תשוקה על הבמה- יחסים מסוכנים- תאטרון הבימה.

התקופה היא לפני המהפכה הצרפתית- המרקיזה דה מרטיי (אסנת פישמן), שגדלה תחת חינוך נוקשה, וחותנה לבעל שלא אהבה, הופכת לאלמנה שכל הוויתה היא תשוקה ונקמה, וגם ביחד- תשוקה לנקמה. אחרי החלפת שרשרת מאהבים, היא מתמקדת ברוזן דה וולמונט (אביב אלוש), שגם הוא היה חלק מההסטוריה הרומנטית שלה, כדי לנקום במאהב אחר שלה- הרוזן דה בסטיד, שמתכוון להנשא לבת הדודה הצעירה שלה ססיל (לאה גלפנשטיין/ הגר טישמן).

(התמונות באדיבות "הבימה")

הבעיה- דה וולמונט מעדיף לחזר אחרי אישה נשואה- מדאם דה טרוויל (דנה ידלין) במקום להענות לרצונותיה ולפתות את ססיל.

הסיפור, שיכול להשמע כמו טלנובלה עכשווית, מבוסס על רומן מכתבים מהמאה ה18, שכתב שורלו דה לוקלו, והפך אחר כך למחזה מאת כריסטופר המפטון ,עובד לשני סרטי קולנוע (המוכר יותר הוא בכיכובם של גלן קלוז וג'ון מלקוביץ) ועכשיו "יחסים מסוכנים " על הבמה של התאטרון הלאומי "הבימה".

הבימוי של אילן רונן הופך את המחזה למעין ריקוד שבו הדמויות העיקריות בסצינה מעוטרות בדמויות כאילו בלתי נראות שנועדו להמחיש את הנעשה על הבמה. כך למשל כשהמרקיזה רוצה לתאר את שנאתה לססיל, היא חונקת אותה באמת, אבל הדמות היא ערטילאית למרות נוכחותה הפיזית, ולכן זה לא קורה באמת.

דמויות הרקע גם נוטות להסתובב כמו אותן בובות בתיבות תכשיטים, ובכך להמחיש את היותן "פיונים" כפי שמגדיר דה וולמונט, בידיה של השחקנית הראשית- המרקיזה.

קו דק של הומור עובר בתסריט, כדי לרכך את הרשע , הרוע והתככים של אנשי החברה הגבוהה בצרפת שלפני המהפכה, כשהבידור העיקרי שלהם הוא לשחק ולתמרן אנשים אחרים, ולפגוע בהם כמה שאפשר.

התפאורה והבגדים הם אמנם תקופתיים, אבל המוסיקה, כולל אפילו שיר של מדונה ,מבליחים ומביאים לנו ניחוח עכשווי שמזכיר לנו שכל ההתרחשות בין הדמויות היא על זמנית, ויכולה להתקיים בכל רגע נתון ובכל מקום, נתונה רק לשליטת מי שרוצה בה.

אביב ללוש מפליא בתפקיד המפתה, ושופע קסם שעוטף את הנשים בהצגה, ועדיין קיסמו מתנגש באכזריות הקרה של אסנת פישמן שמתמרנת אותו עד רצון למות, גם אם לא מובע בפירוש.

מאור שוויצר בתפקיד המאהב הצעיר והתמים של ססיל – דנסאני, מייצג את הדור שעדיין לא למד את המניפולציות, ועדיין מאמין למי שנחשב בעיניו למומחה , גם אם העצות הן עצות מגמתיות ומזיקות.

הרומן המקורי כאמור היה מבוסס על חליפת מכתבים, ממנה לומדים את כל הסיפור, ותסריטי המחזות והסרטים אמנם טשטשו את המוטיב הזה, אבל בהצגה הנוכחית המכתבים מהווים חלק קבוע ובולט מאד בעלילה- מחליפת המכתבים בין הנשים לאהוביהן, דרך המכתבים של ססיל ודאנסני שמהווים תירוץ לדה וולמונט כדי לחדור למיטתה של ססיל, ועד המכתבים שמסגירים את מעשיה של המרקיזה ומביאים לחורבנה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s