מול הרי הגלבוע צל הרי הרמה- חלק ד – קולינריה.

חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.

דג דגן

בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN  – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.

במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).

קרן ולנר היא הבעלים, ביחד עם בן זוגה גלי ולנר שמשמש כשף של המקום, אוטודידקט שצירף את מה שהכיר מבית סבתא הפרסיה ואמא, ביחד עם התנסויות שלו ורעיונות מקוריים.

כאן אני חייבת להכניס הערה- ישנה תעוזה רבה במנות שאנו מכירים כקלאסיות, ולעיתים שילובים שלא היינו חושבים עליהם אף פעם, נראים טבעיים מאד במנה ובחיך.

פתחנו בכוסית שרדונה מרעננת ואחריה דגמנו מספר מנות ראשונות. המנות שניסינו ברובן הגדול לא מופיעות בתפריט הרגיל אלא מככבות כמנות "ספיישל" שאם הן זוכות לפופולאריות, נשארות בתפריט.

ואלה המנות שטעמנו (בתמונות בגודל אמיתי)

"שלל פטריות" – מגוון פטריות על מצע קונפי תות (מתפריט הספיישלים, אין לי מחיר אבל מחירי הספיישלים בכללי נעו בסביבות ה40 שקלים) – מנה שכבשה אותי מההתחלה. בחיים לא הייתי חושבת על שילוב של מתיקות ריבתית של התות ביחד עם פטריות שהוקפצו. איכשהו השף ולנר כן חשב על זה, והתוצאה מענגת.

"סלט שלל עגבניות" – עם גבינת פטה, זיתים, בצל סגול ובזיליקום (45 שקלים בתפריט הספיישלים)- פחות התחברתי למנה כי הייתי מעדיפה להפחית במליחות שנובעת הן מהפטה והן מהזיתים.

"קבב לוקוס על קרם חציל שחור" – (48 שקלים)- שלושה קבבונים עגלגלים ושמנמנים, נימוחים ורכים בלי להתפרק. בגלל שהיינו שני אנשים ויש שלוש קציצות על הצלחת, ממש קיימנו משא ומתן לגבי "מי זוכה לקבל את הקבב השלישי". בסוף הגענו לפשרה ועשינו חצי חצי.

"סלט סלק על קוביות חלומי".(גם כאן אין לי מחיר)- מבחינתי השיחוק הגדול של המנות המיוחדות- ולמה? כי כולנו מכירים סלט סלק, אבל בניגוד לסלטים המוכרים שבהם הסלק הוא רך-עד-מושי, במקרה של "דג-דגן"- הסלק נשמר כמעט חי לגמרי, ונותן פריכות מאד כייפית בשיניים בזמן הנגיסה. תוסיפו לזה גבינת חלומי צרובה בעדינות עם נקודות של מלח גס ומתקתקות קרמלית של הצריבה, ועוד מגע של נענע, וקיבלתם מנה כייפית מאד.

"סביצ'ה סלמון על כרישה וירקות שורש" – עם עדשים שחורות (35 שקלים). סוג של מיקס בין סלט מרענן, סלמון שקיבל את הצריבה המדוייקת מחומרי הכבישה, אבל שמר על טעמו ואופיו, ומבחינתי ההנאה היתה הגלגול של העדשים הקטנטנות על הלשון. בשבילי מנה כזו יכלה להיות מנה עיקרית בכל ארוחה.

בשלב הדגים כבר היינו מאד שבעים וביקשנו רק מנה אחת לחלוק בה. המנה שקרן בחרה עבורנו היתה "פילה לברק בחמאת רוזמרין עם קרם דלעת" (108 שקלים בתפריט הרגיל). קיבלנו שני פילטים גדולים על קרם הדלעת. בהתחלה, כשטעמתי כל מרכיב לחוד, קרם הדלעת היה נראה לי מתוק מדי יחסית למנה, אבל אז נפל לי האסימון (ולמי שנולד אחרי שנות השמונים- "קיבלתי הארה") ואת פיסת הדג שהעליתי על המזלג, העברתי בתוך קרם הדלעת, וגם כאן, כמו במקרה של הפטריות והתות, קיבלתי קומבינציה שהוכיחה לי שאחד ועוד אחד זה יותר משתיים, ונוצרה יצירת טעם חדשה שהחמיאה לדג. לצד המנה מגיעות תוספות כמו צלחת ירקות אנטיפסטי, או פירה, תפוחי אדמה ברוזמרין (כמו שאנחנו קיבלנו, וכן, הפירה חלבי – הללויה!) או אורז.

מלאים מלאים אבל היי, נוותר על קינוח? יש תפריט גדול של קינוחים שמגיע מספק חיצוני (מהתפריט הזה אני מכירה את ה"פרפה חלבה" שהוא מנה טבעונית אבל טעימה בחסד) . הפעם בחרנו , לפי המלצתה של קרן, ב"שילה" – (35 שקלים)- צנצנת ובה מצע של בראוניז, קרם ריבת חלב, קרם קפה עדין עם חוטי מייפל ועל הכל גנאש אספרסו.  על הצלחת היה גם קישוט של לבבות ושם המסעדה.

שאלתי את קרן מה הייחודיות של המקום, והיא ענתה שמעבר לטריות הדגים, המוטו הוא "פשוט, טעים ומיוחד" – כשהדגים למשל באים הרבה בצורת פילה ולא רק כדגים צלויים.

ישנו מגוון רחב של רטבים, וכן למרות שמדובר בראש ובראשונה במסעדת דגים, ישנן גם מנות בשריות משובחות.

המקום אינו כשר (פתוח בשבת ויש מנות חלביות ומנות בשריות) אבל אין חזיר או פירות ים, ואין עירוב של בשר וחלב באותה מנה. שעות הפתיחה הן בימי שישי ושבת מ12 בצהרים עד עשר בערב באופן רצוף, בימי שני עד חמישי משתים עשרה בצהרים עד שלוש וחצי אחרי הצהרים, ואחר כך משבע בערב עד עשר בלילה. ימי ראשון סגור, וחשוב מאד- בסופי שבוע יש להזמין מקום מראש עקב הביקוש הרב.

יקינטון

שעת צהרים ביום שבת, אחרי טיול ארוך בגלבוע (שבו הספקנו רק מעט ממה שיש לגלבוע להציע), הבטן מקרקרת וצריך משהו טעים. וה"משהו הטעים " הזה נמצא בדיוק בצומת בית השיטה, ב"יקינטון"–  נודלס בר באווירה משפחתית. כמה משפחתית? לא תאמינו כמה ילדים אוהבים סושי למשל, וישבו והתענגו.

את פנינו קיבלה זיו, בעלת המקום, שבעזרת צוות העובדים שלה, הרכיבה לנו ארוחה משביעה ומעניינת.

היות והיינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני, רוב המנות היו צמחוניות אם כי לא וויתרנו על מנת עוף אחת.

מתפריט המנות הראשונות בחרנו שתי מנות:

אגרול (18 שקלים) – שתי יחידות של אגרולים צמחוניים, מוגשים ברוטב חמוץ מתוק. האגרולים היו פציחים ופריכים, לוהטים והצטרפו מצוין לירקות החמצמצים שכל שולחן מקבל לנשנוש ככה על ההתחלה.

מנת העוף שהזכרתי היתה גם כן מתפריט הראשונות – "שיפודי סאטה" – ארבעה שיפודי עוף ברוטב חמאת בוטנים, קארי חלב קוקוס, מוגש עם בוטנים ובצל ירוק ויש אפשרות לאורז לבן ליד (36 שקלים בתפריט +3 שקלים לאורז בנוסף). אני מאד אוהבת את השילוב של עוף+חמאת בוטנים+קוקוס+קרנצ'יות של שבבי הבוטנים, בשבילי זו היתה מנה פיבוריטית.

מתפריט הסושי בחרנו בהמלצת המלצרית ב"סושי סלמון בטמפורה עם צ'ילי מתוק ומיונז חריף (29 שקלים לרול). אנחנו אוהבים סושי, אנחנו אוהבים סושי טוב, הסושי חוסל. הצעה שלנו – אם אתם באים כמה אנשים, תזמינו כל אחד רול אחר, ואז תוכלו ליצור קומבינציות.

כבר היינו מלאים והחלטנו לחלוק את המנה העיקרית, שגם כאן קיבלנו את המלצתה הנהדרת של רות המלצרית , מנת נודלס הקרויה "השונה" – אטריות ביצים או אורז לבחירה, עם עוף, שמנת, נבטים, פטריות, מלפפון , רוטב פסטו שמוגש עם בוטנים וכוסברה (מחיר בתפריט 52 שקלים – בגלל שאחד מאיתנו צמחוני, המנה שלנו היתה ללא עוף).

בדרך כלל במנות נודלס אסיאתיות יש השתלטות גדולה (מדי) של סויה. במנה של "השונה" הטעמים היו עדינים, מעין שביל זהב בין אסיה לאיטליה, ואני בהחלט הולכת לשלב את הטעמים האלה במטבח הביתי. מנה משביעה בלי להיות כבדה.

המקום מציע שני קינוחים שוקולדיים שהיו לנו כבדים בשעת צהרים כזו, ולכן העדפנו את ההצעה השלישית, ארטיקי סורבה טבעיים , קלים, קרירים וסוגרים את הפינה של המתוק בלי להכביד – ובחרנו בשני טעמים- מנגו פסיפלורה לו וקוקוס לי. האווירה של שני הארטיקים היתה טרופית, ואני מוצאת שזה רעיון מצוין למי שלא רוצה משהו כבד מדי, או לחילופין מי שלא רוצה קינוח חלבי לאחר בשר. (12 שקלים בתפריט).

כמו שניתן לראות בסדרת פוסטים זו, בגלבוע יש המון מה לעשות, לחוות, לטעום ולטייל עם כל המשפחה, וכל זה במרחק נסיעה של כשעה מהמרכז.

אטקרציות נוספות, ככה על קצה המזלג- חוויה אורגנית ב"בית תור שדה אליהו", הכרת עולם הרפואה של ראשית ההתיישבות ב"בית הרופא" במנחמיה, גן גורו- הפארק האוסטרלי בניר דוד בו אפשר להתיידד עם קנגורו, קואלות, שועלים, אמו, ציפורים מגוונות, והרבה אטרקציות, טיולי ג'יפים קבוצתיים או משפחתיים, פארק "דרך העץ" בשדמות דבורה שעושה כל מה שאפשר לעשות עם עץ- כולל מבוך, סדנאות יצירה, תיפוף, מיני גולף ועוד, מרכז מבקרים של "המלכה פייס" – לצמחים ארומותרפיים, טיולי מיולים, סיורי צפרות וטבע, סדנאות יצירה ופיסול מבצק סוכר לכל המשפחה ב"מתוקאיה" בבית זרע, קליעת סלסלאות ב"סטודיו סלימה" בבית אלפא, טיולים ברכבים ירוקים בין מעיינות ושטחים ירוקים, מגוון מסעדות להשבעת הרעב, ואיך אפשר בלי כדור פורח לתצפית מעל הציפורים?

על עוד אטרקציות ואפשרויות באזור, ניתן לקרוא כאן, כאן, וכאן.

 

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s