חזרנו אליך ציונ(ה)

יש משהו מאד מסקרן בביקורים חוזרים.

בסוף 2014 ביקרתי לראשונה ב"ציונה" (רשמים מאז אפשר לקרוא כאן).

 

אחרי חצי שנה הוזמנתי לחזור ולבדוק מה השתנה, ובעיקר, אם המנות שאהבתי נשארו (איזה כיף, רובן כאן!!).

החצר של "ציונה" היא  עדיין פינה רומנטית בכל שעות היום, מוצלת וקרירה במידה, ומי שרוצה לשבת בתוך המסעדה מוזמן בכיף לחלקים שונים שבכל אחד מהם עיצובי רטרו ופריטים שנאספו באהבה בידי בעלי המקום (ויש גם גלריה שמוכרת את הפריטים).

על האוכל ממונה השף ניר תמרי שהביא איתו השפעות עולמיות שונות, ואחת לחצי שנה משנה את התפריט אבל דואג להשאיר את המנות האהובות והפופולאריות.

אז פתחנו את הערב בקוקטייל שעשה לכולנו שמח. כמו בפעם הקודמת, יש מגוון רחב של קוקטיילים ומשקאות, והבר ישמח להמציא שילובים חדשים לפי בקשה. ביקשתי "משהו בטעם פירות, אלכוהולי אבל במידה, ושיהיה עם מוטיב קרח". קיבלתי "קליפורניה"  (לא מופיע בתפריט – מחירי הקוקטיילים בין 29 ל42 שקלים).

האווירה התחממה כשמנות הגיעו לשולחן, ושמחתי לגלות גם מנות וותיקות שאהבתי וגם מנות חדשות שעוד לא יצא לי לטעום.

"לחם הבית" – עם חמאה רכה וזיתים ( לא מופיע בנפרד בתפריט, אין לי מחיר)

"הקרוסטיני של שירה"  (46 שקלים) – מנה שטעמתי גם בפעם הקודמת וכוללת לחם שעליו ערימה של ארטישוק, ארוגולה, גבינה כחולה ועגבניות שרי מיובשות. בעקרון זה אמור להיות "פינגר פוד" אבל השפע הרב דורש סכין ומזלג. הלחם מקבל את הטעמים שמעליו ונספג בהם, אבל לא נעשה ספוגי כך שנוצר סוג של סלטון קטן בביס או שניים.

"סלט תפוחי אדמה שרופים" (48 שקלים) – תפוחי אדמה במרקמים שונים, עם בלסמי מצומצם, בצל ירוק, פסטו, עגבניות ואיולי שמנת חמוצה. בפעם הקודמת נתתי למנה את המקום השני פשוט כי מצאתי שאני אוהבת עוד יותר מנה אחרת, גם הפעם היא נשארה כסגנית פשוט כי המנה הבאה היתה הפייבוריטית שלי. בכל מקרה מדובר במנה כייפית מאד, ניסיתי לשחזר אותה בבית, לא כל כך יצא דומה, אני צריכה לשחד את השף כדי לגלות בדיוק איך עושים.

"חציל שרוף על לבאנה"  (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)– ולמה תפוחי האדמה הגיעו למקום השני? כי את המקום הראשון לקח החציל – בעיקר כי הוא הזכיר לי את הסצינה ב"רטטוי" בה מבקר המסעדות הקשוח טועם מנה ומיד נלקח לילדותו. איכשהו טעם של בית, של קיץ, של ילדות במובן של הגעגוע.

עוד בראשונות –

"ארטישוק בגריל" – (44 שקלים)  -עם יוגורט, בלסמי מצומצם, פסטו, עגבניות ומלח ים.  מרוב מנות על השולחן, איכשהו פספסתי את המנה הזו, וכשהגעתי אליה כבר היתה צלחת ריקה משותפותי לשולחן, אבל מההתנסות הקודמת, – אני לא כזו חברה טובה של ארטישוק, כך שלמרות שאני זוכרת שהארטישוק היה עשוי טוב ולא סיבי כמו שהוא מגיע במקור, כאמור העדפתי את החציל ואת תפוחי האדמה.

שני סלטים הגיעו –

"חלומה של ברוסקטה" –  (58 שקלים )- עגבניות טריות וצלויות, בצל סגול, בזיליקום, גבינה גרוזינית, זיתי קלמטה וצנוברים, ו"סלט עלים"  (58 שקלים) – חסה, רוקט, תרד, בזיליקום, נענע, הרבה גרעינים ופיצוחים שנקלו במקום, אגס וגבינת ברי בוינגרט הבית.

שני הסלטים עשירים מאד, יכולים לשמש כארוחה בפני עצמם, או מספיקים כתוספת לשני אנשים. מבין השניים בחרתי כפייבוריט שלי בסלט העלים , שהאמת, השם עושה לו עוול ,כי יש בו המון המון דברים חוץ מאשר עלים, ומרקמים רבים – מרכות הגבינה, הפירותיות של האגס, הפריכות של הפיצוחים והחמצמצות של הרוטב.

שתי מנות עדשים הגיעו לשולחן, שתיהן בהשפעה אסיאתית מזרחית –

"סלט עדשים ביוגורט" –  (58 שקלים) – חיטה, קינואה, ירקות קלויים, עלי תרד, פיצוחים, עגבניות מיובשות, ונענע, מוגש עם יוגורט בצד – גם כאן השם צנוע יחסית לתוכן העשיר, מנת בריאות מרוכזת.

"כופתאות חומוס בקארי פיקנטי" – (58 שקלים)- מלכת הערב מבחינתי (וגם יושבות השולחן הנהנו במרץ) – שמגיעות עם מג'דרה של אורז מלא, עדשים ושעועית מאש. שמחתי לגלות את המנה גם בביקורי הנוכחי, אחרי שבביקור הקודם היא זכתה למצמוצים רבים של שביעות רצון וכיף. מנה מפנקת, נראה לי שזו המילה הנכונה, סוג של "אוכל נחמה" משודרג.

מתפריט הפיצות קיבלנו פיצה עם פטריות (מחירי הפיצות נעים בין 54 ל68 שקלים) – על בצק לא דק מדי (כך שהתוכן לא נופל כשמרימים ), חמה, גבינתית שופעת.

עוד באווירה האיטלקית –

"ניוקי סלק "  – (68 שקלים )- עם שמנת, תרד, שקדים, בזיליקום ופרג. מנה מעניינת, לא נתקלתי בכזו בעבר, בהתחלה נראתה כמו עגבניות שרי במראה, אבל שמרה על ה"אל דנטה".

"טורטליני פטריות" – (72 שקלים)- עם חמאה, מרווה, אספרגוס, יין לבן, לימון ופיסטוק .  שני המרכיבים האחרונים היו חדשים לי במנה קלאסית. מבין שתי המנות,  קשה לי לבחור כי שתיהן היו חדשניות והיו כל כך שונות אחת מהשניה שאין לי החלטה ואני מצביעה בעד שתיהן. (טיפ שלי – תבואו בשניים, תזמינו כל אחד סוג אחר ותחלקו).

מהים שחו אלינו שני סוגי דגים:

"לברק על מצע גרטן תפוחי אדמה" – (88 שקלים) עטוף בטפנד לימונים ושקדים, ו"בס אלא-רומנה" (82 שקלים) על מצע קרם פלפלים אדומים, ניוקי אלא רומנה וסלסת פלפלים צהובים.

מבין שניהם כולנו הצבענו במזלגותינו על הבס מכיוון שעושר הטעמים שלו היה גדול ומיוחד. היה קשה להאמין שהניוקי הוא באמת ניוקי ולא פולנטה, בגלל המרקם, אבל הוא היה עשוי סולת, מה שהפך אותו למפנק.

 

ארבעה (!) קינוחים "נאלצתי" לטעום למען קוראיי היקרים –

"עוגת גבינה אפויה" , "טירמיסו" , "פבלובה" ו"פאדג' שוקולד". (אין מחירים בתפריט אבל כמה שזכור לי מהפעם הקודמת, המחיר נע בסביבות ה38 שקלים). המנות מספיקות בנדיבות לשניים, כשהפבלובה מספיקה אפילו לשלושה.

קשה לי להחליט גם כאן מבין כולם, מכיוון שכל אחד היה מרקם אחר וטעמים אחרים, ודרגות מתיקות שונות. נראה לי שבסוף אלך על פאדג' השוקולד, כיאה לשוקוהולית שכמוני.

כאמור המסעדה לא מגישה בשר או פירות ים, כך שמי ששומר כשרות ולא מקפיד על תעודה, יכול בהחלט לבוא ולהנות. (אין תעודה מכיוון שהמקום פתוח בשבת). קהל נוסף שמרוויח כאן בגדול הוא הצמחונים, אבל לא רק הם, כולם מוזמנים להנות ועכשיו גם בכפול  כי בימי רביעי בערב מתחיל ליין של מוסיקאים והרכבים שינגנו החל מהשעה תשע בערב במבחר הופעות מגוונות.

כדאי להזמין מקום מראש ולהנות מהחוויה הכוללת – מוסיקה לאזניים, אוכל טוב לבטן והמון פריטים מעניינים לנשמה.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s