דה לוקאל- לא למקומיים בלבד.

בלב התוסס של תל אביב, באבן גבירול פינת קפלן, ניצבת "דה לוקאל" מזה שנה וחצי, ונושאת את הטייטל של "בר מקומי ים תיכוני".  השף ערן צור מנצח על המטבח, כשברזומה שלו מקומות כמו "כרמלה בנחלה" ו"טורקיז", כשהוא לוקח מנות מוכרות ונותן להם את המגע שלו, שמייחד אותן מכל מקום אחר. המנות מתחברות הן לשעות היום התוססות של העיר, הן לרוגע של שעת בין ערביים כשישיבה על הבר ונשנוש לאחר יום ארוך, והן ליציאה מפנקת בשעות הערב

כשהוזמנתי למקום הוא המה אנשים מכל הגילאים, זוגות בדייט רומנטי, משפחות שחגגו יום הולדת לאב המשפחה (שאפילו חבש כתר על הראש), וגם כאלה שישבו על הבר ונהנו ממבחר אלכוהולי ענק כולל קוקטיילים בכל מני רמות חוזק וטעמים.

לפני שנכנסתי עוד עברתי על השלטים בחוץ שמודיעים על מבצעים מיוחדים וספיישלים, שווה לשים לב.

תפריט הקוקטיילים היה מפתה מאד והתייעצתי עם המלצר מה כדאי- לבסוף קיבלתי שתי הצעות שהתאימו לי ומתוכן בחרתי את "THE SHABO"  – רום, ליקר תפוזים, לימון,ומחית פירות יער ביתית (במקרה שלי זה היה תות) . הקוקטייל מגיע בכוס כפולה- למעלה משולש עם המשקה עצמו ולמטה קרח גרוס. שתי האופציות הן לשתות את זה ככה או לערבב, ואז החוזק נחלש אבל יש יותר קרנצ'יות של הקרח. מכיוון שאני מכורה קשות לקרח, בעיקר קרח גרוס בסגנון "ברד", העדפתי את הגירסה המעורבבת. בהמשך הערב קיבלנו עוד צ'ייסר של על בסיס של קמפרי וודקה מתובלת בוניל וליצ׳י  בשם THE KISS  שהיה מאד כייפי גם הוא. (ובין השעות חמש לשבע וחצי  בערב יש שעה שמחה שבה בין השאר יש הנחה של 30% על תפריטי האוכל והשתיה כולל אלכוהול כך שממש משתלם).

עד שהערב התחיל רשמית, הגיעו כמובן נשנושים, שלא נהיה רעבים.

מתפריט ה"בקטנה וראשונות" – פתחנו בפוקצ'ה לוהטת מרוצפת גרגרי מלח גס פציחים, (18 שקלים) ולצידה צלחת של "חריפים וטחינה" עם פלפלים ורטבים שונים. (14 שקלים). אני לא בן אדם של חריף, אז בהתחלה טבלתי את הפוקצ'ה בטחינה, ואז החלטתי שאני בעצם מעדיפה אותה נטו וחיסלתי את כל השאר כמו שזה. (וכן, היא היתה לוהטת, ולא, זה לא מנע מכל יושבי השולחן לקרוע אותה בידיים ולטרוף עוד לפני שהתקרר, גם במחיר סיכון של כוויות).

עוד בנשנושים- מנה חמודה של "פלאפל חציל על יוגורט עשבי תיבול" ( 19 שקלים). מנה שהולכת טוב עם הקוקטיילים ונאכלת בידיים בכיף.

אחרי הפלאפל הגיעה מנה שהרשימה מאד, בעיקר בזכות הרוטב שלה- מדובר היה במנת "ארטישוקים צרובים, וינגרט לימוני, שרי, מנצ'גו וקרם פרש" (38 שקלים). הגבינות שבמנה עטפו את הארטישוק ונתנו לו קונטרה "גבינתית" אבל השוס העיקרי היה כאמור הרוטב, שאנחנו זיהינו בו גם גרגירי חרדל, ושהקומבינציה של הטעמים שלו היתה מצוינת גם בלי קשר לארטישוקים , ואכן גם כשהארטישוקים כבר נגמרו, נוצלו שאריות הפוקצ'ה ממקודם, כדי לנגב את כל הרוטב מהצלחת.

המנה הבאה היתה סוג של סלט- "חלומי נענע בוינגרט נענע ופרי העונה" (39 שקלים) במקרה שלנו פרי העונה היה תות, אני מתה על תות בשילובים שונים, לווא דווקא מתוקים, והוא בהחלט החמיא לחלומי. אני סקרנית לדעת איזה עוד פירות יתאימו.

מהאוריינטציה האיטלקית נחת על השולחן שלנו "רביולי תרד ופטה עבודת יד, עם חמאת עגבניות, טימין ויין לבן " (38 שקלים) . הטעם של פסטה טריה ותוצרת המקום כל כך מודגש שאני מתפלאת על מקומות אחרים שלא מגישים פסטה כזו, זה הבדל של שמיים וארץ, וליטוף של גבינה וכמובן יין סוגר את הפינה למנה קטנה וחמודה.

שתי מנות דג הופיעו על השולחן "סביצה דג ים , עגבניות שרי, בצל, צ'ילי, פטרוזיליה, ומיקרו בזיליקום על לאבנה" (46 שקלים) ו"קרפצ'יו דג ים, פלחי הדרים, זרעי עגבניה , פיסטוק וצ'ילי"(46 שקלים). במקרה שלנו בשתי המנות הדג היה מוסר ים. מבין השתיים ההעדפה שלי היתה לטובת הקרפצ'יו בגלל שהיתה לו דומיננטיות הדרית יותר, מה שהחמיא לדג.

וכן, שמרתי את הכי טוב לסוף (של המנות הקטנות והראשונות- אל תדאגו יש עוד הרבה!) – המנה ששמה החליפי הוא "השאירו את שוש בחדר סגור עם קערת שני ליטר מהדבר הזה ותחזרו מחרתיים, והכל בסדר" או בשמה המקורי "פולנטה מתירס טרי, קונפי פטריות ומנצג'ו" (42 שקלים). אני חולה, חולה, חולה על פולנטה, אבל רק בתנאי שהיא מתירס אמיתי, ולא מאבקות או קמחים למיניהם, שקל מאד להבחין בזה ועוד יותר קל להתאכזב מזה. וב"דה לוקאל" לא מאכזבים- ומגיעה פולנטה מנחמת, עסיסית, תירסית וגבינתית . ההערה היחידה שיש לי זה – אני רוצה יותר פטריות על המנה!.

תפריט המנות ה"בינוניות" הגיע ומתוכו הגיעו שלוש מנות- "קלמארי פלנצ'ה- שום , קונפי שרי על יוגורט עשבי תיבול " (54 שקלים), "נתח מהקצב- נתח בשר משתנה עם קרם ארטישוק ירושלמי ושום אפוי" (60 שקלים) ו"בורקס זנב שור עם פטריות פורצ'יני וביצה רכה" (62 שקלים).  לגבי הקלמארי – זו היתה מנת פירות הים היחידה שטעמנו בערב הזה, אני בדרך כלל מעדיפה פירות ים אחרים כמו סרטנים ופחות מתלהבת מקלמארי, ולכן גם העדפתי את שתי המנות האחרות- נתח הבשר שהגיע מדיום (אפשר לבקש בכל מידת עשייה, והיתה אצלנו גם אחת שביקשה וקיבלה וול דאן), ובעיקר זנב השור, שהמילה "בורקס" קצת מטעה כי המנה הורכבה מבצק עלים שעליו הונחו חתיכות זנב שור והרוטב שירד מהן נספג בבצק אבל לא הפך אותו לספוגי אלא לרך. הביצה היא באמת רעיון חדשני שלא הייתי חושבת לצוות אותו למנה אבל תודה למי שכן חשב על זה.

היין נמזג לקראת המנות העיקריות –וראשונה הגיעה מנת "חריימה דגים עם לחם, מטבוחה ופלפל חריף" (68 שקלים). הייתי יותר מגדירה את המנה כ"מנת דג" ופחות כ"חריימה" כי לא הרגשתי כל כך את התיבול הטיפוסי של חריימה. כדג בפני עצמו הוא היה עשוי טוב, ועם הלחם ניגבנו את הרוטב.

אחריה הגיעה מנת "נקניקיות עגל תוצרת בית" (הללויה!!) עם כרוב כבוש, עגבניה שרופה ופירה חצילים (64 שקלים) – פה כבר היינו ממש מלאים ולכן טעמתי מעט מאד, אבל שוב, מרגישים כשמדובר בתוצרת בית.

עוד בעיקריות – "ריזוטו דלעת ערמונים עם אספרגוס ומנצ'גו" (62 שקלים) שביקשנו וקיבלנו תוספת פרמז'ן, ו"סטייק סינטה 220 גרם על הגריל, עם ציר בקר, ארטישוק ירושלמי ופירה חצילים". (89 שקלים). במנה שלנו לצד הסטייק היתה נקניקיה קטנה, אני לא יודעת אם זה במקור ככה או כדי שנטעם מאחר וכבר היינו מפוצצים גם ככה.

אם אני צריכה לבחור מה הכי אהבתי מבין ארבעת העיקריות אני אלך על הסינטה, גם היא עשויה מדיום, בשר בלי חוכמות.

ואיך אפשר בלי קינוח? אחד? שניים? בואו נסגור על ארבעה…

אז קיבלנו –

"מסקרפונה וניל קולי תותים וקרמבל עוגיות" (36 שקלים)- שבמקרה שלנו קושט בזיקוק עבור אחת הבלוגריות שחגגה יום הולדת," מוס שוקולד קראמבל קפה וקרם פרש "(34 שקלים), "מלבי שמנת , פיסטוקים, שערות קדאיף ומי וורדים" (36 שקלים) ו"קרם ברולה סמי פרדו "(38 שקלים). אמנם כולנו היינו מפוצצים מאד, אבל את הזמן מהרגע שהמנות נחתו על השולחן ועד שנעלמו לחלוטין, אפשר לספור בשניות.  ומה חשבתי עליהם?

מנת השוקולד מאד מאד מאד שוקולדית, למכורים כבדים. מלבד היותה עשירה מאד היא גם מנה גדולה ולכן ההמלצה שלי לחלוק עם מישהו. כנ"ל לגבי המסקרפונה שהיתה מנה מפוארת אם כי קלילה יותר מאשר קינוח השוקולד. קרם הברולה היה קודם כל מנה יפיפיה בפני עצמה, כולל כל הקומפלט- הקראסט הקרמלי הפציח, המוס שלמטה, ומבחר רטבים קטנים. הבחירה שלי בסופו של דבר היתה דווקא המלבי הצנוע יותר, כי אחרי ארוחה בסדר גודל כזה, היתה בו רעננות רבה שהחזירה אותי למצב עירני.

האווירה השמחה המשיכה במסעדה ההומה גם הרבה אחרי שסיימנו לאכול , כשעוד אנשים נכנסים ויוצאים מהמסעדה. על הדרך למדתי שבימי ראשון יש גם מבצעי אחד פלוס אחד על המנות הראשונות ,אז בין אם בא לכם לנשנש משהו עם אלכוהול איכותי, או לאכול ארוחה מלאה, "דה לוקאל" מהווה אופציה ראויה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s