"המוקיון" – הליצן העצוב של הקאמרי.

buffoon

סיפור "הליצן העצוב" שמשמח את כולם בעוד ליבו קרוע, מוכר לנו מתמיד, ועכשיו על הבמות ב"קאמרי" מוכיח לנו כמה קשה להמשיך את ההצגה (תרתי משמע) כשעולמך חרב עליך.

האנס שניר (אריאל קריז'ופולסקי) הוא מוקיון, זה מה שהוא תמיד רצה להיות, גם כשהוריו העשירים לא ממש התלהבו מכך, לעומת אחיו השמרן שפנה ללימודי דת. "לך ללמוד" אמר לו אביו, אבל האנס העדיף את הבמות, להצחיק ולבדר, לעשות חיקויים של צ'ארלי צ'אפלין או של דיקטטור. ואז נכנסה מארי לתמונה, וכמו שנכנסה גם יצאה, לוקחת עימה את ליבו השבור של האנס, כשהעדיפה לבחור "קתולי טוב" כמוה.

האנס נכשל בהופעותיו בעקבות שברון הלב, ופותח בחשבון נפש על חייו, משפחתו ועתידו.

ההצגה, שמבוססת על רומן של היינריך בל, מתרחשת קצת אחרי מלחמת העולם השניה, והיא הצגת יחיד שבה קריז'ופולסקי- מבית האנסבל LA PANIM , מהסידרה "דאוס" ומהסרט "גיא אוני", מציג גם בטקסט וגם בעזרת מחוות גופניות רבות את תחושותיו של הליצן העצוב. התנועות הן של קרקס, מוטיבים של פנטומימה, ושימוש באביזרים פשוטים כמו קולב בגדים, חוטי צמר ומספר אביזרי איפור, שהוא הופך לכל מה שהוא צריך כדי להעביר את ההצגה- כלים מוסיקלים שעשויים מחוטים, טלפון שהוא מסרק או מברשת איפור, ומזוודה שמגלמת מספר רב של תפקידים- ממקום ישיבה ועד אמבטיה.

האלמנט המרכזי הוא הכובע, שנחבש ומוסר פעמים רבות, כל פעם כדי להדגיש נקודה. הוא מועבר מדמות לדמות, מועף באוויר, נתפס על הראש ולבסוף נוחת על הרצפה, לשימוש האולטימטיבי של בדרן- לאיסוף מטבעות.

במשך קרוב לשעה עטופה ההצגה במוסיקה המקורית של אמיר לקנר, ובהפקה הקסומה של כריס פיירוביץ', יחד עם הבימוי של ירון שילדקרוט, ומכניסה אותנו לעולמו של זה שעומד מולנו ערב ערב ומבדר אותנו, לקשייו הכלכליים, הרומנטיים, המשפחתיים והנפשיים. הצצה קטנה לנפשו של ליצן.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s