מRAMLA לRAMLE- כוחנו עולה.

ימי החופש הגדול הם ימים שבהם כולם מחפשים איפה לטייל. איפה עוד לא היינו? איפה יש ענין לכל המשפחה?

רמלה (בA  או בE  בסוף- לא משנה, שתי הגרסאות מקובלות וזה ענין של הגייה ספרותית או מדוברת) מפתיעה במיוחד- בלב הארץ, מרחק שום דבר מכל מקום, יש בה כל כך הרבה אטרקציות שקשה אפילו לדעת מאיפה להתחיל.

אז הוזמנתי לטעום על קצה המזלג את כל הסודות, או לפחות חלק מהם, של רמלה ותראו כמה הספקתי:

התחלנו במוזיאון רמלה– שעובר בימים אלה מתיחת פנים. המוזיאון, שקיים מאז 2001 מכיל חומר רב על תולדות העיר החל מהקמתה במאה השמינית לספירה, ועד היום. גולת הכותרת של המוזיאון היא אוצר מטבעות זהב נדיר מהתקופה העבאסית, במשקל 1.6 קילוגרם זהב טהור. (והידעתם שהמילה "קראט" במשמעותה המקורית פירושה היה "גרעין חרוב" מאחר ולכל הגרעינים היה אותו משקל בדיוק? ). במוזיאון אגף נוסף שמשמש לתערוכות מתחלפות , כרגע ישנה שם תערוכת "קסם אישה" של האומן שלמה כץ. ועתיקות רבות שמפוזרות בתוכו ובחצר שלו.  למעשה, בחצר ישנה פעילות חמודה של הטבעת מטבע באופן אישי, כשכל מה שצריך זה לשים עיגול מתכת בתוך "מטבעה" , להרים את הפטיש ולחבוט בחזקה (זה יותר מסובך ממה שזה נשמע…) והתוצאה – מטבע תוצרת עצמית (לצערי אי אפשר לקנות בו בשוק הסמוך…). רצוי לשים לב רק שהאצבעות של אף אחד לא נמצאות שם בסביבה…

(אגב, הקישורים הלחיצים המסומנים בצבע, יובילו אתכם לכל המידע על שעות פתיחה, מחירים וכו').

תחנתנו הבאה היתה "המסגד הגדול של רמלה" – שהתחיל בכלל ככנסיה במאה ה12, והוא מבנה בזיליקה מרשים ומשלב את הכיוונים של הכנסיה (לכיוון הזריחה) והמסגד (לכיוון מכה). המבנה מרשים מאד ושווה להכנס (בתיאום מראש לקבוצות) ולהתרשם מהפריטים העתיקים והקשתות.

הכניסה למסגד היא ללא נעלים.

(בתמונות למעלה- המסגד מבחוץ, בתמונות למטה- מבט מבפנים)

 

אחרי שעה של סיור כבר נעשינו רעבים, והיעד הבא היה אחד המפורסמים ברמלה- שוק רמלה. הגענו ביום רביעי בשבוע, שזה יום שיש "אקסטרה שוק", כלומר מעין הרחבה של השוק. אם היינו מגיעים בימי חמישי, היינו תופסים שף מפורסם כמו השף שאול בן אדרת, כשהוא פותח דוכן בשוק ומבשל כל מני דברים טובים.

בכל מקרה, עצרנו בכמה תחנות חשובות (למרות שברור שיש עוד המון פנינים קולינריות בכל מקום).

"הטוניסאי המקורי של אלי" – שם טעמנו סנדוויץ טוניסאי כמו שצריך, עם לחם רך ואיזוני טעמים כייפיים. כריך כזה היה בטוח גורם למיכל אנסקי למשל להתחיל לעשות תנועות גדולות כמו שהיא עושה כשהיא ממש נהנית.

"בורקס בבא חיים" – שהוציא בורקס גבינה ובעיקר בורקס תרד משובחים, עם בצק דקיק ורך, מתפצח בעדינות והמון מילוי כייפי.

"קליית אביבי דוד ובניו" – שם התרשמנו מכל מני פרודוקטים שהיו משמחים מאד בשלנים , כמו סוגי טחינה אתיופית, שמן קוקוס למינהו, גרעינים מגרעינים שונים, ממתקים ועוד.

"חמוצי כרמל ובניו" שהוציאו דגים כבושים מעודנים, ומבחר גבינות (המלצה שלי – תלכו על הגרוזינית, יש לה טעם של ריקוטה ומרקם של צפתית מעודנת).

ויש גם אפשרות ל"כרטיסיית טעימות", שכוללת טעימות קולינריות ותרבותיות של רמלה.

דרך הרובע הארמני הגענו לכנסיה הפרנציסקנית על שם נקדימון ויוסף הרמתי שם ארוך לכנסיה שקטה ורגועה, שטומנת בחובה קסם אמיתי- תמונה מקורית של טיציאן שמתארת את הורדת ישו מהצלב. בכנסיה גם פרטי אומנות רבים נוספים- פסלים, ויטרז'ים – כולל אחד מיוחד שמכיל את סמל העין, הסמל של "הבונים החופשיים" שמופיע גם על שטר הדולר, וציורי ה"ויה דולורוזה".

(למעלה- הכנסיה מבחוץ, למטה- פינות שונות בפנים)

התחנה הבאה היתה אצל אומן המתכת ניהאד דביט – בסדנה שלו, שם הוא יוצר וגם מלמד פיסול בעזרת מתכות, בעיקר מתכות רכות. כבר בכניסה ניתן להתרשם מסוס מתכת שמקבל את פני הבאים, ומעץ מיוחד שכל העלים שלו, מעל 5000 עשויים בעבודת יד. בשיחה עם ניהאד הסתבר שזה לא העץ הכי גדול שלו, ולמרות שהוא מייצר גם עצים קטנים שחברות רבות בשוק קונות כמתנות לאורחים מחו"ל, הוא עובד עכשיו על עץ בעל עשרת אלפים עלים.

אין לו אתר רשמי, אבל ניתן לגגל את השם "ניהאד דביט" ולקרוא הרבה על פרסים שזכה ויצירות שיצר.

התחנה הבאה היתה משעשעת במיוחד. כולנו זוכרים את הסצינות המפורסמות מ"חסמבה ונערי ההפקר" כששלמה ארצי בתור ירון זהבי, רדף אחרי זאב רווח הפושע הגדול, ב"בריכת הקשתות". אז הגענו למקום, ראינו מזרקה עתיקה שנמצאה זה מכבר וירדנו במדרגות. המים לא עמוקים, כחמישים סנטימטר, אבל רצוי בכל מקרה לא ליפול לתוכם. התיישבנו ארבעה בסירה, והיינו חופשיים לחתור כאוות נפשנו. הענין הוא שבסירה שלי היינו ארבע בנות, שני משוטים ואפס חוש כיוון, כך שמהר מאד משייט זה הפך ל"סירות מתנגשות" ולא תאמינו כמה רעש יצרנו ביחד עם האקוסטיקה המדהימה של המקום. האקוסטיקה הזו אגב יצרה הזדמנות מצויינת לקונצרט מוסיקלי קטן, כשכנרית עמדה במרכז וניגנה ב"קונצרט רטוב" וכייפי.

הבריכה היא המבנה החשוב ביותר מתקופת שלטון העבאסים בישראל.

התחנה הבאה היתה "המגדל הלבן" (המרובע). מגדל מרשים  שבנייתו הושלמה ב1318 ושימש כמגדל תצפית.  בעקרון אפשר לטפס את 117 המדרגות שלו, אבל מפאת מזג האוויר החם וויתרנו ובמקום זה הסתובבנו לידו, באתר עתיקות חורבות "המסגד הלבן". באתר יש שלושה פתחים לבריכת מים נוספת, שכרגע אי אפשר לבקר בה בגלל עניני ביטוחים, אבל האזור עצמו מאד גדול וניתן לדמיין את גודל המבנה התחתי.

 

 

הרעב החל לתת אותותיו ופנינו למסעדת "סמיר"  – במבנה בן 700 שנים, שהיום משמש לא רק כמסעדה אלא גם כמקום להופעות חיות, מגישים בני משפחת אבו פוזי ארוחה מזרחית שופעת- ובתמונות ניתן לראות את העושר הרב של סלטים, ממרחים ובשרים. (ואיך אפשר בלי בקלווה לקינוח?). המנה שאהבתי ללא ספק היתה מנת מסבחה משובחת, וגם סלט עלים שבעלת הבית סירבה לגלות לנו את המתכון ורק אמרה "כל עלה אפשרי נמצא שם".

(בתמונות למעלה ולמטה- המיטב של "סמיר", בתמונה למטה מימין- הכנאפה של "שהין".)

 

קפצנו לחנות מול המסעדה "ממתקי שהין" לקנות במחירים אטרקטיבים במיוחד את הממתקים הכי טעימים ברמלה- "ממתקי שהין" ויצאנו עם שלל רב של בקלווה וכמובן כנאפה.

אחרי האוכל נסענו למקום השקט ביותר ברמלה, בית העלמין הבריטי – הגדול מבין ששת בתי הקברות הבריטים שהוקמו בארץ אחרי מלחמת העולם הראשונה (בהתאם לכלל שאומר שקוברים הרוג במקום בו נהרג ולא מביאים אותו בחזרה לבריטניה). מדי שנה נערך בו טקס מרשים על ידי השגרירות הבריטית , כולל נגני חמת חלילים וכבוד רב. הסיבה שבית הקברות פופולארי יותר מתמיד בשנים האחרונות הוא חייל אחד בודד, שנהרג בגיל 19, וענה לשם "הארי פוטר". כמובן שאין שום קשר לקוסם הצעיר המפורסם, אבל הכיתוב של שמו מושך סקרנים רבים למצבה.

בית הקברות מרשים מאד, מטופח ומתוחזק, וכל המצבות אחידות, מה שהזכיר לי מיידית את סצינת הסיום של "שיער". על הקברים ניתן למצוא סמלים רבים –מצלבים ועד מגיני דויד, חיילים בני כל הדתות והעמים נהרגו בשתי מלחמות העולם ונקברו במקום.

תחנתנו האחרונה ברמלה בסיור הזה, אחרי כנסייה ומסגד- היתה בית כנסת, ולא סתם בית כנסת אלא המרכז הקראי העולמי. הקראים הם זרם דתי ביהדות שמציית רק לחוקי התורה ולא לתורה שבעל פה, אם יש בה סתירה. כך למשל אין מושג של "תפילין" מאחר והקראים מפרשים את המילה "טוטפות" כ"זיכרון" כמו בפסוק סמוך. אין גם הבדלים בין נשים וגברים (מגמה מבורכת!!) ונשים יכולות לשיר כאוות נפשן בלי שייחשבו "ערווה" , והן גם יכולות לתת גט בתנאים מסוימים כך שאין מצבים של עגינות. כששמענו את זה , כולנו טענו בחום שהקראים צריכים לשבת בכנסת ומהר.

עשינו סיור בבית הכנסת (גם שם יש להכנס ללא נעליים), ושמענו על המנהגים השונים והמיוחדים של העדה.

יש עוד המון דברים ברמלה שלא הספקנו –מקבר נאבי צאלח, אמת המים תל גזר, גן הנשיא, מתחם המשטרה ועוד ועוד ועוד ועוד….

אפשר לסייר בעיר עצמאית, או להצטרף לסיור בנושא מסוים (עוד פרטים כאן)

וכך לגלות את הפנינים שהסתתרו לנו ממש מתחת לאף. למיטיבי לכת או למיטיבי לסת, מומלץ ושווה ביותר.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s