע מילוי כמו למשל ביצה טריה או גבינות, לאפות ולהפוך את הבלינצס למאפה בצורת פרח שהילדים משתגעים עליו.

בזמן שלעסנו בשקיקה את הבלינצס, סיפר לנו אפיק גבאי, השותף של אינס לאתר "תיק אוכל" על הדרכים לגרום לצילומי אוכל להראות במיטבם (טיפ – אף פעם לא עם הגב לאור!) וכיצד להשתדל ליצור החזרה של האור כדי למנוע צלליות. (ואם רוצים שהעין תלך ישירות על המנה במרכז, יש לשים אותה על רקע שחור).

שני קינוחים נוספים שאינס הכינה היו מלבי קליל ועם חלב, קורנפלור, מי וורדים ורוטב עשוי מוויטמינצ'יק וקוקוס קלוי, ושלגונים מיוגורט ופירות שאינס פשוט הקפיאה בכוסות חד פעמיות קטנות, ציפתה בניילון ונעצה מקל ארטיק. כדי לשחרר פשוט מחממים קצת עם יד אחת, מושכים בשניה, ויש שלגון נטול כל מני תוספות מלאכותיות , בריא ודל שומן. (ניתן להמתיק גם עם סילאן אבל לדעתי מספיק יוגורט ופירות).

תוך כדי הסדנה שמענו הרצאה מפיה של שרית עטיה- דיאטנית קלינית של מועצת החלב שסיפרה לנו על חשיבות צריכת חלב ומוצריו.

למעשה החלב מלווה אותנו בכל הליכי החיים – גם בגדילה וגם בתחזוקת הגוף לאחר מכן. צריכה נכונה של חלב שיוצר סידן בעצמות יכולה לדחות נזקים של אוסטרופורוזיס בעשרים שנה, וכך למשל ברגע שסטטיסטית אחת מכל שתי נשים חשופה לפגיעות ושברים בעצמות בגלל אוסטרופורוזיס, ברגע שאישה כזו צרכה מספיק סידן בכל חייה, הסכנה הזו תגיע אליה רק בגיל שבעים , ולא בגיל חמישים כמו אצל מי שלא בנתה את העצמות בעזרת מוצרי חלב.

ויגידו טבעונים למיניהם שאפשר גם לקבל סידן ממוצרים אחרים? כן, אבל הכמויות הנדרשות לשם ספיגת סידן ממקומות אחרים היא בלתי אפשרית. כך למשל לשם השוואה- את כמות הסידן הנספגת מתוך כוס חלב אחת, אפשר להשיג על ידי אכילת קילו תרד או קילו מאתיים של שעועית. מכירים ילד שיאכל את זה?

בגילאי הילדות והנעורים המצב קריטי במיוחד ומחקרים מראים שתשעים אחוז (!) מהנערות למשל, לא צורכות מספיק סידן, ו30% מהילדים לא נוגעים בירקות  (וגם השאר מכלילים ב"ירקות" – צ'יפס, קטשופ ורוטב פיצה…).

בחלב יש חלבון מלא, אשלג, B12,B2, סידן, אבץ, מגנזיום וויטמין A שקשה להפיקם ממקורות אחרים (ועוד יותר קשה לשכנע ילדים לאכול את אותם מזונות).

אבל לא רק ילדים ונוער צריכים לאכול מוצרים המכילים את הערכים התזונתיים, מכיוון שההורים הם הדוגמא שהם רואים בבית, וכשההורים לא אוכלים בריא, כך גם הילדים.

תפריט בריא כולל את מילת המפתח "גיוון" – פירות וירקות בשלל צבעים, מוצרי חלב, בשר רזה, קיטניות, דגים, ואגוזים. מחקרים במשך שנים הוכיחו שהפירמידה המוכרת עדיין רלוונטית ובעידן של היום שבו השמנת ילדים היא מגיפה, והם אחר כך הופכים למבוגרים שמנים, חשוב להקפיד על צריכה בריאה ככל האפשר, גם לנוכח כל הפיתויים בחוץ.

מה שאהבתי בסדנה של אינס ובמוצרים הוא שכשאנו חוזרים הביתה עייפים נורא קל לדחוף איזה משהו קפוא למיקרו ולזרוק לילדים הרעבים, ובסדנה למדנו שאפשר לעשות דברים בריאים, קלים, טעימים, בשיתוף הילדים ובהנאתם גם בהכנה וגם באכילה, עם כל כך הרבה אפשרויות גיוון שאין מצב שחסר מצרך בבית ולכן אי אפשר להכין, עם הכל אפשר לשחק.

גם מגוון מוצרי החלב כל כך גדול, והאפשרויות לצריכתו כל כך גדולות – מכוס שוקו (והיצרנים עכשיו מורידים את כמות הסוכר והשומן בלי לפגוע בטעם), דרך גבינות, מאפים, מלוחים ומתוקים, כך שקל לקבל את מה שהגוף צריך וגם להנות.

בחג שבועות תעשה לך… טיולים בחבל מודיעין.

פסח הוא חג ארוך, ואנשים מטיילים ימים ארוכים, נוסעים מרחקים לקצות הארץ כדי להשתחרר מקוביות הבטון העירוניות, ולנשום קצת טבע, ובעיקר, להראות לילדים שהחלב לא מגיע רק מהסופרמרקט, ו"ים השיבולים" קיים באמת ולא רק בשירי החגים.

שבועות הוא חג קצר, חלקו חג דתי שלא מאפשר לשומרי המצוות יותר מדי מרחקים, ועדיין רוצים לתת תחושת טבע לילדינו, והדרך הנוחה- להשאר קרוב לבית ועדיין להנות מהטבע והחקלאות. איך עושים את זה? מצטרפים לפסטיבל "חגיגה בלבן בחבל מודיעין" שבו הרבה חוות ואטרקציות שיעבירו את הטבע למבוגרים ולילדים בצורה הכי כייפית, ובמרכז הארץ, בגישה הכי נוחה שאפשר (ושימו לב לפרוייקט של רכבת ישראל שעושה את זה עוד יותר קל וכייפי).

אז במה בדיוק מדובר?

בסופי השבוע של ה29 למאי, וה5-7 ליוני, (לפני ואחרי חג השבועות עצמו, וכן באיסרו חג), יתקיימו אירועים רבים ביישובי חבל מודיעין. הוזמנתי לטעום חלק מהם, באמת חלק קטן, והנה מה שחוויתי.

את הדרך לחבל מודיעין עשיתי ברכבת ישראל, שעורכת באיסרו חג – יום חמישי ה5 ליוני, הפנינג מיוחד שבו תהיה נסיעה מיוחדת ברכבת מתחנת תל אביב לתחנת פאתי מודיעין, ובה יחולקו הפתעות לילדים, תהיינה הסעות מאורגנות מתחנת הרכבת למוקדי הפעילות בפארק הקופים ונאות קדומים (שבהם יש אטקרציות רבות לילדים ולמשפחות – הנה פרטים – http://park.monkeypark.co.il/  וגם כאן  – http://www.n-k.org.il/ , והזכרנו כבר שהכניסה למוקדי הפעילות תהיה חינמית לנוסעי הרכבת? . כמו כן יהיו סיורים מודרכים ומאורגנים כולל הפעלות והפתעות לילדים – וכל זה, שימו לב – במחיר הנסיעה ברכבת בלבד.

(הפעילות כרוכה בהרשמה מראש באתר הרכבת – http://www.rail.co.il/HE/Pages/homepage.aspx )

הנסיעה ברכבת היתה בעיקר מרגיעה, כי הגעתי אליה מכבישים מפוצצים בפקקים, רמזורים שלא נגמרים וצפירות ללא הרף, וכאן הדרך אצה לה דרך החלון בתנועה חלקה ובמושבים נוחים.

ירדתי מהרכבת והתחנה הראשונה היתה בכפר רות – חוות הזיתים "אלדין". המקום שופע אטקרציות שמחולקות לתחנות  ומודרך על ידי בעל המקום, בחור בשם רימון שמוביל בין תחנת הפקת שמן והסברים על הייצור, פינת צמחי תבלין שהילדים מוזמנים ליצור עציץ לעצמם, הכנת אורגנו אמיתי, פינות חי עם המון חיות לליטוף, הדרכה בטחינת קמח להכנת פיתה לארוחה, זולה לרביצה, הסברים על שבעת המינים, ועוד (במקום גם נמכרים שמנים וסבונים שמיוצרים שם). (ובלי קשר לאירועי שבועות, גם ניתן לערוך שם ימי הולדת מדליקים במיוחד).

עוד מידע ב- http://www.thm.org.il/sites/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%96%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%93%D7%99%D7%9F/

(בתמונות – למעלה ולמטה – הפעילויות ב"אלדין")

התחנה השניה בה ביקרתי היתה "בן שמן ריינג'רס"– סיורי טרקטורונים באזור, במסלולים שונים. אחרי הדרכה קלה, יצאנו לדרך. בעיתוי מדהים יום הביקור שלי היה אחרי לילה גשום, והשלוליות הוסיפו לתחושת ה"שטח" כשנהגנו בין המהמורות והשבילים של הרבה שדות שיבולים. האדרנלין קפץ ביחד עם הריינג'ר, והאדמה הרוויה במים העלתה ניחוחות של טריות וירק. כמובן שגם בימים יבשים זה עונג לאתגר את עצמנו בנהיגה כזו, שאנו לא מרשים לעצמנו בכבישים המונוטוניים היומיומיים שלנו בערים הגדולות.

עוד מידע – http://www.benshemen.com/ (כולל פעילויות מיוחדות לשבועות עם כל המשפחה).

התחנה הבאה בחבל מודיעין – כפר הנוער בן שמן, וביקור ב"מוזיאתר"  – מוזיאון שמספר את סיפורו של הכפר שהוא גם סיפורה של המדינה שבדרך ואחרי הקמתה, הבוגרים המפורסמים (ויש עוד כמה חוץ משמעון פרס…), הפעילויות הרבות שמתקיימות בכפר שבו התפיסה היא שבני הנוער עצמם מנהלים את המקום – עובדים בכל הענפים, לומדים חקלאות וביולוגיה ברמה גבוהה ומעורבים בכל תחום. את הכפר יסד רופא ילדים ברלינאי בשם ד"ר להמן, שהאמין באהבת הארץ, אהבת האדמה ופלורליזם, עקרונות שנשמרים בכפר עד היום. במהלך חג השבועות ניתן יהיה לתאם סיור רגלי בכפר, שבו המדריכים יספרו את כל הסיפורים ההסטוריים שמלווים את הכפר ובעצם את כולנו כתושבי המדינה.

עוד מידע – http://www.ben-shemen.org.il/

אחרי כל זה צריך גם לאכול משהו, חצינו את הכביש בין ה"מוזיאתר" של כפר הנוער והגענו ל"מקום בכפר " – מזנון ומסעדה שמנוהל על ידי יוסי פרץ ואשתו תמי, ומגיש ארוחות באווירה ביתית ונעימה. המסעדה הכשרה דואגת במיוחד לילדי הכפר , וגם מארחת אירועים עד 150 איש. אנחנו טעמנו מבחר סלטים, קציצות וקוסקוס שניכר בהם המגע הביתי, וקינחנו באבטיח מרענן וקר.

עוד מידע בטלפון – 08-9245887

שבעים וטובי לב (האמת, אנחנו תמיד "טובי לב" אבל עדיף להיות גם "שבעים" על הדרך…) נסענו למקום הבא- חוות גלעד במושב גינתון.

כבר בכניסה פגשנו את מוטי שווארץ – הסבא של הבובות. תושב גינתון שנכדיו ביקשו ממנו בובות והוא הפך את הבקשה לתחביב מקסים, ומאז מייצר בובות עץ מיוחדות (ובטיחותיות לילדים), חלקן נעות, חלקן לא, וכולן קסומות. בחג השבועות שווה לקפוץ לסטודיו שלו ולהשתתף בסדנאות בובונאות מיוחדות.

עוד מידע ב – http://www.thm.org.il/sites/%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%A8%D7%A5-%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%91%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%A5/

בגינתון כאמור היינו ב"חוות גלעד" שמציעה חווית חקלאות אקולוגית שבמהלכה בחג השבועות , ילדים יוכלו להנות מהשתתפות בקטיף ירקות שונים, טחינת קמח, ליטוף החיות החופשיות שם (כולל תיש מצחיק ואינטליגנטי במיוחד), וסדנאות ופעילויות מיוחדות.

עוד מידע- http://www.havatgilad.com/

התחנה האחרונה היתה מיוחדת במינה- הגענו למושב ברקת, מושב שהגרעין שלו היה 70 משפחות יוצאות העיר חבאן בתימן, שעלו ביחד והקימו מושב שמשמר את התרבות המיוחדת של יוצאי העיר הזו. במסגרת הפסטיבל יש פעילות מיוחדת של נשות המושב, שמארחות בבית אותנטי, מכינות מנות מסורתיות (באירוח שאני השתתפתי הן הכינו מאפה המכונה "לחח" שהוא שילוב של לחם וקרפ שנעשים על אש גלויה ומכילים תערובות דגנים מיוחדות, ומוגש עם חילבה ועגבניות מרוסקות, ביחד עם משקה המכונה "קפה לבן" העשוי חיטה). אנחנו קיבלנו הסברים על כל מאכל, על התרבות וההסטוריה של בני חבאן, ולבסוף גם מופע פולקלור שבו הדגימו הנשים איך היו חוגגים נישואים, ואיך היתה מגיבה האישה הראשונה כשבעלה היה מתחתן עם אישה נוספת (ויש המון הומור בענין).

(בתמונות למעלה ולמטה – אוכל ופולקלור אצל הנשים החבאניות במושב ברקת).

הסיור שלנו הסתיים כאן, אבל אני חייבת להוסיף המלצה חמה במיוחד על עוד אטרקציה שנמצאת בפסטיבל "מטיילים בחבל מודיעין" – מחלבת מרקוביץ במושב נחלים, בה ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2640452/  (ובמיוחד לכבוד החג יש גם תצוגת "אמנות בלבן" של אמני חבל מודיעין ליד המחלבה).

ורשימת האטרקציות עוד ארוכה- בין השאר אפשר  לטייל ביער בן שמן עם קק"ל ללא תשלום, להתנסות בסדנת יין חוויתית ביקב וילה וילהלמה, לצפות במופע אבוריג'יני בפארק הקופים (שכלול כאמור בטיול הרכבת), לסייר בעקבות שבעת המינים בברקת, טירת יהודה ובני עטרות, להתנסות בחליבת עיזים במבוא מודיעים, ובאותו מקום גם להתנסות בייצור גבינה, טוויה, אריגה ויצירת תמונות מן הטבע, לטחון קמח ולאפות פיתות בבית האיכר בכפר הנוער בן שמן, להשתתף בסדנאות שוקולד וקרמיקה בבני עטרות ויצירת כלים באבניים בגבעת כוח, לחגוג את "חג הלחם" בכפר חשמונאי בשילת, והרשימה כמעט אין סופית.

את כל הפרטים המלאים – איפה, כמה וכיצד-

אפשר בטלפון – עמותת תיירות חבל מודיעין – 03-9728999

באתר- http://www.thm.org.il/  (בדף הראשי יש לינק לרשימה מפורטת ומדוייקת של כל האטרקציות והפרטים)

וכמובן בפייסבוק –https://www.facebook.com/tayarutmo או לרשום בחיפוש "תיירות חבל מודיעין".