ג'ירף פתח תקווה- אסיה הקטנה על צלחת.

שנות השמונים, האוכל האסיאתי מגיע לארץ, אבל מכונה "אוכל סיני" וכולל בעיקר נודלס עם בשרים שונים, שלעיתים הגיעו בעטיפת נייר כסף בצורת ברווז או תרנגולת. הצ'ופסטיקס היו בעיקר קטע אקזוטי והקופסאות עם המבנה המרובע המיוחד היו אטרקציה.

שלושים ומשהו שנים אחר כך- כבר יש הבדל בין תאילנדי, סיני ויפני, הסויה היא כבר לא פצצת מלח תעשייתית, ואנו חוגגים בשמחה את הפרידה מהרוטב האדום במרקם מסטיק זרחני ששימש בתור "חמוץ מתוק".

לאחרונה נפתח הסניף התשיעי של "ג'ירף"  ואחרי סניפים בערים כמו תל אביב, הרצליה, וראשון לציון, יש סניף מלאבסי ראשון. הסניף ממוקם בלב אזור האוכל החדשני של העיר, ליד "יכין סנטר" ופתוח שבעה ימים בשבוע, משתים עשרה בצהרים עד חצות.

הוזמנתי לטעום את המנות הייחודיות של הסניף (כל סניף הוא ייחודי ויש בו מנות שאין בסניפים אחרים, וגם עיצוב שונה כדי להתאים לאזור ולקהל המקומי).

ההגדרה של המנות ב"ג'ירף" היא – חיבור חדשני בין מטבח פן אסיאתי לחווית בילוי מערבית ומודרנית. יש כמובן גם טאצ'ים אירופאיים שמזוהים בעיקר בקינוחים, והדבר הכי מיוחד בסניף הפתח תקוואי – מקררי ג'ירף קוויקטס- למי שממהר ואין לו זמן לשבת, ובכל זאת רוצה להנות מהמטעמים- מנות מוכנות של מיטב המסעדה- סלטים , סושי וקינוחים, רק לקחת ולהנות בבית או במשרד.

הגענו למסעדה ביום שישי אחרי הצהרים, והדבר הראשון ששמתי לב- ברוב השולחנות היו משפחות עם ילדים, כולל פעוטות, שטרפו סושי או נודלס כאילו שמדובר בשניצל של סבתא. שמחתי לגלות שהורים היום מרחיבים את הטעמים ואת החייך הקולינרי של הילדים בעודם קטנים, כדי שיגדלו לאהוב טווח רחב של טעמים ומרקמים ולא יסתפקו כל החיים ב"כל דבר שאפשר להתיז עליו תועפות של קטשופ".

הצוות הידידותי פתח לנו את הארוחה באלכוהול- בירה תאילנדית עבור הצמחוני (סינגה- פרימיום לאגר זהובה, צלולה, מרירות נעימה- 23-34 שקלים לפי גודל הבקבוק או הכוס) , וסאקה עבור הקרניבורית. נשאלתי אם אני מעדיפה קר או חם, העדפתי קר.

המנה הראשונה שקיבלנו לשולחן היתה אחת המיוחדות של סניף פתח תקווה- "צ'יארשי סושי סלמון" – מה שמוגדר כ"סושי מפוזר" – כל מרכיבי הסושי בקערה- אורז, סשימי סלמון, סלט אבוקדו ויוזו, מלפפון וטוביקו עם גזירי אצות מלמעלה וקצת ווסאבי. (42 שקלים בתפריט). ההוראה- לערבב הכל ולשפוך למעלה סויה. התוצאה- גן עדן בקערה,  כשבכל כף מעלים טעמים קצת אחרים בהתאם לדרגת הערבוב.

לפני שאני ממשיכה – אני חייבת לציין את מידת הקערות ב"ג'ירף" שנוטה לכיוון ה"אקסטרה לארג'" כך שאפשר בכיף לחלוק.

אחרי הסושי המפורק הגיעה מנת "סלט סובה טונה" (43 שקלים) שהורכבה מאטריות סובה מקמח כוסמת –  קרות, קוביות טונה טריה, מלפפון, בצל ירוק ואדממה. המנה מאד פרשית וקלילה, מבחינת דרגת חריפות- פיקנטיות קלה שמגיעה בעיקר בסוף הביס.

הנציג האחרון מהמנות הראשונות היה "סלט אטריות שעועית תאילנדי" (34 שקלים)- עם עוף ושרימפס (אפשר לבקש גם רק עם עוף, למי שנמנע מפירות ים), עגבניות שרי, בצל סגול, צ'ילי, חסה, בוטנים, ועשבי תיבול . זו בהחלט היתה הבחירה שלי מבין שלוש מנות הפתיחה, בגלל הרוטב הלימוני (לא רשום בתפריט מה הוא מכיל, והמלצר אמר שמדובר בציר דגים, אבל יש טעם הדרי מודגש) שהחמיא כל כך לשאר המרכיבים , אפילו לפשוטים ביותר. המנה חריפה, ובתור אחת שלא אוכלת חריף, הייתי כל הזמן בדילמה של "זה טעים" לעומת" זה חריף". הטעם ניצח, ולמרות שהשפתיים שלי גדלו בשתי מידות (השג לא רע בפני עצמו…) הצלחת רוקנה עד הסוף. גם כאן מעבר לנדיבות הקערה עצמה, היתה גם נדיבות בבשר ובפירות הים שבלטו בנוכחותם.

הגיע זמן העיקריות- והיו כאן שתיים – הקרניבורית קיבלה "סינטה נודלס" – אטריות ביצים עם נתחי סינטה בקר, שלושה סוגי בצלים, קשיו, נבטים, צ'ילי וכוסברה (59 שקלים למנה ענקית). הצמחוני קיבל מנה שאולי לא נשמעת אסיאתית מהתחלה- "פיש אנד צ'יפס"-  דג ים לבן (במקרה שלנו דניס) בציפוי פריך עם צ'יפס טוגראשי (תיבול חרפרף) ושלושה סוגי רטבים (מיונז ווסאבי, מיונז פטריות וסלסה) (59 שקלים). בלי קשר לאסיה, מנה כייפית, הדג עשוי ברכות ועטוף בקר'אנץ של הציפוי, התיבול של הצ'יפס מעניין (הזכיר סוג של פפריקה) והתיבולים היו מגוונים בדרגות חריפות שונות. מנת הנודלס היתה מנה עשירה אבל לא מכבידה, אפשר היה לדוג מתוכה את הצ'ילי וככה לשלוט על מידת החריפות, הבצלים הגיעו מטוגנים בצורת שבבים גדולים ופריכים, ואפילו הצמחוני לא התאפק ואחרי שווידא שאני חיסלתי את כל מה שקשור למחלקת הבשר, עזר בשמחה לחסל את כל שאר מרכיבי הקערה.

כאמור הקינוחים של ג'ירף לא בהכרח מגיעים מאסיה (ולפי מה שאני רואה בתוכניות בישול אסיאתיות שכוללות קינוחים משעועית אדומה או תה ירוק, עדיף שכך) ויש תפריט שכולל המון מידות מתיקות, לפי רצון הסועד.

במקור שמתי עין על מנה שהיתה קרויה בפשטות "שוקולד" וכללה … ובכן…. שוקולדים שונים, אבל המלצר המליץ בחום על "ברולה בננות" והיות וכשאני מגיעה להתנסות אני תמיד אעדיף את המלצת המקום, קיבלתי את המלצתו ולשולחן הגיעה מנה שכללה שכבות של קרם ברולה בין טוויל שקדים, עם בננות מטוגנות ברוטב קרמל קינמון (42 שקלים). המנה עצמה היתה טעימה, אני מאד אוהבת קרמל, והזיווג של בננות חמות וקרם קריר תמיד מצליח. הדבר היחיד שקצת הפריע לי הוא שכשאומרים לי "ברולה" אני אוטומטית מצפה לתחושת הזכוכית שמתנפצת של סוכר מלמעלה, וכאן במקום הסוכר היה טוויל השקדים, והמילה "ברולה" התייחסה יותר לקרם עצמו. בכל מקרה מדובר היה בסיום נאה לארוחה כייפית.

ויש גם משלוחים לכל תושבי האזור: פתח תקווה, קרית אונו, סביון, יהוד, אור יהודה, רמת אפעל, קרית קרניצי ועוד.

אין לי מושג איך אומרים "בתאבון" באחת מהשפות הנהוגות באסיה, אבל אני יודעת איך "טעים מאד" נשמע בעברית.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s