ארכיון

YES עם מי לגדול.

הילדות הטלווזיונית שלי היתה עם "טלפלא" בשחור לבן, אי שם בשנות השבעים. (ואל תשאלו איך הופתעתי כשגיליתי שקשקשתא הוא לא באמת אפור אלא אשכרה ירוק…).הילדות של הבן שלי עברה עליו עם תחילת שידורי "ערוץ הילדים" עם עודד מנשה ומיכל ינאי. לדור הילדים של היום יש הרבה יותר אופציות.

הפרוייקט החדש של YES  הוא "  YES   עם מי לגדול" שיוצר מעטפת סביב התכנים שילדים לומדים בגן.

להמשיך לקרוא

VITAMINA – G- איטליה דואגת לדור הצעיר ב"שילב".

"שילב" היא רשת ידועה ומפורסמת לכל מה שצריך כשיש תינוקות בבית. כל מה שצריך, אפשר להשיג בחנויות הרשת- משלב ההריון והלידה , דרך עגלות (כולל מוצרים לתאומים) וכמובן חבילת הלידה שעוזרת להכין את כל מה שצריך כשאמא חוזרת מבית החולים עם חבילת האושר החדשה בידה, דרך מוצרים להנקה והאכלה – סינרים, משאבות, כריות, בקבוקים, כסאות האכלה, אביזרי בטיחות, אמבטיות, מוצרי טיפוח, טיולונים, רהיטים, מצעים, בגדים, מושבים לרכב, מנשאים, וכמובן המחלקה הכי כייפית וצבעונית- מחלקת הצעצועים הענקית שכוללת את מיטב המותגים, לכל גיל ודרישה.

החידוש האחרון של "שילב" הוא מוצרים המגיעים מאיטליה, מ VITAMINA – G כולל שולחן פעילות, תיבות נגינה, רעשנים, פעלולנים ועוד, והפיבוריט שלי – שטיחים שונים בגדלים וצורות מגוונים. ולמה זה הפייבוריט? כשגידלתי את הבן שלי, חלק גדול מהכיף שלו היה השטיחים האלה (והוא חוגג בימים אלה 25 שנים, מה שאומר שצעצוע מנצח לא מחליפים- רק משפרים). ומה החידוש? בשטיחים של "ויטמינה" יש צדדים שונים בעלי מרקמים שונים, הם נצמדים וסופגי זעזועים (עשויים מחומר משוכלל בשם פלציב שהוא בטיחותי לתינוק ולמעשה כל כך פופולארי שיש משפחות שריצפו בחומר את כל חדר הילדים). ניתן ליצור רצפים של השטיחים, להתאים את חלקיהם כמו פאזל ועוד. וכשמתלכלך מה עושים? הכי קל- לנקות במים או פשוט במגבון וזה כמו חדש.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ג – תרבות

בחלק השלישי של ביקורי בצפון הקרוב, התרכזתי בפן התרבותי- וביקרתי בשני מוזיאונים , שניהם בעין חרוד מאוחד, כל אחד עוסק בנושא אחר, ושניהם בהחלט שווים ביקור.

בית שטורמן

בעין חרוד מאוחד, נחנך עוד לפני קום המדינה, מוזיאון "בית שטורמן", לזכרו של חיים שטורמן, איש השומר וההגנה, שנהרג ביחד עם עוד שני לוחמים ב1938, ותפיסתו היתה של שלום, של קשר עם כל הסובבים, יהודים וערבים כאחד.

להמשיך לקרוא

מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ב- טבע.

החלק השני של הסיור שלי באזור הצפון הקרוב מתמקד בטבע ולינה, כי יש כל כך הרבה מה לעשות באזור שחייבים לבלות בו כמה ימים, ורצוי מאד בתנאים מפנקים….

הגן היפני

תנועת ה"מקויה" – היפנים הציונים, בחרה בקיבוץ חפצי-בה כמרכז למגורים ולימוד, והביאה איתה את ארץ השמש העולה הישר לעמק, כולל גן יפני אותנטי. אדריכל גנים יפני בנה ועיצב את הגן, שמשקף את כל העקרונות שבתרבות היפנית ונותן לנו פתח הצצה רגוע וירוק במיוחד לתרבות הכל כך מיוחדת הזו.

להמשיך לקרוא

nickname – כי זה שלי!!

הדבר הראשון שאנו עושים, בכל גיל, כשיש לנו משהו, הוא לרשום עליו את השם שלנו. אם זה "כאן חיים בכיף" על הדלת, ואם זה המדבקות על המחברות של הילדים. בילדותי אלה היו בתחילה מדבקות לבנות פשוטות, מקסימום עם שורות למילוי של "שם התלמיד, כיתה, מקצוע". אחר כך זה כבר השתכלל ובצד היו ציורים רלוונטים למקצוע (כמו כלי הנדסה למחברת הנדסה, ועפרונות למחברת ציור וכך הלאה), או השוס האמיתי – כוכבי טלוויזיה (דאלאס – כי כולם רוצים מדבקה של ג'י אר יואינג), קולנוע (גריז שולטים!!!!!111) או כוכבי האבקות חופשית עם ויכוחים של מי יותר שווה – קרי ואן אריק או קווין.

היום המצב יותר פשוט, כי "ניק ניים" מביאים לנו את הכל כבר מוכן, ובמבחר אדיר- ספרי ילדים שבהם משובץ שמו של הילד, קופסאות אוכל אישיות כדי שכל ילד ידע בדיוק מה שייך לו, פליסמטים שיגרמו לילד הכי עקשן לאכול בכיף, מדי גובה כדי לסמן כמה הילד שלנו גדל, חוברות צביעה, מדבקות, פאזלים, שלטים לדלת וכמובן מחברות לבית הספר.

אבל לא צריך להיות ילד כדי להנות מכל הטוב הזה, כי יש גם מגוון גדול של עיצובים לגברים ונשים, בהתאם להעדפה, וזה כיף גם לתת וגם לקבל משהו כל כך אישי.

כך לדוגמא אני קיבלתי מחברת למתכונים עם השם הפרטי שלי, בכריכה קשה ומהודרת – הנה תראו בתמונה-

מחברת שפשוט עושה חשק להתחיל לכתוב בה, אם זה מתכונים ואם זה הגיגים אישיים (ואלוהים יודע שיש לי הרבה) ובסוף הופכת לאלבום או לספר מתכונים מועיל.

אגב, כשהסתובבתי באתר –

http://www.nickname.co.il/

מצאתי עוד המון אוצרות כמו ערכות ליום הולדת עם שם החוגג, מחברות רומנטיות לכתיבת זכרונות משותפים או מחשבות אינטימיות שכבר כל כך חסרות בעידן ה"כל פיפס בחיים שלי נמצא ישר ברשת החברתית", קופסאות אוספים (שחבל שלא היו לי אז לאיכסון ה"זהבים" שלי למשל), והכל בנוחות – רק לבחור את המוצר, להקליד את שם הילד/ה או שם של מי שרוצים לפנק במתנה, והופ – המוצר האישי כבר בדרך.

עכשיו זה בדיוק הזמן, אם זה לתלמידים לתחילת שנת הלימודים, כי אין כמו מחברות אישיות להעלאת המורל והמוטיבציה, ואם זה למארחים או לחברים לקראת החגים (או אפילו לעצמכם, כי גם לכם מגיע).

המוצרים מיוצרים אחד אחד באופן פרטני ובתשומת לב אישית.

(וטיפ אחרון – מצוין גם לגננות וועדי הורים בגני ילדים למשל, שמחפשים מתנות מקוריות לחוגגי ימי ההולדת ולאירועים!).

ירושלים במבט מגבוה.

 

ירושלים תמיד היתה אוצר תיירותי, עם אטקרציות וענין לכל אחד ואחד, בכל גיל ובכל רצון. יש עתיקות, יש מבנים מודרנים, יש תחומים לכל דת ותרבות, יש מבני שלטון, יש נוף, יש טיילות, בקיצור, אפשר לשהות זמן רב בירושלים ולא להספיק לגלות את כל אוצרותיה.

כדי לטעום את המיטב מנקודת המבט הנוחה ביותר, יוצא לדרך ה"city tour" – קו אוטובוס של "אגד" שמספרו 99 ונקודת ההתחלה שלו מול התחנה המרכזית בירושלים, ברחוב יפו 227. ומה יש בו?

עלינו לאוטובוס ביום שישי בבוקר, יום שמש חמים, והיות והאוטובוס הוא בן שתי קומות, יכלנו לבחור בין הקומה הראשונה הממוזגת, לבין הקומה השניה שכוללת חלונות רחבים שמאפשרים תצפית (וצילום) נוחים וגם גג שעושה צל כך שמוגנים מפני השמש הירושלמית.

הרכבנו את האוזניות שקיבלנו (8 שפות לבחירה : עברית, אנגלית, רוסית, ערבית, צרפתית, ספרדית, גרמנית או איטלקית.) ושמענו הסברים מוקלטים על כל מקום שבו נעבור (ובין לבין יש המון שירים שקשורים לירושלים, בעיקר המון יהורם גאון, ובצדק).

מה שנחמד באוטובוס הזה, שאין צורך לנהוג ולהתפתל בכבישים הצפופים של ירושלים, כשיש נהג שמומחה לעיר, יודע לתמרן בה ולהביא אותנו בנוחות לכל המקומות המעניינים. לקו יש שתי אפשרויות, אפשר לקנות כרטיס יומי שעובד במתכונת של "הופ און הופ אוף" – כלומר שמאפשר לרדת בכל תחנה ולהמשיך עם אוטובוס נוסף אחר כך, או לעשות מה שאנחנו עשינו  – סיור פנוראמי שעצר רק בטיילת לכמה דקות כדי שאפשר יהיה לצלם בנוחות את הנוף המרהיב.

לקו יש כ27 תחנות (צריך לבדוק למשל בימי שישי כשהעיר העתיקה חסומה בשעות מסוימות בעקבות תפילות יום שישי במסגדים) בנקודות הכי חשובות – רחובות חשובים כמו קינג ג'ורג, והנביאים, שער שכם, שער הפרחים, שער האריות, שער האשפתות, טיילת ארמון הנציב (בה כאמור יש כמה דקות לרדת מהאוטובוס), יד ושם, גן החיות התנ"כי, הגן הבוטני של האוניברסיטה, משכן הכנסת ועוד מוסדות ומקומות רבים ומעניניים שנוחים לצפיה בעיקר אם יושבים בקומה השניה לתצפית מעניינת.

הקריין המוקלט הוביל אותנו להביט לצדדים הנכונים כדי לראות את הכל.

הנסיעה יכולה להיות גם נסיעה סגורה למשל לבר מצווה שנחגגת בירושלים, לאירוע חברה או ליום הולדת, וישנן גם נסיעות מיוחדות מחוץ לירושלים.

הסיורים גם נוחים במיוחד לאנשים שקשה להם ללכת כמו מבוגרים או בעלי מוגבלויות, שיכולים להנות מהעיר (וגם לעצלניות כמוני למשל, שאוהבות להגיע ישירות ולא להתאמץ יותר מדי….).

עוד פרטים אפשר למצוא ב- http://www.city-tour.co.il/ntext.asp?psn=8374  כדי להנות מאוטובוס שראינו רבות באירופה וארצות הברית, ועכשיו אותה הנוחות גם אצלנו בבירה.

איך לתת לילד את המפתחות בלי להשתגע…

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.