שופרסל – "אנחנו עושים נקיון יסודי"

לחג הפסח שמות רבים- חג האביב, חג החירות וחג המצות. יש לו גם שם לא רשמי "חג טרפת הנקיון"- שבו גם אנשים נקיים ומסודרים כל השנה, נתקפים בטירוף וממלמלים "אבק! ספונג'ה! בויידעם!" ושאר הברות לא ברורות, וזקוקים למנת ניחוחות סבון רצפות כדי להתעורר, בדיוק כמו שעושה להם קפה.

"שופרסל" משתתפים כמובן בחגיגה, ובחבילה הפעם היו ארבעה מוצרים, מהם השגתי רק שלושה- מגבונים לניקוי כללי בדלי, מטליות מיקרופייבר לריצפה, אקונומיקה סופר מבושמת, ומגבות נייר שלא השגתי כי אצלנו היו רק באריזות של שמונה ולא של שש.

למעשה, אני מכירה את כל המוצרים הללו, והם היו ברשימת הקניות שלי לא אחת.

נתחיל מהמגבונים הלחים שהם הדבר הכי שימושי אצלנו- כי אפילו לא צריך להרטיב מטלית או לשים חומר, הכל כבר שם – לשלוף ולנקות (או במקרה שלי, לשלוף שרשרת של מגבונים, לקפל אותם אחד על השני ואז לנקות, באופן שאני אהיה רחוקה ככל האפשר מהמשטח שאני מנקה).

המגבונים בהחלט מצדיקים את עבודתם ומסלקים את כל השאריות (והעדויות). הם מצטיינים גם בחומרים ג'יפיים במיוחד כמו שמן שנשפך, או מה שמכונה "המיץ של הזבל" שדלף משקית הזבל אחרי שדחסנו בה יותר מדי, כי כולם התעצלו להחליף…

האקונומיקה- אחד הריחות שתמיד תיעבתי בתור ילדה היה ריח של אקונומיקה. אי אפשר היה בכלל להכנס לחדר שנערכה בו שטיפה בחומר הזה בגלל הריח, למרות שהיעילות מוכחת. גם האגדות האורבניות על נזקים לאברי גוף שונים שנגרמו מהחומר לא הוסיפו. מאז זרמו הרבה חומרי ניקוי בנהר והאקונומיקה המבושמת של שופרסל, עוזרת לניקוי מצד אחד, ולריח רענן מצד שני. (כן, אני מאלה שמאד אוהבות את העשר דקות של להכנס הביתה אחרי שהעוזרת כבר הלכה, לשמוח אם היא החזירה למקום את הכסאות, ולנשום את הנקיון הזה עד לפעם הבאה).

לא ניסיתי לנקות בעצמי, אבל אני קונה את הגרסאות השונות של "שופרסל" לאקונומיקה והרצפות אחידות ולבנות, כולל כתמים של "מי דרך פה עם נעלים מלוכלכות?" וכאלה.

המוצר השלישי היה מטליות פייבר . לפי השם הן מיועדות לרצפות, אבל בפועל , גם לפי מה שכתוב בחלק האחורי של האריזה, הן מנקות בעצם כל דבר, סופגות ולא משאירות סימנים. נידבתי אותן לבן שמגן על המחשב שלו ועל המסך יותר משהיה מגן על ילדיו אם היו לו כאלה. הוא אישר שהמטלית מחליקה מעל המסך, לא משאירה סיבים וסימנים מעצבנים והסירה את האבק בקלות. ניסינו אותה גם על דלפק המטבח אחרי שרק הרטבנו אותה בקצת מים. אחר כך שטפנו אותה מהפירורים שנצמדו אליה תחת מים זורמים וזהו. כמו חדשה. כתוב שאפשר במכונת כביסה, לדעתי לא צריך.

כאמור את מגבות הנייר לא השגנו באריזה הנכונה, אבל אנחנו משתמשים באריזת השמיניה באופן קבוע, לניגובים מהירים של כל דבר, וכן כדי להפריד בין מדפים במקרר, אם אנחנו לא רוצים שמשהו יטפטף על משהו אחר או יפול דרך הברזלים של מדפי המקרר.

כשקיבלתי את המוצרים, הבקשה בפייסבוק היתה "שימו תמונות שלכם מנקים במרץ". מכיוון שאני מטבעי לא מנקה (איכשהו תמיד כשאני מתלבטת בין לעשות ספונז'ה לנניח לשחק עוד קצת בפרמוויל, איכשהו תמיד הצורך החקלאי מתעורר בחזקה…).

אז כדי בכל זאת לשים תמונות- הבן הכין לי תמונות אילוסטרציה שהיו מראות שאם הייתי מנקה, ככה זה היה נראה (ותודות לו הוא גם אירגן לי גיזרה רזה…).

אז זה ככה-

וגם ככה:

ולסיום סיומת- אחד הדברים שעד היום גורמים לי לעשות "אוווווווו" היא היזכרות בסידרה המיתולוגית של שנות השבעים בשחור לבן "איזה חג לי" שבה ירדנה ארזי, על חברותיה ל"שוקולד מנטה מסטיק" בגירסה הראשונה (מישהי אחרית לפני לאה לופטין) ועל צמותיה, היתה מזמרת בסוכה , או בהכנת שולחן הסדר.

אחד השירים המפורסמים מאז הוא "אנחנו עושים נקיון יסודי" בכיכוב של שלמה ארצי הצעיר והחתיך דאז, אושיק לוי וכאמור ירדנה ארזי, רותי הולצמן, ואין לי מושג מי השלישית שהיא-לא-לאה-לופטין-אבל-גם-שרה-יפה. והנה הקישור ליוטיוב.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s