אוויטה- גדולה מהחיים.

אופרת הרוק "אוויטה" כבר עלתה על במות התאטרון הלאומי "הבימה" מעל שישים פעם, והביקוש היה כל כך גדול, שאי אפשר היה למצוא הצגה פנויה עבור הפרמיירה. אמש היא סוף סוף נערכה, וההמתנה היתה שווה . נתחיל מהסוף – אפשר היה לחשוב שאנו בברודווי מבחינת גודל ההפקה- גם מכמות האנשים וההשקעה, וגם מהשואו הענק, הקולות הגדולים והתנועה.

אווה "אוויטה" פרון היתה דמות מורכבת – מצד אחד, נערצת על ידי ההמונים, מצד שני שנואה על האיליטות ואנשי הצבא שראו בה מתאימה להיות "בין הסדינים" ולא כקובעת מהלכים פוליטיים של ארגנטינה.

באופרת הרוק "אוויטה" (שירי מיימון בתפקיד שיכול להיות תפקיד חייה) , שכולה מושרת, גם בקטעי הטקסט, מסופרים קורות חייה, מתחילת התפתחותה כבת לא חוקית בעיירה קטנה , שבגלל מעמדה הנמוך פיתחה שאפתנות ושינאה לבורגנות, דרך ההתחברות לזמר אוגוסטין מגאלדי (רפי ווינשטוק) שהביא אותה לעיר החלומות שלה – בואנוס איירס, ועד להתחברות עם חואן פרון (אקי אבני) שהופך אותה ואותו לזוג שהיום היו מכנים "פאואר קאפל" – זוג נערץ ושולט ביד ברזל. בתפקיד הקריין , דמותו של צ'ה גבארה (רק דנקנר) שמנחה בשירה את העלילה ומציג את האווירה בכל תמונה ותמונה.

שירי מיימון משכילה להעביר את האישיות של אווה פרון, חזקה ושאפתנית, שגרמה לה להפוך לאלילת אמונים עד כדי אבל לאומי ביום מותה בגיל 33. אנו מלווים אותה כשהיא צומחת ומילדה הופכת לשחקנית, ומשם לאישה הראשונה של ארגנטינה ולקדושה "סנטה אוויטה".

אקי אבני מפליא להעביר את דמותו של פרון, שנקרע בין אהבתו לאשתו, לבין דרישות אנשי הצבא שלו, ושאיפותיו הפוליטיות, תוך שהוא מודע לכוחה של אוויטה בלב ההמונים, בעיקר אנשי "חסרי החולצות" של מעמד הפועלים שהיא מכירה כל כך טוב, ונערצת על ידם בגלל נדיבות תרומותיה לעזרתם.

(כל התמונות למעלה- באדיבות "הבימה".)

כיאה לאירוע מוסיקלי בקנה מידה כל כך גדול, על הבמה רוקדים כארבעים רקדנים בניצוחו של הכוריאוגרף אביחי חכם, וסוחפים את הקהל בריקוד לטיני ואקרובטי מרהיב, ואישית אני מעריצה את שירי על כך שהיא מצליחה לרקוד ביחד עם הלהקה, ולשיר באותו זמן (והכל ב"חי" – כולל תזמורת שמלווה את כל ההצגה).

התלבושות הן תקופתיות מדויקות, והותאמו לנוחותם של השחקנים, על ידי ילנה קלריך והתפאורה של במבי פרידמן מרשימה במיוחד ומכניסה אותנו לאווירה המתאימה- כפר קטן בהתחלה, העיר הגדולה בהמשך, והעולם הרחב.

הבימוי הוא של משה קפטן, שברזומה שלו בין השאר מיוזיקלס גדולים כמו "גבירתי הנאווה" ו"שיער" כך שהוא ממשיך את הקו הגרנדיוזי והמרשים ומשלב את כל האלמנטים יחד לשואו גדול. המוסיקה מגיעה כמובן מאנדרו לויד וובר, עוד קליבר רציני במחזות זמר ("יוסף וכותונת הפסים המשגעת" , "פנטום האופרה" ועוד) והנוסח העברי של דניאל אפרת שמר על הרוח המקורית והתאים אותה במדויק לעברית, כך שהמחזה זורם וברור .

(צילום התמונה האחרונה – שוש חזן גרינברג)

"אוויטה " בתאטרון הבימה- שעתיים של עונג.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s