אמהות "רעות"- עכשיו בקולנוע.

הסרט "אמהות רעות" עולה היום (יום חמישי ה4 לאוגוסט) למסכים. הסרט הוא של ג'ון לוקאס וסקוט מור, מוגדר כקומדיה, אבל מעלה הרבה נקודות חשובות למחשבה.

נתחיל מהעלילה – איימי מיטשל (מילה קוניס) היא מה שמוגדר בכל תורה שוביניסטית כ"אם שמנסה לגלם את תפקידה אבל לא מצליחה". מה הכוונה? ב"תפקיד" הכוונה לכל עבודות השירות הנדרשות מאישה מעצם היותה אישה- לדאוג לכל צרכי הילדים והבעל, כולל לעבוד משרה מלאה (תחת בוס גבר כמובן), ואז להתחיל "משרה שניה" עם הסעות הילדים לחוגים, הכנת שיעורי הבית שלהם, השקעה בארוחות בסגנון "אמהות אופות" שעל זה כבר נעשתה פרודיה ב"ארץ נהדרת" , וכמובן הגשת אוכל לכולם בערב בבית, כולל לבעל הבטלן שעסוק בעיקר בחיפוש סקס באינטרנט, וחושב שכל מה שאשתו עושה זה "לשים קרם פנים ולדבר לדבר לדבר".

ומסתבר שהמושג "סופר וומן", בדיוק כמו "אשת חייל" היהודי, הוא בלתי אפשרי, ואיימי קורסת, מאחרת לכל מקום, נופלת, נחבטת, וסובלת מרגשי אשמה כבדים שהיא לא "עומדת בסטנדרטים" במיוחד כשהיא פוגשת בבית הספר של הילדים את האמהות המושלמות – גוונדלין ( כריסטינה אפלגייט בגרסה מתוחכמת ומרושעת של "קלי באנדי" המיתולוגי שלה), סטייסי (ג'דה פינקט סמית- אשתו של וויל סמית), ווויקי (אנני מולונו) – שמצקצקות ללא הרף.

אז אחרי ערב שבו היא תופסת את בעלה מייק (דיוויד וולטון) בבגידה ומעיפה אותו מהבית, היא מחליטה שלא עוד. היא מודיעה לילדיה שהיא מתפטרת והם צריכים ללמוד להכין לעצמם אוכל לבד, ואשכרה גם להכין את שיעורי הבית שלהם בעצמם, מכירה שתי חברות חדשות  – קרלה (קתרין האן) האם החד הורית הקולית שמעדיפה אלכוהול והרבה סקס על פני הליכה למשחקי הפוטבול של הבן שלה, וקיקי – (קריסטן בל) שנשואה לבעל שוביניסט במיוחד שאומר לה בכל הזדמנות "זה תפקידך" כשהוא מתכוון לטיפול בארבעת ילדיהם הקטנים והרועשים עד שאין לה זמן לנשום – דמות שמזכירה את לינט סקאבו מ"עקרות בית נואשות" –  ומתחילה להגיע לתובנות, שאין שום סיבה להמשיך להיות "אמא טובה "במודל בלתי אפשרי, ושבעצם כל הנשים סביבה מעדיפות להיות "אמהות רעות" שאולי לא מקלחות את הילד כל ערב,  אבל זה לא אומר שהן לא אוהבות אותם, גם כשהן מעדיפות במקום זה ללכת למסיבה רווית אלכוהול.

ואיך אפשר בלי החתיך? אז בסרט הזה מופיע גם ג'יי הרננדז בתפקיד ג'סי, האב האלמן הלטיני החתיך, מושא הפנטזיות של כל האמהות, נואשות ולא נואשות כאחד.

הסרט הוא אמנם קומדיה, ואי אפשר לפספס את הסצינה ההורסת בה קרלה מסבירה לשתי הנשים האחרות (בליווי הדגמה) על "איך מתנהגים עם גבר שאינו נימול", אבל במהלכו לא יכלתי לחשוב על כמה נקודות שלי מפריעות כאדם, כאישה וכאם – ראשית, ההגדרה "אמהות רעות" היא הגדרה שוביניסטית, שמנסה לדחוף נשים בחזרה לתפקידים המסורתיים שלהן, לנוחות הגברים, באמצעות הדבקת שליליות לאישה ונסיון לגרום לה לנקיפות מצפון כך שתחזור "לממש את יעודה" כמובן "מרצונה החופשי". יותר מכך, עצוב שבסרט (וגם במציאות לצערי) נשים מהוות הרבה פעמים סוכנות חיברות כדי "להחזיר לתלם" נשים אחרות שמעיזות למרוד. מעבר לכך האפשרויות המוצגות בסרט לנשים הן שתיים- או שאת השיפחה של כולם, (ויש שם אמהות נשואות ואמהות חד הוריות ואין הבדל- כולן עושות הכל בין אם יש גבר בתמונה ובין אם לא, וגרוע מכך, אם יש גבר בתמונה הוא מתנהג כמו אחד הילדים ורק מוסיף להן עבודה), או שאת לא עושה וזהו (כמו למשל הילדים לא הולכים לכל כך הרבה חוגים, או שהם עושים לבד את השיעורים שלהם וכך הלאה). עצוב לי שלא מופיעה האופציה השלישית – חלוקה שוויונית עם בן הזוג (גם אם גרושים, הילדים יכולים להיות ברשות ובאחריות האב מחצית מהזמן, ובכך להשאיר מרווח נשימה לאם). למעשה, היחידה שמכריחה את האב לקחת את חלקו היא קיקי, זו שהיתה הכי "שפוטה" מההתחלה, וגם אז , כשהגבר כבר עושה את חלקו, זה לא שהוא מבין שעליו לעשות כך מעצם היותו שותף להורות, אלא שהוא עושה כך כי היא פוקדת עליו בכוחניות וכל כולו מביע אומללות, הוא בעצם נעשה "השפוט" וכך מודל של זוגיות והורות מוצג בכך שתמיד צד אחד הוא ה"משרת השפוט" והצד השני המפקד שלו, כל ההבדל הוא שהתחלפו בתפקידים.

הגבר היחיד שכאמור עושה הכל, בלי שיצוו עליו הוא האלמן, שפשוט אין לו אישה ולכן אין לו ברירה…

בסרט יש הופעות אורח מקסימות של שחקניות כמו וונדה סייקס הקומיקאית המוכשרת בתפקיד יועצת זוגית, מרתה סטיוארט בתפקיד עצמה בהופעה קורעת, ואם נשארים ממש אחרי כותרות הסיום, יש קטע בונוס שבו השחקניות הראשיות מופיעות בתפקיד עצמן, ביחד עם האמהות האמיתיות שלהן שמספרות איזה בנות הן היו כילדות .

לסיכום, סרט שכיף ללכת עם חברה או לחילופין לקחת את בן הזוג, לצחוק, גם מבדיחות שרחוקות מלהיות "מהוגנות" או "פוליטיקלי קורקט", ועל הדרך גם לחשוב על איך נשים רואות את עצמן בעולם, מה המקום שהן לוקחות בו והאם באמת בחרו בו, ובעיקר לדעת ש"אין אמהות רעות, יש אמהות שרע להן".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s