קוריולנוס – הבימה- אז ועכשיו

(צילומים- יח"צ הבימה)

מה אומרות לכם המילים הבאות: אנשי צבא שהופכים לפוליטיקאים, מנשקים תינוקות, מבטיחים הבטחות, ואחר כך שוכחים מהמצביעים, או גרוע מכך מזלזלים בהם, בזמן שהקהל סובל מיוקר מחיה, ודורש צדק חברתי?

זה נשמע כמו תיעוד של היומיום שלנו, אבל ב"קוריולנוס" מדובר במחזה מלפני מאות שנים, שנכתב על ידי גדול המחזאים- ויליאם שייקספיר, וגם אז היה מבוסס על "חיי קאיוס מרסיוס קוריולנוס" של פלוטארכוס.

על קרשי התאטרון הלאומי "הבימה" עולה גיל פרנק בתפקיד קאיוס מרסיוס שמקבל בהמשך את השם "קוריולנוס" על שם העיר שכבש כגנרל מהולל. אימו (גילה אלמגור אגמון) המלחמתית, מעדיפה "שאחד עשר מבני ימותו בקרב כגיבורים מאשר שהבן השניים עשר יהיה משתמט" ומתעמתת בכך עם אשתו של קאיוס- וירגיליה (אושרת אינגדשש), שרק רוצה את בעלה בבית בשלום.

בדרבון אימו פונה קוריולנוס לפוליטיקה, כולל כל השטיקים הנדרשים, אל מול ה"טריבונים" – נציגי העם שלא ממש מחבבים אותו. הבעיה – הגאווה שלולא נותנת לו להכנע למשחק הפוליטי שדורש התרפסות בפני הבוחרים, ולאחר שהוא מזלזל בהם וקורא להם "אספסוף" – הטריבונים מעודדים את העם למרוד, ומאהוב העם הוא נהפך לבוגד בעיניהם, ומגורש מהעיר.

אך לא אדם כקוריולנוס יעבור על כך בשתיקה, והנקמה היא בדרך שהוא מכיר- הדרך הצבאית המדממת, וכך הוא חובר לאויבו הנצחי – אופידיוס מנהיג הוולסקים (אלכס קרול) כדי לכבוש את העיר רומא, שפעם היתה שלו, והוא לא מוכן לשמוע לשום אדם, עד שנשלח אליו הקלף האחרון- אימו.

הקישור למציאות שלנו היום הוא לא רק בנושא וברמיזות המאד ברורות, אלא גם בעיצוב האביזרים והביגוד בהצגה, שהוא מודרני לחלוטין, וכך למשל העם מפגין בעזרת מסיכות "אנונימוס" , וההמונים משתמשים בטלפונים חכמים וטאבלטים כדי לצלם את הגיבור ונפילתו, ואם נכרתת אוזן, היא נכרתת ביחד עם אזניית הבלוטות' הנעוצה בה תמידית.

לטקסט השקספירי שתורגם על ידי דורי פרנס, הוכנסו גם מילים ומשפטים יומיומיים שיוצרים הפוגות קומיות שממתיקות את הראי שמוצב בפני הקהל, ומוכיח ששום דבר לא השתנה. (ואפילו הצגת  הגיבור החוזר מהקרב באמצעות קטעי ראפ).

ההצגה מוצגת באולם "ברטונוב" שהוא אולם ללא במה, כשהקהל יושב כמטר אחד מהשחקנים, ומשתתף בהצגה- כך למשל המנהיגים לוחצים ידיים לאנשים מהקהל, או מחלקים דגלים לנפנוף בזמן חזרתו של הגיבור לרומא.

מלבד פרנק, אלמגור ואינגדשש, מופיעים בתפקידים מרכזיים גם אורי הוכמן בתפקיד מנניוס- חברו הטוב והתכמן של קוריולנוס, שמנסה להיות סוג של "יועץ בחירות" ולוחץ עליו לעשות "את מה שמקובל" תוך שהוא משתמש ב"משל הבטן" כדי להוכיח שצריך קודם כל לדאוג לאצילים, על מנת שהם יוכלו לדאוג לפשוטי העם, רוי מילר כקומיניוס- חברו של קוריולנוס משדה הקרב, שבעיקר מעביר את ההתרחשויות ברמה הצבאית, בן יוסיפוביץ בשלל תפקידים של דמויות אזרחים שונות- מאנשי דת, דרך מפגין למען צדק חברתי,  ועד סוג של "היפי" , והילדים נועם פרנק וליאון צ'יקוטאי שמתחלפים בתפקיד בנו של קוריולנוס, שאפילו הוא לא מצליח לשכנע את אביו לעזוב את הדרכים המדממות.

כאמור בתפקיד הנמסיס מופיע אלכס קרול שהופך מדמות רכרוכית שמפסידה פעם אחר פעם לקוריולנוס, מסכים לשתף עימו פעולה, אבל בסוף לא מוותר על עמידה על שלו, כשהמים מגיעים עד נפש.

בסופו של דבר מה שמנצח הן המצלמות, שהן החרבות של היום, ובעזרתן ניתן להרים ולהפיל אנשים, וגם העט- שמשמש לחתימת הסכם שלום וגם לרצח, בלחיצה אחת.

ההצגה שהיא פיזית מאד, וקרובה לצופים, מכניסה אותם לתוך העלילה ונעה בין אז לעכשיו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s