הבית בקיבוץ- "בית וקיט" בקיבוץ לוחמי הגטאות.

תמיד הייתי עכברת עיר, נושמת אגזוז מכוניות לארוחת בוקר, ונרדמת לצלילי סירנות ודציבלים לא הגיוניים שבוקעים ממכוניות חולפות בערב. ובסביבה כזו, הדבר האחרון שאפשר זה להירגע. אז כדי להירגע כמו שצריך, הדרך הטובה ביותר היא ללכת להתארח בצורת הישוב השלווה ביותר- הקיבוץ. כן, אותה המצאה ישראלית של חלוצים שעבדו ביחד והפריחו את השממה, מאפשרת לנו תושבי העיר, לבוא ולהתארח ובעיקר לחיות לרגע כמו הקיבוצניקים (רק עם הרבה יותר פינוק מאשר אצל החלוצים…). הוזמנתי להתנסות בחדרים המשופצים בבתי ההארחה בקיבוץ לוחמי הגיטאות. החדרים שנושאים את הכותרת "בית וקיט" בנויים כך שיוכלו להעביר את תחושת הקיבוץ (והקשר עם התושבים המקומיים) בלי לוותר על הנוחיות של מרחב, מסך טלוויזיה חדשני, מזגן וריהוט מעוצב על ידי אומנים מקומיים.

אנחנו קיבלנו חדר המיועד למשפחה של ארבעה , וכלל מטבחון ופינת אוכל, פינת סלון עם ספה שנפתחת עבור שני ילדים, מיטה גדולה ומעוצבת בחדר השינה וכמובן חדר רחצה כולל מגבות, סבונים וכל מה שצריך. צמודה לחדר מרפסת עם ספות ושולחן שעליו ניתן לשתות את הקפה של הבוקר מול הדשא והעצים. פרט מעניין הוא התמונות הנוסטלגיות מראשית ימי הקיבוץ, שפזורות גם בחדרים וגם בחללים הציבוריים, כולל הסבר מתחת לחלק מהן.

את פנינו קיבלה תמי מינס, מנהלת "בית וקיט" שסיפרה לנו על המקום שהוקם ב1993. היא סיפרה לנו שהכיבוד שחיכה לנו בחדר- לחם תוצרת בית, ריבה וחמאה, הוא מחווה לארוחת הארבע המיתולוגית של הקיבוצים, שבה ההורים היו חוזרים מהעבודה ופוגשים את ילדיהם שיצאו מבית הילדים, לזמן איכות משפחתי בו אכלו יחד. במסגרת המחווה הזו גם על הפלייסמט שעליו היה מונח הכיבוד, היו שירים של יהורם טהרלב (בחדר, שירים העוסקים בקיבוץ), וחיים נחמן ביאליק (בחדר האוכל – שירים שעסקו באוכל).

תמי לקחה אותנו לראות שני אומנים מקומיים- ליתר דיוק, אמן פעיל אחד, ואומן אחד שכבר נפטר ונכדתו אוצרת את יצירותיו.

(בתמונות – קובי סיבוני ויצירותיו)

הראשון, הפעיל, הוא קובי סיבוני, אומן מתכת, שמתמחה בכיפוף ועיצוב חוטי ברזל ותיל, תוך שיבוץ כל מה שנמצא, והפיכתו ליצירות תלת מימדיות. בתמונות זה נראה כמו רישומים אבל מדובר ביצירות תלת מימדיות, בגדלים שונים. אני אהבתי במיוחד את כלי הנגינה- כינורות, חצוצרות ועוד, שקיימים רק בקווי המתאר שלהם.

הרבה מהעבודות של קובי ניתן לראות באתר שלו – http://www.kobysibony.com/

המקום הבא שביקרנו בו היה המוזיאון שבו שוכנת האטלייה של משה קופפרמן , חתן פרס ישראל לציור, ומבחר מיצירותיו שנוצרו במקום. נכדתו מנהלת את המקום ומציגה בפני הבאים את קורותיו של קופפרמן וחייו בקיבוץ, סרטים על עבודתו וכן תערוכות מתחלפות של אומנים שונים.

מידע נוסף על משה קופפרמן ניתן למצוא באתר – http://www.kupferman.co.il/default_heb.asp

ב"לוחמי הגטאות" יש כמובן גם את "בית לוחמי הגטאות" שכולל ארכיון דיגיטלי מהיחידים בעולם.

מעבר לזה, אורחים ב"בית וקיט" יכולים להנות גם מצפיה בחליבות ברפת של הקיבוץ, מחוות סוסים בסגנון אנגלי, ממתקני ספורט (טניס, כדורגל, כדורסל), מתקני שעשועים לילדים, מתקני ברביקיו, בריכת שחיה בקיץ, אמת מים ואפילו ספריה שבה יש שעות של מספרת שמספרת סיפורים לילדים.

ו… כמובן שאי אפשר בלי אוכל. בחדר האוכל נפרס שולחן גדול ועליו לפחות חמישים קערות שונות (איבדתי את הספירה) עם מגוון ענק של אוכל, כשהדגש הוא בהחלט הענין הבריאותי, ובעקבות כך הרבה מנות של ירקות חיים ובמגוון צורות בישול ותיבול, סלטים רבים כולל עם עדשים ודלעת ובטטה וקטניות ועלים ירוקים קצוצים דק וכמובן גם גבינות ופירות וביצים ופינה של מתוקים בריאים כמו עוגת גזר ועוגת תפוחים, והפיבוריט שלי – טחינה מעורבת בדבש עם גרנולה. אני חתכתי לי בננה טריה, וטבלתי בכל הטוב הזה.

למעלה- פינות שונות של חדר האוכל, למטה – טחינה עם דבש יאמי יאמי!!

מיזם חדש של "בית וקיט" הוא טיולי יום שישי, שבהם מגיעים מדריכי טיולים לקיבוץ, וניתן להצטרף לטיולים קצרים (מכיוון שיום שישי הוא בדרך כלל יום קצר) לפי נושאים כמו קולינריה, שוק, אומנים מקומיים, כפרים וכו'. הטיולים הם ברכבים הפרטיים. מידע נוסף על כך ועל הטיול שאנו יצאנו אליו- בפוסט הבא – יש למה לחכות!

למידע נוסף : http://www.weekend.co.il/galilwest/kait/

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s