כבר הסתיו עכשיו.

סתיו תמיד משדר סיום – סיום הפריחה ואור השמש , התחלת הקיפאון. העלים נושרים, האדמה קופאת, הכל נרדם.

כשמדברים על תקופות בחיי אדם, הקיץ הם הנעורים, והזיקנה היא הסתיו שאחריו המוות – החורף הקר מגיע.

על קרשי התאטרון הלאומי "הבימה" עולים שני שחקנים, אחת קצת יותר מבוגרת, השני קצת יותר צעיר- ליא קניג ותומר שרון, ובמשך שעה ורבע רצופים ללא הפסקה, בוראים לנו עולם של ניגודים בין ההזדקנות לפוטנציאל, בין הזקנה לעור שעדיין חלק, בין ההווה לעתיד (או כפי שאומרת אלכסנדרה, דמותה של ליא במחזה "ההווה מראה לנו שאין עתיד". הכל ב"פתאום הגיע סתיו".

קניג משחקת את אלכסנדרה, אמנית מבוגרת שילדיה חוששים שהיא כבר לא מתפקדת ולכן רוצים להעבירה לבית אבות. היא מתנגדת כמובן, וכדי להבהיר את עמדתה מתבצרת בביתה ומקיפה אותו בבקבוקים מלאים בחומר דליק, תוך איום לפוצץ את כל השכונה.

(צילום- ג'ראר אלון).

אל הדירה חודר כריס, אחד מילדיה , שלא היה בקשר עשרים שנה ועכשיו נשלח על ידי שני אחיו שעומדים בחוץ ומאיימים להזמין את המשטרה, לפייס את האם ולשכנע אותה לעזוב את הבית (ואם אפשר גם להשאירו שלם).

לאורך הדיאלוג בין השניים, שהרבה פעמים הופך למונולוגים, נגלה לנו הענין המרכזי – החופש. האם שעברה הרבה עד שהתבייתה והביאה ילדים (ואז נאנחה לרווחה כשהם הלכו לבית הספר ועזבו אותה בשקט לכמה שעות) והבן שעבר טראומה מול עיניו ומוצא נחמה בטקסים אינדיאנים שמבוססים על רעיון הרגעיות, על היופי שהיה ונעלם ונשאר כזיכרון.

ישנה השנינות של האם , שלרגע בוכה על נעוריה שאבדו ולרגע עוקצת את בנה על אורח חייו באריזונה, ואז חוזרת לזכרונות המאושרים עם ילדיה כשהיו קטנים, רק כדי לכעוס עליהם כשהם גדולים.

הבן שמצד אחד נלחץ על ידי אחיו ומפחד שאמו תשתגע ותפוצץ את כל הבנין, ומצד שני עובר לצידה ומאיים לשתף עימה פעולה אם לא יתנו לו לפתור את הבעיה בעצמו, בלי תגובות קיצוניות משני הצדדים.

ההצגה מוגדרת כ"קומדיה נוגעת ללב" אבל יש הרבה יותר נגיעה בלב מאשר קומדיה. הצחוק הוא קו עדין מאד שמנצנץ לפעמים.

(צילום – ג'ראר אלון)

ראוי לציין את המוסיקה של אורי וידיסלבסקי שמלווה כל כך יפה את המתרחש על הבמה.

המחזאי הוא אריק קובל, שגדל בשמורה אינדיאנית והדבר ניכר במטפורות של החיים והמוות שלו, הנצחיות לעומת הרגע, והאדם שמנסה לשלוט על גורלו כמה שאפשר.

פרטים על ההצגה באתר "הבימה" 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s